ביאור:בבלי מכות דף טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמרו לו [1]: אמרת [2]?

אמר להו: לא [3].

אמר רבה: האלהים אמרה, וכתיבא ותנינא [4]: כתיבא (במדבר ה ב) [צו את בני ישראל] וישלחו מן המחנה [כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש] [פסוק ג] [מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום] ולא יטמאו את מחניהם [אשר אני שכן בתוכם]; תנינא: 'הבא למקדש טמא' [5]!

אלא מאי טעמא קא הדר ביה?

משום דקשיא ליה אונֵס [6], דתניא 'אונֵס שגירש: אם ישראל הוא [7] - מחזיר ואינו לוקה, אם כהן הוא [8] - לוקה ואינו מחזיר'; 'אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה' - [9] אמאי? [10] לא תעשה שקדמו עשה הוא, ולילקי!?

אמר עולא: [11] לא יאמר 'לו תהיה לאשה' באונס, וליגמר ממוציא שם רע [12]: ומה מוציא שם רע שלא עשה מעשה אמר רחמנא (דברים כב יט) [וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל] ולו תהיה לאשה [לא יוכל לשלחה כל ימיו] - אונס לא כל שכן! למה נאמר? אם אינו ענין לפניו [13] - תנהו ענין לאחריו [14], [15]: שאם גירש – יחזיר [16].

ואכתי [17] אונס ממוציא שם רע לא גמר, [18] דאיכא למיפרך: מה למוציא שם רע [19] שכן לוקה ומשלם [20]!? אלא: לא יאמר 'לו תהיה לאשה' במוציא שם רע, וליגמר מאונֵס: ומה אונס שאינו לוקה [21] ומשלם, אמר רחמנא 'ולו תהיה לאשה', מוציא שם רע לא כל שכן! ולמה נאמר? אם אינו ענין למוציא שם רע - תנהו ענין לאונס; אם אינו ענין לפניו [22] - תנהו ענין לאחריו.

ומוציא שם רע מאונס - נמי לא גמר, דאיכא למיפרך: מה לאונס שכן עשה מעשה! אלא: לא יאמר 'לו תהיה לאשה' במוציא שם רע, שהרי אשתו היא [23]! למה נאמר? אם אינו ענין למוציא שם רע - תנהו ענין לאונֵס, ואם אינו ענין לפניו - תנהו ענין לאחריו.

ואימא: ואם אינו ענין לפניו דמוציא שם רע - תנהו ענין לאחריו דידיה דלא לקי!?

אין הכי נמי, ואתי אונס וגמר מיניה [24].

במאי גמר מיניה? אי בקל וחומר [25], אי במה מצינו - איכא למיפרך <כדפרכינן>: מה למוציא שם רע שכן לא עשה מעשה!?

אלא אמר רבא: 'כל ימיו' - בעמוד והחזר [26].

וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: 'כל ימיו' - בעמוד והחזר.

אמר ליה רב פפא לרבא: והא לא דמי לאויה ללאו דחסימה [27]?

אמר ליה: משום דכתב ביה רחמנא עשה יתירא מגרע גרע [28]?

אי הכי - לאו שניתק לעשה נמי: לימא 'משום דכתב ביה רחמנא עשה יתירא מגרע גרע'?

אמר ליה: ההוא - לנתוקי לאו הוא דאתא [29].

[30] הניחא למאן דאמר 'ביטלו' ו'לא ביטלו' [31] אלא למאן דאמר 'קיימו' ו'לא קיימו' [32] - מאי איכא למימר [33]?!


עמוד ב

מידי הוא טעמא אלא לרבי יוחנן [34]? האמר ליה רבי יוחנן לתנא [35]: תני: 'בטלו - חייב, ולא בטלו - פטור' [36].

דתני תנא קמיה דרבי יוחנן: 'כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה: קיים עשה שבה – פטור, ביטל עשה שבה – חייב'; אמר ליה: מאי קא אמרת? 'קיים פטור' [37] - לא קיים חייב [38], [39] 'ביטל חייב' [40] - [41] לא ביטל פטור [42]? תני: 'ביטלו [43]' ו'לא ביטלו [44]'.

ורבי שמעון בן לקיש אומר: 'קיימו [45]' ו'לא קיימו' [46].

במאי קא מיפלגי?

