ביאור:בבלי מכות דף ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אילעא וטוביה ^[1] - קריביה דערבא ^[2]; הוה סבר רב פפא למימר: גבי לוה ומלוה רחיקי נינהו; אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא" אי לית ליה ללוה - לאו בתר ערבא אזיל מלוה?

משנה:

מי שנגמר דינו וברח ובא לפני אותו בית דין ^[3] - אין סותרין את דינו ^[4].

כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו "מעידים אנו באיש פלוני שנגמר דינו בבית דין של פלוני, ופלוני ופלוני עדיו" - הרי זה יהרג.

סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ.

סנהדרין ההורגת אחד בשבוע - נקראת 'חובלנית';

רבי אליעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה;

רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין ^[5] לא נהרג אדם ^[6] מעולם ^[7]!

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הן ^[8] - ^[9] מרבין שופכי דמים בישראל ^[10].

גמרא:

'לפני אותו בית דין' - הוא דאין סותרין, הא לפני בית דין אחר סותרין?

הא תני סיפא: 'כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו "מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דין פלוני ופלוני ופלוני עדיו" - הרי זה נהרג'?

אמר אביי: לא קשיא: כאן בארץ ישראל כאן בחוצה לארץ, דתניא: רבי יהודה בן דוסתאי אומר משום רבי שמעון בן שטח: ברח מארץ לחוצה לארץ - אין סותרין את דינו; מחוצה לארץ לארץ - סותרין את דינו^[11], מפני זכותה של ארץ ישראל ^[12].

סנהדרין נוהגת כו' [בארץ ובחוצה לארץ]:

מנא הני מילי?

דתנו רבנן [תוספתא סנהדרין פ"ג מ"ה]^[13]: (במדבר לה כט) והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם [בכל מושבתיכם] - למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחוצה לארץ;

אם כן מה תלמוד לומר (דברים טז יח) [שפטים ושטרים תתן לך] ב[כל]שעריך [אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק]?

בשעריך אתה מושיב ^[14] בתי דינים בכל פלך ופלך ^[15] ובכל עיר ועיר, ובחו"ל אתה מושיב בכל פלך ופלך, ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר.

סנהדרין ההורגת וכו' [סנהדרין ההורגת אחד בשבוע - נקראת 'חובלנית';

רבי אליעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה]:

איבעיא להו: אחת לשבעים שנה - נקראת חבלנית? או דלמא אורח ארעא היא?

תיקו.

רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו וכו' [בסנהדרין לא נהרג אדם ^[16] מעולם! רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הן מרבין שופכי דמים בישראל]:

היכי הוו עבדי?

רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרוייהו: "ראיתם טריפה הרג? שלם הרג"?

אמר רב אשי: אם תמצא לומר שלם הוה ^[17] - דלמא במקום סייף נקב הוה?

בבועל את הערוה - היכי הוו עבדי?

אביי ורבא, דאמרי תרוייהו: "ראיתם כמכחול בשפופרת" ^[18]? ^[19]

ורבנן ^[20] - היכי דיינו ^[21]?

כשמואל, דאמר שמואל: במנאפים - משיראו כמנאפים ^[22].

הדרן עלך כיצד העדים

---

מכות פרק שני אלו הן הגולין דף ז,א

פרשות רוצח בשוגג בתורה:

שמות כא,יב מכה איש ומת, מות יומת.

|- שמות כא,יג ואשר לא צדה, והאלהים אנה לידו--ושמתי לך מקום, אשר ינוס שמה.

|- במדבר לה,א וידבר ה' אל משה, בערבת מואב, על ירדן ירחו - לאמר.

|- במדבר לה,ב צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת; ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים.

|- במדבר לה,ג והיו הערים להם לשבת; ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם.

|- במדבר לה,ד ומגרשי הערים, אשר תתנו ללוים: מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב.

|- במדבר לה,ה ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה - והעיר בתוך; זה יהיה להם מגרשי הערים.

|- במדבר לה,ו ואת הערים, אשר תתנו ללוים - את שש ערי המקלט, אשר תתנו לנס שמה הרצח; ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר.

|- במדבר לה,ז כל הערים, אשר תתנו ללוים - ארבעים ושמנה עיר: אתהן ואת מגרשיהן.

|- במדבר לה,ח והערים, אשר תתנו מאחזת בני ישראל - מאת הרב תרבו, ומאת המעט תמעיטו: איש - כפי נחלתו אשר ינחלו - יתן מעריו ללוים.

|- במדבר לה,ט וידבר ה' אל משה לאמר.

|- במדבר לה,י דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען.

|- במדבר לה,יא והקריתם לכם ערים: ערי מקלט תהיינה לכם; ונס שמה רצח, מכה נפש בשגגה.

|- במדבר לה,יב והיו לכם הערים למקלט מגאל; ולא ימות הרצח עד עמדו לפני העדה למשפט.

|- במדבר לה,יג והערים אשר תתנו - שש ערי מקלט תהיינה לכם.

|- במדבר לה,יד את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען; ערי מקלט תהיינה.

|- במדבר לה,טו לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט: לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה.

|- במדבר לה,טז ואם בכלי ברזל הכהו וימת - רצח הוא; מות יומת הרצח.

|- במדבר לה,יז ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו, וימת - רצח הוא: מות יומת הרצח.

|- במדבר לה,יח או בכלי עץ יד אשר ימות בו הכהו, וימת - רצח הוא: מות יומת הרצח.

|- במדבר לה,יט גאל הדם - הוא ימית את הרצח; בפגעו בו הוא ימתנו.

|- במדבר לה,כ ואם בשנאה יהדפנו, או השליך עליו בצדיה – וימת -

|- במדבר לה,כא או באיבה הכהו בידו וימת - מות יומת המכה, רצח הוא: גאל הדם ימית את הרצח בפגעו בו.

|- במדבר לה,כב ואם בפתע, בלא איבה הדפו, או השליך עליו כל כלי - בלא צדיה -

|- במדבר לה,כג או בכל אבן אשר ימות בה, בלא ראות, ויפל עליו וימת - והוא לא אויב לו, ולא מבקש רעתו.

|- במדבר לה,כד ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה.

|- במדבר לה,כה והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם, והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה; וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש.

|- במדבר לה,כו ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו, אשר ינוס שמה -

|- במדבר לה,כז ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו, ורצח גאל הדם את הרצח - אין לו דם.

|- במדבר לה,כח כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל; ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו.

|- במדבר לה,כט והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם.

|- במדבר לה,ל כל מכה נפש - לפי עדים ירצח את הרצח; ועד אחד לא יענה בנפש למות.

|- במדבר לה,לא ולא תקחו כפר לנפש רצח, אשר הוא רשע למות: כי מות יומת.

|- במדבר לה,לב ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן.

דברים ד,מא אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש

|- דברים ד,מב לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, והוא לא שנא לו מתמל שלשם; ונס אל אחת מן הערים האל - וחי:

|- דברים ד,מג את בצר במדבר בארץ המישר, לראובני; ואת ראמת בגלעד לגדי, ואת גולן בבשן למנשי.

דברים יט,א כי יכרית ה' אלהיך את הגוים, אשר ה' אלהיך נתן לך את ארצם; וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם.

|- דברים יט,ב שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך, אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה:

|- דברים יט,ג תכין לך הדרך: ושלשת את גבול ארצך, אשר ינחילך ה' אלהיך; והיה לנוס שמה כל רצח.

|- דברים יט,ד וזה דבר הרצח, אשר ינוס שמה וחי: אשר יכה את רעהו בבלי דעת, והוא לא שנא לו מתמל שלשם,

|- דברים יט,ה ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת: הוא ינוס אל אחת הערים האלה - וחי.

|- דברים יט,ו פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח, כי יחם לבבו, והשיגו, כי ירבה הדרך - והכהו נפש; ולו אין משפט מות, כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום.

|- דברים יט,ז על כן אנכי מצוך לאמר: שלש ערים תבדיל לך.

|- דברים יט,ח ואם ירחיב ה' אלהיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך, ונתן לך את כל הארץ, אשר דבר לתת לאבתיך-

|- דברים יט,ט כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה, אשר אנכי מצוך היום: לאהבה את ה' אלהיך וללכת בדרכיו כל הימים - ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה.

|- דברים יט,י ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך, אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה; והיה עליך דמים.

|- דברים יט,יא וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת, ונס אל אחת הערים האל -

|- דברים יט,יב ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם; ונתנו אתו ביד גאל הדם - ומת.

|- דברים יט,יג לא תחוס עינך עליו; ובערת דם הנקי מישראל, וטוב לך.

