ביאור:בבלי מכות דף יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאימתי מחייבין עליהן [1]? - משיראו פני הבית.

כמאן?

כי האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: בכורים, מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים: שבחוץ הרי הן כחולין לכל דבריהם, שבפנים הרי הן כהקדש לכל דבריהם.

אמר רב ששת: בכורים - הנחה מעכבת בהן, קרייה אין מעכבת בהן.

כמאן?

כי האי תנא, דתניא:

רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים [2]:

רבי ישמעאל אומר [3]: יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה בירושלים ויאכלנו [4]? ודין הוא: בכור טעון הבאת מקום, ומעשר שני טעון הבאת מקום: מה בכור אינו אלא בפני הבית, אף מעשר אינו אלא בפני הבית;

מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח?

בכורים יוכיחו;

מה לבכורים שכן טעונים הנחה?

תלמוד לומר: (דברים יד כג) ואכלת לפני ה' אלהיך [במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים] ; מקיש מעשר לבכור: מה בכור אינו אלא לפני הבית - אף מעשר אינו אלא לפני הבית [5]; [6] ואם איתא, ליפרוך 'מה לבכורים שכן טעונין קרייה והנחה'!

אמר רב אשי: נהי דעיכובא ליכא - מצוה מי ליכא? ולימא מצוה [7], וליפרוך [8]?

אלא אמר רב אשי: כיון דאיכא בכורי הגר, דבעי למימר (דברים כו ג) [ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ] אשר נשבע ה' לאבותינו [לתת לנו] ולא מצי אמר - לא פסיקא ליה [9].

וליהדר דינא ותיתי במה הצד [10]?

[## הרב קלופפר: אין לשאול [כפי שאומר רש"י] למה לי הקישא, שהרי היקש חזק ממה מצינו, אבל הגמרא שואלת: אם התחלת ללמוד ממה מצינו – מדוע לא להמשיך ולמצות דרך לימוד זה?]

משום דאיכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח [11]!

ומאי קסבר [12]? אי 'קסבר קדושה ראשונה [13] קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא' [14] - [15] אפילו בכור נמי [16]! אי קסבר 'קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא' - אפילו בכור נמי תבעי [17]!?

אמר רבינא: לעולם קסבר 'קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא', והכא [18] - בבכור [19] שנזרק דמו קודם חורבן הבית וחרב הבית, ועדיין בשרו קיים, ומקשינן בשרו לדמו: מה דמו במזבח אף בשרו במזבח [20]; ומקיש מעשר לבכור.

וכי דבר [הבשר] הלמד בהקש [21] חוזר ומלמד [22] בהקש [23]?

מעשר דגן - חולין הוא [24].


עמוד ב

הניחא למאן דאמר בתר למד אזלינן, אלא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן [25] - מאי איכא למימר [אי אפשר שהבשר, שלמד מדם – יחזור וילמד]?

דם ובשר - חדא מילתא היא.

קדשי קדשים [חוץ לקלעים, קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה]:

תנינא חדא זימנא: 'מעשר שני והקדש שלא נפדו'!?

אמר רבי יוסי בר חנינא: סיפא במעשר שני טהור וגברא טהור, דקא אכיל חוץ לחומה; רישא במעשר שני טמא וגברא טמא, וקא אכיל ליה בירושלים [26].

ומנא לן דמחייב עליה משום טומאה?

דתניא [סיפרי פרשת כי תבא]:

' רבי שמעון אומר: (דברים כו יד) [לא אכלתי באני ממנו] לא בערתי ממנו בטמא [ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול יהוה אלהי עשיתי ככל אשר צויתני]: בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא [עד כאן בספרי פרשת כי תבא]; [27] והיכן מוזהר על אכילה [28]? איני יודע;

טומאת הגוף - בהדיא כתיב: (ויקרא כב ו) נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים [כי אם רחץ בשרו במים];

[29]

[30]

[31]

אלא טומאת [האוכֶל] עצמו מנין?

