ביאור:בבלי קידושין דף עט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה:] שניהם נותנים גט ^[1], ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס, וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, והלכה וקדשה את עצמה: אם שלה קדמו - קדושיה קידושין, ואם של שלוחה קדמו - קידושיו קידושין, ואם אינן יודעין - שניהם נותנים לה גט, ואם רצו - אחד נותן לה גט ואחד כונס.

גמרא: וצריכא: דאי אשמעינן גבי דידיה - משום דגברא קים ליה ביוחסין ^[2]; אבל איתתא, דלא קים לה ביוחסין ^[3] - אימא לא ניהוו קידושיה קידושין ^[4]; ואי אשמעינן גבי דידה - משום דאיתתא דייקא ומינסבא, אבל איהו - אימא לא איכפת ליה ^[5] – צריכא.

איתמר: קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר ^[6] והרי היא בוגרת ^[7]: רב אמר: הרי היא בוגרת לפנינו ^[8]; ושמואל אמר: חיישינן לקידושי שניהם ^[9]. אימת? אילימא בתוך ששה ^[10] - בהא נימא רב 'הרי היא בוגרת לפנינו' ^[11] השתא הוא דבגרה?; אלא לאחר ששה ^[12]* - בהא נימא שמואל 'חיישינן לקידושי שניהם'? והא אמר שמואל 'אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד'? לא, צריכא דקדיש בההוא יומא דמשלים ששה ^[13]: רב אמר 'הרי היא בוגרת לפנינו' מדהשתא בוגרת - בצפרא נמי בוגרת ^[14]; ושמואל אמר: השתא הוא דאייתי סימנים.

^[15]

ושמואל - מאי שנא ממקוה, דתנן ^[16]: 'מקוה שנמדד ונמצא חסר - כל טהרות שנעשו על גביו ^[17] למפרע - בין ברשות היחיד ^[18] בין ברשות הרבים ^[19] – טמאות ^[20]' ^[21]? שאני התם דאיכא למימר 'העמד טמא על חזקתו', ואימר לא טבל. אדרבה! העמד מקוה על חזקתו, ואימר לא חסר!? הרי חסר לפניך! הכא נמי - הרי בוגרת לפניך!? השתא הוא דבגרה. התם נמי: השתא הוא דחסר!? התם תרתי לריעותא ^[22], הכא ^[23] חדא לריעותא ^[24].

ושמואל - מאי שנא מ'חבית', דתניא ^[25]: היה בודק את החבית ^[26], ^[27] להפריש עליה תרומה והולך ^[28], ואחר כך נמצאת חומץ ^[29]: כל שלשה ימים ^[30] ודאי ^[31], מיכן ואילך ספק ^[32]' ורמינן חבית אמקוה: מאי שנא דהכא ודאי ^[33], ומאי שנא ^[34] דהכא ספק ^[35]? ואמר רב חנינא מסוריא: מאן תנא 'חבית'? רבי שמעון היא, דגבי מקוה נמי ספיקא משוי, דתניא ^[36]: כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות, ורבי שמעון אומר: ברשות הרבים טהורות ברשות היחיד תולין ^[37]' - אבל לרבנן טבל למפרע ^[38]!? שאני התם, דאיכא למימר 'העמד טבל על חזקתו', ואימר לא ניתקן. אדרבה: העמד יין על חזקתו, ואימר לא החמיץ!? הרי החמיץ לפניך. הכא נמי: הרי היא בוגרת לפנינו! השתא הוא דבגרה. התם נמי: השתא הוא דאחמיץ! התם תרתי לריעותא, הכא חדא לריעותא הוא דאיכא. נימא ^[39] כתנאי [תוספתא בבא בתרא פ"י ה"יא [ליברמן]]:

עמוד ב

^[40] מי מוציא מיד מי? הוא מוציא מידם ^[41] בלא ראיה ^[42], והן אין מוציאים מידו בלא ראיה - דברי רבי יעקב; רבי נתן אומר: אם בריא הוא ^[43] - עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע ^[44], ואם שכיב מרע הוא - עליהם להביא ראיה שבריא היה; – נימא רב דאמר כרבי נתן, ושמואל דאמר כרבי יעקב ^[45]? אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו כרבי יעקב: עד כאן לא קאמר רבי יעקב התם ^[46], דאיכא למימר 'העמד ממון על חזקתו ^[47]', אבל הכא - מי נימא העמד גוף על חזקתו ^[48]? ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי נתן: עד כאן לא קאמר רבי נתן התם, דכולי עלמא בחזקת בריאים קיימי, מאן דקא מפיק נפשיה מחזקה - הוי עליה לאיתויי ראיה; אבל הכא - מי קא מפקא נפשה מחזקה דקמיה ^[49]?