משנה:

אלו הן הגולין: ההורג נפש בשגגה:

היה מעגל במעגילה ^[23] [רמב"ם פירוש המשניות: המעגל במעגלה: היא אבן חלקה שהבנאין אצלנו מחליקין וממשמשין בו השטחים עד שמבהיקין] , ונפלה עליו והרגתו, היה משלשל בחבית ^[24] ונפלה עליו והרגתו ^[25], היה יורד ^[26] בסולם ונפל ^[27] עליו והרגתו - הרי זה גולה ^[28];

אבל אם היה מושך במעגילה ^[29] ונפלה עליו והרגתו, היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו,

עמוד ב

[המשך המשנה] היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו - הרי זה אינו גולה;

זה הכלל: כל שבדרך ירידתו – גולה, ושלא בדרך ירידתו - אינו גולה.

תוספות מכות דף ב,א ד"ה מעידין אנו באיש פלוני שחייב גלות. ואי תימא: היאך הם יכולים לחייבו גלות בעדותן? והא יכול לומר "מזיד הייתי", כדאמר גבי אכלת חלב בפ"ק דבבא מציעא ^[30] [וכריתות]?

ויש לומר: דמיירי כשראו בו רגלים לדבר: שנשמט הברזל מקתו, ואיכא למימר דלא נתכוין.

אבל קשה מהא דתנן פרק 'אלו הן הגולין' (לקמן דף ט:): דשונא אינו גולה; לאו כי האי גוונא: דומיא דאוהב גולה? ואמאי אינו גולה כיון דראוי הוי רגלים לדבר!?

וי"ל דשאני שונא, דיש לנו לומר טפי דבשנאה הכהו.

ועוד י"ל דמיירי שפיר דליכא רגלים לדבר, והשתא ניחא משונא, ומ"מ אוהב גולה כיון דשתיק כשאמרו לו העדים; בודאי אי הוה אמר "לא הרגתיו" יכול לתרץ ולומר לא הרגתיו שוגג אלא מזיד, כמו ב"לא אכלתי חלב", אבל כיון דשתק - כהודאה דמיא.

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר שמואל: דאמר קרא: (במדבר לה כג) [או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות] ויפל עליו וימות [והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו] - עד שיפול דרך נפילה.

תנו רבנן: (במדבר לה יא) [והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה נפש] בשגגה - פרט למזיד; בבלי דעת - פרט למתכוין [אלו אינם גולים; אך לא ברור מכאן אם הם קרובים למזיד או נחשבים לקרוב לאונס].

(דברים ד מב: לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם ונס אל אחת מן הערים האל וחי)

(דברים יט ד: וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם)

[הגמרא דנה בברייתא הזאת:]

'מזיד'? פשיטא: בר קטלא הוא!

[תוספות ד"ה פשיטא בר קטלא הוא: תימה: אימא במזיד ולא התרו בו? - וי"ל דהא נמי נפקא לן מ'בלי דעת' דאיכא 'בבלי דעת' יתירא; עוד י"ל דהא נמי פשיטא דלא יגלה: דעל כרחך קרא בלא מתכוין איירי, מדכתיב 'והוא לא שונא'.]

<אלא> אמר רבא ^[31]: אימא: פרט לאומר מותר ^[32].

אמר ליה אביי: אי אומר מותר - אנוס הוא ^[33]!?

אמר ליה: שֶׁאֲנִי אומר: האומר מותר - קרוב למזיד הוא.

