קידושין מא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
לא עלתה בידו אלא רגזנותא ולאדם טוב מטעימים אותו מפרי מעשיו וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ דור הנאה ממנו שנאמר (תהלים א, א) ובמושב לצים לא ישב מושבו מושב לצים:
מתני' אהאיש מקדש בו ובשלוחו בהאשה מתקדשת בה ובשלוחה גהאיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו:
גמ' השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא אמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו כי הא דרב ספרא דמחריך רישא רבא מלח שיבוטא איכא דאמרי בהא איסורא נמי אית בה כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב האסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך וכי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר האשה מתקדשת בה ובשלוחה השתא בשלוחה מיקדשא בה מיבעיא אמר רב יוסף ומצוה בה יותר מבשלוחה כי הא דרב ספרא מחריך רישא רבא מלח שיבוטא אבל בהא איסורא לית בה כדר"ל דאמר ר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו:
האיש מקדש את בתו כשהיא נערה:
כשהיא נערה אין כשהיא קטנה לא מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי אלעזר זאסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה:
שליחות מנלן דתניא (דברים כד, א) ושלח מלמד חשהוא עושה שליח ושלחה טמלמד שהיא עושה שליח ושלח ושלחה ימלמד שהשליח עושה שליח אשכחן בגירושין בקידושין מנלן וכ"ת דיליף מגירושין מה לגירושין שכן ישנן בעל כרחה אמר קרא (דברים כד, ב) ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי שליח אף הויה נמי משוי שליח ואלא הא דתנן כהאומר לשלוחו צא תרום תורם כדעת בעל הבית ואם אינו יודע דעת בעל הבית תורם בבינונית אחד מחמשים
רש"י
[עריכה]
לא עלה בידו - בשכרו אלא כחש בשרו ברגזנותו לא נשתכר כלום:
דור - נדור:
שנאמר ובמושב לצים לא ישב - וזה שאינו באחד מאלו במה יתעסק אם לא בליצנות:
מתני' האיש מקדש בו ובשלוחו - בגמ' יליף לה:
כשהיא נערה - וכ"ש כשהיא קטנה אם קבל קידושין מקודשת והאי דנקט נערה אורח ארעא אשמועינן דקטנה לכתחלה לא כדמפרש בגמ':
גמ' מצוה בו יותר מבשלוחו - דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי:
מחריך רישא - לכבוד שבת:
שיבוטא - דג:
בהא איסורא נמי איכא - אם יכול לקדש בעצמו וקידש ע"י שליח דמצוה שיראנה שמא תתגנה עליו:
וכי איתמר דרב יוסף - דאמר מצוה הוא דאיכא ולאו איסורא אסיפא איתמר:
אבל בהא - אע"פ שלא ראתהו ליכא איסורא לומר שמא תראה בו דבר מגונה:
דאמר ר"ל טב למיתב טן דו - משל הוא שהנשים אומרות על בעל כל דהו שהוא טוב לשבת עם שני גופים משבת אלמנה:
טן - גוף:
דו - שנים ואי קשיא ה"נ גבי דידה איכא איסורא כי יהיב קידושין לשלוחה ולא חזי לה אין הכי נמי ומיהו מתני' בדידה קאמר דהיא מיקדשא בה ובשלוחה הלכך הא דתנא בה למצוה אשמועינן אבל איסורא לגבי דידה ליכא אבל רישא דאיירי בדידיה תנא בו משום איסורא:
ושלח - בגירושין כתיב ושלחה מביתו ומדלא כתב וגירשה ללמדינו בא שהאיש עושה שליח להוליך גט לאשתו:
מלמד שהאשה עושה שליח - לקבל גיטה קרי ביה ושלחה לא מפיק ה"א:
ושלח ושלחה - שני פעמים נאמר בענין:
שכן ישנן בעל כרחה - הלכך איתנהו נמי על ידי שליחות:
תורם כדעת בעל הבית - לפי מה שהוא מכיר בעל הבית אם עינו יפה או עינו רעה עין יפה אחד מארבעים עין רעה אחד מששים שהתרומה לא נאמר בה שיעור מפורש אלא ראשית דגנך (דברים יח) ואפילו כל שהוא:
