ביאור:בבלי מכות דף י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דכתיב (הושע ו ח) גלעד קרית פועלי און עקובה מדם;

מאי 'עקובה מדם'?

אמר רבי אלעזר: שהיו עוקבין [1] להרוג נפשות.

ומאי שנא מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי [2] ומאי שנא מציעאי דמקרבי [3]?

אמר אביי: בשכם נמי שכיחי רוצחים, דכתיב (הושע ו ט) וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה וגו' [כי זמה עשו].

מאי 'חבר כהנים'?

אמר רבי אלעזר: שהיו מתחברין להרוג נפשות ככהנים הללו שמתחברין לחלוק תרומות בבית הגרנות.

ותו ליכא? והא כתיב (במדבר לה ו) [ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח] ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר?

אמר אביי: הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת [4], הללו - לדעת קולטות,שלא לדעת אינן קולטות.

וחברון עיר מקלט הוא? והכתיב (שופטים א כ) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה [ויורש משם את שלשה בני הענק]?

אמר אביי: פרוודהא [5], דכתיב (יהושע כא יב) ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה [באחזתו].

וקדש עיר מקלט הואי? והכתיב (יהושע יט לה) וערי מבצר [6] הצדים צר וחמת רקת וכנרת [פסוק לו ואדמה והרמה וחצור] [פסוק לז] וקדש ואדרעי ועין חצור, ותניא: ערים הללו [7] - אין עושין אותן לא טירין קטנים [8], ולא כרכים גדולים [9], אלא עיירות בינוניות!?

אמר רב יוסף: תרתי 'קדש' הואי.

אמר רב אשי: כגון סליקום, ו'אקרא דסליקום' [10].

גופא: ערים הללו: אין עושין אותן לא טירין קטנים, ולא כרכין גדולים, אלא עיירות בינוניות;

ואין מושיבין אותן אלא במקום מים,

ואם אין שם מים [11] - מביאין להם מים;

ואין מושיבין אותן אלא במקום שווקים [12],

ואין מושיבין אותן אלא במקום אוכלוסין [13];

נתמעטו אוכלוסיהן - מוסיפין עליהן; נתמעטו דיוריהן - מביאין להם כהנים לוים וישראלים;

ואין מוכרין בהן לא כלי זיין [14], ולא כלי מצודה [15] - דברי רבי נחמיה; וחכמים מתירין;

ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלים כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם.

אמר רבי יצחק: מאי קרא [16]? - (דברים ד מב) [לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם] ונס אל אחת מן הערים האל וחי - עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא.

תנא: תלמיד שגלה - מגלין רבו עמו, שנאמר 'וחי': עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא.

אמר רבי זעירא: מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון [17].

אמר רבי יוחנן: הרב שגלה - מגלין ישיבתו עמו.

איני!? והא אמר רבי יוחנן: מנין לדברי תורה שהן קולטין? שנאמר (דברים ד מג) את בצר במדבר [בארץ המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן בבשן למנשי] וכתיב בתריה [פסוק מד] וזאת התורה [אשר שם משה לפני בני ישראל]’!?

לא קשיא: הא בעידנא דעסיק בה, הא בעידנא דלא עסיק בה.

ואי בעית אימא: מאי 'קולטין'? - ממלאך המות,

כי הא: דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב, ולא הוה קא יכול שליחא [דמלאכא דמותא] למיקרב לגביה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא; סליק ויתיב אארזא דבי רב; פקע ארזא – ושתיק, ויכיל ליה.

אמר רבי תנחום בר חנילאי: מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה [18]? מפני שהוא פתח בהצלה תחלה, שנאמר (בראשית לז כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם [ויאמר לא נכנו נפש].

דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב (דברים ד מא) אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה [שמש]? - אמר לו הקב"ה למשה: הזרח שמש לרוצחים [19].

איכא דאמרי אמר ליה: הזרחת שמש לרוצחים [20]!

דרש רבי סימאי: מאי דכתיב (קהלת ה) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה? – 'אוהב כסף לא ישבע כסף' - זה משה רבינו, שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען, ואמר: מצוה שבאה לידי אקיימנה; 'ומי אוהב בהמון לא תבואה': למי נאה ללמד בהמון [21]? - מי שכל תבואה שלו [22];

והיינו דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה <ללמד> [למלל] גבורות ה'? - מי שיכול להשמיע כל תהלתו.

ורבנן, ואיתימא רבה בר מרי אמר: ’[ו]מי אוהב בהמון לו תבואה' - כל האוהב למלמד בהמון [23] - לו תבואה [24].

יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה [25].

<סימן: אשי ללמוד רבינא ללמד [26]>

רב אשי אמר: כל האוהב ללמוד בהמון [27] - לו תבואה.

והיינו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב (ירמיהו נ לו) חרב אל הבדים ונואלו [חרב אל גבוריה וחתו]? - חרב על צוארי שונאיהם של ישראל שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד; ולא עוד אלא שמטפשין: כתיב הכא 'ונואלו', וכתיב התם (במדבר יב יא) [ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת] אשר נואלנו [ואשר חטאנו]; ולא עוד אלא שחוטאין, שנאמר 'ואשר חטאנו';

ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו יט יג) נואלו שרי צוען [נִשְּׂאוּ שרי נף התעו את מצרים פנת שבטיה] [28].

רבינא אמר: כל האוהב ללמד בהמון [29] - לו תבואה [30], והיינו דאמר רבי: הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן.

אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (תהלים קכב ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם; מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? - שערי ירושלם, שהיו עוסקים בתורה [31].

ואמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (תהלים קכב א) שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך? - אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי.

אמר לו הקב"ה: [32] כי טוב יום בחצריך מאלף [בחרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע]: טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח [33].

ומכוונות להם דרכים וכו':

תניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר:


עמוד ב

'מקלט' היה כתוב על פרשת דרכים [34], כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם.

אמר רב כהנא: מאי קרא? - (דברים יט ג) תכין לך הדרך [ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח]: עשה לך הכנה לדרך.

רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא [35]: (תהלים כה ח) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך: אם לחטאים יורה - קל וחומר לצדיקים.

רבי שמעון בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: (שמות כא יג) ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו [ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה] [36]: (שמואל א כד יג) כאשר יאמר משל הקדמוני [37] : מרשעים יצא רשע [וידי לא תהיה בך] [38] - במה הכתוב [39] מדבר [40]? בשני בני אדם שהרגו את הנפש: אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים [41]; [42] הקב"ה מזמינן לפונדק אחד: זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו [43]: זה שהרג במזיד - נהרג, וזה שהרג בשוגג - גולה.

אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא אמר רבי אלעזר: מן התורה, ומן הנביאים, ומן הכתובים: בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו:

מן התורה - דכתיב (במדבר כב יב) [ויאמר אלהים אל בלעם] לא תלך עמהם [לא תאר את העם, כי ברוך הוא], וכתיב (במדבר כב כ) [ויבא אלקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים] קום לך אתם [ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה];

מן הנביאים - דכתיב (ישעיהו מח יז) [כה אמר ה' גאלך קדוש ישראל] אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך [44];

מן הכתובים - דכתיב (משלי ג לד) אם ללצים [45] - הוא יליץ [46], ולענוים יתן חן.

ומצאו גואל הדם.:

אמר רב הונא: רוצח שגלה לעיר מקלט ומצאו גואל הדם [47] והרגו – פטור.

קסבר (דברים יט ו) [פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש] ולו אין משפט מות [כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום] - בגואל הדם הוא דכתיב [48].

מיתיבי: 'ולו אין משפט מות - ברוצח הכתוב מדבר [49];

אתה אומר ברוצח - או אינו אלא בגואל הדם?

כשהוא אומר (דברים יט ד) [וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת] והוא לא שונא לו מתמול שלשום - הוי אומר ברוצח הכתוב מדבר'!

הוא - דאמר כי האי תנא, דתניא: '(דברים יט ו) [פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש] ולו אין משפט מות [כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום] - בגואל הדם הכתוב מדבר;

אתה אומר בגואל הדם הכתוב מדבר - או אינו אלא ברוצח?

כשהוא אומר 'כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום' - הרי רוצח אמור [50]; הא מה אני מקיים 'ולו אין משפט מות' - בגואל הדם הכתוב מדבר.

תנן: 'מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו' – מאי? לאו דמתרו ביה דאי קטיל בר קטלא הוא?

לא, כדתניא: 'וידברו אליו' - דברים הראוים לו: אומרים לו: "אל תנהג בו מנהג שופכי דמים: בשגגה בא מעשה לידו".