[## ההורג רודף – ונתברר שהרודף היה גואל הדם, וברשות רדף – האם אינו 'אומר מותר'?]

[תוספות ד"ה אלא פרט לאומר מותר: קשה: דגבי חלב וגבי שבת דכתיב בשניהם 'שגגה' וחייבין: פרק כלל גדול ^[34] בתינוק שנשבה לבין הנכרים!? וי"ל דשאני הכא, דכתיב 'שגגה' יתירא (במדבר לה יא, טו) - למעוטי אומר מותר.]

'בבלי דעת' - פרט למתכוין.

מתכוין? – פשיטא! בר קטלא הוא!

אמר רבה: פרט למתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם, לגוי והרג את ישראל, לנפל והרג בן קיימא.

[## שני אלה – אין עיר המקלט קולטתו ומותר הוא לגואל הדם]

תנו רבנן: (במדבר לה כב) [ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה]

'אם בפתע' - פרט לקרן זוית ^[35];

'בלא איבה' - פרט לשונא [סיפרי פרשת מסעי פיסקא קס];

[תוספות דף ח,א ד"ה ^[36] בלא איבה פרט לשונא: תימה: אמאי איצטריך האי קרא? תיפוק ליה דכתיב במשנה תורה 'והוא לא שונא' (דברים ד מב)! וצ"ע. ושמא יש לומר: דבמשנה תורה נחזרת ונשנית בשביל דבר שנתחדש מ'יער', והרבה פרשיות יש בענין זה במשנה תורה, אבל לא קשה מ'ולא אויב לו' דב'אלה מסעי' (במדבר לה כג): דההוא איצטריך למימר אפילו לא אויב לו [לעדים ולדיינים] כדאמרינן בסנהדרין ^{[37] [38]}; כך נראה למשי"ח.]

'הדפו' - שדחפו בגופו ^[39];

'או השליך עליו' - להביא ירידה שהיא צורך עליה ^[40];

'בלא צדיה' - פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר ^[41];

(שמות כא יג) ואשר לא צדה [והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה] ^[42] - פרט למתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע ^[43].

[סיפרי פרשת שופטים פיסקא קפב; מכות פ"ב מ"ב] (דברים יט ה) ואשר יבא את רעהו ביער [לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי]; מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם - אף כל רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם ^[44].

[## נאראה לפי רש"י שכל אלו המיעוטים נחשבים קרוב למזיד, והמיעוט הוא שאין עיר מקלט קולט אותם, וכשריבה: להביא ירידה שהיא צורך עליה – להרבות שגולה.]

בעא מיניה רבי אבהו מרבי יוחנן: היה עולה בסולם ונשמט השליבה מתחתיו ונפלה והרגה – מהו? כי האי גוונא 'עֲלִיָּה' היא ^[45]? או 'ירידה' היא ^[46]?

אמר ליה: כבר נגעת בירידה שהיא צורך עליה ^[47].

איתיביה: 'זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה שלא בדרך ירידתו אינו גולה': 'שלא בדרך ירידתו' - לאיתויי מאי? לאו לאיתויי כהאי גוונא?

וליטעמיך – 'כל שבדרך ירידתו' לאיתויי מאי? - אלא לאיתויי קצב? הכא נמי [ברישא] לאיתויי קצב, דתניא:

קצב שהיה מקצב: תנא חדא: '^[48] לפניו חייב, לאחריו פטור', ותניא אידך: 'לאחריו חייב לפניו פטור', ותניא אידך 'בין לפניו בין לאחריו חייב', ותניא אידך 'בין לפניו בין לאחריו פטור' - ולא קשיא: כאן בירידה שלפניו ועליה שלאחריו, כאן בעליה שלפניו וירידה שלאחריו, כאן בירידה שלפניו ושל אחריו, כאן בעליה שלפניו ושל אחריו ^[49].

לימא ^[50] כתנאי: היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו: תני חדא 'חייב' ותניא אידך 'פטור'; מאי? לאו בהא קא מיפלגי: דמר סבר 'ירידה' היא ומר סבר 'עליה' היא?

לא, דכולי עלמא 'עליה' היא, ולא קשיא: כאן לניזקין כאן לגלות ^[51].

