ביאור:בבלי מכות דף יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

מעלים היו [1] שכר ללוים [2] - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: לא היו מעלים להן שכר.

וחוזר לשררה שהיה בה [3] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: לא היה חוזר לשררה שהיה בה.

גמרא:

אמר רב כהנא: מחלוקת בשש [4], דמר סבר (במדבר לה יב) [5]: [והיו] לכם [הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט] לקליטה; ומר סבר: 'לכם' לכל צרכיכם, אבל בארבעים ושתים - דברי הכל היו מעלין להם שכר.

אמר ליה רבא: הא ודאי 'לכם' - לכל צרכיכם משמע;

אלא אמר רבא: מחלוקת בארבעים ושתים, דמר סבר (במדבר לה ו) [ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח] ועליהם תתנו [ארבעים ושתים עיר] - כי הנך לקליטה, ומר סבר 'ועליהם תתנו' - כי הנך: מה הנך לכל צרכיכם - אף הני נמי לכל צרכיכם, אבל בשש - דברי הכל לא היו מעלים להן שכר.

חוזר לשררה שהיה בה [דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: לא היה חוזר לשררה שהיה בה]:

תנו רבנן: '[6] (ויקרא כה מא) [ויצא מעמך הוא ובניו עמו] ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב - למשפחתו הוא שב, ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו [7] - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו: 'אל אחוזת אבותיו' – כאבותיו [8]; וכן בגולה [9]: [10]כשהוא אומר 'ישוב' [11] - לרבות את הרוצח [12].'

- מאי 'וכן בגולה'?

כדתניא (במדבר לה כח) [כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל] ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו - לארץ אחוזתו הוא שב, ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו: גמר שִׁיבָה שִׁיבָה מהתם.

הדרן עלך אלו הן הגולין


מכות פרק שלישי ואלו הן הלוקין דף יג,א

משנה:

ואלו הן הלוקין: הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה;

אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה [13] לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר.

אלמנה וגרושה [14] - חייבין עליה [15] משום שני שמות [16];

גרושה וחלוצה [17] - אינו חייב אלא משום אחת בלבד [18];

הטמא שאכל את הקדש [19], והבא אל המקדש טמא, ואוכל חלב ודם ונותר ופגול וטמא [20], והשוחט ומעלה בחוץ [21], והאוכל חמץ בפסח, והאוכל [22] והעושה מלאכה ביום הכפורים [23], והמפטם את השמן [24], והמפטם את הקטורת, והסך בשמן המשחה [25], והאוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים;

אכל טבל [26] ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו [27], ומעשר שני והקדש שלא נפדו [28].

כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב?

רבי שמעון אומר: כל שהוא;

וחכמים אומרים: כזית.

אמר להן רבי שמעון: אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב [29]?

אמרו לו: מפני שהיא כברייתה.

אמר להן: אף חטה אחת כברייתה.

[30]

גמרא:

חייבי כריתות קא תני, חייבי מיתות בית דין לא קתני [31]; מתניתין מני? רבי עקיבא היא, דתניא:

'אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין


עמוד ב

ישנו בכלל מלקות ארבעים [32] - דברי רבי ישמעאל [33]; רבי עקיבא אומר: חייבי כריתות [34] - ישנו בכלל מלקות ארבעים [35]: [36] שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן [37]; [38] חייבי מיתות בית דין אינו בכלל מלקות ארבעים [39]: שאם עשו תשובה [40] - אין בית דין של מטה מוחלין להן [41]; רבי יצחק אומר: חייבי כריתות בכלל היו [42], ולמה יצאת כרת באחותו [43]? - לדונו בכרת ולא במלקות [44]'.

מאי טעמא דרבי ישמעאל?

דכתיב (דברים כח נח) אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת [הכתבים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלקיך], וכתיב [45] והפלא ה' את מכותך [ואת מכות זרעך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים]; [46]הפלאה זו איני יודע מה היא? - כשהוא אומר (דברים כה ב) [והיה אם בן הכות הרשע] והפילו השופט והכהו לפניו [כדי רשעתו במספר] הוי אומר הפלאה זו - מלקות היא, וכתיב 'אם לא תשמור לעשות את כל וגו' [והפלא]!

אי הכי - חייבי עשה נמי?

'אם לא תשמור' כתיב, וכדרבי אבין אמר רבי אילעי, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעי: כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן ו'אל' - אינו אלא לא תעשה.

אי הכי - לאו שאין בו מעשה נמי [47]!?

'לעשות' כתיב.

לאו שניתק לעשה נמי?