בהתראת ספק קא מיפלגי: מר [47] סבר התראת ספק שמה התראה [48], ומר [49] סבר התראת ספק לא שמה התראה [50];

ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: "שבועה שאוכל ככר זה היום" ועבר היום ולא אכלה [51]: רבי יוחנן וריש לקיש, דאמרי תרוייהו: אינו לוקה [52]: רבי יוחנן אומר: אינו לוקה

הערות[עריכה]

  1. ^ אחרים ששמעוהו משמו ולא שמעוהו מפיו
  2. ^ דבר זה
  3. ^ חזר בו
  4. ^ מצינו כתוב לא תעשה שקדמו עשה, ותנינן עליה דלוקין, ולא סגי ליה בקיום העשה
  5. ^ קא חשיב ליה ב'אלו הן הלוקין' [במשנתנו]
  6. ^ נערה בתולה דאשכחן ביה 'לא תעשה שקדמו עשה', דכתיב (דברים כב כט) 'ולו תהיה לאשה [תחת אשר ענה] לא יוכל לשלחה' ותניא עלה שיקיים את העשה אם גירשה ויחזירנה ויפטור; אלמא 'לאו שניתק לעשה' חשיב ליה
  7. ^ שיכול לקיים העשה ויחזירנה
  8. ^ שאסור בגרושה
  9. ^ אם איתא לדרבי יוחנן
  10. ^ הא
  11. ^ האי - לאו שניתק לעשה הוא, דאי לאו לנתוקי לאוי אתא האי עשה - לא הוה מצטריך למכתביה: דאי לתחלתו ולומר שישאנה
  12. ^ דכתיב ביה נמי 'ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה' (דברים כב יט)
  13. ^ לפני הגירושין, ולומר שישאנה
  14. ^ לאחר הגירושין
  15. ^ לומר
  16. ^ שאם שלחה – יחזירנה, ותהיה לו לאשה, ויפטר מן הלאו
  17. ^ הא איצטריך למיכתביה וישנו ענין לפניו: דאי לא כתביה
  18. ^ דאנא אמינא
  19. ^ דין הוא שיקנסוהו לכנסה:
  20. ^ בתחלתו, כדכתיב 'ויסרו אותו ... וענשו אותו' (דברים כב יח-יט) ואמרינן בכתובות (דף מו.) 'ויסרו' זה מלקות
  21. ^ בתחלתו
  22. ^ שהרי בעצמו כתוב כן
  23. ^ שכבר קידשה ונשאה
  24. ^ דכי היכי דמוציא שם רע לא לקי בגירושין אם החזיר - אונס נמי לא לקי
  25. ^ מה מוציא שם רע שלוקה ומשלם בתחלתו אינו לוקה בגירושין - אונס לא כל שכן
  26. ^ הא דתניא באונס 'מחזיר ואינו לוקה' - טעמא משום דעל כרחך לאו שניתק לעשה הוא, דאמר קרא 'כל ימיו' (דברים כב יט): לא הוה ליה למיכתב אלא 'לא יוכל לשלחה' מאי 'כל ימיו'? - הכי קאמר: לא תהא בשילוחיה כל ימיו, אלא יחזירנה; ועל כרחך 'עמוד והחזר' קאמר, והכי קאמר: 'ולו תהיה לאשה' אם שלחה: שלא יהו שילוחיה לכל ימיו; הרי העשה אחר העברת הלאו
  27. ^ הא דאמר ר' יוחנן לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו הא לא דמי לאויה ללאו דחסימה שאין בו עשה והוא סמוך לפרשת מלקות
  28. ^ בתמיהה
  29. ^ עשה שאינו מתקיים אלא לאחר עברת הלאו - לנתק את הלאו מעונש מלקות הוא בא
  30. ^ הא דאמרת 'כל ימיו בעמוד והחזר קאי' - עשיתו לאו שניתק לעשה, והרחבת לו זמן לקיום העשה כל ימיו; ולדבריך, הא דתניא 'מחזיר ואינו לוקה' - לעולם קאמר: כל זמן שיכול לומר "אני מחזיר" - אין בית דין מלקין אותו;