איבעית אימא: הא והא לגלות, ולא קשיא: הא דאתליע ^[52] הא דלא אתליע ^[53];

ואיבעית אימא: הא והא דלא אתליע, ולא קשיא: הא דמיהדק ^[54] והא דלא מיהדק ^[55].

משנה:

נשמט הברזל מקתו והרג: רבי אומר: אינו גולה, וחכמים אומרים: גולה.

מן העץ המתבקע ^[56]: רבי אומר גולה: וחכמים אומרים: אינו גולה.

גמרא:

תניא: אמר להם רבי לחכמים: וכי נאמר [דברים יט,ה: ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי (דברים יט ה)] 'ונשל הברזל מעצו'? והלא לא נאמר אלא 'מן העץ'!? ועוד: נאמר 'עץ' למטה ^[57], ונאמר 'עץ' למעלה ^[58]: מה עץ האמור למעלה - מן העץ המתבקע, אף עץ האמור למטה – מן העץ המתבקע.

[לפי הרמב"ם רבי מדבר במקרה שבעקבות המכה בעץ – ניתק הברזל מכתו, ואין מדובר בשבב עץ כלל.]

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: ושניהם מקרא אחד דרשו: 'ונשל הברזל מן העץ': רבי סבר יש אם למסורת ^[59]: 'ונישֵל' כתיב ^[60], ורבנן סברי: יש אם למקרא: 'ונָשַל' קרינן ^[61].

ורבי – 'יש אם למסורת' סבירא ליה?

