ביאור:בבלי מכות דף טז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת מכות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משום דהוי 'לאו שאין בו מעשה', וכל לאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו [1], ריש לקיש אומר: אינו לוקה משום דהוי התראת ספק, וכל התראת ספק לא שמה התראה [2].
ותרוייהו אליבא דרבי יהודה, דתניא: 'ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר [באש תשרפו] (שמות יב י); בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו - דברי רבי יהודה' [3]; רבי יוחנן דייק: הכי טעמא - דבא הכתוב, הא לא בא הכתוב – לוקה; אלמא התראת ספק שמה התראה; וריש לקיש דייק הכי: טעמא - דבא הכתוב, הא לא בא הכתוב – לוקה; אלמא לאו שאין בו מעשה לוקין עליו [4].
ורבי שמעון בן לקיש נמי: הא ודאי התראת ספק הוא [5]?
סבר לה כאידך תנא דרבי יהודה [6], דתניא: '[7] הכה זה וחזר והכה זה [8], קילל זה וחזר וקילל זה, הכה שניהם בבת אחת או קילל שניהם בבת אחת – חייב; רבי יהודה אומר: בבת אחת [9] - חייב, בזה אחר זה - פטור'
ורבי יוחנן נמי: הא ודאי לאו שאין בו מעשה הוא!?
סבר לה כי הא דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: 'רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי: כל לא תעשה שבתורה: לאו שיש בו מעשה - לוקין עליו, לאו שאין בו מעשה - אין לוקין עליו, חוץ מן הנשבע ומימר והמקלל את חבירו בשם [10]' [11].
קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה [12]!
אי לרבי שמעון בן לקיש [13] - תרי תנאי אליבא דרבי יהודה; אי לרבי יוחנן [14] - לא קשיא: הא דידיה הא דרביה [15].
תנן התם [(להלן יז,א), בענין שילוח הקן, דכתיב בה: שַׁלֵּחַ תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים [דברים כב,ז]]: 'הנוטל אם על הבנים: רבי יהודה אומר: לוקה ואינו משלח [16], וחכמים אומרים: משלח ואינו לוקה [17]; זה הכלל: כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה - אין חייבין עליה [18].'
אמר רבי יוחנן: אין לנו אלא זאת ועוד אחרת [19].
אמר ליה רבי אלעזר: היכא?
אמר ליה: לכי תשכח!
נפק, דק ואשכח דתניא 'אונס שגירש: אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה [20], ואם כהן הוא - לוקה ואינו מחזיר'; הניחא למאן דתני 'קיימו' ו'לא קיימו [21]' [22], אלא למאן דתני 'ביטלו [23]' ו'לא ביטלו' [24]: בשלמא גבי שילוח הקן [25] - משכחת לה [26], אלא אונֵס – 'ביטלו' ו'לא ביטלו' היכי משכחת לה? אי דקטלה - קם ליה בדרבה מיניה [27]!?
אמר רב שימי מחוזנאה: כגון שקיבל לה קידושין מאחר.
אמר רב: אי שוויתיה שליח - איהי קא מבטלא ליה; אי לא שוויתיה שליח - כל כמיניה [28]? ולא כלום היא!
אלא אמר רב שימי מנהרדעא: כגון שהדירה ברבים.
הניחא למאן דאמר 'נדר שהודר ברבים אין לו הפרה' אלא למאן דאמר 'יש לו הפרה' - מאי איכא למימר [29]?
דמדירה לה על דעת רבים, דאמר אמימר: הלכתא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, על דעת רבים [30] - אין לו הפרה.
ותו ליכא [31]? והא איכא:
<סימן גז"ל משכ"ן ופא"ה>
גזל, דרחמנא אמר (ויקרא יט יג) [לא תעשק את רעך ו]לא תגזול [לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר] - (ויקרא ה כג) [והיה כי יחטא ואשם] והשיב את הגזלה [אשר גזל או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא];
משכון, דרחמנא אמר (דברים כד י) [כי תשה ברעך משאת מאומה] לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו – [פסוק יג] השב תשיב לו העבוט כבא השמש [ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך], ומשכחת לה בקיימו ולא קיימו וביטלו ולא ביטלו [32]!?
התם כיון דחייב בתשלומין - אין לוקה ומשלם.
מתקיף לה רבי זירא: הא איכא משכונו של גר [33] ומת הגר [34]
התם גברא בר תשלומין הוא [35], ו[36]שיעבודא דגר הוא דקא פקע [37].
והא איכא פאה, דרחמנא אמר (ויקרא כג כב) [ובקצרכם את קציר ארצכם] לא תכלה פאת [בקצרך ולקט קצירך לא תלקט] לעני ולגר תעזוב אותם [אני ה' אלקיכם] [38] דמשכחת לה בקיימו ולא קיימו ביטלו ולא ביטלו [39];
דתניא [דומה לתוספתא פאה פ"א מ"ו]: 'מצות פאה להפריש מן הקמה; לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרין; לא הפריש מן העומרין מפריש מן הכרי עד שלא מירח; מירחו [40] - מְעֲשֵׂר ונותן לו [41]; כדרבי ישמעאל דאמר: אף מפריש מן העיסה;
ולרבי ישמעאל נמי משכחת לה דאכל עיסה!
אלא 'זאת ועוד אחרת' – אהא, אבל אונס לא: דהיכא אמרינן 'על דעת רבים אין לו הפרה' - לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה [42] - יש לו הפרה, כי הא:
דההוא מקרי דרדקי דהוה פשע בינוקי [43]; אדריה רב אחא [44] ואהדריה רבינא: דלא אשתכח דדייק כוותיה.
והאוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים וכו':
אמר רב יהודה: האי מאן דאכל ביניתא דבי כרבא [45] - מלקינן ליה משום (ויקרא יא מא) [וכל] שרץ השורץ על הארץ [שקץ הוא לא יאכל].
ההוא דאכל ביניתא דבי כרבא ונגדיה רב יהודה.
אמר אביי: אכל פוטיתא [46] -לוקה ארבעה [47]; נמלה [48] - [49]לוקה חמש: משום שרץ השורץ על הארץ [50]; צרעה - לוקה שש [51] משום שרץ העוף [52].
אמר רב אחאי: המשהה את נקביו עובר משום (ויקרא כ כה) [והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף הטמא לטהר ו]לא תשקצו [את נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא].
אמר רב ביבי בר אביי: האי מאן דשתי בקרנא דאומנא [53] - קא עבר משום 'לא תשקצו'.
אמר רבא בר רב הונא: ריסק תשעה נמלים [54] והביא אחד חי והשלימן לכזית - לוקה ששה: חמשה משום בריה ואחד משום כזית נבילה [55].
רבא אמר רבי יוחנן: אפילו שנים [56] והוא [57];
רב יוסף אמר: אפילו אחד והוא;
ולא פליגי: הא ברברבי והא בזוטרי.
אכל טבל ומעשר ראשון [שלא נטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו]:
אמר רב: אכל טבל של מעשר עני [58] - לוקה [59];
כמאן?
כי האי תנא, דתניא: 'אמר רבי יוסי: יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר; הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא מעשר שני, ואפילו מעשר עני מנין? תלמוד לומר: (דברים יב יז) לא תוכל לאכול בשעריך [מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך], ולהלן הוא אומר (דברים כו יב) [כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה] ואכלו בשעריך ושבעו; מה להלן מעשר עני [60] - אף כאן מעשר עני [61]', ואמר רחמנא [62]: 'לא תוכל' [63]!
אמר רב יוסף: כתנאי [דמאי פ"ד מ"ג]: 'רבי אליעזר אומר: אין צריך לקרות את השם על מעשר עני של דמאי [64], וחכמים אומרים:
הערות
[עריכה]- ^ אבל משום התראת ספק לא הוה מפטר, דהתראת ספק שמה התראה
- ^ אבל משום 'לאו שאין בו מעשה' - לא הוה מפטר, דקסבר 'לאו שאין בו מעשה לוקין עליו'
- ^ ותרוייהו אליבא דרבי יהודה דאמר גבי נותר: איצטריך לנתוקי לאו לעשה אף על גב דהתראת ספק היא ולאו שאין בו מעשה הוא
- ^ ולקמיה פריך דתרוייהו איכא למידק מינה!?
- ^ הך דנותר, ואיכא למידק נמי מינה 'התראת ספק שמה התראה'
- ^ דאמר לא שמה התראה
- ^ מי שגירש את אשתו ונישאת וילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לאחרון:
- ^ בשתי התראות דהויא לה כל חדא התראת ספק
- ^ בהתראה אחת בתוך כדי דיבור, דהויא לה התראת ודאי: דממה נפשך חד מינייהו אבוהו
- ^ של הקב"ה
- ^ וטעמא מפרש בתמורה בפרק קמא; ואי קשיא הא דלעיל נמי נשבע הוא, ואמאי פטר ליה רבי יוחנן משום לאו שאין בו מעשה? בהדיא מוקמינא לה להא דקתני 'נשבע בדבר שאין בו מעשה לוקה' בשבועה דלשעבר, כגון '"אכלתי" - ולא אכל', או '"לא אכלתי" – ואכל'; אבל ב'"אוֹכַל" - ולא אכל' לא לקי; וטעמו מפרש בשבועות ובתמורה מקראי
- ^ לתרוייהו
- ^ דקשיא ליה התראת ספק
- ^ דקשיא ליה לאו שאין בו מעשה
- ^ לרבי יהודה לאו שאין בו מעשה לוקין עליו; והא דתניא 'אין לוקין עליו' - משום רבי יוסי הגלילי אמרה
- ^ קסבר: 'שַׁלֵּחַ' - מעיקרא משמע: 'לא תקח האם אלא שלחנה קודם לקיחה'; ואף על גב דכתיב בתר 'לא תקח' לאו למימרא דאם לקחת שלח וניהוי לאו שניתק לעשה, אלא לאו שקדמו עשה הוא
- ^ קסברי 'שַׁלֵּחַ' אחר לא תקח משמע כדכתיב, והוה ליה ניתק לעשה: ואם לקחת - שלח
- ^ אין לוקין עליה, אלא יקיים העשה ויפטר
- ^ כלומר: משלח ואינו לוקה, הא לא שלח – לוקה; ורבי יוחנן 'ביטלו' ו'לא ביטלו' אית ליה, ומשמע ליה מ'שַׁלֵּחַ' דקתני 'משלח לכשירצה ואינו לוקה', ואימתי הוא לוקה? כשיהרגנה ויבטל את העשה בידים, והיינו דקאמר 'אנו אין לנו כו', כלומר: אף על גב דקתני מתניתין 'זה הכלל כו', דמשמע כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה שוות לזו - אנו אין לנו בכולן שוה לזו שיהא פטור המלקות תלוי בקיום העשה - אלא בין קיים בין לא קיים פטור, אלא זו ועוד אחרת דמשכחת בהו דלקי על ידי ביטול העשה: דאילו בכולהו לא משכחת 'ביטלו' אלא בהני תרי
- ^ אף כאן תלה פטורו של מלקות בקיום העשה
- ^ - לוקה
- ^ משכחת ביה מלקות בלא קיימו
- ^ לוקה
- ^ היכי משכחת לה?
- ^ גירסת רש"י:הניחא בשילוח הקן
- ^ ביטלו כששחטה
- ^ מיתה ואין בו מלקות
- ^ בתמיה: וכי כל הימנו שתתקדש על ידי קבלתו
- ^ פלוגתא היא במסכת גיטין בהשולח גט (דף לה:)
- ^ שמצא בה עון: שאסורה לו, והדירה על דעת רבים ועל דעת בית דין
- ^ מצות לא תעשה שיש בה קום עשה דלילקי עלה
- ^ משכון משכחת לה 'ביטלו': ששרפו
- ^ ושרפו בחיי הגר
- ^ ואין לו יורשין דליתא בתשלומין
- ^ כששרפו, ולא נתחייב מלקות בביטול זה
- ^ והאי דלא משלם- משום ד
- ^ לאחר זמן
- ^ וקא סבר 'תעזוב' - לאחר עבירת הלאו משמע: לא תכלה, ואם כליתיה - תעזוב אותם
- ^ משכחת לה בביטלו כגון שטחן את החטין, דתו לית ליה לקיומיה ל'עשה', שהרי קנאן בשינוי, כדתניא: דבעודן חטה היא - מחייבו ליתנה, אבל אם טחנן - לא
- ^ ונתחייב במעשר
- ^ מעשר תחלה את הכרי, ואחר כך נותן לו הפאה: שלא להפסיד את העני שהלקט והשכחה והפאה פטורין מן המעשר, וזה הביאן לידי חיוב
- ^ כגון הכא: דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי
- ^ מכה אותם יותר מדאי
- ^ שלא ילמד עוד תינוקות
- ^ תולעת הנמצאת בכרוב שקורין צייל"א
- ^ בלע שרץ המים
- ^ שני לאוין כתובין בשרץ המים: אחד בתורת כהנים (ויקרא יא י) ואחד במשנה תורה (דברים יד י); ושני לאוין כתובין בשרץ סתם: 'אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם' (ויקרא יא מג); ומשמע: בין שרץ המים בין שרץ הארץ - הרי ארבעה
- ^ בלע נמלה חיה
- ^ הואיל ובריה שלימה היא - אכילתה בכל שהוא, ו
- ^ שני לאוין הכתובין בשרץ סתם, כמו שפירשתי, ושלשה לאוין הכתובין בשרץ הארץ בתורת כהנים
- ^ חמש משום שרץ הארץ, ואחד
- ^ דכתיב במשנה תורה (יד,יט) 'וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו'; אבל 'לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' הכתוב בפרשת 'קדושים תהיו' (ויקרא כ כה) - אינו מן המנין: דלאו בשרץ כתיב - ואף על גב דכתיב ביה 'אשר תרמש האדמה' לשון בריות גדולות הוא, ו'שרץ' לשון קטנה ונמוכה, שנכרת בהלוכה בקושי, ונראית כרוחשת
- ^ מקיזי דם בקרן במציצה
- ^ מיעך וכיתת וביטלן מתורת בריה
- ^ שכשבולעו הוא מת, ומצטרף לכזית נבלה
- ^ מרוסקין
- ^ אם גדולים הן להיות כזית בין שלשתם, כדמפרש ואזיל: 'ולא פליגי'
- ^ שהופרשו כל מעשרותיו חוץ מזה
- ^ ואף על גב דמעשר עני אין בו קדושה, שהרי לזרים נאכל, ובכל מקום - אפילו הכי טביל
- ^ דכתיב 'לגר ליתום ולאלמנה' ובענינא דשנה השלישית
- ^ אף 'בשעריך' האמור כאן יש ללמוד ממנו מעשר עני
- ^ והכי קאמר
- ^ לא תוכל לאכול טבל בעוד שהמעשר בתוכו שכתב בו 'בשעריך'
- ^ [דאמרינן] (סוטה דף מח.) דיוחנן כהן גדול שלח בכל גבול ישראל וראה את עמי הארץ חשודין על המעשרות חוץ מתרומה גדולה; אמר להן לישראל: בניי! כשם שהתרומה במיתה - כך הטבל במיתה; עמד ותיקן: הלוקח מעם הארץ יפריש כל המעשרות, ומעכבן לעצמו, ואוכל מעשר ראשון - שהרי מותר לזרים, ומעשר שני אוכלו בירושלים; ואם שנת מעשר עני היא - נחלקו רבי אליעזר וחכמים, וקאמר רבי אליעזר דלא מיבעי אפרושי מספק, דלא צריך, אלא אפילו לקרות עליו את השם ולומר 'מעשר עני של כרי זה יהא בצפונו או בדרומו' נמי לא צריך