ביאור:בבלי מכות דף כג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
מאי טעמא?
משום (דברים כה ג) [ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה ו]נקלה [אחיך לעיניך].
אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: מנין לרצועה שהיא של עגל? דכתיב 'ארבעים יכנו' וסמיך ליה [1] לא תחסום שור בדישו.
ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין, שאין חוסמין אותה [2]? דכתיב 'לא תחסום שור בדישו' וסמיך ליה [3] כי ישבו אחים יחדו [ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה]
ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: כל המבזה את המועדים [4] כאילו עובד עבודה זרה, דכתיב (שמות לד יז) אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה [5] את חג המצות תשמור [שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים] [6].
ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר - ראוי להשליכו לכלבים, דכתיב (שמות כב ל) [ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו] לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה (שמות כג א) לא תשא שמע שוא [אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס] [7] - קרי ביה נמי 'לא תשיא'.
ושתי רצועות וכו':
תנא: של חמור, כדדריש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא (ישעיהו א ג) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע [עמי לא התבונן]: אמר הקב"ה: יבא מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו!
ידה טפח וכו':
אמר אביי: שמע מינה: כל חד וחד לפום גביה עבדינן ליה.
אמר ליה רבא: אם כן נפיש להו רצועות טובא!?
אלא אמר רבא: אבקתא [8] אית ליה: כי בעי - מיקטר ביה, כי בעי - מרפה בה [ברצועה או בטבעת מקצרים או מאריכים את הרצועות].
מלקין אותו [שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו]:
מנא הני מילי?
אמר רב כהנא: דאמר קרא: (דברים כה ב) [והיה אם בן הכות הרשע] והפילו השופט הכהו לפניו כדי רשעתו במספר: רשעה אחת מלפניו, [9] שתי רשעיות מאחריו.
אין מלקין אותו וכו' [כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה]:
אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן: מנין לרצועה שהיא מוכפלת?
שנאמר 'והפילו'.
והא מיבעי ליה לגופיה?
אם כן לכתוב קרא 'יטיהו', מאי 'הפילו'? - שמע מינה תרתי.
המכה מכה בידו [אחת בכל כחו]:
תנו רבנן: 'אין מעמידין חזנין אלא חסירי כח ויתירי מדע.
רבי יהודה אומר: אפילו חסירי מדע ויתירי כח [10]'.
אמר רבא: כוותיה דרבי יהודה מסתברא, דכתיב (דברים כה ג) [ארבעים יכנו] לא יוסיף פן יוסיף [להכתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך]: אי אמרת בשלמא חסירי מדע [11] - היינו דצריך לאזהורי, אלא אי אמרת יתירי מדע - מי צריך לאזהורי?
ורבנן?
אין מזרזין אלא למזרז.
תנא: 'כשהוא מגביה מגביה בשתי ידיו, וכשהוא מכה מכה בידו אחת' - כי היכי דתיתי מרזיה.
והקורא קורא כו':
תנו רבנן: 'הגדול שבדיינין קורא, השני מונה, והשלישי אומר "הכהו"!
בזמן שמכה מרובה – מאריך, בזמן שמכה מועטת – מקצר.' - והא אנן תנן 'חוזר לתחלת המקרא'?
מצוה לצמצם, ואי לא צמצם - חוזר לתחלת המקרא.
תנו רבנן [סיפרי כי תצא פיסקא רפו]: (דברים כה ג) [ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה] מכה רבה [ונקלה אחיך לעיניך]; אין לי אלא מכה רבה, מכה מועטת [12] מנין? תלמוד לומר: [לא יוסיף פן יוסיף להכתו] על אלה [13].
אם כן מה תלמוד לומר 'מכה רבה'?
לימד על הראשונות שהן מכה רבה [14].
נתקלקל [נתקלקל בין בריעי בין במים – פטור; רבי יהודה אומר: האיש בריעי והאשה במים]:
תנו רבנן [דומה לסיפרי כי תצא פיסקא רפו]: 'אחד האיש ואחד האשה בריעי ולא במים - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: האיש בריעי והאשה במים; וחכמים אומרים: אחד האיש ואחד האשה בין בריעי בין במים'.
והתניא: 'רבי יהודה אומר: אחד האיש ואחד האשה בריעי'?
אמר רב נחמן בר יצחק: שניהם שוין בריעי [15].
אמר שמואל: כפתוהו ורץ מבית דין – פטור.
מיתיבי: 'קלה [16] - בין בראשונה [17] בין בשניה [18] - פוטרין אותו [19]; נפסקה רצועה בשניה [20] - פוטרין אותו [21], בראשונה אין פוטרין אותו [22]' – אמאי? להוי כרץ?
