ביאור:בבלי מכות דף יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בלשון עזה, דכתיב (יהושע כ א): וידבר ה' אל יהושע לאמר [פסוק ב] דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם [ביד משה] [1]? - מפני שהן של תורה [2].

למימרא דכל 'דיבור' לשון קשה?

אִין, כדכתיב (בראשית מב ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות [ויתן אתנו כמרגלים את הארץ]

והתניא: 'נדברו' (מלאכי ג טז: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו) אין 'נדברו' אלא לשון נחת; וכן הוא אומר (תהלים מז ד) ידבר עמים [3] תחתינו [ולאמים תחת רגלינו]

'דבר' לחוד 'ידבר' לחוד.

<סימנ"י רבנ"ן מהמנ"י וספר"י>

פליגי בה רבי יהודה ורבנן: חד אומר מפני שֶׁשִׁיהָם [4], וחד אומר מפני שהן של תורה.

(יהושע כד כו) ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים [ויקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה אשר במקדש ה’] - פליגי בה [5] רבי יהודה ורבי נחמיה: חד אומר: שמנה פסוקים [6], וחד אומר: ערי מקלט [7].

בשלמא למאן דאמר 'שמונה פסוקים' - היינו דכתיב 'בספר תורת אלהים'; אלא למאן דאמר 'ערי מקלט' - מאי 'בספר תורת אלהים'?

הכי קאמר: ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלהים.

ספר שתפרו בפשתן: פליגי בה רבי יהודה ורבי מאיר: חד אומר כשר וחד אומר פסול: למאן דאמר פסול - דכתיב (שמות יג ט) [והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך] למען תהיה תורת ה' בפיך [כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים] [8] ואיתקש כל התורה כולה לתפילין: מה תפילין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין - אף כל לתופרן בגידין;

ואידך: כי איתקש - למותר בפיך [9]; להלכותיו [10] לא איתקש.

אמר רב: חזינן להו לתפילין דבי חביבי [11], דתפירי בכיתנא; ולית הלכתא כוותיה.

משנה:

אחד [12] משוח בשמן המשחה [13], ואחד המרובה בבגדים [14], ואחד שעבר ממשיחותו [15] - מחזירין את הרוצח [16].

רבי יהודה אומר: אף משוח מלחמה [17] מחזיר את הרוצח;

לפיכך אימותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות: כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו.

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רב כהנא: דאמר קרא (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה] וישב בה עד מות הכהן הגדול [אשר משח אתו בשמן הקדש] [18], וכתיב (במדבר לה כח) כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול [19] [ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו] וכתיב [שם] ואחרי מות הכהן הגדול [ישוב הרוצח] [20];

ורבי יהודה?

כתיב קרא אחרינא: (במדבר לה לב) [ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו] לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן.

ואידך?

מדלא כתיב 'הגדול' - חד מהנך הוא.

לפיכך אימותיהן של כהנים וכו' [מספקות להן מחיה וכסות: כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו]:

טעמא דלא מצלו, הא מצלו – מייתי? והכתיב (משלי כו ב) כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא!?

אמר ההוא סבא: מפירקיה דרבא שמיע לי שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו [21].

ואיכא דמתני 'כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו'; טעמא דמצלו, הא לא מצלו מייתי? מאי הוה ליה למעבד? הכא אמרינן [22]: 'טוביה חטא וזיגוד מנגיד' [23], התם [24] אמרי [25]: 'שכם נסיב ומבגאי גזיר' [26].

אמר <ליה> ההוא סבא: מפירקיה דרבא שמיע לי: שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא בקשו.

כי הא: דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דרבי יהושע בן לוי, ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי.

אמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם - אפילו בחנם היא באה; מנלן? מאחיתופל: שבשעה שכרה דוד שיתין [27] - קפא תהומא [28], בעא למישטפא לעלמא [29]! אמר: מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה [30]?

ליכא דאמר ליה מידי.

אמר: כל היודע דבר זה ואינו אומרו - יחנק בגרונו.

נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו; אמר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים [31] - לכל העולם כולו לא כל שכן! אמר ליה: שרי. [32]

כתב שם אחספא, שדי אתהומא, נחת וקם אדוכתיה; ואפילו הכי כתיב (שמואל ב יז כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וגו' [וימת ויקבר בקבר אביו]. [33].

אמר רבי אבהו: קללת חכם - אפילו על תנאי [34] [35] היא באה; מנלן? – מעלי, דקאמר ליה [עלי] לשמואל (שמואל א ג יז) [ויאמר מה הדבר אשר דבר אליך אל נא תכחד ממני] כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר [מכל הדבר אשר דבר אליך] [36]; ואף על גב דכתיב [37] ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו [ויאמר ה' הוא הטוב בעינו יעשה] - ואפילו הכי [38]כתיב (שמואל א ח ג) ולא הלכו בניו בדרכיו [ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד ויטו משפט] [39].


עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב: נידוי על תנאי - צריך הפרה; מנלן? – מיהודה, דכתיב (בראשית מג ט) [אנכי אערבנו מידי תבקשנו] אם לא הביאותיו אליך [והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים] [40];

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות [ויהי מתיו מספר] [פסוק ז] וזאת ליהודה [ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה] [41]? - כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר [42]עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים; אמר לפניו: רבונו של עולם! [43] מי גרם לראובן שיודה? – יהודה: וזאת ליהודה [ויאמר] שמע ה' קול יהודה. [44] עאל איבריה לשפא [45].

לא הוה קא מעיילי ליה למתיבתא דרקיע - 'ואל עמו תביאנו';

לא הוה קא ידע למישקל ומיטרח [46] בשמעתא בהדי רבנן – 'ידיו רב לו' [47];

לא הוה ידע לפרוקי קושיא – 'ועזר מצריו תהיה'.

איבעיא להו: במיתת כולן הוא חוזר? או דלמא במיתת אחד מהן?

תא שמע: 'נגמר דינו בלא כהן גדול - אינו יוצא משם לעולם'; ואם איתא - ליהדר בדהנך [48]!

בדליכא.

משנה:

משנגמר דינו מת כהן גדול - הרי זה אינו גולה [49];

אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול, ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו - חוזר במיתתו של שני [50];

נגמר דינו בלא כהן גדול [51], וההורג כהן גדול, וכהן גדול שהרג[52] - אינו יוצא משם לעולם; ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות; ואפילו ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם, שנאמר (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו] אשר נס שמה [וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש] - שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו;

כשם שהעיר קולטת - כך תחומה קולט;

רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם: רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם; רבי עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם [אין] חייבין עליו.

גמרא:

[משנגמר דינו מת כהן גדול - הרי זה אינו גולה]

מאי טעמא?

אמר אביי: קל וחומר: ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו - מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה!

ודלמא האי דגלה איכפר ליה, האי דלא גלה לא?!

מידי גלות קא מכפרא? מיתת כהן הוא דמכפרא!

תוספות ד"ה מידי גלות קא מכפרא. תימה: אין הכי נמי: מדאמר בריש מכילתין [53] 'הם שלא עשו מעשה לגלו כי היכי דתהוי להו כפרה' - אלמא גלות מכפרת! וי"ל דהכא 'כפרה' - לפטרו מגלות קאמר, דהא בעי למילף דמי שלא גלה עדיין, דמיתת כהן גדול תועיל לפטרו מגלות מקל וחומר; הלכך שפיר משני 'מידי גלות מכפרת? מיתת כהן גדול מכפרת!' פירוש מיפטרא מגלות שהרי אפילו לא גלה אלא יום אחד ומת הכ"ג - הוא חוזר, ואילו לא מת הכהן - אפילו שהה שם זמן מרובה - אינו יוצא; על כרחך כפרה זו - במיתת כהן תלויה, כדפירשתי; כן נראה למשי"ח.

אם עד שלא נגמר דינו וכו' [מת כהן גדול, ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו - חוזר במיתתו של שני]:

מנא הני מילי?

אמר רב כהנא: דאמר קרא: (במדבר לה כה) [והצילו העדה את הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה] וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקדש; - וכי הוא מושחו? אלא זה שנמשח בימיו [54].

מאי הוה ליה [55] למעבד [56]?

היה לו לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות ולא ביקש.

אמר אביי: נקטינן: נגמר דינו ומת - מוליכין את עצמותיו לשם דכתיב (במדבר לה לב) [ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו] לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן; ואיזהו ישיבה שהיא 'בארץ'? הוי אומר זו קבורה [57].

תנא: מת קודם שמת כהן גדול [58] - מוליכין עצמותיו על קברי אבותיו, דכתיב: (במדבר לה כח) [כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל; ואחרי מות הכהן הגדל] ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו; איזהו ישיבה שהיא 'בארץ אחוזתו'? - הוי אומר זו קבורה.

נגמר דינו ונעשה כהן בן גרושה או בן חלוצה [59]: פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא: חד אומר: מתה כהונה [60], וחד אומר: בטלה כהונה [61].

לימא בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע קא מיפלגי, דתנן [תרומות פ"ח מ"א]: 'היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה: רבי אליעזר אומר: כל קרבנות שהקריב – פסולין! ורבי יהושע מכשיר': מאן דאמר מתה - כרבי יהושע, ומאן דאמר 'בטלה' כרבי אליעזר!?

הערות[עריכה]

  1. ^ בכל יהושע כתיב 'ויאמר ה' ' וכאן נאמר 'וידבר ה' אל יהושע', ודיבור לשון עז הוא
  2. ^ אבל שאר אמירות שאמר - לא אמר דבר לקיים מצוה הכתובה
  3. ^ ינהל עמים
  4. ^ שלא הפרישם לאחר שחלקו מיד, עד שנאמר לו מפי הקב"ה
  5. ^ בפירושא דהאי קרא מה כתב יהושע בס"ת
  6. ^ מ'וימת שם משה' עד סיפא
  7. ^ בפרשת ערי מקלט הוא אומר, שכתובה בספר יהושע
  8. ^ ורישיה דקרא משתעי בתפילין, ואיתקש הכא תורה לתפילין
  9. ^ דכתיב בהאי קרא 'בפיך': מן המותר בפיך: שאין נכתבין על עור בהמה טמאה
  10. ^ לדבר שאינו כתוב בתורה; ובתפילין גופייהו לא גמרינן ליה אלא מהלכה למשה מסיני - לא ילפינן בהיקשא
  11. ^ דודי, אחי אבא, והוא רבי חייא
  12. ^ כהן
  13. ^ הם כהנים גדולים שהיו עד יאשיהו
  14. ^ הם ששימשו מיאשיהו ואילך, שנגנז שמן המשחה, כדאמרינן בהוריות (דף יב.), ושוב לא נמשחו כהנים, ולא היתה ניכרת כהונה גדולה בהם אלא בריבוי בגדים: שמשמש בשמונה בגדים
  15. ^ שאירע פסול בכהן הגדול, ושימש אחר תחתיו; וכשנתרפא כהן - חזר לעבודתו, ועבר זה ממשיחותו
  16. ^ במיתתן, כמו שנאמר 'ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח' (במדבר לה כח)
  17. ^ כהן המשוח לומר במלחמה צרכי המלחמה: 'אל ירך לבבכם' וכל הענין (דברים כ ג)
  18. ^ הא חד
  19. ^ הא תרי
  20. ^ הא תלתא
  21. ^ הלכך לאו קללת חנם הוא
  22. ^ בבבל אומרים: משל זה על אדם שלוקה בשביל סרחון של אחרים
  23. ^ משום ההיא דאמרינן בערבי פסחים: טוביה חטא וזיגוד אסהיד ביה ביחידי שלא היה עד שני בדבר, ונגדיה רב פפא לזיגוד; אמר ליה: "טוביה חטא וזיגוד מנגיד?" - ומאז היתה למשל
  24. ^ בארץ ישראל
  25. ^ אומרין משל זה