דומיא דלאו דחסימה [48].

השתא דאתית להכי - כולהו נמי דומיא דלאו דחסימה.

ורבי עקיבא - מאי טעמא?

[הסבר ראשון:] (דברים כה ב) [והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו] כדי רשעתו [במספר]: משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות.

ורבי ישמעאל?

הני מילי מיתה וממון או מלקות וממון, אבל מיתה ומלקות - מיתה אריכתא היא;

ולרבי עקיבא: אי הכי [49] - חייבי כריתות נמי [50]; מאי אמרת [51]: [52] שאם עשו תשובה [53]? - השתא מיהת לא עבדי [54]!?

[הסבר שני:] אמר רבי אבהו: בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות, דגמר 'לעיני' [55] מ'לעיניך' [56].

מתקיף לה רבי אבא בר ממל: אי הכי - חייבי מיתות בית דין נמי נגמרם: 'מעיני' [57] מ'לעיניך'!?

דנין 'לעיני' מ'לעיניך', ואין דנין 'מעיני' מ'לעיניך'!

ומאי נפקא מיניה? והא תנא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יד לט) ושב הכהן [ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] (ויקרא יד מד) ובא הכהן [וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא] - זו היא שיבה וזו היא ביאה [58]!? ועוד: לגמור 'מעיני' [59] מ'לעיני' [60] [61] דהא גמור 'לעיני' מ'לעיניך' [62]?

קבלה מיניה רבי שמואל בר רב יצחק [63]: 'כדי רשעתו: משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות' - [64] ברשעה המסורה לבית דין הכתוב מדבר [65].

[הסבר שלישי:] רבא אמר: אתרו ביה לקטלא - כולי עלמא לא פליגי דאין לוקה ומת; כי פליגי דאתרו ביה למלקות [66]: רבי ישמעאל סבר: לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין [67] - לוקין עליו, ורבי עקיבא סבר: לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין - אין לוקין עליו [68].

ורבי עקיבא: אי הכי - חייבי כריתות נמי: לאו שניתן לאזהרת כרת הוא?

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: חייבי כריתות לא צריכי התראה, שהרי פסח ומילה ענש אף על פי שלא הזהיר [69].

ודלמא אזהרה לקרבן [70], דהא פסח ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי קרבן [71]!?

התם לאו היינו טעמא אלא משום דאיתקש כל התורה כולה לעבודת כוכבים: מה עבודת כוכבים: שב ואל תעשה - אף כל שב ואל תעשה, לאפוקי הני, דקום עשה [72].

[הסבר רביעי:] רבינא אמר: לעולם

הערות[עריכה]

  1. ^ הערים
  2. ^ שרוצחים שוכרים מהם את בתי הדירה
  3. ^ אם היה נשיא או ראש בית אב - חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כהן גדול
  4. ^ ערי מקלט
  5. ^ לרוצחים נאמר
  6. ^ בעבד עברי כתיב כשיוצא חפשי בשש או ביובל
  7. ^ לשררה
  8. ^ סיפא דמילתיה דרבי מאיר היא, ומביא ראיה לדבריו מסוף המקרא שחוזר לגדולתו, שנאמר 'ואל אחוזת אבותיו' - אל כל חזקת אבותיו
  9. ^ כמחלוקת בעבד עברי - כך מחלוקת ברוצח שגלה וחזר במיתת הכהן
  10. ^ ומהכא יליף: ד
  11. ^ קרא יתירא, דמצי למכתב 'ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו' ולשתוק
  12. ^ דמופנה לדון הימנו גזירה שוה: נאמר כאן 'ישוב' ונאמר ברוצח 'ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו' כדמפרש ואזיל: מאי 'וכן בגולה'? ומסקנא: גמר 'שיבה' 'שיבה' מהתם
  13. ^ מן הגבעונין היא, ומלקות משום 'לא תתחתן בם' (דברים ז ג)
  14. ^ שנתאלמנה מאיש אחד ונתגרשה מאיש אחר
  15. ^ שתי מלקות
  16. ^ משום שתי אזהרות, ששתיהן מפורשות במקרא, ואזהרה - אתרוייהו קיימא
  17. ^ גרושה והיא חלוצה
  18. ^ משום גרושה: שהחלוצה אינה כתובה, אלא מרבויא מייתינן לה, דתניא בקדושין (דף עח.) 'גרושה' אין לי אלא גרושה, חלוצה מנין? תלמוד לומר: 'ואשה'
  19. ^ אזהרתו מפרש בגמרא
  20. ^ נותר כתיב ביה (שמות כט לד) 'ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא' ואזהרת פגול נמי מהכא: מדכתיב 'כי קדש הוא' כלומר: מפני שהוא קודש שנפסל; למדנו מכאן כל שבקדש פסול: בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו; והכי אמרינן לקמן; ואזהרת טמא 'והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל' (ויקרא ז יט)
  21. ^ והשוחט קדשים בחוץ או המעלה קדשים בחוץ; אזהרת מעלה: 'השמר לך פן תעלה וגו' (דברים יב יג); אזהרת שוחט ילפינן בזבחים בפרק 'השוחט והמעלה' (דף קו.); איכא דיליף מ'לא יזבחו עוד וגו' (ויקרא יז ז), ואיכא דיליף לה מגזירה שוה ד'הבאה הבאה' - שוחט ממעלה
  22. ^ ביום הכפורים
  23. ^ ויליף אזהרתיה בפרק בתרא דיומא (דף פא.)
  24. ^ העושה שמן בדוגמת שמן המשחה; ואזהרתיה: 'ובמתכונתו לא תעשו כמוהו' (שמות ל לב) וכן בקטורת 'ובמתכונתה לא תעשו לכם' (שם,לז)
  25. ^ מאותו שעשה משה במדבר, דכתיב 'על בשר אדם לא ייסך' (שמות ל לב)
  26. ^ אזהרתיה מ'ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו' (ויקרא כב טו) - בעתידין לתרום הכתוב מדבר; והכי מפרש לה בסנהדרין ב'אלו הן הנשרפין' (דף פג.)
  27. ^ אף הוא טבל
  28. ^ מעשר שני שלא נפדה, והוא אוכלו חוץ לירושלים, וכתיב 'לא תוכל לאכול בשעריך וגו' (דברים יב יז); הקדש שלא נפדה - אזהרתו אינו מפורשת כל כך; ונראה בעיני דמהכא אתא, דתניא: (סנהדרין שם): הזיד במעילה: רבי אומר במיתה, וחכמים אומרים באזהרה; ואמרינן: מאי טעמיה דרבי? - אתיא 'חטא' 'חטא' מתרומה; ורבנן? - מיעט רחמנא 'ומתו בו' (ויקרא כב ט) - ולא במעילה; ממיתה הוא דמעטיה, וגזירה שוה כדקיימא קיימא, וילפינן אזהרה דמעילה מאזהרה דתרומה, דכתיב בה 'וכל זר לא יאכל קדש' (ויקרא כב י) ורוב הלכות מעילה - היא למדה מתרומה בתורת כהנים בגזירה שוה זו
  29. ^ משום 'שרץ השורץ על הארץ' (ויקרא יא מא)
  30. ^ אלו הן הלוקין: 'אלו' - לאו דוקא, דתנא ושייר לוקין טובא; אלא תנא חייבי כריתות - לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות; ותנא 'אלמנה וגרושה' לאשמועינן אלמנה וגרושה חייב עליה משום שתי שמות וכו'; ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו - דלא מפרש לאו דידהו בהדיא, וכן הקדש שלא נפדה; ואיידי דתנא הקדש - תנא מעשר שני בהדיא, דתרוייהו מלקות דידהו - משום 'מחוסרי פדייה'; וכן ברובן יש דבר חדש.
  31. ^ כל חייבי כריתות שאין בהן מיתת בית דין הוזכרו במשנתנו לענין מלקות, ואחד מכל חייבי מיתות בית דין לא הוזכר בה ללקות אם התרו בו למלקות
  32. ^ השתא סלקא דעתך שאם התרו בו מיתה ומלקות - לוקה ומת
  33. ^ ' שאם עשו תשובה כו' - לא גרסינן לה בדרבי ישמעאל
  34. ^ אם התרו בהם מלקות
  35. ^ ולוקין; ואין כאן משום חייבי 'שתי רשעיות': שאתה עונשו מלקות עם הכרת
  36. ^ ולמה אינן 'שתי רשעיות'? -
  37. ^ לפי שיכול לפטור עצמו מעונש הכרת על ידי תשובה מבית דין של מעלה
  38. ^ אבל
  39. ^ שיש כאן שתי פורעניות: מלקות ומיתה, ומשילקה סופו ליהרג
  40. ^ שאפילו יעשה תשובה
  41. ^ את המיתה
  42. ^ אף חייבי כריתות שהתרו בהן למלקות אינן בכלל מלקות, לפי שכל חייבי כריתות של עריות בכלל היו, דכתיב (ויקרא יח כט) 'כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות וגו'
  43. ^ לעצמה דכתיב בקדושים תהיו 'ואיש אשר יקח את אחותו וגו' [ונכרתו לעיני בני עמם...] (ויקרא כ יז)
  44. ^ לכך שנה בכרת שלהן: לומר שאין בהן עונש אלא כרת לבדו
  45. ^ פסוק נט
  46. ^ Note:## מדוע צריך את ההמשך: הפלאה זו איני יודע וכו'? הרי בפסוק כתוב: והפלא ה' את מכותיך? ועוד: הראיה מ'והפילו' אינה ברורה: נאמר 'הפילו' לחוד ו'הפלא' לחוד! תשובה: אי אםפשר ללמוד מ'מכותיך' כי שם מפרש הכתוב שהמכות הללו הם 'מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים'
  47. ^ אלמה אמרינן בכמה דוכתי 'לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו'
  48. ^ שהוא כתוב אצל פרשת מלקות (דברים כה ד – מיד אחרי 'ארבעים יכנו' – בפסוק ג)
  49. ^ כיון דאמר 'אי אתה מחייבו משום שתי רשעיות'
  50. ^ חייבי כריתות נמי לא לילקו, דהא 'שתי רשעיות' נינהו: שעדיין עונש הכרת עליו
  51. ^ לשנויי הך קושיא
  52. ^ הטעם שנתן למעלה:
  53. ^ שהוא יכול לפטור את עצמו מן הכרת על ידי תשובה
  54. ^ עדיין לא שב, ואתה מלקהו בעוד עונש הכרת עליו
  55. ^ 'ונכרתו לעיני בני עמם' (ויקרא כ יח)
  56. ^ וכתיב במלקות 'ונקלה אחיך לעיניך' (דברים כה ג)
  57. ^ דכתיב בעבודת כוכבים 'אם מעיני העדה נעשתה לשגגה' (במדבר טו כד)
  58. ^ למידין זה מזה גזירה שוה: מה שיבה: חולץ וקוצה וטח - אף ביאה: חולץ וקוצה וטח
  59. ^ דמיתות בית דין
  60. ^ דכריתות:
  61. ^ מה כריתות לוקה
  62. ^ אף מיתות בית דין ילקה
  63. ^ לתשובה זו מרבי אבא בר ממל
  64. ^ וְשָׁנִי עלה:
  65. ^ בית דין הוזהרו שהם לא יחייבוהו שתי רשעיות, כגון ממון ומלקות או מיתה ומלקות או מיתה וממון, אבל כרת - לא על ידי בית דין הוא; ויש לפרש: קיבלה מיניה רבי שמואל מרבי אבהו תירוץ זו על אתקפתא דרבי אבא בר ממל
  66. ^ לחודיה
  67. ^ לאזהרת דבר שחייבין עליו מיתת בית דין
  68. ^ כשהתרו בו מלקות בלא מיתה, לפי שלא ניתן לאו זה לאזהרת עונש מלקות כשאר לאוין, שהרי הוצרך להזהירו: שאם לא כן לא היה יכול לחייבו מיתה
  69. ^ פסח ומילה אין בהן לא תעשה, וענש להם כרת
  70. ^ שאם יעשה שוגג יביא קרבן
  71. ^ פסח ומילה - אין קרבן בשוגג שלהן, כדאמרינן בכריתות בפרק קמא 'הפסח והמילה מצות עשה' - כלומר: אינו בכלל שאר כריתות למנותן עם שאר כריתות שנמנו שם כולם לומר שאם עשאום כולם בהעלם אחד חייב קרבנות כמספר הכריתות
  72. ^ מה שאין מביאין קרבן על פסח ומילה - אין הטעם בשביל שאין בהם אזהרה, אלא בשביל שהם מצות עשה: דהוקשה כל התורה כולה לענין קרבן לעבודת כוכבים, שנאמר בפרשת 'שלח לך אנשים' אצל קרבן עבודת כוכבים 'תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה' (במדבר טו כט) - כאן הוקשו כל עבירות שבתורה בשגגתן לעבודת כוכבים לענין קרבן: מה עבודת כוכבים: כרת שלו על דבר שהוא שב ולא תעשה כן, והוא עמד ועשאו - אף כל שב ואל תעשה; אבל כרת של עמוד ועשה והוא ישב ולא עשה - אין בו קרבן, ופסח ומילה - עמוד ועשה הוא! אבל חייבי כריתות, כגון 'אשר יעשה מכל [התועבת האלה] ונכרתו' (ויקרא יח כט) - לשון שב ואל תעשה הוא, ואפילו לא נאמרה בו אזהרת לאו - היה קרבן בא עליו