ביאור:בבלי מכות דף ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מכות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מאי ניהו? - דלא עשו מעשה ^[1]- היינו דרבה!

אימא: 'וכן אמר רב נחמן'.

אמר רב יהודה אמר רב: עד זומם משלם לפי חלקו.

מאי 'משלם לפי חלקו'? אילימא דהאי משלם פלגא והאי משלם פלגא, תנינא [מכות פ"א מ"ג]: 'משלשין בממון ואין משלשין במלקות' ^[2] ?!

אלא כגון דאיתזום חד מינייהו, דמשלם פלגא דידיה.

ומי משלם? והא תניא: 'אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם'?!

אמר רבא: באומר "עדות שקר העדתי".

כל כמיניה ^[3]? 'כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד' ^[4]!?

אלא - באומר "העדנו ^[5] והוזמנו בבית דין פלוני" ^[6].

כמאן? דלא כרבי עקיבא: דאי כרבי עקיבא, הא אמר 'אף אינו משלם על פי עצמו'!?

אלא באומר "העדנו והוזמנו בבית דין פלוני, וחוייבנו ממון ^[7]": סלקא דעתא אמינא 'כיון דלחבריה לא מצי מחייב ליה ^[8] - איהו נמי לא מיחייב' - קא משמע לן.

משנה:

"מעידין אנו את איש פלוני שגירש את אשתו ^[9] ולא נתן לה כתובתה" ^[10]: והלא בין היום ובין למחר סופו ליתן לה כתובתה ^[11]!?

אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו ^[12] שאם נתאלמנה או נתגרשה ^[13], ואם מתה - יירשנה בעלה ^[14].

גמרא:

כיצד שמין ^[15]?

אמר רב חסדא: בבעל ^[16];

רב נתן בר אושעיא אומר: באשה ^[17];

אמר רב פפא: באשה ^[18] ובכתובתה ^[19]. ^[20]

משנה:

"מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנן לו מכאן ועד שלשים יום", והוא אומר "מכאן ועד עשר שנים": אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנן מכאן ועד שלשים יום בין נותנן מכאן ועד עשר שנים.

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: 'המלוה את חבירו לעשר שנים - שביעית משמטתו' -

עמוד ב

ואף על גב דהשתא ^[21] לא קרינן ביה (דברים טו ב) [וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו] לא יגושׂ [את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה’] ^[22] - ^[23] סוף אתי לידי 'לא יגוש' ^[24].

מתיב רב כהנא: 'אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד שלשים יום ובין ליתן מכאן ועד עשר שנים', ואי אמרת 'שביעית משמטתו' - כולהו נמי בעי שלומי ליה!?

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לבית דין ^[25], דתנן [שביעית פ"י מ"ב] 'המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין - אין משמיטין ^[26]'!

איכא דאמרי: אמר רב יהודה אמר שמואל: 'המלוה את חבירו לעשר שנים - אין שביעית משמטתו' ואף על גב דאתי לידי לא יגוש - השתא מיהא לא קרינן ביה 'לא יגוש'.

אמר רב כהנא: אף אנן נמי תנינא: 'אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו אלף זוז בידו בין ליתן מכאן ועד שלשים יום ובין ליתן מכאן ועד עשר שנים' - ואי אמרת 'שביעית משמטתו' - כולהו נמי בעו שלומי ליה!

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? במלוה על המשכון ובמוסר שטרותיו לבית דין, דתנן: 'המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין - אין משמיטין'.

ואמר רב יהודה אמר שמואל: האומר לחבירו "על מנת שלא תשמטני שביעית" - שביעית משמטת.

לימא קסבר שמואל 'מתנה על מה שכתוב בתורה הוא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל'? והא איתמר: 'האומר לחבירו "על מנת שאין לך עלי אונאה": רב אומר: יש לו עליו אונאה, ושמואל אומר: אין לו עליו אונאה'!?

הא - איתמר עלה: 'אמר רב ענן: לדידי מפרשא ליה מיניה דשמואל: "על מנת שאין לך עלי אונאה" - אין לו עליו אונאה ^[27]; ^[28] "על מנת שאין בו אונאה" ^[29] - הרי יש בו אונאה ^[30]; הכא נמי: ^[31] "^[32] על מנת שלא תשמטני ^[33] בשביעית" - אין שביעית משמטתו ^[34]; ^[35] "על מנת שלא תשמטני שביעית" - שביעית משמטתו ^[36].

תנא: המלוה את חבירו סתם - אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום.

סבר רבה בר בר חנה קמיה דרב למימר: הני מילי במלוה בשטר: דלא עבד איניש דטרח דכתב שטר בציר מתלתין יומין, אבל מלוה על פה – לא.

אמר ליה רב: הכי אמר חביבי ^[37]: אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה.

תניא נמי הכי: המלוה את חבירו סתם - אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום, אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה.

אמר ליה שמואל לרב מתנה: לא תיתיב אכרעיך עד דמפרשת לה להא שמעתא: מנא הא מילתא דאמור רבנן 'המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום, אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה'?

אמר ליה: דכתיב (דברים טו ט) [השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר] קרבה שנת השבע שנת השמטה [ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא]; ממשמע שנאמר 'קרבה שנת השבע' איני יודע שהיא שנת שמטה? אלא מה תלמוד לומר 'שנת השמטה'? לומר לך: [יש] שמטה אחרת שהיא כזו ^[38] ואיזו? - זו המלוה את חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו בפחות משלשים יום, דאמר מר: שלשים יום בשנה חשוב שנה.

ואמר רב יהודה אמר רב: הפותח בית הצואר בשבת ^[39] - חייב חטאת ^[40]. [## ויהא חייב משוום מכה בפטיש – דאורייתא, אבל תיקון כלי מדרבנן?]

מתקיף לה רב כהנא: וכי מה בין זה למגופת חבית ^[41]?

אמר ליה: זה ^[42] - חבור ^[43], וזה ^[44] - אינו חבור ^[45].

^[46]

ואמר רב יהודה אמר רב: שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב של יין ^[47], ומראיהן כמראה יין, ונפלו למקוה - לא פסלוהו ^[48].

מתקיף לה רב כהנא: וכי מה בין זה למי צבע, דתנן [מקואות פ"ז מ"ג]: 'רבי יוסי אומר: מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין'!?

אמר ליה רבא: התם 'מיא דצבעא' מקרי, הכא 'חמרא מזיגא' מקרי.

והתני רבי חייא: ^[49] הורידו את המקוה ^[50]!?

אמר רבא: לא קשיא: הא ^[51] - ^[52]רבי יוחנן בן נורי ^[53], הא - רבנן, דתנן [מקואות פ"ז מ"ה]: 'שלשת לוגין מים

הערות

^ האי 'ממון ביד בעליו' דקאמר רב נחמן - היינו 'דלא נעשה מעשה': שעדיין לא שילם, אלא שנגמר דינו לשלם
^ אם שלשה עדים הן, או ארבעה - משלשין ביניהם בית דין: נעשין שליש ביניהן להשוותם בפרעון, איש לפי חלקו; אי נמי האי 'משלשין' - לישנא בעלמא הוא: מחלקין הפרעון בין שלשתן, והוא הדין נמי אם ארבעה - הן מרבעין
^ בתמיה:
^ וכי יכול הוא לחזור בו ויפטר הנדון מלשלם
^ אני ופלוני
^ וחבירו אינו מודה
^ בבית דין שהוזמנו, והעמידנו הנדון בדין על הזמתנו, וחייבונו בבית דין; ומההיא שעתא - ממונא הוא גבייהו, ואין זה מרשיע את עצמו: שכבר הרשיעוהו אלהים
^ שאינו נאמן על חבירו
^ בפנינו ביום פלוני
^ וזה אומר "לא גרשתי ואיני חייב לה כתובה" ונמצאו זוממין ב"עמנו הייתם"
^ כלומר: מה ישלמו אלו? אם תאמר 'כל הכתובה' - והלא שמא ימות או יגרשנה היום או מחר, וסופו ליתן לה כתובה! נמצאו שלא היו מפסידין אותו כלום
^ מספק
^ יטלנה לוקח
^ ויפסיד מעותיו שנתן; ובגמרא מפרש מאי קא מחייב להו תנא דמתניתין ליתן
^ כלומר: מאי קא מחייב להו למיתב? דיש לפתור משנתנו לשני צדדים: כיצד? הרי יש לאיש ולאשה זכות ספק בכתובה זו: היא מצפה שאם ימות או יגרשנה - תגבה את כולה, והוא מצפה שאם תמות בחייו – יירשנה; יפה כח זכותו מכח זכותה, שהוא אוכל פירות הקרקע המיוחד לכתובתה תמיד, ולא היא; ועוד: שהוא מוחזק ועומד, והיא מחסרא גוביינא; ואם באו למכור לאחֵר: זו זכות ספיקהּ, וזה זכות ספיקוֹ - שלו נמכר ביותר משלה; ולישנא דמתניתין משמע ששמין זכות ספיקהּ, דקתני 'כמה אדם רוצה ליתן שאם נתארמלה' והא ליכא למימר שאותן דמים יתנו הזוממין, שהרי לא זכות ספיקהּ באו להפסידו אלא זכות ספיקוֹ: שהיו מחייבין אותו לפרוע מיד! ויש לומר דהכי קאמר: שמין זכות ספיקהּ: כמה אדם רוצה ליתן בטובת הנאה שלה, ואותו לא ישלמו, וכל השאר ישלמו: שכל השאר היו מפסידין אותו בעדותם, אבל אותן דמים - לא היו מפסידין אותו, שהרי גם עתה – כשהוזמו, אם היתה רוצה למכרה - יתן לה הבעל ברצון טובת הנאה זו; או דלמא זכות ספיקו קאמר מתניתין דלישיימו, ואותן דמים יתנו העדים, ולא מחייבינן להו כולי האי שיתנו כל הכתובה חוץ מטובת הנאתה, דשמא לא היה נפסד בעדותן כל כך: שאף עתה כשהן זוממין שמא ימות מחר ותגבה הכל, כי היא לא תמכרנה לו בטובת הנאה; אבל טובת הנאתו - יתנו לו, שכך היו מפסידין אותו: שאם לא הוזמו היה פורע מיד! עכשיו שהוזמו - יש לו בה זכות ספיקו כבתחלה; וש'אם נתארמלה' דמתניתין - הכי קאמר: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה זו שהיא תלויה בספק: שאם נתארמלה תגבנה היא, ואם מתה יירשנה בעלה, ושמין בית דין את זכות ספיקו -- ויתנו לו
^ זכות ספיקו של בעל: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בו, ואותו יתנו הזוממין
^ זכות ספיקהּ אומדין, ואותו לא ישלמו (וכל השאר ישלמו); וחומר גדול הוא אצלן
^ שמין כרב נתן
^ ובכתובתה לא ישלמו לו, אלא העודף בכתובתה על הדמים הללו, אבל לא נכסי מלוג שלה; ואף על פי שאף נכסי מלוג היו מפסידין אותו בעדותן מלאכול פירות בחייה ומלירש אותה במותה - אין משלמין, דיכולין לומר "אנו לא העדנו אלא על כתובתה ולא ידענו שהיו לה נכסי מלוג"
^ ואני לא כך שמעתיה, וכך שמעתי: רב חסדא אמר: 'בבעל': לפי מה שהן נכסי הבעל: אם עידית אם זיבורית - אומדין את טובת הנאתה כשהלוקח מדקדק בכך; רב נתן אמר: 'באשה', ובא רב פפא ופירש: מאי 'ובאשה' דקאמר רב נתן? – בכתובתה: שאם ייחד לה קרקע לכתובתה - בו ישומו; ולבי מגמגם בה: חדא, היכי מחייבינן להו זכות ספיקהּ - הלא לא היו מפסידין אותו אלא זכות ספיקוֹ! ועוד: דהכי איבעי ליה למיתני: 'רב חסדא אמר: בנכסי הבעל'; ותו: היכא דייחד לה שדה לכתובתה - מאי טעמא דרב חסדא דפליג?
^ בשביעית
^ שהרי אם בא לנגשו בלא שביעית נמי אינו יכול
^ לא אמרינן כיון דלא קרינן ביה 'לא יגוש' - לא קרינן ביה 'שמוט':
^ והכי משתמע ביה קרא: 'לא יגוש' בזמנו 'את רעהו... כי קָרָא שמטה' קודם לכן
^ 'מוסר שטרותיו לבית דין' הוא פרוזבול שהתקין הלל, שכתוב בו 'מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה'
^ דלא קרינן ביה 'לא יגוש', שהרי אינו תובע כלום
^ שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים
^ ואם אמר לו:
^ אין זה מתְנֶה שימחול לו אונאתו, אלא הוא התנה עמו שאינו אונהו במכר זה
^ והרי אנו רואים שיש בו אונאה! ובהאי מודה שמואל דיש לו עליו אונאה
^ אם אמר לו לוה
^ הלוני
^ אתה
^ תנאי הוא זה, ואף על פי שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים
^ אבל אם אמר לו:
^ השביעית אינה מסורה בידו להתנות שלא תהא השביעית משמטת; לפיכך אין כאן תנאי
^ תרגום של 'דודי': רבי חייא - אחי אביו היה
^ שקרויה 'שנה'
^ שעשה פֶּה לחלוק חדש
^ שתיקן כלי
^ דאמרינן בפרק 'חבית שנשברה' (שבת קמו.) דמתיז ראשה בשבת בסייף לפתוח את החבית
^ דבית הצואר
^ הלכך פתח = תיקון חדש הוא זה
^ אבל המגופה, אף על פי שהיא טוחה על פי החבית בטיט
^ והוה לה כפתוחה ועומדת
^ האי דנקט לה הכא - משום דאמר רב יהודה לעיל 'המלוה את חברו לעשר שנים כו', ואותביה רב כהנא - נקט נמי לכולהו הנך מילי דשמעתין דאמרינהו רב יהודה ואותביה רב כהנא.
^ 'חסר קורטוב' לא גרסינן ברב יהודה
^ זיל בתר חזותא, ויין אינו פוסל את המקוה, ופסול מקוה במים שאובין - מדרבנן הוא
^ שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה
^ מהכשרו לפסול
^ רב
^ כ
^ דאזיל בתר חזותא

[1] האי 'ממון ביד בעליו' דקאמר רב נחמן - היינו 'דלא נעשה מעשה': שעדיין לא שילם, אלא שנגמר דינו לשלם

[2] אם שלשה עדים הן, או ארבעה - משלשין ביניהם בית דין: נעשין שליש ביניהן להשוותם בפרעון, איש לפי חלקו; אי נמי האי 'משלשין' - לישנא בעלמא הוא: מחלקין הפרעון בין שלשתן, והוא הדין נמי אם ארבעה - הן מרבעין

[3] בתמיה:

[4] וכי יכול הוא לחזור בו ויפטר הנדון מלשלם

[5] אני ופלוני

[6] וחבירו אינו מודה

[7] בבית דין שהוזמנו, והעמידנו הנדון בדין על הזמתנו, וחייבונו בבית דין; ומההיא שעתא - ממונא הוא גבייהו, ואין זה מרשיע את עצמו: שכבר הרשיעוהו אלהים

[8] שאינו נאמן על חבירו

[9] בפנינו ביום פלוני

[10] וזה אומר "לא גרשתי ואיני חייב לה כתובה" ונמצאו זוממין ב"עמנו הייתם"

[11] כלומר: מה ישלמו אלו? אם תאמר 'כל הכתובה' - והלא שמא ימות או יגרשנה היום או מחר, וסופו ליתן לה כתובה! נמצאו שלא היו מפסידין אותו כלום

[12] מספק

[13] יטלנה לוקח

[14] ויפסיד מעותיו שנתן; ובגמרא מפרש מאי קא מחייב להו תנא דמתניתין ליתן

[15] כלומר: מאי קא מחייב להו למיתב? דיש לפתור משנתנו לשני צדדים: כיצד? הרי יש לאיש ולאשה זכות ספק בכתובה זו: היא מצפה שאם ימות או יגרשנה - תגבה את כולה, והוא מצפה שאם תמות בחייו – יירשנה; יפה כח זכותו מכח זכותה, שהוא אוכל פירות הקרקע המיוחד לכתובתה תמיד, ולא היא; ועוד: שהוא מוחזק ועומד, והיא מחסרא גוביינא; ואם באו למכור לאחֵר: זו זכות ספיקהּ, וזה זכות ספיקוֹ - שלו נמכר ביותר משלה; ולישנא דמתניתין משמע ששמין זכות ספיקהּ, דקתני 'כמה אדם רוצה ליתן שאם נתארמלה' והא ליכא למימר שאותן דמים יתנו הזוממין, שהרי לא זכות ספיקהּ באו להפסידו אלא זכות ספיקוֹ: שהיו מחייבין אותו לפרוע מיד! ויש לומר דהכי קאמר: שמין זכות ספיקהּ: כמה אדם רוצה ליתן בטובת הנאה שלה, ואותו לא ישלמו, וכל השאר ישלמו: שכל השאר היו מפסידין אותו בעדותם, אבל אותן דמים - לא היו מפסידין אותו, שהרי גם עתה – כשהוזמו, אם היתה רוצה למכרה - יתן לה הבעל ברצון טובת הנאה זו; או דלמא זכות ספיקו קאמר מתניתין דלישיימו, ואותן דמים יתנו העדים, ולא מחייבינן להו כולי האי שיתנו כל הכתובה חוץ מטובת הנאתה, דשמא לא היה נפסד בעדותן כל כך: שאף עתה כשהן זוממין שמא ימות מחר ותגבה הכל, כי היא לא תמכרנה לו בטובת הנאה; אבל טובת הנאתו - יתנו לו, שכך היו מפסידין אותו: שאם לא הוזמו היה פורע מיד! עכשיו שהוזמו - יש לו בה זכות ספיקו כבתחלה; וש'אם נתארמלה' דמתניתין - הכי קאמר: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה זו שהיא תלויה בספק: שאם נתארמלה תגבנה היא, ואם מתה יירשנה בעלה, ושמין בית דין את זכות ספיקו -- ויתנו לו

[16] זכות ספיקו של בעל: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בו, ואותו יתנו הזוממין

[17] זכות ספיקהּ אומדין, ואותו לא ישלמו (וכל השאר ישלמו); וחומר גדול הוא אצלן

[18] שמין כרב נתן

[19] ובכתובתה לא ישלמו לו, אלא העודף בכתובתה על הדמים הללו, אבל לא נכסי מלוג שלה; ואף על פי שאף נכסי מלוג היו מפסידין אותו בעדותן מלאכול פירות בחייה ומלירש אותה במותה - אין משלמין, דיכולין לומר "אנו לא העדנו אלא על כתובתה ולא ידענו שהיו לה נכסי מלוג"

[20] ואני לא כך שמעתיה, וכך שמעתי: רב חסדא אמר: 'בבעל': לפי מה שהן נכסי הבעל: אם עידית אם זיבורית - אומדין את טובת הנאתה כשהלוקח מדקדק בכך; רב נתן אמר: 'באשה', ובא רב פפא ופירש: מאי 'ובאשה' דקאמר רב נתן? – בכתובתה: שאם ייחד לה קרקע לכתובתה - בו ישומו; ולבי מגמגם בה: חדא, היכי מחייבינן להו זכות ספיקהּ - הלא לא היו מפסידין אותו אלא זכות ספיקוֹ! ועוד: דהכי איבעי ליה למיתני: 'רב חסדא אמר: בנכסי הבעל'; ותו: היכא דייחד לה שדה לכתובתה - מאי טעמא דרב חסדא דפליג?

[21] בשביעית

[22] שהרי אם בא לנגשו בלא שביעית נמי אינו יכול

[23] לא אמרינן כיון דלא קרינן ביה 'לא יגוש' - לא קרינן ביה 'שמוט':

[24] והכי משתמע ביה קרא: 'לא יגוש' בזמנו 'את רעהו... כי קָרָא שמטה' קודם לכן

[25] 'מוסר שטרותיו לבית דין' הוא פרוזבול שהתקין הלל, שכתוב בו 'מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה'

[26] דלא קרינן ביה 'לא יגוש', שהרי אינו תובע כלום

[27] שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים

[28] ואם אמר לו:

[29] אין זה מתְנֶה שימחול לו אונאתו, אלא הוא התנה עמו שאינו אונהו במכר זה

[30] והרי אנו רואים שיש בו אונאה! ובהאי מודה שמואל דיש לו עליו אונאה

[31] אם אמר לו לוה

[32] הלוני

[33] אתה

[34] תנאי הוא זה, ואף על פי שהתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים

[35] אבל אם אמר לו:

[36] השביעית אינה מסורה בידו להתנות שלא תהא השביעית משמטת; לפיכך אין כאן תנאי

[37] תרגום של 'דודי': רבי חייא - אחי אביו היה

[38] שקרויה 'שנה'

[39] שעשה פֶּה לחלוק חדש

[40] שתיקן כלי

[41] דאמרינן בפרק 'חבית שנשברה' (שבת קמו.) דמתיז ראשה בשבת בסייף לפתוח את החבית

[42] דבית הצואר

[43] הלכך פתח = תיקון חדש הוא זה

[44] אבל המגופה, אף על פי שהיא טוחה על פי החבית בטיט

[45] והוה לה כפתוחה ועומדת

[46] האי דנקט לה הכא - משום דאמר רב יהודה לעיל 'המלוה את חברו לעשר שנים כו', ואותביה רב כהנא - נקט נמי לכולהו הנך מילי דשמעתין דאמרינהו רב יהודה ואותביה רב כהנא.

[47] 'חסר קורטוב' לא גרסינן ברב יהודה

[48] זיל בתר חזותא, ויין אינו פוסל את המקוה, ופסול מקוה במים שאובין - מדרבנן הוא

[49] שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה

[50] מהכשרו לפסול

[51] רב

[52] כ

[53] דאזיל בתר חזותא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]