נימא כהני תנאי: קידשה אביה בדרך, וקידשה עצמה בעיר, והרי היא בוגרת: תנא חדא הרי היא בוגרת לפנינו ותניא אידך חיישינן לקידושי שניהם: מאי לאו: חד כרב וחד כשמואל? לא אידי ואידי כשמואל: כאן ^[50] במכחשתו ^[51], כאן בשאין מכחשתו. ונימא: מדמתניתא לא פליגי - אמוראי נמי לא פליגי!? ותסברא? הא רב יוסף בריה דרב מנשיא מדוויל עבד עובדא כוותיה דרב, ואיקפיד שמואל ^[52] ואמר: "כולי עלמא כיילי ליה בקבא זוטא ^[53] והאי מדרבנן כיילי ליה ^[54] בקבא רבה ^[55]?" ואי סלקא דעתך לא פליגי - אמאי קא מקפיד? דילמא כי עבד עובדא במכחשתו ^[56]? דילמא ^[57] כי עבד עובדא ^[58] - במכחשתו ^[59]? ^[60]. אמר ליה מר זוטרא לרב אשי: הכי אמר אמימר: הילכתא כוותיה דשמואל; ורב אשי אמר הילכתא כוותיה דרב; והילכתא כוותיה דרב.

משנה: מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים, ובא הוא ואשתו ובניו, ואמר "אשה שיצאת עמי למדינת הים - הרי היא זו, ואלו בניה" - אין צריך להביא ראיה: לא על האשה ^[61] ולא על הבנים ^[62]; "מתה ואלו בניה" - מביא ראיה על הבנים ואינו מביא ראיה על האשה ^[63]; "אשה נשאתי במדינת הים, הרי היא זו, ואלו בניה" - מביא ראיה על האשה ^[64] ואין צריך להביא ראיה על הבנים ^[65]; "מתה ואלו בניה" ^[66] - צריך להביא ראיה על האשה ^[67] ועל הבנים ^[68].

גמרא: אמר רבה בר רב הונא: וכולן ^[69] בכרוכים אחריה. תנו רבנן: "אשה נשאתי במדינת הים" - מביא ראיה על האשה ואין צריך להביא ראיה על הבנים ^[70]; ומביא ראיה על הגדולים ואין צריך להביא ראיה על הקטנים; במה דברים אמורים? - באשה אחת, אבל בשתי נשים - מביא ראיה על האשה ועל הבנים, על הגדולים ועל הקטנים. ^[71]'

אמר ריש לקיש:

הערות

^ אם באת לינשא לאחר
^ וכשמצא מיוחס זה, קידשה לו, וביטל את השליח
^ אף על גב דקידשה עצמה
^ לא ביטלה את השליח ולא סמכה על קידושיהָ, דסברא דילמא שליח משכח מיוחס מזה
^ בבתו אם תנשא למיוחס כל דהו, ולא בטליה לשליחות דשליח, ואפילו מקדשה לגרוע; והא דקדים קדשה - סבר דילמא לא משכח, אבל אי משכח לא בטליה
^ בו ביום
^ בדקנוה לדעת אם יצאה מרשות האב להיות קדושיה קידושין, ומצאנוה בוגרת בו ביום
^ וקדושיה קידושין, ולא של אביה
^ שמא כשקידשה האב - נערה היתה, וקדמו קידושיו
^ חדשים שבין נערות לבגרות, דאמרינן 'אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד': כשהביאה סימני נערות - אינה שוהה להיות בוגרת אלא ששה חדשים, ופעמים שהיא ממהרת לבגור, וסימניה ניכרים בדדיה, כדתנן במסכת נדה (פ"ה מ"ז, דף מז,א) פגה בוחל וצמל
^ הא כל אותן ששה חדשים בחזקת נערה היא, עד שנכיר בסימני בגרותה; וכי בדקנוה בפניא [בערב] ואישתכחא בוגרת - מי יימר דצפרא [בבקר של אותו היום] נמי בוגרת היא [היתה]? ודילמא
^ חדשים; והא ודאי משמלאו לה ששה חדשים בגרה לה
^ אביה בבוקר, והיא בערב, והיום הזה היא בחזקת שתבגר
^ שכל היום היא בחזקת שתביא
^ 'וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא הא אלא לא בלבד קאמר' - לא גרס, דמהיכא תיסק אדעתין למימר הכי? מי קאמר 'אין בין נערות לבגרות פחות מששה חדשים'?
^ מקואות פ"ב מ"ב
^ בכלים שהטביל בו
^ שספק טומאה טמא בו
^ שספק טומאה טהור בו
^ דלאו ספק הוא אלא ודאי
^ אלמא אמרינן: כשעת מציאתן מחזקינן ליה מעיקרא - הכא נמי נימא: מדהשתא בוגרת - בצפרא נמי בוגרת, שכל היום היא בחזקת שתביא
^ 'טמא על חזקתו' ו'הרי חסר לפניך'
^ גבי קידושי האב
^ 'הרי בוגרת לפנינו'; אבל אם באת לומר 'העמד אשה על חזקתה' - יומא דמשלם שית לאו חזקת בגרות ולאו חזקת נערות אית בה, שהיום היא עשויה להשתנות
^ תוספתא תרומות פ"ד ה"ח [ליברמן]
^ תמיד שלא תחמיץ
^ והניח אותה החבית
^ כלומר: להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו, כשבא לשתות מאה לוגין טבל במקום אחר – אומר: "הרי שני לוגין בחבית פלונית - תרומה על מאה לוגין הללו" וכן עושה תדיר
^ ואין ידוע מאימתי החמיצה, וכל תרומה שסמך עליה משהחמיצה - לא תיקן; דקסבר [התנא בברייתא] יין וחומץ שני מינין הן
^ ולא גרסינן 'הראשונים'
^ אמוראי פליגי בה בבבא בתרא (צו,א): איכא למאן דאמר כל שלשה ימים הראשונים שאחר הבדיקה שבדקה ומצאה יין - הרי היא בחזקת יין ודאי, וכל טבלים שתלה תרומתן בה באותן שלשה ימים - מתוקנים הן
^ והויא תרומה ליאסר לזרים, ויחזור ויתרום דשמא כבר החמיצה ולא היתה תרומה; ואיכא למאן דאמר: 'כל שלשה ימים שלפני בדיקה זו האחרונה שמצאה חומץ - הרי היא בחזקת ודאי חומץ, ואם עשאה באותן שלשה ימים תרומה על מקום אחר - אינה תרומה, ומותרת לזרים אם יתקננה מטבלה, דלא הוי חומץ גמור בפחות משלשה ימים, וזו שנמצאת חומץ - בידוע שלשה ימים יש שנתקלקלה; מכאן ואילך: משלשה ולמפרע - ספק, והוי תרומה ליאסר לזרים ויחזור ויתרום
^ גבי מקוה דמחזקינן ליה בחסר משעה ראשונה שהנחנוהו בחזקת שלם, דקתני כל טהרות שנעשו על גביו - אפילו ברשות הרבים -טמאות, אלמא לאו ספק הוא, דאי ספק הוא - הוה ליה למימר 'ברשות הרבים טהורות' והאי מקוה - על כרחיך בתחילתו השלימוהו בארבעים סאה, וקא מחזקינן ליה מהאי שעתא בחזקת חסר ודאי
^ גבי חבית
^ דקתני מכאן ולהלן ספק, ולא אמרינן משעתא דסליק ידיו מלבודקו החמיץ
^ תוספתא מקאוות פ"א ה"טו [צוקרמאנדל]
^ כל ספק טומאה לרבי שמעון ברשות היחיד – תולין, כדמפרש טעמא בשמעתא קמייתא דנדה (ג,א) דלא דמי לספק סוטה, דהתם יש רגלים לדבר
^ זה שניתקן על ידי חבית זו, דאמרינן: מדהשתא החמיץ - מעיקרא נמי חומץ; והכי נמי נימא מדהשתא בוגרת - בצפרא נמי בוגרת
^ הא דרב ושמואל
^ הכותב נכסיו לאחרים ולא שייר כלום, דקיימא לן (בבא בתרא קמו ב) בשכיב מרע שאין מתנתו מתנה אם עמד, דגלי דעתיה - מדלא שייר מידי - דמְצַוֶה מחמת מיתה היה, ואם בריא היה מתנתו מתנה; ועכשיו הוא אומר "שכיב מרע הייתי" והן אומרים "בריא היה" -
^ אם עמדו והחזיקו בנכסים
^ ואין צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע, ואפילו הוא בריא עכשיו בשעת חזרה - לא אמרינן 'מדהשתא בריא - מעיקרא בשעת מתנה נמי בריא'
^ עכשיו בשעת חזרה
^ ואי לא מייתי [ואם אינו מביא ראיה] - מחזקינן ליה כי השתא, והיינו כרב
^ דלא אזיל בתר השתא, אלא אמרינן: שמא בשעת מתנה שכיב מרע היה
^ וכיון דספיקא הוא
^ העמד ממון על חזקה שהיה מוחזק בה קודם מתנה זו שהיה ספק
^ ותהוי נערה? יומא דמשלם שית - אין בה לא חזקת נערות ולא חזקת בגרות, שהיום היא עומדת להשתנות
^ כלומר: כי מספקינן לה בנערה - מי מפקינן לה מחזקת הרבה נערות ביום משלם שית
^ הא דקתני הרי היא בוגרת לפנינו
^ במכחשתו לאביה, לומר "כבר בגרתי מאתמול"
^ קפידא הוא דקפיד עליה
^ לכל תלמידים נמדדה חכמה בקב קטן, שיראים לסמוך על חכמתם ולהתיר ספק אשת איש
^ חכמה
^ שפכו לו חכמה יתירה, וסומך על בינתו להתיר ספק ולומר 'מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת'
^ הא רב - במכחשתו קאמר
^ האי
^ כוותיה [דרב]
^ עבד
^ אלא ודאי באין מכחשתו פליגי, והאי - בשאין מכחשתו עבד עובדא
^ שהיא מיוחסת, שכבר בדקוה כשנשאה
^ כדמוקי בגמרא: בקטנים וכרוכים אחריה, דבחזקת אמן הן, ואין צריכים לייחס על ידי עדים
^ שהיתה מיוחסת, לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן
^ שהיא מיוחסת
^ ואינו מביא ראיה על הבנים שהרי כרוכין אחריה
^ שאין כאן שום הוכחה
^ שהיא מיוחסת
^ שמאותה אשה היו
^ דקתני מתניתין אין צריך להביא ראיה על הבנים
^ ומסיים ואזיל: באלו בנים אמרו? בקטנים ולא בגדולים, דאם הביא ראיה על הגדולים שאין כרוכין אחר האם - אין מביא ראיה על הקטנים
^ שאמר "אשה אחת נשאתי", אבל אמר "שתי נשים היו, ומתה האחת, ואלו בניה של זו" - מביא ראיה עליה שהיא מיוחסת ועל הבנים שהם בניה, על הגדולים ועל הקטנים, ואפילו כרוכין אחריה, דשמא בניה של חברתה היו וגדלתן

[1] אם באת לינשא לאחר

[2] וכשמצא מיוחס זה, קידשה לו, וביטל את השליח

[3] אף על גב דקידשה עצמה

[4] לא ביטלה את השליח ולא סמכה על קידושיהָ, דסברא דילמא שליח משכח מיוחס מזה

[5] בבתו אם תנשא למיוחס כל דהו, ולא בטליה לשליחות דשליח, ואפילו מקדשה לגרוע; והא דקדים קדשה - סבר דילמא לא משכח, אבל אי משכח לא בטליה

[6] בו ביום

[7] בדקנוה לדעת אם יצאה מרשות האב להיות קדושיה קידושין, ומצאנוה בוגרת בו ביום

[8] וקדושיה קידושין, ולא של אביה

[9] שמא כשקידשה האב - נערה היתה, וקדמו קידושיו

[10] חדשים שבין נערות לבגרות, דאמרינן 'אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד': כשהביאה סימני נערות - אינה שוהה להיות בוגרת אלא ששה חדשים, ופעמים שהיא ממהרת לבגור, וסימניה ניכרים בדדיה, כדתנן במסכת נדה (פ"ה מ"ז, דף מז,א) פגה בוחל וצמל

[11] הא כל אותן ששה חדשים בחזקת נערה היא, עד שנכיר בסימני בגרותה; וכי בדקנוה בפניא [בערב] ואישתכחא בוגרת - מי יימר דצפרא [בבקר של אותו היום] נמי בוגרת היא [היתה]? ודילמא

[12] חדשים; והא ודאי משמלאו לה ששה חדשים בגרה לה

[13] אביה בבוקר, והיא בערב, והיום הזה היא בחזקת שתבגר

[14] שכל היום היא בחזקת שתביא

[15] 'וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא הא אלא לא בלבד קאמר' - לא גרס, דמהיכא תיסק אדעתין למימר הכי? מי קאמר 'אין בין נערות לבגרות פחות מששה חדשים'?

[16] מקואות פ"ב מ"ב

[17] בכלים שהטביל בו

[18] שספק טומאה טמא בו

[19] שספק טומאה טהור בו

[20] דלאו ספק הוא אלא ודאי

[21] אלמא אמרינן: כשעת מציאתן מחזקינן ליה מעיקרא - הכא נמי נימא: מדהשתא בוגרת - בצפרא נמי בוגרת, שכל היום היא בחזקת שתביא

[22] 'טמא על חזקתו' ו'הרי חסר לפניך'

[23] גבי קידושי האב

[24] 'הרי בוגרת לפנינו'; אבל אם באת לומר 'העמד אשה על חזקתה' - יומא דמשלם שית לאו חזקת בגרות ולאו חזקת נערות אית בה, שהיום היא עשויה להשתנות

[25] תוספתא תרומות פ"ד ה"ח [ליברמן]

[26] תמיד שלא תחמיץ

[27] והניח אותה החבית

[28] כלומר: להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו, כשבא לשתות מאה לוגין טבל במקום אחר – אומר: "הרי שני לוגין בחבית פלונית - תרומה על מאה לוגין הללו" וכן עושה תדיר

[29] ואין ידוע מאימתי החמיצה, וכל תרומה שסמך עליה משהחמיצה - לא תיקן; דקסבר [התנא בברייתא] יין וחומץ שני מינין הן

[30] ולא גרסינן 'הראשונים'

[31] אמוראי פליגי בה בבבא בתרא (צו,א): איכא למאן דאמר כל שלשה ימים הראשונים שאחר הבדיקה שבדקה ומצאה יין - הרי היא בחזקת יין ודאי, וכל טבלים שתלה תרומתן בה באותן שלשה ימים - מתוקנים הן

[32] והויא תרומה ליאסר לזרים, ויחזור ויתרום דשמא כבר החמיצה ולא היתה תרומה; ואיכא למאן דאמר: 'כל שלשה ימים שלפני בדיקה זו האחרונה שמצאה חומץ - הרי היא בחזקת ודאי חומץ, ואם עשאה באותן שלשה ימים תרומה על מקום אחר - אינה תרומה, ומותרת לזרים אם יתקננה מטבלה, דלא הוי חומץ גמור בפחות משלשה ימים, וזו שנמצאת חומץ - בידוע שלשה ימים יש שנתקלקלה; מכאן ואילך: משלשה ולמפרע - ספק, והוי תרומה ליאסר לזרים ויחזור ויתרום

[33] גבי מקוה דמחזקינן ליה בחסר משעה ראשונה שהנחנוהו בחזקת שלם, דקתני כל טהרות שנעשו על גביו - אפילו ברשות הרבים -טמאות, אלמא לאו ספק הוא, דאי ספק הוא - הוה ליה למימר 'ברשות הרבים טהורות' והאי מקוה - על כרחיך בתחילתו השלימוהו בארבעים סאה, וקא מחזקינן ליה מהאי שעתא בחזקת חסר ודאי

