בית שמואל על אבן העזר לו
סעיף א
[עריכה](א) האשה יכולה לעשות שליח: לכאורה נראה אם גלתה דעתה דניח' לה להתקדש לזה יכול לזכות לה שום אדם ולקבל בשבילה קידושין דע"כ לא מבעי' בש"ס בגט אם יכול לזכות בגט משום בגט י"ל אפי' בקטטה או מקום יבום לא ניח' לה הגט משום איתת' בכל דהוא ניח' לה אבל בקדושין לא שייך סבר' זו ויכול לזכות לה ועיין סי' ל"ה:
(ב) ואפי' שתק: כתב ב"ח דנמשך עם אם היו עסוקין אבל שליח צריך להשיב עכ"פ הן וכ"מ בחדושי מהרש"ל, ובדרישה כתב דקאי על השליח אם היו עסוקין באותו ענין מהני אפילו שתק השליח והמקדש גם כן לא אמר כלום וכ"כ בח"מ וט"ז, ולמ"ש ב"ח צ"ל ומ"ש בסעיף ח' ושתקה וקבלה סתם היינו שלא אמרה שהיה שלוחה אבל מ"מ השיבה הן גם י"ל שם עדיף טפי מדהיא מקודשת בודאי אז אמרי' גם החברתה מקודשת מיהו צ"ע מנ"ל לרמב"ם דין זה דהשליח צריך להשיב דוק':
(ג) אלא מדעת שליח: כלומר דא"צ דעתה אלא דעת שליח די אבל אם כותב מדעתה פשיט' מהני וכ"כ בח"מ, והנה בש"ס י"ל הא דבעינן דעתה היינו לאפוקי דא"י לכתוב שטר קבלה /קידושין/ קודם שתתרצה לקדש לו דבעינן דעת המקנה אבל אם מתרצה להתקד' אפילו שלא התנה אם לקדש בכסף או בשטר יכול לכתוב שטר בלא דעתה וכאן ל"מ כן דהא היא עשתה שליח ומרוצה לו ומ"מ בעינן דעתה לכתוב שטר קידושין:
(ד) ויש מי שאומר דשליח דקדושין: משמע דוקא בש"ק ס"ל דא"י למנות שליח אחר דאינו אלא מילי משא"כ בש"ה ויש בידו כסף לקדש ועיין סי' ל"ה:
סעיף ט
[עריכה](ה) וכשנתן הקדושין וכו': היינו שנתן לה ב' פרוטות ואמר הרי פלונית ששלחה אותך מקודשת לי ואת נמי כך אמר בפ"א וכתב בב"ה אפילו לא אמר בפ"א רק אמר תכ"ד מקודשת השניה אף ע"ג תכ"ד בקדושין לא מהני היינו דוק' לענין חזרה לא מהני ואם קידש אחד ונותן לשניה פרוטה ואמר ואת הוי קידושי מעלייתא אף על גב דלא אמר ואת נמי הטעם משום כשנותן לידה לקדש אשה ששלחה אותה ר"ל דה"ק ואת מה שבלבך ואם אין רצונך לקדש תן הכל לאותה ששלחה אותך מ"ה בעינן שם דאמר ואת נמי אבל כשמקדש א' ונתן לה ואמר ואת הוי קידושין אפילו לא אמר נמי ועי' תשו' ריב"ש ובמגיד שם והיינו מ"ש אם נותן לשתיהן הרי שתיהן מקודשות ודאי לפ"ז צ"ל מ"ש לעיל סי' כ"ז סעיף ד' אם קידש אשה א' ואמר לחברתה בפניה תהא מקודשת ולא אמר לי אינו אלא ספק קידושין ולמ"ש הוי קידושין ודאי אם כבר קידש אחת משום שאני אומר כשאומר ואת דקאי על מ"ש תהא מקודשת לי:
סעיף י
[עריכה](ו) שאין האב כו': הנה בש"ס מבואר פרק האומר האב נעשה שליח לבתו בוגרת אלא הרשב"א כתב לכתחלה אין לעשות כן משום גזירה דרואה יאמר דהיא מקודשת אפילו כשלא עשתה לאב שליח וע' ב"ח וע' ת' בן לב וע' ב"י בסי' קמ"א הביא ת' הרשב"א שכתב שם אם א"י אם היא קטנה או נערה או בוגרת וספק מי שקיבל הגט ופסק שם שתעשה שליח לאב וצ"ל שם אין תקנה לדבר הוי כדיעבד ועי' תו' מהר"י לבית הלוי סימן א':
סעיף יא
[עריכה](ז) שצריכה גט מספק: דחיישינן שמא נתרצה לקדושי אביה אף על גב שמא נתרצה הבן לא אמרינן מ"מ איהי ניח' בכל דהו כ"כ הרא"ש בת' כלל ל"ה, ולכאורה ק' הא קי"ל שמא נתרצה האב ל"ח כמ"ש בסימן שאח"ז ובסוף קידושין מבואר האב נמי ניח' בכל דהוא לקדש את בתו:
סעיף יב
[עריכה](ח) אין האשה עושה שליח: לכאורה תמוה כאן פוסק בפשיטות דאינה עושה ובסימן קמ"א הביא פלוגת' בזה ושם משמע דס"ל עיקר דעושה וע' ת' מהר"י הנ"ל: