ביאור:בבלי מכות דף יג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[המשך המשנה]
מעלים היו [1] שכר ללוים [2] - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: לא היו מעלים להן שכר.
וחוזר לשררה שהיה בה [3] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: לא היה חוזר לשררה שהיה בה.
גמרא:
אמר רב כהנא: מחלוקת בשש [4], דמר סבר (במדבר לה יב) [5]: [והיו] לכם [הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט] לקליטה; ומר סבר: 'לכם' לכל צרכיכם, אבל בארבעים ושתים - דברי הכל היו מעלין להם שכר.
אמר ליה רבא: הא ודאי 'לכם' - לכל צרכיכם משמע;
אלא אמר רבא: מחלוקת בארבעים ושתים, דמר סבר (במדבר לה ו) [ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח] ועליהם תתנו [ארבעים ושתים עיר] - כי הנך לקליטה, ומר סבר 'ועליהם תתנו' - כי הנך: מה הנך לכל צרכיכם - אף הני נמי לכל צרכיכם, אבל בשש - דברי הכל לא היו מעלים להן שכר.
חוזר לשררה שהיה בה [דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: לא היה חוזר לשררה שהיה בה]:
תנו רבנן: '[6] (ויקרא כה מא) [ויצא מעמך הוא ובניו עמו] ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב - למשפחתו הוא שב, ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו [7] - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו: 'אל אחוזת אבותיו' – כאבותיו [8]; וכן בגולה [9]: [10]כשהוא אומר 'ישוב' [11] - לרבות את הרוצח [12].'
- מאי 'וכן בגולה'?
כדתניא (במדבר לה כח) [כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל] ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו - לארץ אחוזתו הוא שב, ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו: גמר שִׁיבָה שִׁיבָה מהתם.
הדרן עלך אלו הן הגולין
מכות פרק שלישי ואלו הן הלוקין דף יג,א
משנה:
ואלו הן הלוקין: הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה;
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה [13] לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר.
אלמנה וגרושה [14] - חייבין עליה [15] משום שני שמות [16];
גרושה וחלוצה [17] - אינו חייב אלא משום אחת בלבד [18];
הטמא שאכל את הקדש [19], והבא אל המקדש טמא, ואוכל חלב ודם ונותר ופגול וטמא [20], והשוחט ומעלה בחוץ [21], והאוכל חמץ בפסח, והאוכל [22] והעושה מלאכה ביום הכפורים [23], והמפטם את השמן [24], והמפטם את הקטורת, והסך בשמן המשחה [25], והאוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים;
אכל טבל [26] ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו [27], ומעשר שני והקדש שלא נפדו [28].
כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב?
רבי שמעון אומר: כל שהוא;
וחכמים אומרים: כזית.
אמר להן רבי שמעון: אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב [29]?
אמרו לו: מפני שהיא כברייתה.
אמר להן: אף חטה אחת כברייתה.
גמרא:
חייבי כריתות קא תני, חייבי מיתות בית דין לא קתני [31]; מתניתין מני? רבי עקיבא היא, דתניא:
'אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין
ישנו בכלל מלקות ארבעים [32] - דברי רבי ישמעאל [33]; רבי עקיבא אומר: חייבי כריתות [34] - ישנו בכלל מלקות ארבעים [35]: [36] שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן [37]; [38] חייבי מיתות בית דין אינו בכלל מלקות ארבעים [39]: שאם עשו תשובה [40] - אין בית דין של מטה מוחלין להן [41]; רבי יצחק אומר: חייבי כריתות בכלל היו [42], ולמה יצאת כרת באחותו [43]? - לדונו בכרת ולא במלקות [44]'.
מאי טעמא דרבי ישמעאל?
דכתיב (דברים כח נח) אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת [הכתבים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלקיך], וכתיב [45] והפלא ה' את מכותך [ואת מכות זרעך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים]; [46]הפלאה זו איני יודע מה היא? - כשהוא אומר (דברים כה ב) [והיה אם בן הכות הרשע] והפילו השופט והכהו לפניו [כדי רשעתו במספר] הוי אומר הפלאה זו - מלקות היא, וכתיב 'אם לא תשמור לעשות את כל וגו' [והפלא]!
אי הכי - חייבי עשה נמי?
'אם לא תשמור' כתיב, וכדרבי אבין אמר רבי אילעי, דאמר רבי אבין אמר רבי אילעי: כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן ו'אל' - אינו אלא לא תעשה.
אי הכי - לאו שאין בו מעשה נמי [47]!?
'לעשות' כתיב.
לאו שניתק לעשה נמי?
דומיא דלאו דחסימה [48].
השתא דאתית להכי - כולהו נמי דומיא דלאו דחסימה.
ורבי עקיבא - מאי טעמא?
[הסבר ראשון:] (דברים כה ב) [והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו] כדי רשעתו [במספר]: משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות.
ורבי ישמעאל?
הני מילי מיתה וממון או מלקות וממון, אבל מיתה ומלקות - מיתה אריכתא היא;
ולרבי עקיבא: אי הכי [49] - חייבי כריתות נמי [50]; מאי אמרת [51]: [52] שאם עשו תשובה [53]? - השתא מיהת לא עבדי [54]!?
[הסבר שני:] אמר רבי אבהו: בפירוש ריבתה תורה חייבי כריתות למלקות, דגמר 'לעיני' [55] מ'לעיניך' [56].
מתקיף לה רבי אבא בר ממל: אי הכי - חייבי מיתות בית דין נמי נגמרם: 'מעיני' [57] מ'לעיניך'!?
דנין 'לעיני' מ'לעיניך', ואין דנין 'מעיני' מ'לעיניך'!
ומאי נפקא מיניה? והא תנא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יד לט) ושב הכהן [ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] (ויקרא יד מד) ובא הכהן [וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא] - זו היא שיבה וזו היא ביאה [58]!? ועוד: לגמור 'מעיני' [59] מ'לעיני' [60] [61] דהא גמור 'לעיני' מ'לעיניך' [62]?
קבלה מיניה רבי שמואל בר רב יצחק [63]: 'כדי רשעתו: משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות' - [64] ברשעה המסורה לבית דין הכתוב מדבר [65].
[הסבר שלישי:] רבא אמר: אתרו ביה לקטלא - כולי עלמא לא פליגי דאין לוקה ומת; כי פליגי דאתרו ביה למלקות [66]: רבי ישמעאל סבר: לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין [67] - לוקין עליו, ורבי עקיבא סבר: לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין - אין לוקין עליו [68].
ורבי עקיבא: אי הכי - חייבי כריתות נמי: לאו שניתן לאזהרת כרת הוא?
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: חייבי כריתות לא צריכי התראה, שהרי פסח ומילה ענש אף על פי שלא הזהיר [69].
ודלמא אזהרה לקרבן [70], דהא פסח ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי קרבן [71]!?
התם לאו היינו טעמא אלא משום דאיתקש כל התורה כולה לעבודת כוכבים: מה עבודת כוכבים: שב ואל תעשה - אף כל שב ואל תעשה, לאפוקי הני, דקום עשה [72].
[הסבר רביעי:] רבינא אמר: לעולם
הערות[עריכה]
- ^ הערים
- ^ שרוצחים שוכרים מהם את בתי הדירה
- ^ אם היה נשיא או ראש בית אב - חוזר לגדולתו כשישוב לעירו במיתת כהן גדול
- ^ ערי מקלט
- ^ לרוצחים נאמר
- ^ בעבד עברי כתיב כשיוצא חפשי בשש או ביובל
- ^ לשררה
- ^ סיפא דמילתיה דרבי מאיר היא, ומביא ראיה לדבריו מסוף המקרא שחוזר לגדולתו, שנאמר 'ואל אחוזת אבותיו' - אל כל חזקת אבותיו
- ^ כמחלוקת בעבד עברי - כך מחלוקת ברוצח שגלה וחזר במיתת הכהן
- ^ ומהכא יליף: ד
- ^ קרא יתירא, דמצי למכתב 'ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו' ולשתוק
- ^ דמופנה לדון הימנו גזירה שוה: נאמר כאן 'ישוב' ונאמר ברוצח 'ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו' כדמפרש ואזיל: מאי 'וכן בגולה'? ומסקנא: גמר 'שיבה' 'שיבה' מהתם
- ^ מן הגבעונין היא, ומלקות משום 'לא תתחתן בם' (דברים ז ג)
- ^ שנתאלמנה מאיש אחד ונתגרשה מאיש אחר
- ^ שתי מלקות
- ^ משום שתי אזהרות, ששתיהן מפורשות במקרא, ואזהרה - אתרוייהו קיימא
- ^ גרושה והיא חלוצה
- ^ משום גרושה: שהחלוצה אינה כתובה, אלא מרבויא מייתינן לה, דתניא בקדושין (דף עח.) 'גרושה' אין לי אלא גרושה, חלוצה מנין? תלמוד לומר: 'ואשה'
- ^ אזהרתו מפרש בגמרא
- ^ נותר כתיב ביה (שמות כט לד) 'ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא' ואזהרת פגול נמי מהכא: מדכתיב 'כי קדש הוא' כלומר: מפני שהוא קודש שנפסל; למדנו מכאן כל שבקדש פסול: בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו; והכי אמרינן לקמן; ואזהרת טמא 'והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל' (ויקרא ז יט)
- ^ והשוחט קדשים בחוץ או המעלה קדשים בחוץ; אזהרת מעלה: 'השמר לך פן תעלה וגו' (דברים יב יג); אזהרת שוחט ילפינן בזבחים בפרק 'השוחט והמעלה' (דף קו.); איכא דיליף מ'לא יזבחו עוד וגו' (ויקרא יז ז), ואיכא דיליף לה מגזירה שוה ד'הבאה הבאה' - שוחט ממעלה
- ^ ביום הכפורים
- ^ ויליף אזהרתיה בפרק בתרא דיומא (דף פא.)
- ^ העושה שמן בדוגמת שמן המשחה; ואזהרתיה: 'ובמתכונתו לא תעשו כמוהו' (שמות ל לב) וכן בקטורת 'ובמתכונתה לא תעשו לכם' (שם,לז)
- ^ מאותו שעשה משה במדבר, דכתיב 'על בשר אדם לא ייסך' (שמות ל לב)
- ^ אזהרתיה מ'ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו' (ויקרא כב טו) - בעתידין לתרום הכתוב מדבר; והכי מפרש לה בסנהדרין ב'אלו הן הנשרפין' (דף פג.)
- ^ אף הוא טבל
- ^ מעשר שני שלא נפדה, והוא אוכלו חוץ לירושלים, וכתיב 'לא תוכל לאכול בשעריך וגו' (דברים יב יז); הקדש שלא נפדה - אזהרתו אינו מפורשת כל כך; ונראה בעיני דמהכא אתא, דתניא: (סנהדרין שם): הזיד במעילה: רבי אומר במיתה, וחכמים אומרים באזהרה; ואמרינן: מאי טעמיה דרבי? - אתיא 'חטא' 'חטא' מתרומה; ורבנן? - מיעט רחמנא 'ומתו בו' (ויקרא כב ט) - ולא במעילה; ממיתה הוא דמעטיה, וגזירה שוה כדקיימא קיימא, וילפינן אזהרה דמעילה מאזהרה דתרומה, דכתיב בה 'וכל זר לא יאכל קדש' (ויקרא כב י) ורוב הלכות מעילה - היא למדה מתרומה בתורת כהנים בגזירה שוה זו
- ^ משום 'שרץ השורץ על הארץ' (ויקרא יא מא)
- ^ אלו הן הלוקין: 'אלו' - לאו דוקא, דתנא ושייר לוקין טובא; אלא תנא חייבי כריתות - לאשמועינן דיש מלקות בחייבי כריתות; ותנא 'אלמנה וגרושה' לאשמועינן אלמנה וגרושה חייב עליה משום שתי שמות וכו'; ותנא טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו - דלא מפרש לאו דידהו בהדיא, וכן הקדש שלא נפדה; ואיידי דתנא הקדש - תנא מעשר שני בהדיא, דתרוייהו מלקות דידהו - משום 'מחוסרי פדייה'; וכן ברובן יש דבר חדש.
- ^ כל חייבי כריתות שאין בהן מיתת בית דין הוזכרו במשנתנו לענין מלקות, ואחד מכל חייבי מיתות בית דין לא הוזכר בה ללקות אם התרו בו למלקות
- ^ השתא סלקא דעתך שאם התרו בו מיתה ומלקות - לוקה ומת
- ^ ' שאם עשו תשובה כו' - לא גרסינן לה בדרבי ישמעאל
- ^ אם התרו בהם מלקות
- ^ ולוקין; ואין כאן משום חייבי 'שתי רשעיות': שאתה עונשו מלקות עם הכרת
- ^ ולמה אינן 'שתי רשעיות'? -
- ^ לפי שיכול לפטור עצמו מעונש הכרת על ידי תשובה מבית דין של מעלה
- ^ אבל
- ^ שיש כאן שתי פורעניות: מלקות ומיתה, ומשילקה סופו ליהרג
- ^ שאפילו יעשה תשובה
- ^ את המיתה
- ^ אף חייבי כריתות שהתרו בהן למלקות אינן בכלל מלקות, לפי שכל חייבי כריתות של עריות בכלל היו, דכתיב (ויקרא יח כט) 'כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות וגו'
- ^ לעצמה דכתיב בקדושים תהיו 'ואיש אשר יקח את אחותו וגו' [ונכרתו לעיני בני עמם...] (ויקרא כ יז)
- ^ לכך שנה בכרת שלהן: לומר שאין בהן עונש אלא כרת לבדו
- ^ פסוק נט
- ^ Note:## מדוע צריך את ההמשך: הפלאה זו איני יודע וכו'? הרי בפסוק כתוב: והפלא ה' את מכותיך? ועוד: הראיה מ'והפילו' אינה ברורה: נאמר 'הפילו' לחוד ו'הפלא' לחוד! תשובה: אי אםפשר ללמוד מ'מכותיך' כי שם מפרש הכתוב שהמכות הללו הם 'מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים'
- ^ אלמה אמרינן בכמה דוכתי 'לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו'
- ^ שהוא כתוב אצל פרשת מלקות (דברים כה ד – מיד אחרי 'ארבעים יכנו' – בפסוק ג)
- ^ כיון דאמר 'אי אתה מחייבו משום שתי רשעיות'
- ^ חייבי כריתות נמי לא לילקו, דהא 'שתי רשעיות' נינהו: שעדיין עונש הכרת עליו
- ^ לשנויי הך קושיא
- ^ הטעם שנתן למעלה:
- ^ שהוא יכול לפטור את עצמו מן הכרת על ידי תשובה
- ^ עדיין לא שב, ואתה מלקהו בעוד עונש הכרת עליו
- ^ 'ונכרתו לעיני בני עמם' (ויקרא כ יח)
- ^ וכתיב במלקות 'ונקלה אחיך לעיניך' (דברים כה ג)
- ^ דכתיב בעבודת כוכבים 'אם מעיני העדה נעשתה לשגגה' (במדבר טו כד)
- ^ למידין זה מזה גזירה שוה: מה שיבה: חולץ וקוצה וטח - אף ביאה: חולץ וקוצה וטח
- ^ דמיתות בית דין
- ^ דכריתות:
- ^ מה כריתות לוקה
- ^ אף מיתות בית דין ילקה
- ^ לתשובה זו מרבי אבא בר ממל
- ^ וְשָׁנִי עלה:
- ^ בית דין הוזהרו שהם לא יחייבוהו שתי רשעיות, כגון ממון ומלקות או מיתה ומלקות או מיתה וממון, אבל כרת - לא על ידי בית דין הוא; ויש לפרש: קיבלה מיניה רבי שמואל מרבי אבהו תירוץ זו על אתקפתא דרבי אבא בר ממל
- ^ לחודיה
- ^ לאזהרת דבר שחייבין עליו מיתת בית דין
- ^ כשהתרו בו מלקות בלא מיתה, לפי שלא ניתן לאו זה לאזהרת עונש מלקות כשאר לאוין, שהרי הוצרך להזהירו: שאם לא כן לא היה יכול לחייבו מיתה
- ^ פסח ומילה אין בהן לא תעשה, וענש להם כרת
- ^ שאם יעשה שוגג יביא קרבן
- ^ פסח ומילה - אין קרבן בשוגג שלהן, כדאמרינן בכריתות בפרק קמא 'הפסח והמילה מצות עשה' - כלומר: אינו בכלל שאר כריתות למנותן עם שאר כריתות שנמנו שם כולם לומר שאם עשאום כולם בהעלם אחד חייב קרבנות כמספר הכריתות
- ^ מה שאין מביאין קרבן על פסח ומילה - אין הטעם בשביל שאין בהם אזהרה, אלא בשביל שהם מצות עשה: דהוקשה כל התורה כולה לענין קרבן לעבודת כוכבים, שנאמר בפרשת 'שלח לך אנשים' אצל קרבן עבודת כוכבים 'תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה' (במדבר טו כט) - כאן הוקשו כל עבירות שבתורה בשגגתן לעבודת כוכבים לענין קרבן: מה עבודת כוכבים: כרת שלו על דבר שהוא שב ולא תעשה כן, והוא עמד ועשאו - אף כל שב ואל תעשה; אבל כרת של עמוד ועשה והוא ישב ולא עשה - אין בו קרבן, ופסח ומילה - עמוד ועשה הוא! אבל חייבי כריתות, כגון 'אשר יעשה מכל [התועבת האלה] ונכרתו' (ויקרא יח כט) - לשון שב ואל תעשה הוא, ואפילו לא נאמרה בו אזהרת לאו - היה קרבן בא עליו