ביאור:בבלי קידושין דף כ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת קידושין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לקרובים [1]; והלא דין הוא: אם מוכרה לפסולין - לא ימכרנה לקרובים? מה למוכרה לפסולין, שאם רצה לייעד מייעד - ימכרנה לקרובים, שאם רצה לייעד אינו מייעד? אמר קרא 'לאמה': מלמד שמוכרה לקרובים'. ורבי מאיר [2] - לפסולין נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לרבי אליעזר; בקרובים - סבר לה כרבנן, דאמרי [3]: [4] אין מוכרה לקרובים.
תני חדא מוכרה לאביו ואין מוכרה לבנו', ותניא אידך אין מוכרה לא לאביו [5] ולא לבנו [6]'; בשלמא אינו מוכרה לא לאביו ולא לבנו – כרבנן; אלא מוכרה לאביו ואין מוכרה לבנו – כמאן? לא כרבנן ולא כרבי אליעזר? לעולם כרבנן; מודו רבנן היכא דאיכא צד יעוד [7].
תנו רבנן: '(שמות כא ג) אם בגפו יבא בגפו יצא [אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו] - בגופו נכנס בגופו יצא; רבי אליעזר בן יעקב אומר: יחידי נכנס יחידי יצא'. [8] מאי בגופו נכנס בגופו יצא? אמר רבא: לומר שאינו יוצא בראשי אברים כעבד.
אמר ליה אביי: ההוא מ'לא תצא כצאת העבדים' (שמות כא ז וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים) נפקא. אי מהתם - הוה אמינא '[9] ניתיב ליה דמי עיניה וניפוק' [10] - קא משמע לן [11]. רבי אליעזר בן יעקב אומר: יחידי נכנס יחידי יצא [12]; מאי יחידי יצא? אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר: יש לו אשה ובנים - רבו מוסר לו [13] שפחה כנענית; אין לו אשה ובנים - אין רבו מוסר לו שפחה כנענית.
תנו רבנן: 'נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים: מנין שאין מחשבין לו [14] אלא מנה [15]? שנאמר (ויקרא כה נא: אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו) מכסף מקנתו [16]; נמכר במאתים והכסיף [17] ועמד על מנה: מנין שאין מחשבין לו [18] אלא מנה [19]? תלמוד לומר: (ויקרא כה נב: ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו) כפי שניו [ישיב את גאלתו]; אין לי אלא עבד הנמכר לעובד כוכבים: הואיל ונגאל בקרובים - ידו על התחתונה; נמכר לישראל מנלן? תלמוד לומר: (ויקרא כה מ: כ)שכיר [כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך], (ויקרא כה נ: וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל, והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי) שכיר [יהיה עמו] - לגזירה שוה'.
אמר אביי: הריני כבן עזאי בשוקי טבריא [20]. אמר ליה ההוא מרבנן לאביי: מכדי הני קראי איכא למידרשינהו לקולא ואיכא למידרשינהו לחומרא; מאי חזית דדרשינהו לקולא? נידרשינהו לחומרא [21]!? לא סלקא דעתך: מדאקיל רחמנא לגביה, דתניא: ’[דברים טו,טז: והיה כי יאמר אליך: לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך] כי טוב לו עמך: 'עמך' במאכל, ו'עמך' במשתה: שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן; מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.' ואימא הני מילי לענין אכילה ושתיה, כי היכי דלא ליצטער ליה, הא לענין פדיון נחמיר עליה מדרבי יוסי ברבי חנינא [22], דתניא: 'רבי יוסי ברבי חנינא אומר: בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית [23]: אדם נושא ונותן בפירות שביעית, לסוף מוכר את מטלטליו, שנאמר: (ויקרא כה יג) בשנת היובל [הזאת] תשובו איש אל אחוזתו, [וסמיך ליה] [24] וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך [אל תונו איש את אחיו] - דבר הנקנה מיד ליד [25]; לא הרגיש [26] - לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר [27] כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו [ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו]; לא באת לידו עד שמוכר את ביתו, שנאמר [פסוק כט: ואיש] כי ימכור בית מושב עיר חומה [והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו, ימים תהיה גאלתו]’; מאי שנא התם דאמר לא הרגיש' [28] ומאי שנא הכא דאמר [29] לא באת לידו [30]' [31]? כדרב הונא, דאמר רב הונא: 'כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו'. – 'הותרה לו' סלקא דעתך? אלא 'נעשית לו כהיתר'; לא באת לידו עד שמוכר את בתו, שנאמר (שמות כא ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה [לא תצא כצאת העבדים]; ואף על גב דבתו לא כתיבא בהאי ענינא [32], [33] הא קא משמע לן [34]: [35] ניזבין אינש ברתיה ולא ניזיף בריביתא. מאי טעמא? ברתיה מגרעא ונפקא, והא מוספא ואזלא. לא באת לידו עד שלוה ברבית, שנאמר [36]: (ויקרא כה לה) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך [והחזקת בו גר ותושב וחי עמך] וסמיך ליה [37] אל תקח מאתו [נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך]; לא באת לידו עד שמוכר את עצמו, שנאמר (ויקרא כה לט) וכי ימוך אחיך ונמכר לך [לא תעבד בו עבדת עבד]; לא 'לך', אלא לגר [38], שנאמר (ויקרא כה מז: וכי תשיג יד גר ותושב עמך [ומך אחיך עמו, ונמכר) לגר [תושב עמך או לעקר משפחת גר]; ולא לגר צדק, אלא לגר תושב, שנאמר 'גר תושב'; 'משפחת גר' זה עובד כוכבים; כשהוא אומר 'לעקר' -
זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה [39].'! אמר ליה: התם - הא אהדריה קרא [40], דתני דבי רבי ישמעאל: הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודת כוכבים - אימא 'לידחי אבן אחר הנופל [לדחוף אבן אחר הנופל שיפול על הנופל ויהרוג אותו] [41]? – תלמוד לומר (ויקרא כה מח) אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו; ואימא 'גאולה תהיה לו', כי היכי דלא ליטמע בין העובדי כוכבים, הא לענין פדיון נחמיר עליה מדרבי יוסי ברבי חנינא? אמר רב נחמן בר יצחק: תרי קראי כתיבי: כתיב (ויקרא כה נא) אם עוד רבות בשנים [לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו] [42], וכתיב [43] ואם מעט נשאר בשנים [עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו]; וכי יש שנים מרובות ויש שנים מועטות [44]? אלא: [45] נתרבה כספו [46] – 'מכסף מקנתו' [47], נתמעט כספו [48] – 'כפי שניו' [49]. ואימא הכי קאמר: היכא דעבד תרי ופש ליה ארבע - ניתיב ליה ארבע [50] 'מכסף מקנתו'; עבד ארבע ופשו ליה תרתי - ניתיב תרתי 'כפי שניו' [51]? אם כן נכתוב קרא 'אם עוד רבות שנים', 'אם מעט נשאר שנים'; מאי 'בשנים'? - נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו, נתמעט כספו בשנים כפי שניו.
אמר רב יוסף: דרשינהו רב נחמן בר יצחק להני קראי כסיני.
