מ"ג דברים יט יב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְשָֽׁלְחוּ֙ זִקְנֵ֣י עִיר֔וֹ וְלָקְח֥וּ אֹת֖וֹ מִשָּׁ֑ם וְנָתְנ֣וּ אֹת֗וֹ בְּיַ֛ד גֹּאֵ֥ל הַדָּ֖ם וָמֵֽת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיִשְׁלְחוּן סָבֵי קַרְתֵּיהּ וְיִדְבְּרוּן יָתֵיהּ מִתַּמָּן וְיִמְסְרוּן יָתֵיהּ בְּיַד גָּאֵיל דְּמָא וִימוּת׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִישַׁדְרוּן חַכִּימִין קַרְתֵּיהּ וִידַבְּרוּן יָתֵיהּ מִתַּמָּן וְיִמְסְרוּן יָתֵיהּ בְּיַד תְּבַע אַדְמָא וְיִתְקְטֵל: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
[ ונתנו אותו ביד גואל הדם ]. מנין לא מת ביד גואל הדם, ימות ביד כל אדם? תלמוד לומר ( ונתנו אותו ביד גואל הדם ) ומת .
לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי . שמא תאמר הואיל ונהרג זה, למה אנו באים לחוב בדמו של זה? תלמוד לומר לא תחוס עינך עליו .
ובערת דם הנקי . בער עושי הרעות מישראל.
מלבי"ם - התורה והמצוה
פה.
ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת . כי מצותו ביד גואל הדם. ומה שמוכיח שימות ביד כל אדם, מן " ומת ". עקר הלמוד הוא בפ' מסעי טו בספרי.
ומ"ש לא תחוס עינך , לא חשבו הרמב"ם וס' החינוך ללאו מיוחד, רק כלל (במל"ת רמט) מניעת החמלה על רוצח ועל ממון החובל, באזהרה אחת. וכ"ה בסמ"ג רב.
והרמב"ן בסוף השגותיו למל"ת יג כתב שהרמב"ם שכח אזהרה זו. ומלשון הספרי "שמא תאמר", י"ל שהוא רק טעם, למ"ש " ובערת הרע ". שאחר שצריך לבער עושי הרעות, שעי"כ וטוב לך , ממילא לא תחוס עינך . שגדר החוסה, הוא בדבר שי"ל בו צורך ותועלת; ומזה יגיע לך רע ונזק.