התם רץ, הכא לא רץ.
תנו רבנן: אמדוהו לכשילקה קלה [23] - פוטרין אותו [24]; לכשיצא מבית דין קלה [25] מלקין אותו; ולא עוד אלא אפילו קלה בתחלה [26] - מלקין אותו [27], שנאמר (דברים כה ב-ג) [והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט] והכהו [לפניו כדי רשעתו במספר] [ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה מכה רבה] ונקלה [אחיך לעיניך] - ולא שנקלה כבר בבית דין.
משנה:
כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם, שנאמר (דברים כה) ונקלה אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא כאחיך - דברי רבי חנניה בן גמליאל;
ואמר רבי חנניה בן גמליאל: מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה - העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו [28]!
רבי שמעון אומר: ממקומו הוא למד, שנאמר [29]: [כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה] ונכרתו הנפשות העשת [מקרב עמם] [30] ואומר [31]:
[המשך המשנה]
(ויקרא יח ה) [ושמרתם את חקתי ואת משפטי] אשר יעשה אותם האדם וחי בהם [אני ה’] [32] - הא [33]: כל היושב ולא עבר עבירה - נותנין לו שכר כעושה מצוה;
רבי שמעון בר רבי אומר: הרי הוא אומר (דברים יב כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש [ולא תאכל הנפש עם הבשר]: ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו - הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות - שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן - הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות!
רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל [34] לפיכך הרבה להם תורה ומצות [35] שנאמר (ישעיהו מב כא) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
גמרא:
אמר רבי יוחנן: חלוקין עליו חבריו על רבי חנניה בן גמליאל. אמר רב אדא בר אהבה: אמרי בי רב: תנינן [36]: 'אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהכרת [37]' ואם איתא - אידי ואידי בידי אדם הוא!?
רב נחמן <בר יצחק> אומר: הא [38] מני? - רבי יצחק היא, דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא, דתניא: רבי יצחק אומר: חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצאת כרת באחותו? לדונו בכרת ולא במלקות [39].
רב אשי אמר: אפילו תימא [40] רבנן [41]זה עיקר זדונו בידי אדם [42], וזה עיקר זדונו [43] בידי שמים [44].
אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: הלכה כרבי חנניה בן גמליאל.
אמר רב יוסף: מאן סליק לעילא ואתא ואמר?
אמר ליה אביי: אלא הא דאמר רבי יהושע בן לוי: 'שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם' - מאן סליק לעילא ואתא ואמר? אלא קראי קא דרשינן - הכי נמי קראי קא דרשינן.
גופא: אמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם, [אלו הן]: מקרא מגילה ושאילת שלום [בשם] והבאת מעשר:
מקרא מגילה [45] - דכתיב (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים [עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה] - קיימו למעלה מה שקבלו למטה;
ושאילת שלום [46] - דכתיב (רות ב ד) והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם [ויאמרו לו יברכך ה’] ואומר (שופטים ו יב) [וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו] ה' עמך גבור החיל.
מאי 'ואומר'? - וכי תימא בועז הוא דעביד מדעתיה, ומשמיא לא אסכימו על ידו? - תא שמע: ואומר ה' עמך גבור החיל [47].
הבאת מעשר [48] - דכתיב [49] (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די [50] - מאי 'עד בלי די'? אמר רמי בר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.
אמר רבי אלעזר: בשלשה מקומות הופיע [51] רוח הקודש: בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובבית דינו של שלמה:
בבית דינו של שם [52], דכתיב (בראשית לח כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני [כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה] - מנא ידע? דלמא כי היכי דאזל איהו לגבה - אזל נמי אינש אחרינא [לגבה]? - יצאת בת קול ואמרה "ממני יצאו כבושים [53]" [54].
בבית דינו של שמואל דכתיב (שמואל א יב ג-ה) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי [וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם] [פסוק ד] ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו [ולא לקחת מיד איש מאומה] [פסוק ה] ויאמר עד ה' ועד משיחו כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד'; 'ויאמר'? 'ויאמרו' מיבעי ליה!? - יצאת בת קול ואמרה "אני עד בדבר זה". [55]
בבית דינו של שלמה - דכתיב (מלכים א ג כז) ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתוהו היא אמו; מנא ידע? דלמא איערומא מיערמא? - יצאת בת קול ואמרה "היא אמו"!