הערות

1. עדי הלואה
2. היו קרובין אל הערב
3. שנתחייב בו
4. לחזור ולישא וליתן אולי יזכה
5. בימים שסנהדרין דנו דיני נפשות
6. בה
7. כדמפרש בגמרא: שבדקו את העדים בדבר שלא ידעו להשיב
8. אם היו עושים כן
9. היו
10. שלא יראו מבית דין
11. Note: תוספתא סנהדרין סוף פ"ג: רבי דוסתאי בן ר' יהודה אומר: חייבי מיתות שברחו מן הארץ לח"ל - ממיתין אותן מיד; ושברחו מחו"ל לארץ - אין ממיתין אותן מיד, אלא נידונין בתחלה.
12. אולי תועיל למצוא לו פתח של זכות
13. Note: סנהדרין נוהגת בארץ ובחו"ל, שנאמר (במדבר לה) והיו לכם לחקת משפט לדורותיכם [בכל מושבותיכם]- בארץ ובחו"ל; אם כן למה נאמר (דברים טז) 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך'? אלא בא"י עושין אותן בכל עיר ועיר בחו"ל עושין אותן פלכים פלכים. ר' שמעון בן גמליאל אומר: (שם) לשבטיך ושפטו - מצוה על השבט שיהא דן את שבטו
14. אתה חייב להושיב
15. פלך = הפרכיא
16. בה
17. שיאמרו: בדקנוהו לאחר מיתתו מכל שמונה עשרה טריפות
18. ואין עדים מסתכלין בכך
19. 'שפופרת' = קנה חלול שנותנין בו כחול לכחול עינים; 'מכחול' הוא קיסם דק שבו נוטלין הצבע מתוך הקנה.
20. דמחייבי מיתה על הערוה
21. באיזו עדות הם הורגים? - הואיל ולאו הכי בדקי
22. משינהגו ענין ניאוף ששוכבין בקירוב בשר ונוהגים כדרך תשמיש
23. טחין היו גגותיהן בטיט, והגגות לא היו משופעין, אבל הטיט משפעין מעט, כדי שיזובו המים, וטחין אותן בחתיכת עץ עבה וחלקה, ובה בית יד, ודוחפה לצד השיפוע, וחוזר ומושכה אליו, וחוזר ודוחפה (לצד), והטיט מתמרח ומחליק; ובדחיפתו קורהו 'מעגל' ובמשיכתו קורהו 'מושך', ושם העץ 'מעגילה'
24. מן הגג
25. והרג בגופו את חבירו
26. ההורג
27. מן הסולם
28. דכל הני - דרך ירידה נינהו; וגבי גלות 'דרך ירידה' בעינן, כדמפרש בגמרא 'ויפל עליו'
29. ונשמטה מעגילה מידו
30. דף ג:
31. אמר רבא [רבה] גרסינן ולא גרסינן 'אלא'
32. סבור שמותר להרוג את ישראל וזהו מזיד שלו
33. והיאך הוא קורהו 'מזיד'
34. שבת דף סח: ושם
35. שלשון 'פתע' הוא בסמוך, כדמתרגמינן 'בתכיף'; פרט לקרן זוית: אם היה זה יוצא ממבוי זה ונכנס, לזה לפנות לימין או לשמאל, וסכינו בידו, וזה בא כנגדו בקרן זוית ולא ראהו והרגו
36. לעיל
37. דף כט.
38. במשנה תורה כתיב נמי 'כי לא שונא הוא לו' משום פרשה שנשנית
39. בלא מתכוין
40. כגון: הרוצה להרים ידו בכח, וגרזן בידו, ומשפיל תחלה את גופו, ושוחה לפניו כדי להרים בכח, ובהשפלתו הרג; דלא תימא 'הואיל וצורך עליה היא - פטור מגלות, דהא כתיב ויפל' [אלא הוא חייב גלות]
41. 'צדיה' לשון צידוד: שלא נתכוין לצדד לצד שני
42. שלא נתכוין לזרוק בצדו ובסמוך לו אלא למקום שזרק, אבל לא היה יודע שיש שם אדם
43. וכן לזרוק ארבע וזרק שמונה
44. יצאה חצר של בעל הבית [ספרי שופטים קפב]
45. בתר דידיה אזלינן, והוא היה עסוק בעליה
46. או בתר שליבה אזלינן; והעולה עליה היה דוחקה ומשפילה כלפי מטה
47. והא רבינן לה לעיל לחיובא
48. הרג
49. כל דרך עליה פטור וכל דרך ירידה חייב; הלכך: הא דתניא 'לפניו חייב לאחריו פטור' - בירידה שלפניו ועליה של אחריו: השפיל זרועו כדי להרים בכח, והרים מכח לפניו בהשפלתו – חייב; הרג בעלייתו לאחוריו – פטור; והא דתניא 'לאחריו חייב לפניו פטור' - בעליה שלפניו וירידה שלאחריו, כגון: המרים ידו בכח עד שהשפילו דרך אחוריו ממעל לכתפיו, וחזר והגביהן להכות לפניו: הרג בהשפלתו דרך אחוריו – חייב; הרג בהגבהתו פטור; והוא דתניא 'בין לפניו ובין לאחריו חייב' - בירידה שלפניו או שלאחריו; והא דתניא 'בין לפניו בין לאחריו פטור' - בעליה שלפניו ושל אחריו
50. הך בעיא דרבי אבהו
51. לנזקין חייב: אם לא הרגו אלא הזיקו – חייב, דלנזקין לא שני לן בין שוגג למזיד, בין ירידה לעליה, כדאמרינן בבבא קמא (דף כו:) ’’פצע תחת פצע' - לחייב על השוגג כמזיד ואונס כרצון'
52. חייב: שכל שליבה שהתליעה, כשדורסין עליה - נכפפת היא למטה, וירידה היא
53. ואם לא התליעה אין כאן ירידה
54. אם היתה השליבה מלא הנקב שהיא תחובה בו ואחוזה יפה יפה - אין כאן דרך ירידה, ופטור
55. ירידה יש כאן, וחייב
56. יצא קיסם, וניתז למרחוק והרג
57. 'ונשל הברזל מן העץ'
58. 'לכרות העץ'
59. כמה שנמסרה כתב של תיבה למשה - אנו צריכין לדורשה, ולא לפי המקרא
60. כשאתה קורא 'ונָשל' אתה מוסיף הברה של אל"ף או של ה"א בין נו"ן לשי"ן, ולפי המסורת 'ונישל' כתיב, ופירושו נישל: שהשיל הברזל מן העץ המתבקע, ומצא את רעהו
61. לשון פָּעַל: הברזל עצמו נשל מעל עצו