[34] גבי חבית

[35] דקתני מכאן ולהלן ספק, ולא אמרינן משעתא דסליק ידיו מלבודקו החמיץ

[36] תוספתא מקאוות פ"א ה"טו [צוקרמאנדל]

[37] כל ספק טומאה לרבי שמעון ברשות היחיד – תולין, כדמפרש טעמא בשמעתא קמייתא דנדה (ג,א) דלא דמי לספק סוטה, דהתם יש רגלים לדבר

[38] זה שניתקן על ידי חבית זו, דאמרינן: מדהשתא החמיץ - מעיקרא נמי חומץ; והכי נמי נימא מדהשתא בוגרת - בצפרא נמי בוגרת

[39] הא דרב ושמואל

[40] הכותב נכסיו לאחרים ולא שייר כלום, דקיימא לן (בבא בתרא קמו ב) בשכיב מרע שאין מתנתו מתנה אם עמד, דגלי דעתיה - מדלא שייר מידי - דמְצַוֶה מחמת מיתה היה, ואם בריא היה מתנתו מתנה; ועכשיו הוא אומר "שכיב מרע הייתי" והן אומרים "בריא היה" -

[41] אם עמדו והחזיקו בנכסים

[42] ואין צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע, ואפילו הוא בריא עכשיו בשעת חזרה - לא אמרינן 'מדהשתא בריא - מעיקרא בשעת מתנה נמי בריא'

[43] עכשיו בשעת חזרה

[44] ואי לא מייתי [ואם אינו מביא ראיה] - מחזקינן ליה כי השתא, והיינו כרב

[45] דלא אזיל בתר השתא, אלא אמרינן: שמא בשעת מתנה שכיב מרע היה

[46] וכיון דספיקא הוא

[47] העמד ממון על חזקה שהיה מוחזק בה קודם מתנה זו שהיה ספק

[48] ותהוי נערה? יומא דמשלם שית - אין בה לא חזקת נערות ולא חזקת בגרות, שהיום היא עומדת להשתנות

[49] כלומר: כי מספקינן לה בנערה - מי מפקינן לה מחזקת הרבה נערות ביום משלם שית

[50] הא דקתני הרי היא בוגרת לפנינו

[51] במכחשתו לאביה, לומר "כבר בגרתי מאתמול"

[52] קפידא הוא דקפיד עליה

[53] לכל תלמידים נמדדה חכמה בקב קטן, שיראים לסמוך על חכמתם ולהתיר ספק אשת איש

[54] חכמה

[55] שפכו לו חכמה יתירה, וסומך על בינתו להתיר ספק ולומר 'מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת'

[56] הא רב - במכחשתו קאמר

[57] האי

[58] כוותיה [דרב]

[59] עבד

[60] אלא ודאי באין מכחשתו פליגי, והאי - בשאין מכחשתו עבד עובדא

[61] שהיא מיוחסת, שכבר בדקוה כשנשאה

[62] כדמוקי בגמרא: בקטנים וכרוכים אחריה, דבחזקת אמן הן, ואין צריכים לייחס על ידי עדים

[63] שהיתה מיוחסת, לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן

[64] שהיא מיוחסת

[65] ואינו מביא ראיה על הבנים שהרי כרוכין אחריה

[66] שאין כאן שום הוכחה

[67] שהיא מיוחסת

[68] שמאותה אשה היו

[69] דקתני מתניתין אין צריך להביא ראיה על הבנים

[70] ומסיים ואזיל: באלו בנים אמרו? בקטנים ולא בגדולים, דאם הביא ראיה על הגדולים שאין כרוכין אחר האם - אין מביא ראיה על הקטנים

[71] שאמר "אשה אחת נשאתי", אבל אמר "שתי נשים היו, ומתה האחת, ואלו בניה של זו" - מביא ראיה עליה שהיא מיוחסת ועל הבנים שהם בניה, על הגדולים ועל הקטנים, ואפילו כרוכין אחריה, דשמא בניה של חברתה היו וגדלתן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]