ביאור:בבלי נזיר דף סו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רבא: לא תימא [1] ספק חזא ספק לא חזא [2], אלא ודאי חזא: [3] ספק מחמת שכבת זרע ספק מחמת ראייה; כיון שנזקק לטומאה - ספיקו טמא.

שכבת זרעו טמאה [שרגלים לדבר]:

למאי?: אילימא למגע - מי גרע [4] משכבת זרע דטהור [5]?

אלא זרעו של זב מטמא במשא.

מאן שמעת להא דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא?

אילימא האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: שכבת זרעו של זב אינו 'מטמא במשא, ורבי יהושע אומר: מטמא במשא, לפי שאי אפשר לה בלא ציחצוחי זיבה!

אפילו רבי יהושע לא אמר אלא משום ציחצוחי זיבה, אבל בעיניה לא אמר.

אלא אמר רב אדא בר אהבה: [6] לומר שאין תולין בה [7].

תוספות ד"ה אילימא האי תנא דתניא כו' אפילו רבי יהושע לא קאמר אלא בצחצוחי זיבה אבל בעיניה לא - ושכבת זרע דמתניתין משמע דאף בעיניה,

אלא אמר רב אדא בר אהבה לומר שאין תולין בה, דבמסכת זבין [8] תנן: הרואה קרי אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת שהקרי פוטר זיבה הבא לאחריה כל מעת לעת, אבל משנזקק לטומאה - אז לא תפטור השכבת זרע את הזיבה הבא אחריה.

סבר רב פפא קמיה דרבא למימר: [9] איידי חולשא [10] הוא דחזי [11]!

אמר ליה רבא: והתנן [12]: גר שנתגייר - מטמא מיד בזיבה [13]!?

אמר ליה: [14] אין לך חולי גדול מזה [15].

אלא תנאי היא [16], דתניא: 'שכבת זרע של זב מטמא במשא כל מעת לעת [17]; ורבי יוסי אומר: יומו [18].

במאי קמיפלגי? בדשמואל [19], דשמואל רמי: כתיב (דברים כג יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה [ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה [[20] והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל תוך המחנה]; אלמא מדשני בדיבוריה - שמע מינה דבטומאת קרי קאמר</ref> וכתיב 'לפנות ערב ירחץ במים'; מאן דאמר 'מעת לעת' [21] דייק 'מלפנות ערב' [22] ואידך דייק 'מקרה לילה' [23].

ומאן דאמר 'מלפנות ערב' - הכתיב 'מקרה לילה'?

אמר ליה: אורחא דקרי למתיא בליליא [24].

משנה:

נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי [25], שנאמר: (שמואל א א יא: ותדר נדר ותאמר יקוק צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליקוק כל ימי חייו) ומורה לא יעלה על ראשו; נאמר בשמשון 'ומורה' (שופטים יג ה: כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו, כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן; והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים) ונאמר בשמואל 'ומורה' (שמואל א א יא: ותדר נדר ותאמר יקוק צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליקוק כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו): מה 'מורה' האמורה בשמשון – נזיר [26], אף 'מורה' האמורה בשמואל – נזיר.

אמר רבי יוסי: והלא אין 'מורה' [מורא?] אלא של בשר ודם?

אמר ליה רבי נהוראי: והלא כבר נאמר (שמואל א טז ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני [ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ה' באתי] - שכבר היה עליו מורא של בשר ודם.

גמרא:

אמר ליה רב לחייא בריה:


עמוד ב

חטוף [27] ובריך [28];

וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה: חטוף ובריך.

למימרא דמברך עדיף? והתניא: 'רבי יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך!? ואמר לו רבי נהוראי: השמים! [29] כך הוא [30]! תדע: שהרי גוליירים [31] מתגרין במלחמה [32] ו[33]גבורים [34]נוצחין [35].

תנאי היא [36], דתניא: אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע [37], אלא שממהרין [38] למברך תחילה.

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעיהו נד יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

הדרן עלך הכותים אין להם נזירות

וסליקא לה מסכת נזיר!


הערות[עריכה]

  1. ^ דהאי ספיקו דאמר שמטמא
  2. ^ דקא בעי למימר ספק חזא ספק לא חזא, דמשום הכי לא מוקמינן עליה טומאה, לא לענין חיוב קרבן ולא לענין סתירה, אם כבר [אף על פי שכבר] התחיל למנות ימי ספרו, כדכתיב 'וספר לו שבעת ימים לטהרתו' (ויקרא טו יג)
  3. ^ ומיהו
  4. ^ שכבת זרע דזב
  5. ^ [במשא, אבל] דטמא במגע, כדאמר מר (נדה מג,ב) (ויקרא כב ד: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש) או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע - 'או' לרבות את הנוגע
  6. ^ מאי הא דקאמר ד'שכבת זרעו טמא'?
  7. ^ דלאחר שנזקק לטומאה, אם ראה קרי וראה זיבה - אין אותה זיבה כקרי, כי ההיא דתנן במסכת זבין (פ"ב מ"ג): הרואה קרי - אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת
  8. ^ פ"ב מ"ג
  9. ^ היינו טעמא דאין תולין את הזיבה בשכבת זרע: דאמרינן
  10. ^ שנחלש מזיבה ראשונה - שכבר נזקק לטומאת זיבה
  11. ^ נמי להך זיבה, ולא מחמת קרי; אבל היכא דלא נזקק לטומאה וראה קרי - היינו טעמא דתלינן את הזיבה בקרי, ואינו מטמא כל מעת לעת: משום דלאו ע"י חולשא הוא דחזא, דהא אכתי לא נזקק לזיבה
  12. ^ במסכת זבין
  13. ^ עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר - מטמא בזיבה מיד; ותני עלה בברייתא: במה דברים אמורים? בזמן שנתגייר מהול. והא הכא דליכא חולשא, ואפילו הכי לא תלינן את הזיבה בקרי, והוי טמא מיד
  14. ^ כיון דמקבל עליו עול מצות -
  15. ^ ולא חולי ממש קאמר, דאי חולי ממש - לא הוי מטמא בזיבה, שזו אחד משבע דרכים שבודקין בהן את הזב ששנינו במשנתינו! אלא מחמת חולשא בעלמא הוא דחזא, שכן זיבה באה מבשר מת, ולא מחמת קרי
  16. ^ אדלעיל קאי: דהא דדחינן לעיל: מאן שמעת ליה דקאמר 'שכבת זרעו מטמא במשא? רבי יהושע היא', ואמר עלה: ואפילו רבי יהושע לא אמר אלא מחמת זיבה - איכא תנאי אחריני דאמרי דליכא טעמא משום ציחצוחי זיבה, אלא שכך גזירת הכתוב
  17. ^ לאחר שראה זיבה
  18. ^ יומו בלבד שראה בו זיבה, אם ראה קרי - תולין את הקרי בזיבה, ומטמא במשא אותו היום בלבד, אבל מכאן ולהבא – לא; ולאו משום דסבירא ליה דאי אפשר בלא ציחצוחי זיבה, אלא שכך גזירת הכתוב
  19. ^ ובכי האי דשמואל קמיפלגי
  20. ^ פסוק יב
  21. ^ מטמא שכבת זרע של זב
  22. ^ דמשמע שני ערבים: 'לפנות' חד ערב משמע, כדכתיב כי פנה היום (ירמיהו ו ד), והאי דכתיב 'ערב' - היינו נמי ערב אחרינא, והוי משמע דכתיב ביה 'מערב ועד ערב' לומר לך: מערב ועד ערב מטמא שכבת זרע של זב במשא, דהכי נמי תניא לה בסיפרא: 'והיה לפנות ערב ירחץ במים' - מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת
  23. ^ דמשמע עד לילה מטמא במשא, כי זיבה, דהיינו יומו
  24. ^ כשמהרהר על משכבו ודבר הכתוב בהווה
  25. ^ כך דברי רבי נהוראי
  26. ^ דכתיב: כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן
  27. ^ כוס של ברכה
  28. ^ ברכת זימון: שתהא מקיים לברך על הכוס ברכת זימון
  29. ^ בשבועה, על שם 'וירם ימינו אל השמים וישבע בחי העולם' (דניאל יב ז)
  30. ^ שהעונה אמן גדול מן המברך
  31. ^ חלשין
  32. ^ תחלה
  33. ^ אחר כך
  34. ^ באין ו
  35. ^ אף כאן העונה אמן בא לאחר המברך, ומנצח: לומר שהעונה אמן משובח מן המברך
  36. ^ דאיכא למאן דאמר דעונה אמן משובח מן המברך ואית דאמר שהמברך משובח
  37. ^ דקרא שנאמר (תהלים לד ד) 'גדלו לה' אתי' – ברכה, 'ונרוממה שמו יחדיו' - אמן
  38. ^ ליתן שכר