  26. ^ שכם בן חמור לקח את דינה בת יעקב, וההנאה שלו, ושאר בני העיר שלא נהנו - מלו עצמן ונצטערו; 'מבגאי' = שם איש מבני העיר
  27. ^ יסודות של בית המקדש; ובגמרת ירושלמי (סנהדרין פ"י) מצינו 'תימוליוס של בית המקדש' והוא 'יסוד' בלשון יוני
  28. ^ צף התהום
  29. ^ בגמרת ירושלמי (שם) שמצא שם חרס שהגביה קולו ואמר לו "אל תטלני מכאן, שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה, שרעדה כל הארץ" - ולא שמע דוד לדבריו ונטלו
  30. ^ מי שרי למכתב שם, פן ימחקוהו המים ועובר משום 'ואבדתם את שמם' (דברים יב ג) ו'לא תעשון כן [לה' אלקיכם] (פסוק ד)
  31. ^ דכתיב בסוטה (במדבר ה כג) 'ומחה אל מי המרים'; והרבה הזכרות בפרשה, ואפילו הכי כתיב 'ומחה כו'
  32. ^ וקללה זו [שקלל דוד] בחנם היתה: שלא היה מקללו אלא אם אינו אומר
  33. ^ יש תימה בדבר: שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה שהיתה לאחר מיתת אחיתופל שלש שנים! ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר שאע"פ שלא קנה הגורן - יודע היה מנעוריו מיום [שנמשח], וישבו הוא ושמואל בנוית הרמה ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום לבית המקדש, כדכתיב 'עד אמצא מקום וגו' (תהלים קלב ה) וכדדרשינן ליה בזבחים ב'איזהו מקומן' (דף נד:), וחפר היסודות ברשותו [של ארונה]
  34. ^ ולא נתקיים התנאי
  35. ^ אעפ"כ
  36. ^ דהא קללה על תנאי היתה 'אם תכחד ממני' ולא נתקיים: שלא כיחד
  37. ^ פסוק יח
  38. ^ נתקיימה הקללה, ד
  39. ^ וזו קללה קללו עלי 'כה יעשה לך' - כמו שנעשה לי: שאין בני מהוגנין
  40. ^ 'וחטאתי לך' - לשון נידוי הוא: שיהא מנודה לאביו
  41. ^ מה ראה לסמוך יהודה לראובן ומה ראה להתחיל בברכת יהודה בלשון 'וזאת ליהודה'?
  42. ^ אלא לפי שהיו עצמות כל השבטים שלדן קיים, ו
  43. ^ אמר לשון זה: יחי ראובן, כלומר: ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי, וזאת תהיה ליהודה - שהם מגולגלין?
  44. ^ עצמות כל השבטים יצאו ממצרים ונשאום בניהם במדבר, וזהו שאמר יוסף לאחיו: (שמות יג יט) 'והעליתם עצמותי מזה אתכם' - עם עצמותיכם;
  45. ^ נכנסו עצמותיו למקום חיבורם ששפו משם; כמו 'דשף מדוכתיה' (חולין דף מב: נד:) 'לשפא' אישלויי"ש דור'
  46. ^ לישא וליתן
  47. ^ יהי בו כח לריב ריבו לעצמו נגד חביריו
  48. ^ במיתת מרובה בבגדים או בשעבר ממשיחותו? אלא לאו שמע מינה כולהו
  49. ^ מפרש טעמא בגמרא מקל וחומר
  50. ^ יליף טעמא בגמרא
  51. ^ שלא מינו אחר תחתיו עד שנגמר דינו של זה לגלות
  52. ^ Note: כהן שהרג אינו נושא כפיו; האם כהן גדול שהרג נושא כפיו? האם עוד עובד כלל?
  53. ^ דף ב:
  54. ^ משנעשה זה רוצח
  55. ^ להאי כהן
  56. ^ מאחר שעדיין לא היה כהן גדול כשהרג זה? למה הוא נענש
  57. ^ 'לשבת בארץ' = בתוך הקרקע
  58. ^ רוצח בערי מקלט ומת כהן גדול אחר זמן
  59. ^ יצא עליו עדות שהוא חלל
  60. ^ הרי הוא כמת ואין הרוצח גולה
  61. ^ איגלאי מילתא למפרע שלא היה כהן גדול, והוה ליה האי רוצח 'נגמר דינו בלא כהן גדול', ואינו חוזר לעולם