תוספות
[עריכה]מתני' האיש מקדש. השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא. ואין שייך לתרץ הכא לאו דוקא ור"ל לא זו אף זו דלא שייך לשנויי הכי אלא בשתי בבות אבל בשתי תיבות לא:
אי איתמר דרב יוסף אסיפא איתמר. ולהכי לא מוקי ארישא וכגון שמכירה משום דהא מנ"ל דלמא מתני' מיירי בין מכירה ובין אין מכירה ואפי' איסורא איכא ומלתא דרב יוסף לא נדע:
אסור לאדם שיקדש אשה כו'. אע"ג דקתני האיש מקדש לכתחילה לא נקט ליה אלא לאשמועינן דין קידושין:
כשהיא נערה אין כשהיא קטנה לא. וא"ת ודלמא לרבותא נקט נערה וכל שכן קטנה וי"ל דדייק מדקתני כשהיא נערה ולא קתני האיש מקדש את בתו נערה משמע דוקא נערה אבל לא קטנה א"נ י"ל דדייק מדלא קתני במתני' האיש מקדש את בתו סתם כדתנן (כתובות דף מו:) האב זכאי בבתו בקדושיה ולא מפרש נערה כי הכא משמע דהכא דמפרש נערה הוי דוקא ולא קטנה:
אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה. ואע"ג דאמר לעיל דאיסורא ליכא משום דטב למיתב טן דו ה"מ בגדולה שהיא מתקדשת ע"י עצמה דכיון שנתרצית ליכא למיחש שמא תחזור אבל קטנה שמתקדשת ע"י אביה איכא למיחש שמא אם היתה גדולה לא היתה מתרצית ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפי' קטנות היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניא שמא לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה לעולם:
ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח. פ"ה דתרי ושלחה כתיב בפרשה וא"ת הא איצטריך חד ושלחה למדרש דקטנה ושוטה אינה יכולה להתגרש. דהכי משמע ושלחה מי שמשלחה ואינה חוזרת פרט לזו שמשלחה והיא חוזרת וי"ל דושלחה בתרא יש שתי דרשות דמצי למימר ונתן בידה ולשתוק מדכתב ושלח ש"מ לדרשא ומה"א דושלחה נפקא דרשא אחרת ור"ח פי' דמושלחה אחרון דריש כולהו ודריש שלח דהוה מצי למימר ונתן בידה וכן וי"ו דושלחה וכן ה' דושלחה ואידך ושלחה איצטריך להך דרשא דמשלחה ואינה חוזרת וזה לשון ר"ח דתניא שלח מלמד שעושה שליח פירוש ושלחה מביתו אחרון הוה ליה למיכתב ונתן בידה ולמה כתב שלח לומר שעושה שליח הוסיף ה' דכתיב שלחה מלמד שהיא עושה שליח ושלחה הוסיף ו' עוד מלמד שהשליח עושה שליח:
תורם כדעת בעל הבית. פירוש לפי מה שמכיר בבעל הבית עינו יפה או עינו רעה ויש בתרומה שלש מדות לפי שלא נאמר בה שיעור מפורש אלא ראשית דגנך דמשמע כל שהוא ובירושלמי מפרש להו א"ר לוי בינונית א' מן החמשים ונפקא ליה מתרומת מכס דכתיב (במדבר לא) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל מה שאתה אוחז אחוז א' מחמשים וכמו שמצינו תרומת מכס אחד מחמשים אף כל תרומה תורם אחד מחמשים וזו מדה בינונית ועין רעה אחד מששים ונפקא ליה מקרא דכתיב (יחזקאל מה) ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים וחומר הוי שלשים סאין ואיפה ג' סאין נמצא ששית האיפה עולה חצי סאה וכשתורם ששית האיפה מחומר נמצא דהיינו אחד מששים והיינו עין רעה ועין יפה אחד ממ' נפקא ליה נמי מהאי קרא דכתיב ששית האיפה וכתיב נמי בהאי קרא וששיתם כלומר וששיתם קאי אחומר חטים וחומר שעורים דבכל חד וחד איכא שתות דהיינו סאה לשני חומרים ותן ששית האיפה דכתיב בהאי קרא על וששיתם נמצא דהיינו אחד מארבעים דהויא סאה וחצי לששים סאין דהיינו חומר חטים וחומר שעורים:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/קידושין/פרק ב (עריכה)
א א מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה י"ד, סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ה סעיף א':
ב ב מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה י"ד, וסמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ו סעיף א':
ג ג מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה י"ד, וסמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף ז':
ד ד מיי' פ"ל מהל' שבת הלכה ו', סמג עשין ל, טור ושו"ע או"ח סי' ר"נ סעיף א':
ה ה מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה י"ט, סמג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ה סעיף א':
ו ו מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה י"ט, וסמג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ו סעיף א':
ז ז מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה י"ט, סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף ח':
ח ח מיי' פ"ב מהל' גירושין הלכה א', ומיי' פ"ו מהל' גירושין הלכה ג', סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"כ סעיף א', וטור ושו"ע אה"ע סי' ק"מ סעיף א':
ט ט מיי' פ"ו מהל' גירושין הלכה א' והלכה ד, ומיי' פ"ה מהל' גירושין הלכה א', סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"מ סעיף ג':
י י מיי' פ"ז מהל' גירושין הלכה ד', סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ל"ח:
יא כ מיי' פ"ד מהל' תרומות הלכה ז':
ראשונים נוספים
ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח. פרש"י ז"ל תרי ושלחה כתיבי ותרוייהו קראי למדרש אתו מדלא כתב רחמנא וגרש' ודרשינן ושלח ודרשינן ושלחה ומשמע דושלח ושלחה בתרא ללמד ששליח שלה ושליח שלו שניהם עושים שליח.
ור"ח ז"ל גריס, ושלח מלמד שהוא עושה שליח שלחה מלמד שהאשה עושה שליח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח וחד קרא דריש ואידך לגופי':
ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח. פירש רש"י ז"ל דתרי ושלחה כתיבי ותרוייהו למדרש אתו מדכתיב ושלחה ולא כתיב וגרשה, ודרשינן חד ושלח ושלחה ששניהן עושין שליח, ורבינו חננאל ז"ל מדקדק הכל מושלחה בתרא דחד לגופיה איצטריך, ואידך לדרשא, וכולהו דרשינן לה מחד קרא, וגירס שלח מלמד שהוא עושה שליח שלחה מלמד שהיא שעושה שליח ושלחה שדי וא"ו אשלח ואשלחה, מלמד ששליח שלו ושלה עושין שליח.
כדרב יהודה אמר רב דאמר אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה. ואם תאמר והא אמרינן טב למיתב טנדו מלמיתב ארמלו, יש לומר דוקא בגדולה דמדלא הקפידה לומר חזקה ניחא לה בכל דהוא, אבל קטנה דילמא לכשתגדל לא תתרצה בו, אי נמי איכא למימר דקטנה חיישינן דילמא ממללו לה מילי עילויה ומתוך שדעתה קלה תתפתה ותשנאנו, מה שאין כן בגדולה.
מלמד שהשליח עושה שליח. ואם תאמר בשלמא שליח דידיה משוי שליח אבל שליחדידה היכי משוי שליח והא מילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח, כדאמרינן בהמביא תניין (גיטין כט, א). ותירץ הרב אלברצלוני ז"ל דהכא בדשוייה איהי שליח בקנין דאלים לשוויי שליח, ומסתברא בשנתנה לו רשות לשוויי שליח, דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשהשליח עושה אותו מדעתו, אבל מדעת בעלים משוי שליח, וכדמוכח התם דהא באומר אמרו שליח עושה שליח, אי נמי בשחלה שליח או שנאנס שהשליח עושה שליח, משום דסתמא דמילתא כל שחלה דעת בעלים שימנה השליח שליח, והכא נמי בכהאי גוונא מיירי, ולא באו כאן אלא ללמד שהבעלים רשאין למנות שליח ושהשליח שלהן ממנה שליח כדיניה.