דכתיב (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך] ולהלן הוא אומר [32]: (דברים טו כב) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור [יחדו כצבי וכאיל] [33], ותניא דבי רבי ישמעאל [דומה לסיפרי פרשת ראה פיסקא עה]: אפילו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין [34]; וקאמר רחמנא: היאך טמא דשרי לך גבי טהור התם [35] - הכא [36] לא תיכול [37].

ומנא לן דבר פדייה הוא [38]?

דאמר רבי אלעזר: מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים? תלמוד לומר: (דברים יד כד) [וכי ירבה ממך הדרך] כי לא תוכל שאתו [כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם כי יברכך ה' אלקיך – [פסוק כה] ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו], ואין 'שאת' אלא אכילה [39], שנאמר (בראשית מג לד) וישא משאות מאת פניו [אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו].

אמר רב ביבי אמר רבי אסי: מנין למעשר שני טהור שפודין אותו אפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה [40]? שנאמר 'כי לא תוכל שאתו' [41].

האי - מבעי ליה לכדרבי אלעזר [42]!?

אם כן לימא קרא 'לא תוכל לאוכלו' מאי 'שאתו'? [43]

ואימא כולו להכי הוא דאתא?

אם כן לימא קרא 'לא תוכל ליטלו[44]'; מאי 'שאתו'? - שמע מינה תרתי.

יתיב רב חנינא ורב הושעיא וקא מבעיא להו: אפיתחא דירושלים מהו?

פשיטא הוא בחוץ ומשאו בפנים - קלטוהו מחיצות; הוא בפנים ומשאו בחוץ מהו?

תנא להו ההוא סבא בדבי רבי שמעון בן יוחי: (דברים יד כד) [וכי ירבה ממך הדרך] כי לא תוכל שאתו] כי ירחק ממך המקום [אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם כי יברכך ה' אלקיך] – ממילואך [45].

בעי רב פפא: [46]נקיט ליה [47] בקניא [48] - מאי?

תיקו [49].

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: מעשר שני: מאימתי חייבין עליו? משראה פני החומה [50]*; מאי טעמא? דאמר קרא (דברים יב יח) [כי אם] לפני ה' אלהיך תאכלנו [במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני ה' אלקיך בכל משלח ידך] וכתיב [51] לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך]: כל היכא דקרינן ביה 'לפני ה' אלהיך תאכלנו' קרינן ביה 'לא תוכל לאכול בשעריך' וכל היכא דלא קרינן ביה 'לפני ה' אלהיך תאכלנו' [52] - לא קרינן ביה 'לא תוכל לאכול בשעריך'.

  • [תוספות ד"ה אמר רבי יוחנן מאימתי מעשר שני חייבים עליו משיראה פני הבית: וקשה: דכיון דקודם שיראה פני הבית הכי נמי דמותר לאכלו חוץ, אם כן למה הוזקק לעולם לפדות מעשר שני?

ויש לומר: דודאי ליכא לאו, אבל עשה איכא, דכתיב (דברים יד כה) ’[ונתתה בכסף] וצרת הכסף בידך [והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו] אבל בלא פדייה - לא.]

מיתיבי: 'רבי יוסי אומר: כהן שעלתה בידו תאנה של טבל, אמר "תאנה זו - תרומתה בעוקצה [53] [54], מעשר ראשון בצפונה [55] ומעשר שני לדרומה" והיא שנת מעשר שני [56] והוא בירושלים [57], או מעשר עני [58] והוא [59] בגבולין, אכלהּ -

הערות[עריכה]

  1. ^ מיתה זר האוכלן [וכהן מלקות- תוספות]
  2. ^ זו אחת מהן, וכולן שנויין בספרי [תוספתא סנהדרין פ"ג מ"ג]
  3. ^ קסבר: קדושת הארץ לא בטלה, וצריך להפריש מעשרות, וקאמר:
  4. ^ בלא פדיון
  5. ^ לפיכך טעון בית
  6. ^ ולקמיה פריך: מאי שנא בכור דפשיטא ליה, ובמעשר מיבעי ליה?
  7. ^ וכיון דמצוה איכא
  8. ^ נפרוך נמי קרייה דמצוה
  9. ^ ומיהו בישראל - אפילו עיכובא איכא למימר
  10. ^ למה לי היקישא? נימא: בכור יוכיח, וחזר הדין, הצד השוה שבהן שטעונין הבאת מקום ואינן נוהגין אלא בפני הבית
  11. ^ זה למתן דמים וזה להנחה
  12. ^ האי תנא [רבי ישמעאל] דפשיטא ליה בכור טפי ממעשר
  13. ^ של בית
  14. ^ כי היכי דסבירא ליה בקדושת הארץ, וקא מיבעיא ליה, מי קרינא ביה השתא בלא חומה 'לפני ה' אלהיך'? או לא?
  15. ^ וקא פשיט מעשר מבכור:
  16. ^ יקרב ויאכל: דהא מאן דאית ליה 'קדשה לעתיד לבא' סבירא ליה 'מקריבים אף על פי שאין בית', כדאמרינן ב'מגילה נקראת' (דף י.)
  17. ^ ואי קסבר קדושת הבית בטלה, ומיבעיא ליה במעשר: הואיל ואינו צריך לבית, אי מתאכיל בירושלים 'לפני ה’’ קרינא ביה אי לא? - אפילו בכור נמי כי האי גוונא תיבעי ליה [כמו שאמר רבינא להלן:] כגון בכור שנזרק דמו וחרב הבית ועדיין בשרו קיים - מהו שיאכלוהו
  18. ^ דקא פשיט ליה למעשר מבכור
  19. ^ בבכור שאינו צריך לבית, דומיא דמעשר עסקינן:
  20. ^ והא דפשיטא ליה דלא מתאכיל - משום דאיתקש בשרו לדמו, דכתיב 'ואת דמם תזרוק על המזבח וגו' (במדבר יח יז; ופסוק יח:) ובשרם יהיה לך וגו', ויליף מיניה: בשעה שהיא ראויה לזריקת דם אתה אוכל את הבשר, ולא משנהרס המזבח
  21. ^ מן הדם
  22. ^ על המעשר
  23. ^ הא קיימא לן בזבחים ב'איזהו מקומן' (דף מט:) שאין למדין בקדשים למד מן הלמד
  24. ^ ובחולין למדין למד מן הלמד
  25. ^ פלוגתא היא ב'איזהו מקומן'
  26. ^ בלא פדייה
  27. ^ הכי גרסינן [בספרי פרשת ראה על דברים יב,יז]:
  28. ^ שלא יאכלנו בטומאה
  29. ^ הכי גרסינן:והיכן מוזהר על אכילה שלא יאכלנו בטומאה? איני יודע; תלמוד לומר: לא תוכל וגו' (דברים יב יז; סיפרי על אתר) ; כך היא שנויה בסיפרי; וכשקבעוה כאן לא הספיקו לגומרה עד דאקשי גמרא 'טומאת הגוף בהדיא כתיב ביה: 'ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ וגו' ומוקמינן לה ביבמות במעשר, מדכתיב 'כי אם רחץ': הא רחץ – טהור! דטָבַל ועָלָה - אוכל במעשר
  30. ^ רבינו גופו טהור ויצאה נשמתו בטהרה לא פירש יותר; מכאן ואילך לשון תלמידו ר' יהודה בר' נתן
  31. ^ כך הוא לשון הברייתא: איני יודע להיכן מוזהר לכך? תלמוד לומר 'לא תוכל וגו'; והש"ס לא שביק ליה לאסוקי מילתיה, אלא קדים ופריך ומתמה אמאי קאמר 'איני יודע' - הא טומאת הגוף בהדיא כתיבא: נפש אשר תגע בו כו' לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים ואמרינן ביבמות דהאי קרא - במעשר שני קאמר, דטבל ועלה אוכל כו'
  32. ^ בבכור בעל מום
