שולחן ערוך אבן העזר לו א
שולחן ערוך אבן העזר · לו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
האשה יכולה לעשות שליח לקבל קדושיה; ומצוה שתתקדש על ידי עצמה, אם תוכל, אבל איסור ליכא כמו שיש באיש. ואומר האיש לשליח: "הרי פלונית ששלחה אותך מקודשת לי", והשליח אומר: "קדשתיה לך". ואם אמר: "הן", דיו. ואפילו שתק, אם היו עסוקין באותו ענין ונתן לשליח ולא פירש ולא אמר דבר, דיו. ואם מקדשה בשטר, אינו כותבו אלא מדעת השליח. ויש מי שאומר, שאינו כותבו אלא מדעתה:
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) יכולה לעשות שליח לקבל קידושיה: כבר נתבאר בסי' שלפני זה סעיף ג' דצריך לעשותו בעדים ואם נעשה בלא עדים אפ"ה יש להחמיר ולהצריכה גט:
(ב) ומצוה שתתקדש ע"י עצמה: אף שאין האשה מצווה על פ"ו מ"מ היא עושה מצוה שמסייעת לאיש שיקיים המצוה על ידה:
(ג) ואפילו שתק: כלו' ואפי' השליח שתק ולא השיב הן כמו דגבי אשה מהני אם שתק' בשעת מתן מעות:
(ד) אם היו עסוקין באותו ענין: מילת' באפי נפש' היא וברמב"ם גריס ואם בוי"ו:
(ה) אלא מדעת השליח: נר' דכ"ש אם כתב מדעת האשה דעדיף מדעת השליח רק דלא תימ' כשמתקדש' ע"י שליח לא בעי דעת כלל דהא אפי' במתקדש' ע"י עצמה פליגי בגמ' אי בעינן מדעת' קמ"ל דדין השליח כדין האשה ואם כתבו שלא מדע' שניהם הוי ספק מקודש' כמו שנתבאר לעיל בסי' ל"ב:
(ו) שאינו כותבו אלא מדעת': הטעם עיין בר"ן ובמ"מ הביאם הב"י סי' ל"ב ס"ק א':
בית שמואל
(א) האשה יכולה לעשות שליח: לכאורה נראה אם גלתה דעתה דניח' לה להתקדש לזה יכול לזכות לה שום אדם ולקבל בשבילה קידושין דע"כ לא מבעי' בש"ס בגט אם יכול לזכות בגט משום בגט י"ל אפי' בקטטה או מקום יבום לא ניח' לה הגט משום איתת' בכל דהוא ניח' לה אבל בקדושין לא שייך סבר' זו ויכול לזכות לה ועיין סי' ל"ה:
(ב) ואפי' שתק: כתב ב"ח דנמשך עם אם היו עסוקין אבל שליח צריך להשיב עכ"פ הן וכ"מ בחדושי מהרש"ל, ובדרישה כתב דקאי על השליח אם היו עסוקין באותו ענין מהני אפילו שתק השליח והמקדש גם כן לא אמר כלום וכ"כ בח"מ וט"ז, ולמ"ש ב"ח צ"ל ומ"ש בסעיף ח' ושתקה וקבלה סתם היינו שלא אמרה שהיה שלוחה אבל מ"מ השיבה הן גם י"ל שם עדיף טפי מדהיא מקודשת בודאי אז אמרי' גם החברתה מקודשת מיהו צ"ע מנ"ל לרמב"ם דין זה דהשליח צריך להשיב דוק':
(ג) אלא מדעת שליח: כלומר דא"צ דעתה אלא דעת שליח די אבל אם כותב מדעתה פשיט' מהני וכ"כ בח"מ, והנה בש"ס י"ל הא דבעינן דעתה היינו לאפוקי דא"י לכתוב שטר קבלה /קידושין/ קודם שתתרצה לקדש לו דבעינן דעת המקנה אבל אם מתרצה להתקד' אפילו שלא התנה אם לקדש בכסף או בשטר יכול לכתוב שטר בלא דעתה וכאן ל"מ כן דהא היא עשתה שליח ומרוצה לו ומ"מ בעינן דעתה לכתוב שטר קידושין:
(ד) ויש מי שאומר דשליח דקדושין: משמע דוקא בש"ק ס"ל דא"י למנות שליח אחר דאינו אלא מילי משא"כ בש"ה ויש בידו כסף לקדש ועיין סי' ל"ה:
ט"ז - טורי זהב
כמו שיש באיש פי' באיש יש איסור ע"י שליח מטעם שמא יראה בה דבר מגונה ותתגניה עליו משא"כ באשה דבכל דהו ניחא לה דטב למיתב טן דו:
ואם אמר הן פי' שהשליח לא השיב להמקדש קידשתיה לך אלא השיב הן דיו ואפי' שתק השליח לגמרי והיו עסוקין כו' והמקדש לא אמר שום דבק קידושין דיו:
באר היטב
(א) שליח: כבר נתבאר דצריך לעשותו בעדים ואם נעשה בלא עדים אפ"ה יש להחמיר ולהצריכה גט. ואם גלתה דעתה דניחא לה להתקדש לזה יוכל לזכות לה שום אדם. ולקבל בשבילה קדושין ב"ש.
(ב) שתק: כתב הב"ח דנמשך עם אם היו עסוקין אבל השליח צריך להשיב עכ"פ הן. ובדרישה כתב דקאי על שליח אם היו עסוקין באותו ענין מהני אפי' שתק השליח והמקדש ג"כ לא אמר כלום וכ"כ ח"מ וט"ז. ולמ"ש הב"ח צ"ל מ"ש בסעיף ח' ושתקה וקבלה סתם היינו שלא אמרה שהיתה שלוחה אבל מ"מ השיבה הן וע' ב"ש.
(ג) השליח: ר"ל דא"צ דעתה אלא דעת שליח די אבל אם כותב מדעתה פשיטא מהני ח"מ ב"ש. מ"ש הב"ש הנה בש"ס משמע הא דבעינן דעתה לאפוקי דאינו יוכל לכתוב קודם שתרצה לקדש לו וכאן לא משמע כן ע"ש עיין בה"י ויתורץ היטב.