מ"ג דברים יט יא
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכִֽי־יִהְיֶ֥ה אִישׁ֙ שֹׂנֵ֣א לְרֵעֵ֔הוּ וְאָ֤רַב לוֹ֙ וְקָ֣ם עָלָ֔יו וְהִכָּ֥הוּ נֶ֖פֶשׁ וָמֵ֑ת וְנָ֕ס אֶל־אַחַ֖ת הֶעָרִ֥ים הָאֵֽל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲרֵי יְהֵי גְּבַר שָׂנֵי לְחַבְרֵיהּ וְיִכְמוֹן לֵיהּ וִיקוּם עֲלוֹהִי וְיִקְטְלִנֵּיהּ נְפַשׁ וִימוּת וְיִעְרוֹק לַחֲדָא מִן קִרְוַיָּא הָאִלֵּין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲרוּם יְהֵי גְּבַר סָנֵי לְחַבְרֵיהּ וְיִכְמוֹן עֲלֵיהּ בְּטוּמְרָא וִיקוּם עֲלוֹי וְיִקְטְלִינֵיהּ נְפָשׁ וִימוּת וְיַעֲרוֹק לַחֲדָא מִן קִרְוַיָא הָאִלֵּין: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
פרשה זו רומזת מה שאמרו בגמ' מכות (מכות יב, א) שלשה טעיות עתיד שרו של אדום לטעות לעתיד לבא, ואחד מהם הוא שערי מקלט קולטות ההורג בשוגג והוא מזיד, וידוע כי שרו של אדום הוא ס"מ הוא שטן (בבא בתרא טז, א) הוא יצר הרע ועליו העיד הכתוב כאן, ואמר "כי יהיה איש שונא" כי אין שונא לאדם כיצרו הרע והוא מקור השנאה, "לרעהו" כי הוא מראה ריעות לכל כי לטובתם מיעצם, והוא שונא לו ומבקש רעתו בדרך אהבה וריעות, וארב שאורב לו להחטיאו כי יש לך לדעת שעבירה ראשונה שעושה האדם אינו עושה אלא כשגגה ובזה מוצא שער הצר ליכנס לנפש, גם מקדים להאדם כאומרו (בראשית ד, ז) "לפתח חטאת רובץ" קודם בא המנגדו באדם, גם מסביר לו פנים על מעשה הרע ויאמר לרע טוב ואין לך אורב גדול מזה, ובזה מתגבר עליו, והוא אומרו וקם עליו מה שאין כן קודם לכן שהיה כחוט השערה הלך בתוך האדם (סוכה נב, ב) ועל ידי החטא יתגבר ויקום עליו.
ואומר "והכהו נפש" כאן העיר שהוא מדבר על ס"מ ולזה אמר "והכהו נפש" פירוש שחובל בנפשו כי על ידי החטא תמות הנפש, "ונס אל אחת" פירוש אם ינוס אל אחת הערים האל לבצר עצמה שהיא מערי המקלט, (להלן יב) "ושלחו זקני עירו" הם בית דין של מעלה שהיא עיר של השר של אדום, "ולקחו אותו ועל פי המשפט יתנוהו ביד גואל הדם" הוא אבינו שבשמים:
ואומרו "ומת" כאן רמז סוד אומרם ז"ל (סנהדרין לח, ב) מושיט אצבעו בהם ושרפם, והוא אומרו "ביד גואל הדם ומת" פירוש בנגיעת יד ה' בו בזה הוא מת מעצמו, ולפי שאמרו ז"ל כי הריגת ס"מ תהיה גם כן על ידי ישראל שידם תהיה בו להמיתו עם ה' ברוך הוא, לזה אמר (להלן יג) "לא תחוס עליו", והגם שהצדיקים הרויחו באמצעותו, יש להם להביט אל דם נקי כמה דמים רבים ששפך באורבו, ואז "וטוב לך" תהיה נחלטת בחינת הטוב לך, כי בהבטל רוח הטומאה תהיה נשלמת בחינת הטוב במקומה שהם בני ישראל:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו . מכאן אמרו, עבר אדם על מצוה קלה, סופו לעבור על מצוה חמורה.
(ויקרא יט) ( ואהבת לרעך כמוך. אם עבר על מצוה קלה, סופו לעבור על מצוה חמורה.) עבר על ואהבת לרעך כמוך, סופו לעבור על (שם) לא תשנא ועל (שם) לא תקום ולא תטור . וסופו לעבור על (שם) וחי אחיך עמך , עד שבא לידי שפיכת דמים. לכך נאמר וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו .
פד.
[ונס אל אחת מן הערים האל .] (מכות ט) מכאן היה רבי יוסי ברבי יהודה אומר, ההורג את הנפש בין בשוגג בין במזיד, הכל מקדימין לערי מקלט. ובית דין שולחים ומביאים אותם משם.
מי שנתחייב מיתה - הרגוהו, שנאמ' ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם .
מי שלא נתחייב מיתה - פטרוהו, שנאמר והצילו העדה את הרוצח .
מי שנתחייב גלות - מחזירין אותו למקומו, שנאמר והשיבו אותו העדה .
רבי אומר, רוצח [מעצמו] גולה לעיר מקלט. כסבור שקלטן, כשם שקולט שוגג כך קולט מזיד. (זקני העיר שולחים ומביאים אותו משם, שנאמר ושלחו זקני עירו, ומת ).
מלבי"ם - התורה והמצוה
פג.
וכי יהיה איש שונא לרעהו . הנה לענין הורג במזיד, אין הבדל בין אם הרגו מחמת שנאה, או מחמת שרוצה לשלול ממונו וכדומה. וע"כ אמרו, שבא ללמד תוכחת מוסר, איך עבירה גוררת עבירה. שע"י שעבר על ואהבת לרעך , ולא תשנא את אחיך - ילך מדחי אל דחי, עד שיארוב לו וקם עליו והכהו נפש.
פד.
ונס אל אחת הערים האל . ריב"י סובר שהוא צווי שינוס אל עיר מקלט, וכבר הובא דברי ריב"י בספרי ( מסעי יט ). ורבי סובר שאינו צווי, רק ר"ל אם ינוס מעצמו, ע"י שסבור שקלטו, ישלחו ב"ד ויקחוהו משם. וכ"ז מובא במכות י ע"ב.
ותראה שרבי הולך לשטתו, עפמ"ש במכות ט ע"ב, "הא רבי והא רבנן". שלר"י דס"ל נשמט הברזל מקתו - אינו גולה, וה"ה לחבל הנפסק, לא משכחת שונא גולה, עיי”ש ברש"י. וא"כ כאן שמדבר בשונא, א"א שיהיה צווי שינוס לעיר מקלט, כי בכל אופן אינו גולה!
וריב"י סובר שם כרבנן, דנשמט הברזל מקתו גולה. ויצויר שונא גולה, אם נפסק החבל, כמ"ש ר"ש, "יש שונא גולה". וע"כ אמר "הכל מקדימין לערי מקלט".
ובזה מיושב מה שתמה בז"א על הרמב”ם, שכתב (הל' רוצח ז ה) ד"א' שוגג וא' מזיד מקדימים לערי מקלט", כר' יוסי בר"י ולא כרבי. והא הלכה כר' מחברו! משום דריב"י קאי כחכמים, דפליגי עליה דרבי, גבי ונשל הברזל מן העץ . ושם הלכה כרבנן לגבי רבי (כנ"ל שפטים עח ).