אמר רבא: ממאי? דלמא יהודה, כיון דחשיב ירחי ויומי ואיתרמי [ולפי החשבון נראה שהריונה ממנו]; דחזינן מחזקינן, דלא חזינן לא מחזקינן [ואין לחשוד בתמר שההריון מאדם אחר]!
שמואל נמי: כולהו ישראל קרי להו בלשון יחידי, דכתיב (ישעיהו מה יז) ישראל נושע בה' [תשועת עולמים לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד];
שלמה נמי: מדהא קא מרחמתא והא לא קא מרחמתא!? - אלא גמרא.
דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה: שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה [56], ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם [57].
אמר רב המנונא: מאי קרא? - (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה [קהלת יעקב]; 'תורה' בגימטריא
הערות[עריכה]
- ^ פסוק ד
- ^ אין מגערין בה שלא תאמר "אי אפשי בו"
- ^ פסוק ה
- ^ חולו של מועד
- ^ פסוק יח
- ^ מפרש בחגיגה (דף יח.) אם בראשון ובשביעי - הרי כבר אמור, הא לא בא להזהיר אלא על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה
- ^ היינו מעיד עדות שקר
- ^ כמו 'מיבק אביק' [רצועה או טבעת חובקת את הרצועות]
- ^ 'במספר'
- ^ דאין להקפיד בכך
- ^ יכולין להעמיד בהן
- ^ כגון שאמדוהו לפחות מכה בסידור אחד
- ^ רישא דברייתא הכי איתא בסיפרי: 'אין לי אלא בזמן שמוסיפין על מנין ארבעים, על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין מנין? ת"ל לא יוסיף מכל מקום; מכה רבה - אין לי אלא מכה רבה כו' אין לי דחייב על לא יוסיף אלא בזמן שהכהו מכות הרבה על האומד, מכות מועטות אפילו שתי מכות או אחת מנין דאסור להוסיף? ת"ל לא יוסיף
לאפן יוסיף להכותו על אלה' - על מנין האומד - ^ שניתן להכותו בעל כורחו; כן נראה לרבי ובלשון אחר קיבל רבי
- ^ הכי גרסינן: אמר רבי יצחק הא דקאמר רבי יהודה אחד האיש ואחד האשה בריעי - הכי קאמר: שניהן שוין בריעי: דמשנתקלקל בריעי – פטורין, אבל במים איכא פלוגתא
- ^ נתקלקל בריעי; ולישנא דקרא נקט 'ונקלה' לשון זלזול
- ^ בין קודם שהכהו כלל
- ^ בין לאחר שהכהו; והיינו 'ראשונה': הגבהה ראשונה, שמגביה ידו להכות; אם נתקלקל באותה הגבהה מחמת פחד, או שנתקלקל בהגבהה שניה דהיינו לאחר שהכהו
- ^ ד'נקלה' קרינא ביה דהא קלה
- ^ אם בהגבהה שניה נפסקה
- ^ דהא נקלה באותה הכאה שהכהו
- ^ ואם קודם שהכהו נפסקה כשהרים ידו להכות - אין זו 'קלה'
- ^ פירושו לכשילקה יקלה: שאמדוהו שאם ילקוהו מיד יתקלקל בריעי
- ^ ד'פן יוסיף ונקלה' כתיב: דאין נותנין לו מכה שיקלה עליה מיד; כך שמעתי
- ^ אבל אמדוהו שלא יתקלקל עד לאחר המלקות
- ^ קודם שקיבל שום הכאה
- ^ אחרי כן
- ^ דמדה טובה מרובה ממדת פורענות אחד מחמש מאות: דבמדת פורענות כתיב (שמות כ ד) 'פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים' ובמדה טובה כתיב (פסוק ה) 'עושה חסד לאלפים'; ומתרגמינן לאלפין דרי; ארבעה דורות כנגד אלפים דורות, היינו אחד מחמש מאות: מיעוט 'לאלפים' אינו פחות משני אלפים, וכל שכן אם כפשוטו דמשמע 'אלפִים' - עד סוף כל הדורות
- ^ אחר כל העריות, ויקרא יח,כט
- ^ הרי חייב כרת על הנכשל בהן, ונתן חיים למונע ובדל מהם
- ^ קודם העריות
- ^ וסמיך ליה [פסוק ו] 'איש איש אל כל שאר בשרו', דמשמע: מי שעושה חוקותי - אני נותן חיים לו, ואלו הן חוקותי: איש איש וגו';
