רמב"ם הלכות תרומות ד
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
עושה אדם שליח להפריש לו תרומות ומעשרות שנאמר כן תרימו גם אתם לרבות שלוחכם ואין עושין שליח עכו"ם שנאמר גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית.
הלכה ב[עריכה]
חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החרש והשוטה והקטן והעכו"ם שתרם את של ישראל ואפילו ברשותו והתורם את שאינו שלו שלא ברשות הבעלים אבל התורם משלו על של אחרים הרי זו תרומה ותיקן פירותיהם וטובת הנאה שלו שנותנה לכל כהן שירצה.
הלכה ג[עריכה]
התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם ותרם אם בא בעל הבית ואמר לו כלך אצל יפות אם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה שהרי אינו מקפיד ואם לא היו שם יפות אין תרומתו תרומה שלא אמר לו אלא על דרך מיחוי ואם בא בעל הבית וליקט והוסיף בין יש לו יפות מהן בין אין לו תרומתו תרומה.
הלכה ד[עריכה]
חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה חרש מדבר ואינו שומע מפני שאינו שומע הברכה והאלם ששומע ואינו מדבר והערום מפני שאינן יכולין לברך והשיכור והסומא מפני שאינן יכולין לכוין ולהפריש את היפה.
הלכה ה[עריכה]
קטן שהגיע לעונת נדרים, אעפ"י שלא הביא שתי שערות ולא נעשה גדול, אם תרם - תרומתו תרומה. ואפילו בתרומה של תורה, הואיל ונדריהן והקדשן קיימין מן התורה כמו שביארנו בנדרים.
הלכה ו[עריכה]
האומר לשלוחו צא ותרום לי והלך לתרום ואינו יודע אם תרם ואם לא תרם ובא ומצא כרי תרום אין חזקתו תרום שאין אומרין באיסורין חזקת שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר וחושש שמא אחר תרם שלא ברשות.
הלכה ז[עריכה]
האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעתו של בעל הבית אם היה יודע בו שהוא בעל עין רעה מפריש אחד מששים ואם היה בעל נפש שבעה מפריש אחד מארבעים ואם אינו יודע דעתו מפריש לו בינונית אחד מחמשים נתכוון לבינונית ועלתה בידו אחד מארבעים או אחד מששים תרומתו תרומה ואם נתכוון להוסיף על הבינונית ותרם אפילו אחד מתשעים ותשעה אין תרומתו תרומה.
הלכה ח[עריכה]
פירות השותפין חייבות בתרומה ומעשרות שנאמר מעשרותיכם אפילו של שנים והשותפין אינן צריכין ליטול רשות זה מזה אלא כל התורם מהן תרומתו תרומה תרם אחד מהן ובא השני ותרם תרומה שנייה שהרי לא ידע שחבירו תרם אם היו ממחין זה על זה תרומת השני אינה תרומה ואם לא היו ממחין ותרם הראשון כשיעור (אין תרומת השני תרומה לא תרם הראשון כשיעור) תרומת שניהן תרומה.
הלכה ט[עריכה]
האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו או לשפחתו לתרום והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו אם לא שינה השליח תרומתו תרומה ואם שינה כגון שאמר לו תרום מן הצפון ותרם מן הדרום הואיל וביטל שליחותו מקודם אינה תרומה.
הלכה י[עריכה]
אריס שתרם ובא בע"ה ועיכב אם עד שלא תרם עיכב אין תרומתו תרומה ואם משתרם עיכב תרומתו תרומה והאפוטרופסין תורמין מנכסי יתומים.
הלכה יא[עריכה]
הגנב והגזלן והאנס תרומתן תרומה ואם היו הבעלים רודפין אחריהן אין תרומתן תרומה.
הלכה יב[עריכה]
הבן והשכיר והעבד והאשה תורמין על מה שהן אוכלין אבל לא יתרמו על הכל שאין אדם תורם דבר שאינו שלו הבן כשאוכל עם אביו והאשה בעיסתה תורמין מפני שהן ברשות.
הלכה יג[עריכה]
הפועלים אין להן רשות לתרום שלא מדעת בע"ה חוץ מן הדורכין בגת שאם ירצו לטמא את היין הרי הן מטמאים מיד ולפי שמסר להן והאמינן על כן הרי הן כשלוחין ואם תרמו תרומתן תרומה.
הלכה יד[עריכה]
פועל שאמר לו בע"ה כנוס לי גורני ותרום ותרם ואחר כך כנס תרומתו תרומה.
הלכה טו[עריכה]
העכו"ם שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינן חייבין ומדבריהן גזרו שתהיה תרומתו תרומה משום בעלי כיסין שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בעכו"ם כדי לפוטרו ובודקין את העכו"ם שהפריש תרומה אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה תנתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה שמא בלבו לשמים במה דברים אמורים בארץ ישראל אבל עכו"ם שהפריש תרומה בחוצה לארץ לא גזרו עליהן ומודיעין אותו שאינו צריך ואינה תרומה כלל.
הלכה טז[עריכה]
המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה לא אמר כלום עד שיהיה פיו ולבו שוין הפריש תרומה במחשבתו ולא הוציא בשפתיו כלום הרי זו תרומה שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן במחשבה בלבד תהיה תרומה.
הלכה יז[עריכה]
המפריש תרומה על תנאי אם נתקיים התנאי הרי היא תרומה ואם לאו אינה תרומה וכן המפריש תרומה ומעשרות וניחם עליהן ה"ז נשאל לחכם ומתיר לו כדרך שמתירין לו שאר נדרים ותחזור חולין כמו שהיתה עד שיפריש פעם שנייה אותה שהפריש תחילה או פירות אחרות.
הלכה יח[עריכה]
התורם בור של יין ואמר ה"ז תרומה ע"מ שתעלה שלם [צריך שתעלה] שלם מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה ואם נשברה אינה מדמעת הניחה במקום שאם תשבר שם או תתגלגל לא תגיע לבור הרי זו מדמעת שכבר נתקיים התנאי.
הלכה יט[עריכה]
בד"א בתרומה גדולה אבל בתרומת מעשר שמותר לתרום שלא מן המוקף כיון שעלתה נתקיים תנאו והרי היא תרומת מעשר ואף על פי שנשברה או שנשפכה ואין צריך לומר שנטמאת.
הלכה כ[עריכה]
האומר שלמעלה תרומה ושלמטה חולין או שלמעלה חולין ושלמטה תרומה דבריו קיימין שהדבר תלוי בדעת התורם.
הלכה כא[עריכה]
התורם את הגורן צריך שיכוין את לבו שתהיה זו תרומה על הכרי ועל מה שבקוטעין ועל מה שבצדדין ועל מה שבתוך התבן התורם את היקב צריך שיכוין את לבו לתרום על מה שבחרצנין ועל מה שבזגין התורם את הבור של יין צריך שיכוין את לבו לתרום על מה שבגפת ואם לא נתכוון אלא תרם סתם נפטר הכל שתנאי בית דין הוא שהתרומה על הכל התורם כלכלה של תאנים ונמצאו תאנים בצד הכלכלה הרי אלו פטורין מפני שבלבו לתרום על הכל.
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.