רבי מאיר אומר: הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר (דברים יט ד) וזה דבר הרוצח [אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם]

אמרו לו: הרבה [51] שליחות עושה [52].

אמר מר: 'בשגגה בא מעשה לידו' – פשיטא [53]: דאי במזיד [54] - בר גלות הוא [55]!?

אִין, והא תניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: בתחלה [56] אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט [57]; ובית דין שולחין ומביאין אותם משם. מי שנתחייב מיתה – הרגוהו, שנאמר (דברים יט יב) ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת; מי שלא נתחייב – פטרוהו, שנאמר (במדבר לה כה) והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם [והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש]; מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו, שנאמר [שם] 'והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה'.

רבי אומר: מעצמן הן גולין: כסבורין הן אחד שוגג ואחד מזיד קולטות, והן אינן יודעין שבשוגג קולטות, במזיד אינן קולטות [58]'.

אמר רבי אלעזר: עיר שרובה רוצחים אינה קולטת שנאמר [59] [ונס אל אחת מהערים האלה ועמד פתח שער העיר] ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו [ואספו אתו העירה אליהם ונתנו לו מקום וישב עמם] - ולא שהושוו דבריהן לדבריו.

ואמר רבי אלעזר: עיר שאין בה זקנים - אינה קולטת, דבעינן 'זקני העיר' - וליכא.

איתמר: עיר שאין בה זקנים: רבי אמי ורבי אסי: חד אומר: קולטת, וחד אומר: אינה קולטת:

למאן דאמר 'אינה קולטת' - בעינן 'זקני העיר' - וליכא; למאן דאמר 'קולטת' - מצוה בעלמא [60];

ועיר שאין בה זקנים, רבי אמי ורבי אסי: חד אמר: נעשה בה בן סורר ומורה, וחד אמר: אין נעשה בה בן סורר ומורה:

למאן דאמר 'אין נעשה בה בן סורר ומורה' - בעינן [61] (דברים כא יט) [ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל] זקני עירו [ואל שער מקמו] - וליכא; למאן דאמר 'נעשה בה בן סורר ומורה' - מצוה בעלמא;

ועיר שאין בה זקנים: רבי אמי ורבי אסי: חד אמר מביאה עגלה ערופה, וחד אמר אינה מביאה עגלה ערופה:

למאן דאמר 'אינה מביאה עגלה ערופה' - בעינן (דברים כא ג) [והיה העיר הקרבה אל החלל ולקחו] זקני העיר ההיא [עגלת בקר אשר לא עבד בה אשר לא משכה בעל] – וליכא; למאן דאמר 'מביאה עגלה ערופה' - מצוה בעלמא.

אמר רבי חמא בר חנינא: מפני מה נאמרה פרשת רוצחים

הערות[עריכה]

  1. ^ אורבין
  2. ^ חברון וקדש רחוקות מגבולי הארץ שני רביעי הארץ, וההורג בסוף הגבול צריך לנוס רביע הארץ
  3. ^ ההורג בין חברון לשכם ובין שכם לקדש קרוב למקלט מיכן ומיכן
  4. ^ בין שברח שם לדעת קליטה, בין שלא ברח שם לדעת קליטה: שלא היה יודע שהיא קולטת
  5. ^ כפרים וחצרים הסמוכות לה ונקראות על שמה נתנו לכלב
  6. ^ כרכים גדולים שהיו בנחלת נפתלי:
  7. ^ ערי מקלט
  8. ^ לפי שאין מזונות מצויין שם
  9. ^ שהכל נקבצים שם תמיד, ויהא רגל גואל הדם מצויה שם, ויארוב לו
  10. ^ 'סליקום' עיר מבצר, ויש כפר סמוך הנקרא 'אקרא דסליקום': כך קדש העיר – מבצר, ועיר בינוני סמוכה לה הנקראת על שמה
  11. ^ כשנפלו בגורל בימי יהושע ללוים הביאו להם אמות מים אחרי כן מן הנהרות הרחוקים
  12. ^ שימצאו מזונות לקנות
  13. ^ שיהו כפרים ויישוב סמוכים להם, שלא יבואו גואלי הדם מרובים על העיר בחיל
  14. ^ שלא יקנה גואל הדם שם זיין ויהרוג: שאם יביא כלי זיין ממקומו - ירגישו בו
  15. ^ אף בהם הורגין חיות
  16. ^ דמתקנינן להו לרוצחין דבר שצריכין לו
  17. ^ שלא יביאוהו עונותיו לידי הריגה בשוגג, ויגלה, דאמרינן לקמן (עמוד ב) שאינו מצוי אלא ברשעים
  18. ^ שפתח הכתוב בו בערי מקלט תחלה
  19. ^ להכין להם חיותם, כגון הנך מילי דלעיל
  20. ^ בהבדלה זו ויפה עשית
  21. ^ לדרוש ברבים
  22. ^ שבקי במקרא במשנה ובהלכות ובאגדות
  23. ^ האוהב תלמידי חכמים
  24. ^ התורה מחזרת עליו ועל זרעו, כדאמרינן בעלמא (שבת דף כג:) 'האי מאן דרחים רבנן - הויין ליה בנין רבנן'
  25. ^ שהיה אוהב תלמידי חכמים ביותר והיו לו בנים תלמידי חכמים
  26. ^ בדרב אשי גרסינן 'ללמוד' בדרבינא גרסינן 'ללמד'
  27. ^ עם חברים רבים
  28. ^ אלמא הנואל נשא לחטוא
  29. ^ מרבה תלמידים
  30. ^ לפי שעל ידיהם ירבה הפלפול ונותן לב לתרץ קושיותיהם
  31. ^ 'בשעריך' = בשביל שעריך
  32. ^ תהלים פדיא
  33. ^ מקרא כתוב 'אלף עולות יעלה שלמה וגו' (מלכים א ג ד)
  34. ^ בכל מקום שהיו שני דרכים מפוצלים: אחד פונה לעיר מקלט - היה עץ תקוע באותו דרך וכתוב בו 'מקלט'
  35. ^ כשהיה רוצה לדרוש בפרשת רוצחים היה מתחיל כן
  36. ^ זהו שאמר הכתוב
  37. ^ 'משל הקדמוני' היא התורה, שהיא משל הקב"ה, שהוא קדמונו של עולם, והיא אמרה
  38. ^ והיכן אמרה? – 'והאלהים אנה לידו'
  39. ^ 'והאלהים אנה לידו'
  40. ^ והיאך הקב"ה ממציא מכשול לאדם לחטוא
  41. ^ אלא על ידי שהיו שניהם רשעים: ההורג והנהרג [כדלהלן]: ההורג היה חייב גלות ואין עד בדבר, והוא לא גלה, והנהרג היה חייב מיתה ואין עד בדבר, ולא נהרג
  42. ^ לפיכך
  43. ^ ויש עדים, ויגלה על כרחו
  44. ^ בדרך אשר תבחר לילך
  45. ^ בא אדם להתחבר
  46. ^ אין מעכבין בידו
  47. ^ בדרך בהליכתו
  48. ^ והכי קאמר: פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח ... והשיגו והכהו נפש - ולא יתיירא מבית דין, כי לו אין משפט מות; וסוף המקרא האומר 'כי לא שונא הוא וגו'- מוסב על ראשו: פן ירדוף גואל הדם אני אומר לך להכין לו הדרך כי לא שונא היה לו ולא הרגו מדעת
  49. ^ והכי קאמר: פן ירדוף ... והשיגו ... והכהו - והוא לא היה ראוי למות: כי לא שונא היה להרוג ולא הרגו מדעת
  50. ^ שאין לו משפט מות, ולא היה צריך לכתוב בשבילו 'ולא אין משפט מות'
  51. ^ דברים שאינן נעשים על ידי האדם
  52. ^ נעשים ומתקבלים על ידי הרבה שלוחים
  53. ^ כיון דהוא גולה - ודאי בשוגג הרג
  54. ^ הרג
  55. ^ וכי גולה היה - בתמיהה
  56. ^ תחלת משפטן של רוצחים ועיקרו זהו:
  57. ^ ויליף טעמא מקרא: וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו וגו' (דברים יט יא), משמע: אם הורגו בכוונה – ינוס; וכתיב בתריה [פסוק יב] 'ושלחו זקני עירו וגו'
  58. ^ לא אמר הכתוב שיגלה, אלא הוא טועה וגולה, ולימדך הכתוב שיקחוהו משם ויהרגוהו
  59. ^ מקרא בספר יהושע [כ,ד]
  60. ^ מצוה שיהו שם זקנים; ומיהו כי אין בה זקנים נמי קלטה
  61. ^ בבן סורר ומורה כתיב: