ביאור:בבלי מכות דף ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאי ניהו? - דלא עשו מעשה [1]- היינו דרבה!

אימא: 'וכן אמר רב נחמן'.

אמר רב יהודה אמר רב: עד זומם משלם לפי חלקו.

מאי 'משלם לפי חלקו'? אילימא דהאי משלם פלגא והאי משלם פלגא, תנינא [מכות פ"א מ"ג]: 'משלשין בממון ואין משלשין במלקות' [2] ?!

אלא כגון דאיתזום חד מינייהו, דמשלם פלגא דידיה.

ומי משלם? והא תניא: 'אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם'?!

אמר רבא: באומר "עדות שקר העדתי".

כל כמיניה [3]? 'כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד' [4]!?

אלא - באומר "העדנו [5] והוזמנו בבית דין פלוני" [6].

כמאן? דלא כרבי עקיבא: דאי כרבי עקיבא, הא אמר 'אף אינו משלם על פי עצמו'!?

אלא באומר "העדנו והוזמנו בבית דין פלוני, וחוייבנו ממון [7]": סלקא דעתא אמינא 'כיון דלחבריה לא מצי מחייב ליה [8] - איהו נמי לא מיחייב' - קא משמע לן.

משנה:

"מעידין אנו את איש פלוני שגירש את אשתו [9] ולא נתן לה כתובתה" [10]: והלא בין היום ובין למחר סופו ליתן לה כתובתה [11]!?

אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו [12] שאם נתאלמנה או נתגרשה [13], ואם מתה - יירשנה בעלה [14].

גמרא:

כיצד שמין [15]?

אמר רב חסדא: בבעל [16];

רב נתן בר אושעיא אומר: באשה [17];

אמר רב פפא: באשה [18] ובכתובתה [19]. [20]

משנה:

"מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנן לו מכאן ועד שלשים יום", והוא אומר "מכאן ועד עשר שנים": אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנן מכאן ועד שלשים יום בין נותנן מכאן ועד עשר שנים.

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: 'המלוה את חבירו לעשר שנים - שביעית משמטתו' -


עמוד ב

ואף על גב דהשתא [21] לא קרינן ביה (דברים טו ב) [וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו] לא יגושׂ [את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה’] [22] - [23] סוף אתי לידי 'לא יגוש' [24].

מתיב רב כהנא: 'אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד שלשים יום ובין ליתן מכאן ועד עשר שנים', ואי אמרת 'שביעית משמטתו' - כולהו נמי בעי שלומי ליה!?

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לבית דין [25], דתנן [שביעית פ"י מ"ב] 'המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין - אין משמיטין [26]'!

איכא דאמרי: אמר רב יהודה אמר שמואל: 'המלוה את חבירו לעשר שנים - אין שביעית משמטתו' ואף על גב דאתי לידי לא יגוש - השתא מיהא לא קרינן ביה 'לא יגוש'.

אמר רב כהנא: אף אנן נמי תנינא: 'אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד שלשים יום ובין ליתן מכאן ועד עשר שנים' - ואי אמרת 'שביעית משמטתו' - כולהו נמי בעו שלומי ליה!

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לבית דין, דתנן: 'המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין - אין משמיטין'.

ואמר רב יהודה אמר שמואל: האומר לחבירו "על מנת שלא תשמטני שביעית" - שביעית משמטת.

לימא קסבר שמואל 'מתנה על מה שכתוב בתורה הוא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל'? והא איתמר: 'האומר לחבירו "על מנת שאין לך עלי אונאה": רב אומר: יש לו עליו אונאה, ושמואל אומר: אין לו עליו אונאה'!?

הא - איתמר עלה: 'אמר רב ענן: לדידי מפרשא ליה מיניה דשמואל: "על מנת שאין לך עלי אונאה" - אין לו עליו אונאה [27]; [28] "על מנת שאין בו אונאה" [29] - הרי יש בו אונאה [30]; הכא נמי: [31] "[32] על מנת שלא תשמטני [33] בשביעית" - אין שביעית משמטתו [34]; [35] "על מנת שלא תשמטני שביעית" - שביעית משמטתו [36].

תנא: המלוה את חבירו סתם - אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום.

סבר רבה בר בר חנה קמיה דרב למימר: הני מילי במלוה בשטר: דלא עבד איניש דטרח דכתב שטר בציר מתלתין יומין, אבל מלוה על פה – לא.

אמר ליה רב: הכי אמר חביבי [37]: אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה.

תניא נמי הכי: המלוה את חבירו סתם - אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום, אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה.

אמר ליה שמואל לרב מתנה: לא תיתיב אכרעיך עד דמפרשת לה להא שמעתא: מנא הא מילתא דאמור רבנן 'המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום, אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה'?

אמר ליה: דכתיב (דברים טו ט) [השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר] קרבה שנת השבע שנת השמטה [ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא]; ממשמע שנאמר 'קרבה שנת השבע' איני יודע שהיא שנת שמטה? אלא מה תלמוד לומר 'שנת השמטה'? לומר לך: [יש] שמטה אחרת שהיא כזו [38] ואיזו? - זו המלוה את חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו בפחות משלשים יום, דאמר מר: שלשים יום בשנה חשוב שנה.

ואמר רב יהודה אמר רב: הפותח בית הצואר בשבת [39] - חייב חטאת [40]. [## ויהא חייב משוום מכה בפטיש – דאורייתא, אבל תיקון כלי מדרבנן?]

מתקיף לה רב כהנא: וכי מה בין זה למגופת חבית [41]?

אמר ליה: זה [42] - חבור [43], וזה [44] - אינו חבור [45].

[46]

ואמר רב יהודה אמר רב: שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב של יין [47], ומראיהן כמראה יין, ונפלו למקוה - לא פסלוהו [48].

מתקיף לה רב כהנא: וכי מה בין זה למי צבע, דתנן [מקואות פ"ז מ"ג]: 'רבי יוסי אומר: מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין'!?

אמר ליה רבא: התם 'מיא דצבעא' מקרי, הכא 'חמרא מזיגא' מקרי.

והתני רבי חייא: [49] הורידו את המקוה [50]!?

אמר רבא: לא קשיא: הא [51] - [52]רבי יוחנן בן נורי [53], הא - רבנן, דתנן [מקואות פ"ז מ"ה]: 'שלשת לוגין מים

הערות[עריכה]

  1. ^ האי 'ממון ביד בעליו' דקאמר רב נחמן - היינו 'דלא נעשה מעשה': שעדיין לא שילם, אלא שנגמר דינו לשלם
  2. ^ אם שלשה עדים הן, או ארבעה - משלשין ביניהם בית דין: נעשין שליש ביניהן להשוותם בפרעון, איש לפי חלקו; אי נמי האי 'משלשין' - לישנא בעלמא הוא: מחלקין הפרעון בין שלשתן, והוא הדין נמי אם ארבעה - הן מרבעין
  3. ^ בתמיה:
  4. ^ וכי יכול הוא לחזור בו ויפטר הנדון מלשלם
  5. ^ אני ופלוני
  6. ^ וחבירו אינו מודה
  7. ^ בבית דין שהוזמנו, והעמידנו הנדון בדין על הזמתנו, וחייבונו בבית דין; ומההיא שעתא - ממונא הוא גבייהו, ואין זה מרשיע את עצמו: שכבר הרשיעוהו אלהים
  8. ^ שאינו נאמן על חבירו
  9. ^ בפנינו ביום פלוני
  10. ^ וזה אומר "לא גרשתי ואיני חייב לה כתובה" ונמצאו זוממין ב"עמנו הייתם"
  11. ^ כלומר: מה ישלמו אלו? אם תאמר 'כל הכתובה' - והלא שמא ימות או יגרשנה היום או מחר, וסופו ליתן לה כתובה! נמצאו שלא היו מפסידין אותו כלום
  12. ^ מספק
  13. ^ יטלנה לוקח
  14. ^ ויפסיד מעותיו שנתן; ובגמרא מפרש מאי קא מחייב להו תנא דמתניתין ליתן
  15. ^ כלומר: מאי קא מחייב להו למיתב? דיש לפתור משנתנו לשני צדדים: כיצד? הרי יש לאיש ולאשה זכות ספק בכתובה זו: היא מצפה שאם ימות או יגרשנה - תגבה את כולה, והוא מצפה שאם תמות בחייו – יירשנה; יפה כח זכותו מכח זכותה, שהוא אוכל פירות הקרקע המיוחד לכתובתה תמיד, ולא היא; ועוד: שהוא מוחזק ועומד, והיא מחסרא גוביינא; ואם באו למכור לאחֵר: זו זכות ספיקהּ, וזה זכות ספיקוֹ - שלו נמכר ביותר משלה; ולישנא דמתניתין משמע ששמין זכות ספיקהּ, דקתני 'כמה אדם רוצה ליתן שאם נתארמלה' והא ליכא למימר שאותן דמים יתנו הזוממין, שהרי לא זכות ספיקהּ באו להפסידו אלא זכות ספיקוֹ: שהיו מחייבין אותו לפרוע מיד! ויש לומר דהכי קאמר: שמין זכות ספיקהּ: כמה אדם רוצה ליתן בטובת הנאה שלה, ואותו לא ישלמו, וכל השאר ישלמו: שכל השאר היו מפסידין אותו בעדותם, אבל אותן דמים - לא היו מפסידין אותו, שהרי גם עתה – כשהוזמו, אם היתה רוצה למכרה - יתן לה הבעל ברצון טובת הנאה זו; או דלמא זכות ספיקו קאמר מתניתין דלישיימו, ואותן דמים יתנו העדים, ולא מחייבינן להו כולי האי שיתנו כל הכתובה חוץ מטובת הנאתה, דשמא לא היה נפסד בעדותן כל כך: שאף עתה כשהן זוממין שמא ימות מחר ותגבה הכל, כי היא לא תמכרנה לו בטובת הנאה; אבל טובת הנאתו - יתנו לו, שכך היו מפסידין אותו: שאם לא הוזמו היה פורע מיד! עכשיו שהוזמו - יש לו בה זכות ספיקו כבתחלה; וש'אם נתארמלה' דמתניתין - הכי קאמר: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה זו שהיא תלויה בספק: שאם נתארמלה תגבנה היא, ואם מתה יירשנה בעלה, ושמין בית דין את זכות ספיקו -- ויתנו לו
  16. ^ זכות ספיקו של בעל: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בו, ואותו יתנו הזוממין
  17. ^ זכות ספיקהּ אומדין, ואותו לא ישלמו (וכל השאר ישלמו); וחומר גדול הוא אצלן
  18. ^ שמין כרב נתן
  19. ^ ובכתובתה לא ישלמו לו, אלא העודף בכתובתה על הדמים הללו, אבל לא נכסי מלוג שלה; ואף על פי שאף נכסי מלוג היו מפסידין אותו בעדותן מלאכול פירות בחייה ומלירש אותה במותה - אין משלמין, דיכולין לומר "אנו לא העדנו אלא על כתובתה ולא ידענו שהיו לה נכסי מלוג"
  20. ^ ואני לא כך שמעתיה, וכך שמעתי: רב חסדא אמר: 'בבעל': לפי מה שהן נכסי הבעל: אם עידית אם זיבורית - אומדין את טובת הנאתה כשהלוקח מדקדק בכך; רב נתן אמר: 'באשה', ובא רב פפא ופירש: מאי 'ובאשה' דקאמר רב נתן? – בכתובתה: שאם ייחד לה קרקע לכתובתה - בו ישומו; ולבי מגמגם בה: חדא, היכי מחייבינן להו זכות ספיקהּ - הלא לא היו מפסידין אותו אלא זכות ספיקוֹ! ועוד: דהכי איבעי ליה למיתני: 'רב חסדא אמר: בנכסי הבעל'; ותו: היכא דייחד לה שדה לכתובתה - מאי טעמא דרב חסדא דפליג?
  21. ^ בשביעית
  22. ^ שהרי אם בא לנגשו בלא שביעית נמי אינו יכול
  23. ^ לא אמרינן כיון דלא קרינן ביה 'לא יגוש' - לא קרינן ביה 'שמוט':
  24. ^ והכי משתמע ביה קרא: 'לא יגוש' בזמנו 'את רעהו... כי קָרָא שמטה' קודם לכן
  25. ^ 'מוסר שטרותיו לבית דין' הוא פרוזבול שהתקין הלל, שכתוב בו 'מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה'
  26. ^ דלא קרינן ביה 'לא יגוש', שהרי אינו תובע כלום
  27. ^ שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים
  28. ^ ואם אמר לו:
  29. ^ אין זה מתְנֶה שימחול לו אונאתו, אלא הוא התנה עמו שאינו אונהו במכר זה
  30. ^ והרי אנו רואים שיש בו אונאה! ובהאי מודה שמואל דיש לו עליו אונאה
  31. ^ אם אמר לו לוה
  32. ^ הלוני
  33. ^ אתה
  34. ^ תנאי הוא זה, ואף על פי שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים
  35. ^ אבל אם אמר לו:
  36. ^ השביעית אינה מסורה בידו להתנות שלא תהא השביעית משמטת; לפיכך אין כאן תנאי
  37. ^ תרגום של 'דודי': רבי חייא - אחי אביו היה
  38. ^ שקרויה 'שנה'
  39. ^ שעשה פֶּה לחלוק חדש
  40. ^ שתיקן כלי
  41. ^ דאמרינן בפרק 'חבית שנשברה' (שבת קמו.) דמתיז ראשה בשבת בסייף לפתוח את החבית
  42. ^ דבית הצואר
  43. ^ הלכך פתח = תיקון חדש הוא זה
  44. ^ אבל המגופה, אף על פי שהיא טוחה על פי החבית בטיט
  45. ^ והוה לה כפתוחה ועומדת
  46. ^ האי דנקט לה הכא - משום דאמר רב יהודה לעיל 'המלוה את חברו לעשר שנים כו', ואותביה רב כהנא - נקט נמי לכולהו הנך מילי דשמעתין דאמרינהו רב יהודה ואותביה רב כהנא.
  47. ^ 'חסר קורטוב' לא גרסינן ברב יהודה
  48. ^ זיל בתר חזותא, ויין אינו פוסל את המקוה, ופסול מקוה במים שאובין - מדרבנן הוא
  49. ^ שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה
  50. ^ מהכשרו לפסול
  51. ^ רב
  52. ^ כ
  53. ^ דאזיל בתר חזותא