  33. ^ ולעיל מיניה [פסוק כא] כתיב ’[ו]כי יהיה בו מום'
  34. ^ דאף על גב דאסור בגיזה ועבודה, כדאמרינן בכורות (דף טו.): ’[דברים יב,טו] בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר: תזבח - ולא גיזה; ואכלת - ולא לכלביך; בשר - ולא חלב' - אפילו הכי טמא וטהור אוכלין אותו בקערה אחת: דנאכלים בטומאת הגוף ובטומאת עצמן: דכיון דטמא אוכל בהן - היינו בטומאת הגוף - אוכֶל הטהור, וכשהטהור אוכל עמו לאחר שנגע בו - היינו טהור אוכל טומאת עצמו: שאכל את הטמא
  35. ^ בבכור בעל מום, דכתיב ביה 'בשעריך'
  36. ^ גבי מעשר
  37. ^ והיינו 'לא תוכל לאכול בשעריך', כלומר: אי אתה רשאי לאכול מעשר שני בתורת בכור שכתוב בו 'בשעריך': דבעל מום דבכור נאכל בטומאת עצמו ובטומאת הגוף, וזה אסור
  38. ^ מעשר שני שנטמא? דמדקאמר במתניתין 'שלא נפדה', מכלל דאי בעי - פריק ואפילו בירושלים! דאף על גב דמעשר שני טהור אינו נפדה בירושלים, דכתיב 'כי ירחק ממך... ונתת בכסף' (דברים יד כד-כה) - בריחוק מקום אתה פודה ולא בקירוב מקום (קדושין נז,ב)
  39. ^ והכי קאמר קרא: כי ירחק ממך שיהא מעשר טהור חוץ לירושלים או אפילו הוא בירושלים אלא שאי אתה יכול לאוכלו: שנטמא - ונתת בכסף
  40. ^ אף על גב דכתיב 'ירחק', דמשמע טובא
  41. ^ שאתו - לנושאו ולהביאו לפנים מן החומה; דהכתוב לא תלה הדבר בריחוק אלא בנטילה: דכל זמן דאיכא למיעבד אכתי נטילה והבאה לפנים אפילו פסיעה אחת - פודה אותו
  42. ^ למעשר שני שנטמא
  43. ^ שמע מינה לכדרב אסי.
  44. ^ Note: אבל אין זה לשון המקרא כלל!?
  45. ^ מכל מילוי שלך, ומשא של אדם חשיב 'מלואו': דלא תימא 'ממך' – מקצתך: דכל זמן שרחק מקצתך יהא נפדה, אלא כי ירחק ממלואך – פדה, אבל כשאתה בפנים או משאך בפנים - לא רחק המקום ממלואך, ושוב לא תפדה, אלא 'ואכלת שם'
  46. ^ הוא מבפנים ו
  47. ^ משאו
  48. ^ ארוך מבחוץ
  49. ^ כיון דלאו ממש על כתיפו הוא - אין זה 'מלואו', והרי הוא כמוטל לארץ, ונפדה? או דלמא כיון דנקיט ליה – 'משאו' קרינא ביה? תיקו(Note: נראה לי כי יש למחוק את המלה 'תיקו', כי אם תיקו – מה יש להוסיף 'כן נראה לרבי ועיקר'? ומהו העיקר? וכי אפשר לומר שהעיקר הוא 'תיקו'? אלא ודאי העיקר הוא 'כיון דנקיט ליה - 'משאו' קרינן ביה'.); כן נראה בעיני רבי ועיקר
  50. ^ ו'חוץ לחומה' דמתניתין היינו דעייליה ואפקיה
  51. ^ פסוק יז
  52. ^ דלא הכניסו לפנים
  53. ^ בצד זנבה
  54. ^ דבעי 'ראשית שיהא שיריה ניכרין'; והלכך בעינן סיום; והאי דתנן (דמאי פ"ז מ"ד) 'שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה במקומן" - פליג אהא, דלא בעי 'ראשית - שיהא שיריה ניכרין'
  55. ^ בצד צפון שלה, והוא אוחזה כנגד מזרח
  56. ^ ואותה שנה – שניה, שראוי ליתן בה מעשר שני
  57. ^ כשקרא שמות הללו על אותה תאנה
  58. ^ או שהיא שנת מעשר שלישית, ואמר "מעשר עני בדרומה" ולא אמר "מעשר שני"
  59. ^ אפילו