ביאור:בבלי מכות דף ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שאין בה שוה פרוטה [1], דאמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה – לוקה, ולא מקשינן הכאה לקללה [2].

חוץ מעל ידי גר תושב וכו' [וגר תושב אינו גולה אלא על ידי גר תושב]:

[3] אלמא גר תושב - עובד כוכבים הוא!?

אימא סיפא: 'גר תושב גולה ע"י גר תושב'!

אמר רב כהנא: לא קשיא: כאן - בגר תושב שהרג גר תושב [4], כאן [5] - בגר תושב שהרג ישראל [6] [עיין רבנו חננאל].

איכא דרמי קראי אהדדי: כתיב (במדבר לה טו) לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים [למקלט לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה], וכתיב (במדבר לה יב) והיו לכם הערים למקלט [מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט] - לכם ולא לגרים!?

אמר רב כהנא: לא קשיא: כאן [פסוק יב] בגר תושב שהרג ישראל, כאן [פסוק טו] בגר תושב שהרג גר תושב;

ורמינהי: 'לפיכך גר ועובד כוכבים שהרגו נהרגין' [7]; קתני גר דומיא דעובד כוכבים: מה עובד כוכבים: לא שנא דקטל בר מיניה [8] ולא שנא דקטל דלאו בר מיניה [9], נהרג - אף גר [10]: לא שנא דקטל בר מיניה [11] ולא שנא קטל דלאו בר מיניה [12] – נהרג!?

אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן שהרגו דרך ירידה, כאן שהרגו דרך עלייה: דרך ירידה, דישראל גלי - איהו נמי סגי ליה בגלות; דרך עלייה - דישראל פטור - הוא נהרג.

אמר ליה רבא: ולאו קל וחומר הוא: ומה דרך ירידה דישראל גלי איהו נמי סגי ליה בגלות, דרך עלייה - דישראל פטור - איהו נהרג?

אלא אמר רבא: באומר מותר [13].

אמר ליה אביי: 'אומר מותר' - אנוס הוא!

אמר ליה: שֶׁאֲנִי אומר: אומר מותר קרוב למזיד הוא.

ואזדו לטעמייהו [14], דאיתמר: כסבור בהמה ונמצא אדם, כנעני ונמצא גר תושב [15]: רבא אומר: חייב [16]: אומר מותר קרוב למזיד הוא; רב חסדא אומר: פטור: אומר מותר אנוס הוא.

איתיביה רבא לרב חסדא: (בראשית כ ג) [ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו] הנך מת על האשה אשר לקחת [והוא בעלת בעל]; מאי לאו בידי אדם [17]?

לא בידי שמים; דיקא נמי דכתיב (בראשית כ ו) [ויאמר אליו האלהים בחלם, גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך] מחטוא לי [על כן לא נתתיך לנגע אליה].

ולטעמיך (בראשית לט ט) [איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת] וחטאתי לאלהים - לאלהים ולא לאדם [18]!? אלא דינו מסור לאדם; הכא נמי דינו מסור לאדם.

איתיביה אביי לרבא: (בראשית כ ד) [ואבימלך לא קרב אליה ויאמר: ד’] הגוי גם צדיק תהרוג [19]?!

התם כדקא מהדרי עלויה [20]: (בראשית כ ז) ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא [ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך] -


עמוד ב

אשת נביא הוא דתיהדר, דלאו נביא לא תיהדר? אלא כדאמר רבי שמואל בר נחמני, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: הכי קאמר ליה: 'ועתה השב אשת האיש' מכל מקום; ודקאמרת 'הגוי גם צדיק תהרוג' [פסוק ה] הלא הוא אמר לי אחותי היא וגו' [והיא גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת]: נביא הוא, וממך למד: אכסנאי הוא שבא לעיר - על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו, כלום שואלין אותו "אשתך זו"? "אחותך זו"? - מכאן שבן נח נהרג: שהיה לו ללמוד ולא למד.

משנה:

הסומא אינו גולה - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: גולה.

השונא אינו גולה.

רבי יוסי אומר: השונא נהרג, מפני שהוא כמועד [21].

רבי שמעון אומר: יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה [22]; זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג [23] - אינו גולה [24], ושלא לדעת הרג [25] - הרי זה גולה [26].

גמרא:

תנו רבנן: (במדבר לה כג) [או בכל אבן אשר ימות בה] בלא ראות [ויפל עליו וימת והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו] [27] - פרט לסומא [28], דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: 'בלא ראות' - לרבות את הסומא!

מאי טעמא דרבי יהודה?

דכתיב (דברים יט ה) ואשר יבא את רעהו ביער [לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי] - אפילו סומא אתא! 'בלא ראות' – מעטיה;

ורבי מאיר?

'בלא ראות' – למעט; 'בבלי דעת' – למעט; הוי 'מיעוט אחר מיעוט', ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות!

ורבי יהודה?

'בבלי דעת' - פרט למתכוין הוא דאתא [29].

רבי יוסי אומר: השונא נהרג כו' [מפני שהוא כמועד]:

והא לא אתרו ביה?

מתניתין - רבי יוסי בר יהודה היא, דתניא: רבי יוסי בר יהודה אומר: חבר אינו צריך התראה, לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד [30].

רבי שמעון אומר: יש שונא גולה [ויש שונא שאינו גולה: זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג - אינו גולה, ושלא לדעת הרג - הרי זה גולה]:

תניא: 'כיצד אמר רבי שמעון 'יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה'? – 'נפסק [31]' גולה [32], 'נשמט' [33] - אינו גולה [34]'.

והתניא: 'רבי שמעון אומר: לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו [35] מידו [36]': קשיא נפסק אנפסק, קשיא נשמט אנשמט!?

נפסק אנפסק לא קשיא: הא [37] - באוהב [38]; והא [39] – בשונא [40]; נשמט אנשמט לא קשיא: הא רבי והא רבנן [41].

[42]

משנה:

להיכן גולין? - לערי מקלט: לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען, שנאמר (במדבר לה יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען [ ערי מקלט תהיינה];

עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל [43] - לא היו שלש [44] שבעבר הירדן קולטות, שנאמר (במדבר לה יג) [והערים אשר תתנו] שש ערי מקלט תהיינה [לכם] - עד שיהיו ששתן קולטות כאחת;

ומכוונות להן דרכים מזו לזו, שנאמר (דברים יט ג) תכין לך הדרך ושלשת [את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח];

ומוסרין להן שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך, וידברו אליו [45];

רבי מאיר אומר: <אף> הוא מדבר על ידי עצמו, שנאמר (דברים יט ד) וזה דבר הרוצח [אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם];

רבי יוסי בר יהודה אומר: בתחלה [46] אחד שוגג ואחד מזיד [47] מקדימין לערי מקלט [48], ובית דין שולחין ומביאין אותו משם; מי שנתחייב מיתה בבית דין – הרגוהו; ושלא נתחייב מיתה – פטרוהו; מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו, שנאמר (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח, מיד גאל הדם] והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו [אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש].

גמרא:

תנו רבנן: שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען;

ומכוונות היו [49] כמין שתי שורות שבכרם: חברון ביהודה (יהושע כ ז: ויקדשו את קדש בגליל בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת קרית ארבע היא חברון בהר יהודה) - כנגד בצר במדבר (דברים ד מג: את בצר במדבר בארץ המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי); שכם בהר אפרים - כנגד רמות בגלעד; קדש בהר נפתלי - כנגד גולן בבשן.

'ושלשת' (דברים יט ג: תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח) - שיהו משולשין [50]: שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון;

בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת [51]?

אמר אביי: בגלעד [52] שכיחי רוצחים,

הערות[עריכה]

  1. ^ שאם יש בה תשלומי פרוטה - משלם ואינו לוקה, דילפינן בכתובות ב'אלו נערות' (דף לב:) 'בפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין', וכי אין בה שוה פרוטה - לוקה שעבר על 'לא תוסיף פן יוסיף' (דברים כה ג)
  2. ^ לומר שכשם שאינו לוקה על קללתו, דכתיב 'בעמך' - כך לא ילקה על הכאתו; ופלוגתא היא בסנהדרין: דאיכא דמקיש ואיכא דלא מקיש
  3. ^ ומשמע דמתרוייהו ממעט ליה: דלא הוא גולה ע"י הריגתו אלא נהרג, ולא ישראל גולה עליו;
  4. ^ גולה, כדקתני בהדיא
  5. ^ ורישא
  6. ^ אינו גולה דלא סגי ליה בגלות
  7. ^ אשבע מצות שנצטוו בני נח קאי, וקיימא לן 'אזהרתן זו היא מיתתן'; לפיכך גר תושב או עובד כוכבים שהרגו נהרגין ואפי' בשוגג שאין בני נח צריכין התראה כדאמרינן בסנהדרין (דף נז.)
  8. ^ עובד כוכבים כמותו
  9. ^ ישראל
  10. ^ תושב
  11. ^ גר תושב כמותו
  12. ^ ישראל
  13. ^ נהרג, דלאו בר גלות הוא
  14. ^ רב חסדא דלא בעי לשנויי באומר מותר דקסבר אנוס הוא ורבא דאמר נהרג
  15. ^ הרי זה כאומר מותר שהיה לו ללמוד, ואף זה היה לו לעיין; ובגר תושב עסקינן
  16. ^ מיתה
  17. ^ בדיני בני נח, וזה אומר מותר היה כסבור אחות אברהם היא
  18. ^ והלא יודע שהיא אשת איש
  19. ^ קסלקא דעתא שהודה לו הקב"ה, אלמא אנוס הוא
  20. ^ לא הודה לדבריו, שהשיב לו תשובה שחייב מיתה, שאינו צדיק בדבר, שהיה לו ללמוד דרך ארץ, כדמפרש ואזיל
  21. ^ כמותרה עליו ועובר על התראה, דודאי לדעת הרגו
  22. ^ ולא נהרג
  23. ^ כל הריגה שיכולין לומר על הריגה זו שלדעת היתה
  24. ^ לפי שחשוד הוא על כך
  25. ^ כשהריגה זו ודאי שלא לדעת: שאין אדם יכול לומר עליה 'לדעת היתה'
  26. ^ ובגמרא מפרש לה
  27. ^ 'בלא ראות' דמשמע: כאן לא ראה, אבל רואה במקום אחר
  28. ^ שאינו רואה בשום מקום
  29. ^ כדאמרן (לעיל דף ז:)
  30. ^ שלא יכול לומר "לא הייתי יודע שאסור"
  31. ^ החבל, ונפל עליו
  32. ^ אין לומר בא 'לדעת זה'
  33. ^ החבל מידו ונפלה עליו
  34. ^ שיש לומר 'לדעת עשה'
  35. ^ הוא מעגילה: שפעמים שטחין במחצלים, שהוא כלי אומנות של בונים, ובלע"ז טרואיל"ה
  36. ^ לעולם אינו גולה לא אוהב ולא שונא בנפסק אלא בנשמט
  37. ^ דקתני 'נשמט גולה'
  38. ^ דלא חשיד דעביד מדעת
  39. ^ דקתני 'נשמט אינו גולה'
  40. ^ כדקתני בהדיא בברייתא: יש שונא שאינו גולה, ומפרש מילתיה: נשמט - אינו גולה
  41. ^ הא דקתני 'נשמט גולה' באוהב דלא חשיד דעביד מדעת ו בשונא
  42. ^ הא דקתני 'נפסק גולה' - אפילו בשונא, וכל שכן באוהב – רבנן, ואליבא דרבי שמעון הוא, דאמר 'נשמט הברזל מקתו והרג גולה, ו'נפסק החבל' דומיא דנשמט הברזל מקתו היא: שנשאר האגד בידו; והא דקתני 'נפסק אינו גולה' - רבי היא, דאמר 'נשמט הברזל מקתו אינו גולה'; והוא הדין לחבל הנפסק עד שישמט מחצלו מידו, שאין נשאר בידו כלום, דומיא דמן העץ המתבקע; ולרבי אליבא דרבי שמעון אין לך שונא גולה; כך מצאתי גירסא בתשובות הגאונים, וכן עיקר; וגירסת הספרים משובשת היא, וטעו לדמות 'נשמט החבל' ל'נשמט הברזל', ואי אפשר להעמידה ולפרש 'נפסק אנפסק לא קשיא הא באוהב הא בשונא': דהא על כרחך הא דתני 'נפסק גולה' בשונא מפורשת, והיאך תאמר 'הא דתני נפסק אינו גולה – באוהב'? השתא בשונא גולה - באוהב לא כל שכן! וכי יש לך לומר שגולה בשונא ואינו גולה באוהב? ועוד: 'נשמט אנשמט לא קשיה: הא רבי והא רבנן' - היאך תאמר? הא דתני 'נשמט אינו גולה' - רבי היא, דאמר נשמט אינו גולה אפילו באוהב! אם כן אין הטעם מפני שיכול לומר 'לדעת נהרג' - ורבי שמעון תלי טעמא בהכי.
  43. ^ היינו: כל ארבע עשרה שכבשו וחלקו; ואחר כך הבדילן יהושע
  44. ^ שהבדיל משה
  45. ^ אל גואל הדם, ואומרין לו: "אל תנהג בו מנהג שופכי דמים! בשגגה בא מעשה לידו"
  46. ^ כלומר: תחלת משפט
  47. ^ כל הרוצחים ואפילו מזידין
  48. ^ ויליף טעמא בסיפרא דבי רב מוארב לו וגו' ונס אל אחת וגו'
  49. ^ אלו נגד אלו בשתי שורות
  50. ^ כלומר: שמתחלקת הארץ חלקות רחבה של ארץ ישראל לארבעת רבעים, כמו שמפרש והולך
  51. ^ בתמיה: בנחלת שני שבטים שלש כמו בנחלת עשרה שבטים
  52. ^ שהיא בעבר הירדן