  31. ^ הניחא למאן דתני לקמן בלאו הניתק לעשה: בטל את העשה - חייב על הלאו, לא בטל את העשה – פטור: שהלאו תלוי בביטול העשה, ואינו נגמר עד שיבטל את העשה בידים ביטול עולם: שלא יוכל להתקיים עוד, איכא למימר 'כל ימיו יש לו תקנה בחזרה': שאין מבטל את העשה אלא אם כן מדירה שלא תהנה ממנו נדר שאין לו הפרה, כדלקמן
  32. ^ אלא למאן דתני: קיים את העשה – פטור; לא קיימו – חייב: שהעשה תיקונו של לאו הוא, ואין הלאו תלוי בביטול העשה: שמשעה שעבר - הלאו נגמר, אבל העשה ניתן לעקור המלקות; ולכשיבא לבית דין, או יקיים העשה ויפטר - או ילקה
  33. ^ ליכא למימר 'כל ימיו בעמוד והחזר קאי', כדקאמרת: שאם לא יחזירנה מיד כשיבא לבית דין – ילקוהו! דהא ליכא למימר 'יקיים לאחר זמן', דאם כן 'לא קיים' - היכי דמי? לעולם הוא יכול לומר "אני מקיים"
  34. ^ מי הוצרך לדרוש 'כל ימיו בעמוד והחזר'? רבי יוחנן, שאמר 'לא תעשה שקדמו עשה לוקין עליו', וקשיא ליה אונֵס שגירש, דקתני 'אינו לוקה', והוצרך לעשותו 'לאו שניתק לעשה'
  35. ^ לקמן
  36. ^ אבל ריש לקיש, דתני 'קיימו ולא קיימו' - לא דריש ליה לעמוד והחזר אלא לפני הגירושין, לומר 'כל ימיו תהיה לו לאשה ולא ישלחנה' ולדידיה – 'לאו שקדמו עשה' ו'לאו שניתק לעשה' שוין, ואין לוקין עליהן, אלא יקיים העשה מיד כשיזהירוהו בית דין להחזיר
  37. ^ אי בקיים תיתני 'פטור'
  38. ^ בלא קיים תיתני 'חייב' ואף על פי שלא ביטל
  39. ^ ואי
  40. ^ בביטל תיתני חיובא
  41. ^ על כרחך
  42. ^ תיתני פטורא בלא ביטל, ואף על פי שלא קיים!
  43. ^ בטל עשה שבה - חייב
  44. ^ לא בטל עשה שבה - פטור
  45. ^ פטור
  46. ^ לא קיימו כשאומרין לו "קיים" - מלקין אותו; ורבי יוחנן מוקים לה למתניתין בלאו הניתק לעשה, דאילו בלאו שקדמו עשה סבירא ליה דלוקין; ולריש לקיש: בין ניתק בין קדמו עשה - שוין
  47. ^ רבי יוחנן
  48. ^ ואף על גב דכל 'לא תעשה שניתק לעשה' לדבריו התראת ספק היא: שהרי כשעובר על הלאו - צריך להתרות בו, והוא אמר שגמר הלאו בביטול העשה תלוי, וכשמתרין בו "אל תגרש" - ספק הוא: שמא לא יבטל את העשה להדירה בהנאה, ולכשידירה ויבטלנו קאמר דלקי, אלמא: התראת ספק שמה התראה
  49. ^ ריש לקיש
  50. ^ הלכך: אם היה גמר הלאו תלוי בביטול העשה, לא היה לוקה עליו! אלא הלאו - משגירש נגמר, והויא לה התראת ודאי, והעשה ניתן להיות תחת המלקות; ולכשיבא לבית דין - או יקיים או ילקה! ואי קשיא לרבי יוחנן נמי איכא למימר בהתראת ודאי, ויתרו בו כשבא לבטל את העשה שהוא עקירת הלאו!? לעולם התראה בשעה שעובר על אזהרתו בעינן, ואפילו היא תלויה בדבר אחר, כדאמרינן בשבועות (דף כח:): "שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו": אכליה לתנאיה והדר אכליה לאיסוריה - התראת ודאי היא; אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה - הויא התראת ספק; אלמא: התראה בשעת איסור בעינן, ואף על פי שאין הלאו נגמר עד שיאכל את של תנאי
  51. ^ עבר על שבועתו כשהוא יושב ובטל, ואין כאן מעשה; והתראת ספק נמי הויא: שהרי תלה זמן לשבועתו כל היום
  52. ^ ומיהו טעמיה דמר לאו כי טעמיה דמר