[סימן: עבד, בית, חצאין, בית, עבד, קרובים] בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת: עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים נגאל לחצאין [52]? או אינו נגאל לחצאין [53]? 'גאולתו' 'גאולתו' משדה אחוזה גמר [54]: מה שדה אחוזה אינו נגאל לחצאין, אף האי נמי אינו נגאל לחצאין. או דילמא: לקולא – אמרינן, לחומרא לא אמרינן? [55] אמר ליה: לאו אמרת התם (לעיל דף יח,א) 'גניבו חמש מאות ושוה אלף לדברי הכל אינו נמכר', אלמא 'נמכר' - כולו ולא חציו, הכא נמי [56]נגאל - כולו ולא חציו [57]. אמר אביי: אם תימצי לומר נגאל לחצאין - משכחת לה לקולא [58] ולחומרא [59]: לקולא: זבניה במאה [60] יהב ליה [61] חמשין פלגא דדמי [62] ואשבח וקם על מאתן: אי אמרת 'נגאל לחצאין [63]' [64] יהיב ליה מאה ונפיק! ואי אמרת 'אין נגאל לחצאין' [65] יהיב ליה מאה וחמשין ונפיק!? והאמרת 'נתרבה כספו - מכסף מקנתו' [66]? כגון דאוקיר וזל ואוקיר [67] משכחת לה 'לחומרא': זבניה במאתן יהיב מאה - פלגי דדמי, ואיכסף, וקם על מאה: אי אמרת 'נגאל לחצאין' - יהיב ליה חמשין ונפיק; ואי אמרת 'אין נגאל לחצאין' [68], [69] הנך מאה - פקדון נינהו גביה [70]; יהיב להו ניהליה ונפיק.
בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת: המוכר בית בבתי ערי חומה [71]: נגאל לחצאין [72] או אינו נגאל לחצאין? '[73] גאולתו' (ויקרא כה, כט) 'גאולתו' משדה אחוזה גמר: מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין, אף האי נמי אינו נגאל לחצאין? או דילמא היכא דגלי [74] - גלי, היכא דלא גלי [75] - לא גלי [76]? אמר ליה: ממדרשו של רבי שמעון נשמע [77] שֶלוֶה [78] וגואל [79], [80] וגואל לחצאין, דתניא [81]: ’[ויקרא כז,יט: [ו]אם גאל יגאל [את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו] - מלמד שלוה וגואל וגואל לחצאין. אמר רבי שמעון [82]: מה טעם [83]? - [84] לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו [85]: שאם הגיע יובל ולא נגאלה - חוזרת לבעליה ביובל, [86] הורע כחו: שאינו לוה וגואל וגואל לחצאין [87]; [88] מקדיש שהורע כחו: שאם הגיע יובל ולא נגאלהּ - יוצאה לכהנים ביובל [89] - יִפָּה [90] כחו [91]: שלוה וגואל וגואל לחצאין'; האי מוכר בית בבתי ערי חומה נמי [92]: הואיל והורע כחו [93]: שאם מלאה לו שנה תמימה ולא נגאלה – נחלט, יפה כחו: שלוה וגואל וגואל לחצאין.
איתיביה [94]: ’[ויקרא כז,יט: ו]אם גאל יגאל [את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו], שיכול והלא דין הוא: ומה מוכר שדה אחוזה, שיפה כחו: שאם הגיע יובל ולא נגאלה - חוזרת לבעליה ביובל, הורע כחו: שאין לוה וגואל וגואל לחצאין, מקדיש, שהורע כחו: שאם הגיע יובל ולא נגאלה - יוצאה לכהנים ביובל, אינו דין שהורע כחו שאין לוה וגואל וגואל לחצאין? מה למוכר שדה אחוזה שכן הורע כחו ליגאל מיד [95] תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל מיד? מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח, שיפה כחו ליגאל מיד ואין לוה וגואל וגואל לחצאין!? לא קשיא:
הערות[עריכה]
- ^ אף על גב שאין כאן יעוד, שאין קדושין תופסין בה
- ^ דדריש להאי 'לאמה' בפוסק על מנת שלא לייעד
- ^ לעיל בשמעתין
- ^ דקתני:
- ^ שאסורה לו משום בת בנו
- ^ דהויא ליה אחותו, ואין קידושין תופסין בחייבי כריתות, כד(לקמן סו,ב)
- ^ כשמוכרה לאביו ויש לו בן לייעדה לבנו, דהויא ליה בת אחיו; אבל כשמוכרה לבנו - אין כאן צד יעוד, לא לו ולא לבנו, דהויא ליה אחות אביו
- ^ לקמיה מפרש
- ^ לא תצא בראשי אברים כעבד שיוצא ואין נוטל כלום; אבל
- ^ זו תצא ותטול דמי עינה
- ^ קרא יתירא, דאין דין יציאה בחסרון אברים כלל
- ^ לרבי אליעזר נמי משמע ליה בגפו לשון בגופו, ומפרש ליה לומר שאם בא בגופו יחידי יצא יחידי
- ^ על כרחו
- ^ כשבא לגרע ולפדות את עצמו
- ^ כמה מגיע ממנה לכל שנה של שש שנים? שתות מנה; וכמה מגרע לכל שנה? שתות מנה; ואם נותרה שנה נותן לו שתות מנה, ולא אמרינן: "הרי השביח", שנתייקרה הפעולה או "החליף כח" ועומד על מאתים, תמנה מאתים לפעולת שש שנים ויתן לו שליש מנה
- ^ משעת מקנתו ישיב גאולתו
- ^ נתקלקל
- ^ את השנים שעליו לעבוד
- ^ כאילו נמכר במנה? ולקמיה יליף מאי חזית דדריש להו לקולא, וידו של עובד כוכבים על התחתונה כדאמרן
- ^ כי הוה בדיחא דעתיה הוי רגיל למימר הכי: הריני פתוח ומוכן להשיב לשואלי דבר תורה כבן עזאי, שהיה דר בטבריא, שהיה חריף ודרשן, ואמר (בכורות נח א): כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה [חוץ מרבי עיקבא]
- ^ להחמיר על העבד: השביח יתן כפי שניו, הכסיף ישיב לפי כסף מקנתו
- ^ שלא בא לידי עבדות אלא שהיה חשוד על השביעית
- ^ איסור הקל שבה: העושה סחורה בפירותיה, דהוה ליה לאו הבא מכלל עשה: 'לאכלה' (ויקרא כה) - ולא לסחורה
- ^ פסוק יד
- ^ 'וכי תמכרו': אם תמכרו ותקנו מה שאסרתי לכם בו - סופך למכור ממכריך וכל כלי ביתך
- ^ לא שם לבו לפורענות הבא עליו לחזור בו מעבירה שבידו. גבי 'לא הרגיש' גרסינן: לסוף שמוכר את שדותיו; וגבי 'לא באת לידו' בכולהו גרסינן בתוספתא 'עד שמוכר'; והכי משמע: לא תבא בידו הרהור תשובה עד שבא לכל אלו
- ^ פסוק כה
- ^ דמשמע אם לא הרגיש - סופו לבא לכך
- ^ ובכולהו [להלן] תנא
- ^ עד שמוכר
- ^ דמשמע דפשיטא ליה לתנא דדרכו בכך, דלא תבא לידו שישוב בתשובה עד שיקבל עוד פורענות
- ^ לדרוש בה סמיכת פרשה
- ^ מכל מקום
- ^ הואיל ופרשת רבית סמוכה לפרשת ממכר בית - אנן סהדי שכבר מכר את בתו - אם יש לו בת קטנה - קודם שלוה ברבית
- ^ דניחא ליה
- ^ הכל בסדר סמיכת פרשיות הוא דורשו, וכולן זו קשה משלפניה
- ^ פסוק לו
- ^ פרשה אחרת היא, הסמוכה ל'נמכר לך'
- ^ לחטוב עצים ושאר צרכיה, ולא לשם אלהות
- ^ לכל ישראל לרחם עליו
- ^ 'אדחה אבן': שלא תהא לו גאולה
- ^ משמע שיהא רבוי בשנים
- ^ פסוק נב
- ^ וכי אפשר להיותן מרובות על שש? או מועטות
- ^ הכי קאמר:
- ^ אם יש רבוי בדמיו שנתרבה בתוך שנים הללו כגון שהשביח
- ^ חשוב כמשעת קנייה להקל
- ^ בתוך שנים הללו
- ^ חשוב אותו כפי דמי שניו של עכשיו
- ^ דמי ארבע שנים
- ^ ולא איירי קרא לא בהשביח ולא בהכסיף
- ^ הגיע ידו לדמי חצי גרעונו יתנם וימעט חצי שניו מעליו
- ^ או אין נגאל כלל אלא אם כן מצא כדי גאולתו
- ^ כתיב בה (ויקרא כה כו: ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו) ומצא כדי גאולתו - ולא לחצאין; והכא (ויקרא כה נא) כתיב [אם עוד רבות בשנים לפיהן] ישיב גאולתו [מכסף מקנתו] - ולא כתיב 'כדי'
- ^ דגאולת חצאין יש בה להקל ולהחמיר, כדלקמיה, והיכא דהוי קולא לגביה - אמרינן דנגאל; והיכא דהוי חומרא - אמרינן דאינו נגאל, כדאמר קרא גבי השביח והכסיף, דאזלינן לקולא?
- ^ דכתיב (ויקרא כה מט: או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ו]
- ^ משמע
- ^ דהויא לה הגאולה קולא גביה, לטובתו
- ^ ומשכחת לה לרעתו
- ^ קנאו במנה
- ^ ויהיב ליה האי עבד בתר הכי
- ^ בגאולת חציו
- ^ הויא גאולה
- ^ כי אייקר תו לא ברשות דמריה אייקר, אלא פלגיה, ואם בא עכשיו לגמור פדיונו
- ^ אייקר כוליה ברשות דמריה
- ^ דהיכא דנשבח אין מחשבים לו אלא כשעת מקנתו
- ^ שקנהו במאתים והוזל ועמד על מנה וחשיב ליה כפי שניו ונתן לו חמשים ולא הספיק לגמור פדיונו עד שהוקר ועמד על מאתים
- ^ לא קנאן האדון בתורת גאולה
- ^ ועכשיו שהכסיף הוא
- ^ ועומד כוליה לפדותו
- ^ שהוא נגאל עד שנה ולא יותר
- ^ אם נתן חצי דמיו בתוך שנה מפריק פלגיה או לא
- ^ ימים תהיה
- ^ ב'כדי גאולתו' (ויקרא כה, כו), למימרא דכולה גאולה בעינן
- ^ דלא כתיב בה 'כדי'
- ^ לא מייתינן ליה
- ^ אם אין לו
- ^ מאחרים
- ^ מה שאין כן מוכר בשדה אחוזה, דבעינן 'והשיגה ידו' (ויקרא כה כט)
- ^ משמע נמי
- ^ במקדיש שדה אחוזה
- ^ רבי שמעון דריש טעמא דקרא בכל דוכתא (בבא מציעא קטו א)
- ^ והכא נמי יהיב טעמא לקרא
- ^ ואשמעינן דהקפידה תורה לחזור שלא תפקע אחוזה מיורשים:
- ^ כח מוכר, שאין נחלתו נפקעת
- ^ לפיכך
- ^ לא חש ליפות כחו ללוות ולגאול לחצאין
- ^ אבל
- ^ לפי שהורע כחו להפסיד נחלתו ביובל, כדכתיב (ויקרא כז): והיה השדה בצאתו ביובל קדש וגו' ומתחלק לכהנים
- ^ הכתוב
- ^ בתחלת פדיונו
- ^ ומהכא אית לן למיגמר נמי מוכר בית בבתי ערי חומה דלוה וגואל וגואל לחצאין
- ^ שהרי הורע כחו ליחלט בסוף שנה ולא יצא ביובל
- ^ דקתני סיפא מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח שאין לוה וגואל וכו'
- ^ [שאינו יכול להגאל] עד שתהא שתי שנים ביד הלוקח, כדכתיב טו: 'במספר שני תבואות ימכר לך': אין מכירה פחותה משתי שנים מעת לעת, ואחר כך גואל בגרעון כסף, כדכתיב: (ויקרא כה טז) לפי רוב השנים [תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך] , (ויקרא כה כז) וחשב את שני ממכרו [והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו]: כמה שנים הם משלקחה עד היובל, שהיה עתיד להחזיר לבעלים עשרים שנה ודמיה עשרים מנה - הרי שקניית תבואות כל שנה במנה; וכן יגרע לכל שנה שאכלה לפי גאולתו