ומה שאמרו כאן שהשליח עושה שליח כפי מה שפסק ר' אלפסי בפרק כל הגט (כט, א) כרבן שמעון בן גמליאל דברייתא דדוקא חלה שליח או שנאנס, אבל לא חלה בין בהולך בין באת הולך לא, הכי נמי בשחלה שליח או שנאנס, אבל לא חלה לא, ולפי דעת מי שפסק שם כרבנן דברייתא דבהולך בין חלה בין לא חלה, אי נמי באת הולך ובשחלה, ובמתניתין דהמביא באת הולך, הכי נמי באת הולך ושחלה, אי נמי בהולך בין חלה בין לא חלה, ושם הארכתי בס"ד.
ושליח דידה צריכה שתמנה אותו בעדים דומיא דגרושין כדאמרינן בפרק התקבל (גיטין סד, א) צריכה שתי כתי עדים, שנים שיאמרו בפנינו אמרה כו', והכי נמי צריכה עדים שיאמרו בפנינו אמרה, אבל שליח דידיה לא צריך, אלא כל ששניהם מודים שזה אומר מניתיו שליח וזה מודה לו סגי ליה, וכן כתב הרמב"ם (פ"ג מהל' אישות הט"ו).
פרק שני
האיש מקדש את האשה בו ובשלוחו. פי' שליח שעשאו בעדים לקדש לו הן אשה זו הן אשה סתם.
והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. פי' שליח שעשאתו בעדים לקבל קידושיה הן מאיש זה הן מכל איש סתם, ובין בשליח דידיה בין בשליח דידה לא בעי' קנין כלל, כי היכי דלא בעי' בשליחות דעלמא, אפי' בדבר של ממון ואפי' באדרכת', דהא לא מקני ליה מידי דלבעי קנין, וכ"ש בשליחות גיטין וקידושין שאין מקום לקנין, מיהו עדים בעינן, דאי לא אין אחד מהם נאמן שהוא שליח, וכדבעי' למימר קמן.
גמרא. השתא בשלוחו מקדש בו מבעיא אמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו. פי' בלאו הכי נמי הוה מצי לשנויי דלא זו אף זו קתני כדמשנינן בעלמא, אלא דכל היכא דאפשר לפרושי באנפא אחרינא לא מוקמינן מתניתין בלא זו אף זו.
איכא דאמרי בהא איסורא נמי איכא כדריש לקיש. פי' והא דרב יוסף לאו ארישא אתמר, דרישא דקתני בו ובשלוחו לאו דרך מצוה הוא, אלא דרך חיוב שחייב לקדש בו משום איסורא.
וכי איתמר דרב יוסף אסיפא אתמר האשה מתקדשת וכו'. אבל בהא איסורא לית בה. פיר' איסורא ליכא מחמתה כדריש לקיש, וכ"ת והא איכא איסורא מחמתיה דלא חזי לה אלא לשלוחה ושמא תתגנה עליו ויגרשנה, איכא למימר דאיסו' דידיה הא שמעי' ליה מרישא, והשתא בסיפא לא איירינן אלא בדידה, ואתיא כשהוא מכירה ואין היא מכירתו, ואשמועי' דכיון דבדידיה ליכא איסורא דהא כבר הכיר בה, לדידה נמי ליכא איסורה כדריש לקיש, אבל מצוה איכא עלה מדרב יוסף, כנ"ל.
והא דתנן האיש מקדש את בתו כשהיא נערה דייקינן עלה כשהיא נערה אין כשהיא קטנה לא. וכי תימא ודילמא ה"ה קטנה ונקט נערה לרבותא, איכא למימר דא"כ ליתני בתו סתם, ומשמע בין נערה בין קטנה, וכדתנן האב זכאי בבתו בקידושיה וכו', ותו ליתני האיש מקדש את בתו נער', מאי כשהיא נערה, ש"מ כשהיא נערה ולא כשהיא קטנה.
