ביאור:בבלי נזיר דף כ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ובית הלל סברי משום אוירא גזרו עליה [1]?
לא! דכולי עלמא משום גושה גזרו עליה [2], [3] ובית שמאי סברי: בסתם נזירות קניסנא, ובית הלל סברי כי קניסנא - בתחילת נזירות.
מעשה בהילני המלכה וכו':
איבעיא להו [4]: בשנטמאת [5], ואליבא דבית שמאי [6]? או דלמא בשלא נטמאת [7], ואליבא דבית הלל?
תא שמע: עלתה לארץ והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות וכו' ואי סלקא דעתא בשנטמאת ואליבא דבית שמאי - אי הכי רבי יהודה אומר לא היתה נזירה אלא י"ד שנה'? 'י"ד שנה ושלשים יום' מיבעי ליה!?
תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: דאמר קרא (במדבר ו יג) וזאת תורת הנזיר [ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל פתח אהל מועד] התורה אמרה כי נטמא ביום מלאת - תן לו תורת נזיר.
משנה:
מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו: אלו מעידים שנזר שתים [שתי נזירויות] ואלו מעידים שנזר חמש [נזירויות]: בית שמאי אומרים: נחלקה העדות ואין כאן נזירות, ובית הלל אומרים: יש בכלל חמש שתים - שיהא נזיר שתים.
גמרא:
מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: 'רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שתי כיתי עדים, אחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש, שיש בכלל חמש שתים; על מה נחלקו? על כת אחת: אחד אומר שתים ואחד אומר חמש (אחד אומר שתי שנים קיבל עליו נזירות ואחד אומר חמש שנים), שבית שמאי אומרים נחלקה עדותן (הואיל ואין שם שני עדים על שתי שנים); ובית הלל אומרים: (מכל מקום שניהם מעידים על שתי שנים) יש בכלל חמש שתים (ולא נחלקה עדותן; אבל בשני כיתי עדים: אחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש - דברי הכל יש בכלל חמש שתים).
אמר רב: הכל מודים במונה (שנחלקה עדותן).
אמר ליה רב חמא לרב חסדא: מאי קאמר?: אילימא אחד אומר "חמש ולא שתים" ואחד אומר "שתים ולא חמש" - (פשיטא דנחלקה עדותן ד)הא קא מכחשי אהדדי! אלא (כגון ש)אחד אומר "אחת ושתים" ואחד אומר "שלש ארבע חמש" -
הא למה לי (למיהדר ולמיתני)? השתא: יש לומר חמירתא אמר רב (היכא דהוו שתי כתי עדים, ואחת אומרת "אחת שתים" ושניה אומרת "שלש ארבע חמש" - שמעינן ליה לרב נחלקה עדותן), קילתא (דלא הוו אלא חד וחד) לא אמר? [10]?
אמרי במערבא: אין הכחשה במונה [11].
הדרן עלך מי שאמר
נזיר כ,ב פרק רביעי מי שאמר
משנה:
מי שאמר "הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" [12] "ואני" - כולם נזירים; הותר הראשון [13] - הותרו כולן [14]; הותר האחרון - האחרון מותר וכולם אסורין.
אמר "הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "פי כפיו ושערי כשערו" - הרי זה נזיר.
"הריני נזיר" ושמעה אשתו ואמרה "ואני" - מיפר את שלה, ושלו קיים.
"הריני נזירה" ושמע בעלה ואמר "ואני" - אינו יכול להפר.
"הריני נזיר, ואת" ואמרה "אמן" - מיפר את שלה, ושלו קיים. "הריני נזירה, ואתה" ואמר "אמן" - אינו יכול להפר.
גמרא:
יתיב ריש לקיש קמיה דרבי יהודה נשיאה, ויתיב וקאמר [15]: והוא [16] שהתפיסו כולן בתוך כדי דיבור [17]; וכמה 'תוך כדי דיבור'? - כדי שאלת שלום; וכמה 'כדי שאלת שלום'? - כדי שאומר שלום תלמיד לרב [18].
אמר ליה: תוב לא שבקת רווחא לתלמידא [19].
[ומה המשמעות של דברי רבי יהודה נשיאה? אולי רבי יהודה אומר לריש לקיש: 'לא השארת מקום לתלמיד להתגדר בו, שפירטת כל כך'.]
תוד"ה אמר ליה תו לא שבקת רווחא לתלמידא - כלומר תלמיד ששמע לאחד שנדר בנזיר ובקש לומר "ואני" ובתוך כך עובר רבו לפניו והוא חייב להקדים לו שלום ולומר "שלום עליך רבי" [והם שלש תיבות] שוב לא יועיל להתפיס בנזיר אם יאמר "ואני" שכבר שהה כדי דיבור! ואין זו סברא, אלא ודאי גם הרביעי נתפס הואיל ולא שהה כלל לאחר כדי דבור אלא לאלתר אחר כדי דבור אמר "ואני", אבל החמישי ודאי אינו נתפס ששהה קצת אחר כדי דיבור.
הערות
[עריכה]- ^ וחמירא טומאתה, ומשום הכי צריכה דתיהוי כבתחלה
- ^ דקילא טומאה
- ^ והאי דאמרו לה דתיהדר לנזירותה - קנסא בעלמא הוא דקנסוה:
- ^ הא דאמר רבי יהודה דלא היתה נזירה אלא י"ד
- ^ קאמר
- ^ דכשעלתה לארץ והיתה עושה שלשים יום כבית שמאי - נטמאת בטומאת מת, וסתרה את הכל, ועשתה שבע שנים אחרים כבתחלה
- ^ אלא בשביל שבאת מארץ העמים ועלתה לארץ ישראל עשתה שבע שנים כבתחלה
- ^ שהרי בתוך שלשים נטמאת, וסתרה כל שלמפרע: שבע שנה ושלשים יום, אם כן שבע שנים ושלשים יום היה לה למנות תחתיהן! אלא מדלא תני הכי אלא י"ד שנה - שמע מינה דבלא נטמאת מיירי רבי יהודה, ואליבא דבית הלל!
- ^ ענין אחר: איבעיא להו הא דאמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא י"ד שנה - כשנטמאת עוד טומאה אחרת בסוף שבעה ראשונים, אבל לא ביום מלאת, דעדיין יש לה יום אחד או שנים מן השבע שנים, ולבסוף שבע שנים עלתה לארץ ומנתה שבע שנים אחרות, שהרי סותרת שבע שנים ראשונים לדברי הכל, דהא נטמאת - הרי י"ד שנה; ולהכי לא אמרי בית שמאי דצריכה למנות שלשים יום בארץ: דהא סגי לה באותן שבע שנים שהיא מונה בארץ. תא שמע עלתה לארץ כו': ואי סלקא דעתא כשנטמאת ואליבא דבית שמאי - דנטמאת בסוף שבע ראשונים, וחזרה ונטמאת בסוף י"ד- כדאמר תנא קמא - אי הכי י"ד שנה ול' יום איבעי ליה לרבי יהודה למימר: דכיון שנטמאת בסוף י"ד ביום מלאת - היתה צריכה למנות עוד שלשים, דהא סבירא ליה דכי נטמאת ביום מלאת - מונה שלשים יום חמישי [## בית שמאי כרבי אליעזר!] תניא נמי הכי דלרבי יהודה אית ליה דכי נטמאת ביום מלאת מונה שלשים, וכיון דסבירא ליה הכי - ודאי הא דאמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא י"ד שנה - בשלא נטמאת, וקא פליג אתנא קמא; דסבירא ליה לרבי יהודה דלא נטמאת כלל, אלא לסוף שבע שנים עלתה לארץ והורוה שתהא נזירה עוד שבע שנים. ובלשון הזה דן ר"א ב"ר יצחק הלוי לפני רבינו, וקבלה. כל זה גליון.
- ^ לא אמר דנחלקה עדותן? פשיטא, דודאי אמר!!
והיכא שמעינן ליה לרב דאמר הכי? במסכת סנהדרין ירושלמית (פ"ה), דקתני התם להך מתניתין דהכא, וכתיבא תמן הכי: תנינן תמן: 'מי שהיו שתי כיתי עדים מעידים אותו: אלו מעידים שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש: בית שמאי אומרים נחלקה עדותן ואין כאן
נזירותעדות כלל, ובית הלל אומרים: יש בכלל חמש שנים, שיהא נזיר שתים; ואמר רב: בכלל נחלקו, אבל בפרט - דברי הכל נחלקה העדות; ורבי יוחנן אומר: בפרט נחלקו, אבל בכלל: יש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים. 'פרט' = כגון שהאחת אומרת "אחת שתים" והשניה אומרת "שלש ארבע וחמש"; 'כלל' = שהאחת אומרת "שתים" והשניה אומרת "חמש" - ^ שאם אחד אומר "אחת שתים" ואחד אומר "שלש ארבע חמש" - אין זו הכחשה, ויש בכלל חמש שתים, ויהא נזיר שתים
- ^ וכן חבירו אמר
- ^ שנשאל על נזירותו
- ^ שכולן תלו נזירותן בראשון
- ^ כי תנן במתניתין 'וכולן נזירים'
- ^ כגון
- ^ של ראשון
- ^ דבכדי שאילת תלמיד לרב דאית ביה שלש תיבות "שלום עליך רבי" התפיסו כולן; ומתניתין דקתני '"ואני" "ואני" - דלא תני אלא תרין - דוקא קתני: דכי שקלת לחדא תיבה מקמא דאמר "הריני נזיר" ומצרפת ליה להנך דאמרי "ואני" "ואני" - שכולן שלשה נדרו בתוך כדי שאילת שלום תלמיד לרב, דהוויין נמי שלשה תיבות
- ^ דלימא ליה אלא הנך תלת מילי, ולאו משום דאית ליה לרבי יהודה נשיאה דלימא ליה טפי, אלא מילתא בעלמא קא משמע לן