- ^ למדת
- ^ כדי שיהו מקבלין שכר במה שמונעין עצמן מן העבירות
- ^ שלא היה צריך לצוות כמה מצות וכמה אזהרות: על שקצים ונבלות, שאין לך אדם שאינו קץ בהן, אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשין מהן
- ^ במסכת מגילה פ"א מ"ה
- ^ לשון 'הכרת תכרת' (במדבר טו לא), ואינו שם דבר
- ^ מתניתין דמגילה
- ^ ולהכי קאמר דזדון כרת בידי שמים ולא בידי אדם; אבל מאן דסבירא ליה דמלקות איכא בחייבי כריתות - מודי לרבי חנניא דנפטרו מידי כריתתן כיון שלקו, ואיצטריך ליה לרבי יוחנן לאשמעינן דחלוקין
- ^ מתניתין דמגילה
- ^ היא, דאמרי 'חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים' - ואפילו הכי מודו לרבי חנניא דנפטרו מידי כריתתן; ודקא אמרת 'מיתה וכרת בידי אדם הוא' - לא דמי, ד
- ^ עיקר עונש של שבת בידי אדם דקאי בסקילה
- ^ ועיקר עונשו של יום הכפורים
- ^ דאף על גב דאיכא חיוב מלקות בחייבי כריתות - הוא אינו עיקר החיוב, דכרת חמור ממלקות, ואי מזיד בלא התראה הוא - הוי בכרת, ונמצא חיובו החמור בידי שמים, ואנן בתר עיקר החיוב אזלינן, וכן עיקר. מורי. ואית דפרשי 'עיקר זדונו' = תחלתו בר כרת הוא, ואילו לא לקי – נכרת; ולא נהירא: דהא תרוייהו בהדדי איתנהו ביה לרבנן, דאמרי מלקות בחייבי כריתות איכא
- ^ דחייבין על מקרא מגילה
- ^ דמותר לאדם לשאול בשלום חבירו בשם, כגון "ישים ה' עליך שלום", ואין בו משום מוציא שם שמים לבטלה. מרבי. לישנא אחרינא: שאילת שלום בשם: דחייב אדם לשאול בשלום חבירו בשם! ואנו נמי, כי שיילינן אהדדי - מדכרינן שם: ד'שלום' שמו של הקב"ה, דכתיב (שופטים ו כד) 'ויקרא לו ה' שלום' - לשם ה'
- ^ מדקאמר ליה מלאך לגדעון שאילת שלום בשם - אלמא דהסכים
- ^ כדאמרינן ביבמות (דף פו:): דעזרא הסופר קנסינהו ללוים לפי שלא עלו עמו, וצוה להביא כל המעשרות אל לשכת בית ה', והיו הכהנים והלוים שוים במעשר ראשון, כדכתיב בעזרא (נחמיה י לט) 'והיה הכהן בן אהרן עם הלוים ב[מ]עשר הלוים'; וגם חזקיהו עשה כמו כן: הכין לשכות להביא כל המעשרות בהן, כדי שלא יקבלום הלוים, שהיו עכו"ם, כדכתיב בדברי הימים (ב לא,יא-יב) 'ויאמר חזקיהו להכין לשכות בבית ה' ויכינו ויביאו את התרומה ו[את ה]מעשר', וגם הוא תיקן להעלות לירושלים מעשר ירק ומעשר אילן, דכתיב (שם,פסוק ה) 'וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר וגו' ומפרש בנדרים (דף נה.) 'מאי 'וכפרוץ'? הא כל הני דאורייתא נינהו!? ומשני: מעשר ירק ומעשר אילן
- ^ בתרי עשר דקאמר להו נביא לישראל
- ^ אלמא דהסכים
- ^ נגלה והוכיח בשעת הצורך בלע"ז ברובי"ר; כך שמעתי. לישנא אחרינא 'הופיע': נשמעה בקול גדול; בנימוקי רבי
- ^ לא היה שם חי באותה שעה שהרי מת אלא בית דין של אחריו מבניו ותלמידיו וקרי ליה בית דין של שם כמו בית שמאי ובית הלל
- ^ דברים נעלמים הללו מאתי יצאו; שלפי שיהודה היה מלך והיא זכתה לצאת ממנה מלכים מתוך שהיתה צנועה בבית חמיה - יצאתה גזירה זו מלפני: שיצא זרע משניהם
- ^ - כך קיבל רבי מעיקרא; לישנא אחרינא "מאתי היתה שיצאו ממנה שני בנים הללו לכבוש העולם" שהרי עתיד דוד ומשיח לצאת ממנה
- ^ לעולם ישראל אמרו 'עד', דהא דכתיב 'ויאמר' - בני ישראל איקרו יחיד.
- ^ שבכל יום מזהירים עליו שלא לעבור
- ^ דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה