קטגוריה:דברים יט יב
ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת.
וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת.
וְשָֽׁלְחוּ֙ זִקְנֵ֣י עִיר֔וֹ וְלָקְח֥וּ אֹת֖וֹ מִשָּׁ֑ם וְנָתְנ֣וּ אֹת֗וֹ בְּיַ֛ד גֹּאֵ֥ל הַדָּ֖ם וָמֵֽת׃
וְשָֽׁלְחוּ֙ וְ - ו' החיבור
שָֽׁלְחוּ֙ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: c/7971
מורפ': HC/Vqq3cp זִקְנֵ֣י זִקְנֵ֣י - תואר, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: 2205
מורפ': HAampc עִיר֔וֹ עִיר֔ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 5892 b
מורפ': HNcfsc/Sp3ms וְלָקְח֥וּ וְ - ו' החיבור
לָקְח֥וּ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: c/3947
מורפ': HC/Vqq3cp אֹת֖וֹ אֹת֖ - מילית, מושא ישיר (את)
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3ms מִשָּׁ֑ם מִ - מילת יחס
שָּׁ֑ם - תואר הפועל
צורת יסוד: m/8033
מורפ': HR/D וְנָתְנ֣וּ וְ - ו' החיבור
נָתְנ֣וּ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, משותף, רבים
צורת יסוד: c/5414
מורפ': HC/Vqq3cp אֹת֗וֹ אֹת֗ - מילית, מושא ישיר (את)
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp3ms בְּיַ֛ד בְּ - מילת יחס
יַ֛ד - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: b/3027
מורפ': HR/Ncbsc גֹּאֵ֥ל גֹּאֵ֥ל - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 1350 a
מורפ': HVqrmsc הַדָּ֖ם הַ - מילית, ה' הידיעה
דָּ֖ם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: d/1818
מורפ': HTd/Ncmsa וָמֵֽת וָ - ו' החיבור
מֵֽת - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/4191
מורפ': HC/Vqq3ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וְשָֽׁלְחוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
זִקְנֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) עִיר֔וֹ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְלָקְח֥וּ מרכא (משרת, דרגא 5) אֹת֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)
מִשָּׁ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְנָתְנ֣וּ מונח (משרת, דרגא 5) אֹת֗וֹ רביעי (משנה, דרגא 3)
בְּיַ֛ד תביר (משנה, דרגא 3)
גֹּאֵ֥ל מרכא (משרת, דרגא 5) הַדָּ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)
וָמֵֽת סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם, וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם, וָמֵת.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיִשְׁלְחוּן סָבֵי קַרְתֵּיהּ וְיִדְבְּרוּן יָתֵיהּ מִתַּמָּן וְיִמְסְרוּן יָתֵיהּ בְּיַד גָּאֵיל דְּמָא וִימוּת׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִישַׁדְרוּן חַכִּימִין קַרְתֵּיהּ וִידַבְּרוּן יָתֵיהּ מִתַּמָּן וְיִמְסְרוּן יָתֵיהּ בְּיַד תְּבַע אַדְמָא וְיִתְקְטֵל: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
[ ונתנו אותו ביד גואל הדם ]. מנין לא מת ביד גואל הדם, ימות ביד כל אדם? תלמוד לומר ( ונתנו אותו ביד גואל הדם ) ומת .
לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי . שמא תאמר הואיל ונהרג זה, למה אנו באים לחוב בדמו של זה? תלמוד לומר לא תחוס עינך עליו .
ובערת דם הנקי . בער עושי הרעות מישראל.
מלבי"ם - התורה והמצוה
פה.
ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת . כי מצותו ביד גואל הדם. ומה שמוכיח שימות ביד כל אדם, מן " ומת ". עקר הלמוד הוא בפ' מסעי טו בספרי.
ומ"ש לא תחוס עינך , לא חשבו הרמב"ם וס' החינוך ללאו מיוחד, רק כלל (במל"ת רמט) מניעת החמלה על רוצח ועל ממון החובל, באזהרה אחת. וכ"ה בסמ"ג רב.
והרמב"ן בסוף השגותיו למל"ת יג כתב שהרמב"ם שכח אזהרה זו. ומלשון הספרי "שמא תאמר", י"ל שהוא רק טעם, למ"ש " ובערת הרע ". שאחר שצריך לבער עושי הרעות, שעי"כ וטוב לך , ממילא לא תחוס עינך . שגדר החוסה, הוא בדבר שי"ל בו צורך ותועלת; ומזה יגיע לך רע ונזק.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים יט יב"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.