מסייע ליה לרב יהודה אמר רב דאמר אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה. וכ"ת והא אמרינן לעיל דאיהי לא קפדא מדריש לקיש, איכא למימר דהתם בגדולה שיש בה דעת, כיון דאיהי לא קפדא אפשר שמכרת בו על ידי אחרים ובכל דהו ניחא לה, אבל הכא לא דקטנה היא ואין בה דעת להכיר כדריש לקיש, סניא ליה מקטנותא, וגם כי תגדיל לא תסור שנאתה, ומשום הכי אסר תנא לקדשה מקטנותה, ואפילו אין הנישואין מעתה עד שתגדיל, ומסתברין דשידוכין שרי.
שליחות מנלן דתניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח וכו'. פר"ח דתרי ושלחה כתיב בפרשה, חד לגופיה ואידך דרשינן לשליחות, ושלח מלמד שהוא עושה שליח, ושלחה מלמד שהיא עושה שליח, ומוא"ו דושלחה מרבינן דכל אחד משני שלוחים אלו עושה שליח אחר, ולא נהירא דכיון דושלחה איכא למדרש ביה כולי האי, למה לי חד ושלחה לגופיה לימא שלח ובהכי סגי לכך נראה כדפריש רש"י ז"ל דלגופיה לא איצטרך חד מינייהו, דכיון דמצי למכת וגרשה וכתב ושלחה לדרשא אתא, למדרשיה מלשון שליחות, וה"פ דבכל חד מינייהו מצי למכתב ושלח, ושלחה למה לי, קרי בכל חד מינייהו ושלח ושלחה הוו ליה ארבע, ושלח מלמד שהו' עושה שלי' ושלחה מלמד שהיא עושה שליח, ואידך ושלח מלמד שהשליח שלו עושה שליח, ואידך ושלחה מלמד שהשליח שלה עושה שליח, ולא דרשינן וא"ו דושלחה, והא דדרשינן דשוטה אינה מתגרשת, דכתיב ושלחה מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת, איכא למימר דנפקא לן מוא"ו דושלחה, אי נמי מדכתיב ושלחה והיתה לאיש אחר ולא שתחזור לביתו.
והא דקי"ל הכא שהשליח עושה שליח, לא תיקשי למאי דאמרי' במסכת גיטין אליבא דרשב"ג בשליח גט שאמר לו הולך ולא חלה שאינו עושה שליח, דהתם הוא שלא מדעת משלחו, וחייש דילמא קפידא הוה שיוליכנו הוא בעצמו, והיינו דמפלגינן בסוגיא דהתם בין חלה ללא חלה, ובין הולך ללא הולך, דבהא קפיד ובהא לא קפיד, אבל הכא מיירי מדעתו שנתן לו רשות בכך, ולדברי הכל עושה שליח, ואפילו לא נתן לו רשות לעשות שליח אלא בדברים בעלמא, ואינו צריך קנין, לא שנא שליח דידיה ולא שנא שליח דידה, ושלא כדברי הרב אלברצלוני ז"ל.
ואלא הא דתנן האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו של בעל הכית ואם אינו יודע דעתו של ב"ה תורם בבינונית אחד מחמישים. דמסתמא אהא שווייה שליח.
פיחת עשרה ותרם בארבעים כמי שדעתו יפה. או הוסיף עשרה ותרם בששים כמי שדעתו רעה תרומתו תרומה. פרישנא טעמא בכתובות בפרק אלמנה ניזונית דכיון דאיכא דתרים בעין יפה ואיכא מאן דתרים בעין רעה מצי למימר בהכי אמדתיך פירוש וכיון דאפשר בהאי אומדנא ושלחו סתם ודאי על דעת כן שלחו דאי לא הוה ליה לפרושיה הלכך שליחותיה עבד וכ"ת ומאי שנא מהא דאמרי' בשהלך ותרם מן היפות ומצאו ב"ה ואמד לו כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה ואם לאו אין תרומתו תרומה. ואמאי לימא ליה בהכי אמדתיך. וא"ל דבשלמא התם הוסיף בשיעור כיון שאין שיעור לתרומה מן התורה וסמכה תורה על כל אדם שיתרום כפי דעתו בין רב למעט וחכמים נתנו הג' שיעורים למי. שדעתו יפה ולמי שדעתו רעה ולמי שדעתו בינונית איכא אינשי דעבדי בעין יפה ויכול למימר בהכי אמדתיך. אבל התם כיון דסגי לכל אינש מן התורה שיתרום ממין על מינו בשוה רובו דעלמא הכי עבדי ואין תורם מן היפה על הרע אלא מיעוטא וכיון שכן לא מצי למימר ליה בהכי אמדתיך:
הא דאמרינן מה לתרומה שכן ישנה במחשבה לומר שאינו צריך להוציא בשפתיו אלא נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר. ואיכא דקשיא ליה דהא אין תרומה נטלת במחשבה אלא לאבא אליעזר בן גמלא. וא"כ לרבנן נילף מתרומה דהכי אמרינן התם בפ' כל הגט תניא אבא אליעזר בן גמלא אומר ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה דהיינו כדגן מן הגורן ואחת תרומות מעשר דהיינו תרומתכם שעם הלוים הוא מדבר כשם שתרומה גדולה נטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה. אלמא לרבנן אינה ניטלת באומד ובמחשבה ואיכא למימר דהא לא קשי לפום מאי דפרישנא התם דבתרומה גדולה כ"ע לא פליגי דניטלת באומד שהרי אין לה שיעור מן התורה וניטלת ג"כ במחשבה כדכתיב ונחשב לכם ולא פליגין רבנן ורבי אליעזר בן גמלא אלא בתרומת מעשר שהקישה הכתוב לתרומה גדולה שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן דאבא אלעזר בן גמלא סבר דלגמרי איתקוש בין לאומד בין למחשבה. ורבנן סברי דלמחשבה איתקוש כדכתיב ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן אבל לאומד לא איתקוש. שהרי נתן בו הכתוב שיעור אחד מעשרה ואבא אליעזר בן גמלא סובר שמנין מן התורה הוא מצוה אבל מ"מ ניטלת היא אף באומד אשתכח השתא דבין בתרומה גדולה בין בתרומת מעשר כ"ע מודו שנטלת במחשבה והיינו דתנן אלם שתרם תרומתו תרומה ובכל תרומה קאמרינן ואפילו לרבנן ואמרינן בנדרים גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו ופרכינן וליגמר מתרומה שנטלת במחשבה ופרקינן משום דהוה תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד שישנם במחשבה דבתרומה נאמר ונחשב לכם תרומתכם ובקדשים כתיב לכל נדיב לב והתם בין מתרומה גדולה בן מתרומת מעשר קאמרינן דאי לא אמאי גמרינן לנדרים מתרומה גדולה טפי מתרומת מעשר אלא ודאי כדאמרן הלכך שפיר אמרינן הכא דלא מצינן למילף שליחות מתרומה גדולה ולא מתרומת מעשר שישנן על ידי שליח דשאני התם שישנן שתיהן במחשבה ולהכי נקטינן מחשבה ולא אמרינן שישנן באומד משום דהכא בגירושין וקידושין לא שייך אומד ותו דהא איכא תרומת מעשר לרבנן שישנה בשליחות ואינה באומד אבל מחשבה ישנה בשתיהן ואינה בגירושין וקידושין ואע"ג דקי"ל היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה ולא פירש דיו התם כיון דמדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה כמאן דפריש דמי ולא חשיבא מחשבה. והא דאבא אליעזר בן גמלא כתבתיה בארוכה בפ' כל הגט מפי רבינו נר"ו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה