ביאור:בבלי נזיר דף סו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אמר רבא: לא תימא ^[1] ספק חזא ספק לא חזא ^[2], אלא ודאי חזא: ^[3] ספק מחמת שכבת זרע ספק מחמת ראייה; כיון שנזקק לטומאה - ספיקו טמא.

שכבת זרעו טמאה [שרגלים לדבר]:

למאי?: אילימא למגע - מי גרע ^[4] משכבת זרע דטהור ^[5]?

אלא זרעו של זב מטמא במשא.

מאן שמעת להא דאמר שכבת זרע של זב מטמא במשא?

אילימא האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: שכבת זרעו של זב אינו 'מטמא במשא, ורבי יהושע אומר: מטמא במשא, לפי שאי אפשר לה בלא ציחצוחי זיבה!

אפילו רבי יהושע לא אמר אלא משום ציחצוחי זיבה, אבל בעיניה לא אמר.

אלא אמר רב אדא בר אהבה: ^[6] לומר שאין תולין בה ^[7].

תוספות ד"ה אילימא האי תנא דתניא כו' אפילו רבי יהושע לא קאמר אלא בצחצוחי זיבה אבל בעיניה לא - ושכבת זרע דמתניתין משמע דאף בעיניה,

אלא אמר רב אדא בר אהבה לומר שאין תולין בה, דבמסכת זבין ^[8] תנן: הרואה קרי אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת שהקרי פוטר זיבה הבא לאחריה כל מעת לעת, אבל משנזקק לטומאה - אז לא תפטור השכבת זרע את הזיבה הבא אחריה.

סבר רב פפא קמיה דרבא למימר: ^[9] איידי חולשא ^[10] הוא דחזי ^[11]!

אמר ליה רבא: והתנן ^[12]: גר שנתגייר - מטמא מיד בזיבה ^[13]!?

אמר ליה: ^[14] אין לך חולי גדול מזה ^[15].

אלא תנאי היא ^[16], דתניא: 'שכבת זרע של זב מטמא במשא כל מעת לעת ^[17]; ורבי יוסי אומר: יומו ^[18].

במאי קמיפלגי? בדשמואל ^[19], דשמואל רמי: כתיב (דברים כג יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה [ויצא אל מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה [^[20] והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל תוך המחנה]; אלמא מדשני בדיבוריה - שמע מינה דבטומאת קרי קאמר</ref> וכתיב 'לפנות ערב ירחץ במים'; מאן דאמר 'מעת לעת' ^[21] דייק 'מלפנות ערב' ^[22] ואידך דייק 'מקרה לילה' ^[23].

ומאן דאמר 'מלפנות ערב' - הכתיב 'מקרה לילה'?

אמר ליה: אורחא דקרי למתיא בליליא ^[24].

משנה:

נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי ^[25], שנאמר: (שמואל א א יא: ותדר נדר ותאמר יקוק צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליקוק כל ימי חייו) ומורה לא יעלה על ראשו; נאמר בשמשון 'ומורה' (שופטים יג ה: כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו, כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן; והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים) ונאמר בשמואל 'ומורה' (שמואל א א יא: ותדר נדר ותאמר יקוק צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליקוק כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו): מה 'מורה' האמורה בשמשון – נזיר ^[26], אף 'מורה' האמורה בשמואל – נזיר.

אמר רבי יוסי: והלא אין 'מורה' [מורא?] אלא של בשר ודם?

אמר ליה רבי נהוראי: והלא כבר נאמר (שמואל א טז ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני [ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ה' באתי] - שכבר היה עליו מורא של בשר ודם.

גמרא:

אמר ליה רב לחייא בריה:

עמוד ב

חטוף ^[27] ובריך ^[28];

וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה: חטוף ובריך.

למימרא דמברך עדיף? והתניא: 'רבי יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך!? ואמר לו רבי נהוראי: השמים! ^[29] כך הוא ^[30]! תדע: שהרי גוליירים ^[31] מתגרין במלחמה ^[32] ו^[33]גבורים ^[34]נוצחין ^[35].

תנאי היא ^[36], דתניא: אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע ^[37], אלא שממהרין ^[38] למברך תחילה.

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעיהו נד יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

הדרן עלך הכותים אין להם נזירות

וסליקא לה מסכת נזיר!

הערות

^ דהאי ספיקו דאמר שמטמא
^ דקא בעי למימר ספק חזא ספק לא חזא, דמשום הכי לא מוקמינן עליה טומאה, לא לענין חיוב קרבן ולא לענין סתירה, אם כבר [אף על פי שכבר] התחיל למנות ימי ספרו, כדכתיב 'וספר לו שבעת ימים לטהרתו' (ויקרא טו יג)
^ ומיהו
^ שכבת זרע דזב
^ [במשא, אבל] דטמא במגע, כדאמר מר (נדה מג,ב) (ויקרא כב ד: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש) או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע - 'או' לרבות את הנוגע
^ מאי הא דקאמר ד'שכבת זרעו טמא'?
^ דלאחר שנזקק לטומאה, אם ראה קרי וראה זיבה - אין אותה זיבה כקרי, כי ההיא דתנן במסכת זבין (פ"ב מ"ג): הרואה קרי - אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת
^ פ"ב מ"ג
^ היינו טעמא דאין תולין את הזיבה בשכבת זרע: דאמרינן
^ שנחלש מזיבה ראשונה - שכבר נזקק לטומאת זיבה
^ נמי להך זיבה, ולא מחמת קרי; אבל היכא דלא נזקק לטומאה וראה קרי - היינו טעמא דתלינן את הזיבה בקרי, ואינו מטמא כל מעת לעת: משום דלאו ע"י חולשא הוא דחזא, דהא אכתי לא נזקק לזיבה
^ במסכת זבין
^ עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר - מטמא בזיבה מיד; ותני עלה בברייתא: במה דברים אמורים? בזמן שנתגייר מהול. והא הכא דליכא חולשא, ואפילו הכי לא תלינן את הזיבה בקרי, והוי טמא מיד
^ כיון דמקבל עליו עול מצות -
^ ולא חולי ממש קאמר, דאי חולי ממש - לא הוי מטמא בזיבה, שזו אחד משבע דרכים שבודקין בהן את הזב ששנינו במשנתינו! אלא מחמת חולשא בעלמא הוא דחזא, שכן זיבה באה מבשר מת, ולא מחמת קרי
^ אדלעיל קאי: דהא דדחינן לעיל: מאן שמעת ליה דקאמר 'שכבת זרעו מטמא במשא? רבי יהושע היא', ואמר עלה: ואפילו רבי יהושע לא אמר אלא מחמת זיבה - איכא תנאי אחריני דאמרי דליכא טעמא משום ציחצוחי זיבה, אלא שכך גזירת הכתוב
^ לאחר שראה זיבה
^ יומו בלבד שראה בו זיבה, אם ראה קרי - תולין את הקרי בזיבה, ומטמא במשא אותו היום בלבד, אבל מכאן ולהבא – לא; ולאו משום דסבירא ליה דאי אפשר בלא ציחצוחי זיבה, אלא שכך גזירת הכתוב
^ ובכי האי דשמואל קמיפלגי
^ פסוק יב
^ מטמא שכבת זרע של זב
^ דמשמע שני ערבים: 'לפנות' חד ערב משמע, כדכתיב כי פנה היום (ירמיהו ו ד), והאי דכתיב 'ערב' - היינו נמי ערב אחרינא, והוי משמע דכתיב ביה 'מערב ועד ערב' לומר לך: מערב ועד ערב מטמא שכבת זרע של זב במשא, דהכי נמי תניא לה בסיפרא: 'והיה לפנות ערב ירחץ במים' - מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת
^ דמשמע עד לילה מטמא במשא, כי זיבה, דהיינו יומו
^ כשמהרהר על משכבו ודבר הכתוב בהווה
^ כך דברי רבי נהוראי
^ דכתיב: כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן
^ כוס של ברכה
^ ברכת זימון: שתהא מקיים לברך על הכוס ברכת זימון
^ בשבועה, על שם 'וירם ימינו אל השמים וישבע בחי העולם' (דניאל יב ז)
^ שהעונה אמן גדול מן המברך
^ חלשין
^ תחלה
^ אחר כך
^ באין ו
^ אף כאן העונה אמן בא לאחר המברך, ומנצח: לומר שהעונה אמן משובח מן המברך
^ דאיכא למאן דאמר דעונה אמן משובח מן המברך ואית דאמר שהמברך משובח
^ דקרא שנאמר (תהלים לד ד) 'גדלו לה' אתי' – ברכה, 'ונרוממה שמו יחדיו' - אמן
^ ליתן שכר

[1] דהאי ספיקו דאמר שמטמא

[2] דקא בעי למימר ספק חזא ספק לא חזא, דמשום הכי לא מוקמינן עליה טומאה, לא לענין חיוב קרבן ולא לענין סתירה, אם כבר [אף על פי שכבר] התחיל למנות ימי ספרו, כדכתיב 'וספר לו שבעת ימים לטהרתו' (ויקרא טו יג)

[3] ומיהו

[4] שכבת זרע דזב

[5] [במשא, אבל] דטמא במגע, כדאמר מר (נדה מג,ב) (ויקרא כב ד: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש) או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע - 'או' לרבות את הנוגע

[6] מאי הא דקאמר ד'שכבת זרעו טמא'?

[7] דלאחר שנזקק לטומאה, אם ראה קרי וראה זיבה - אין אותה זיבה כקרי, כי ההיא דתנן במסכת זבין (פ"ב מ"ג): הרואה קרי - אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת

[8] פ"ב מ"ג

[9] היינו טעמא דאין תולין את הזיבה בשכבת זרע: דאמרינן

[10] שנחלש מזיבה ראשונה - שכבר נזקק לטומאת זיבה

[11] נמי להך זיבה, ולא מחמת קרי; אבל היכא דלא נזקק לטומאה וראה קרי - היינו טעמא דתלינן את הזיבה בקרי, ואינו מטמא כל מעת לעת: משום דלאו ע"י חולשא הוא דחזא, דהא אכתי לא נזקק לזיבה

[12] במסכת זבין

[13] עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר - מטמא בזיבה מיד; ותני עלה בברייתא: במה דברים אמורים? בזמן שנתגייר מהול. והא הכא דליכא חולשא, ואפילו הכי לא תלינן את הזיבה בקרי, והוי טמא מיד

[14] כיון דמקבל עליו עול מצות -

[15] ולא חולי ממש קאמר, דאי חולי ממש - לא הוי מטמא בזיבה, שזו אחד משבע דרכים שבודקין בהן את הזב ששנינו במשנתינו! אלא מחמת חולשא בעלמא הוא דחזא, שכן זיבה באה מבשר מת, ולא מחמת קרי

[16] אדלעיל קאי: דהא דדחינן לעיל: מאן שמעת ליה דקאמר 'שכבת זרעו מטמא במשא? רבי יהושע היא', ואמר עלה: ואפילו רבי יהושע לא אמר אלא מחמת זיבה - איכא תנאי אחריני דאמרי דליכא טעמא משום ציחצוחי זיבה, אלא שכך גזירת הכתוב

[17] לאחר שראה זיבה

[18] יומו בלבד שראה בו זיבה, אם ראה קרי - תולין את הקרי בזיבה, ומטמא במשא אותו היום בלבד, אבל מכאן ולהבא – לא; ולאו משום דסבירא ליה דאי אפשר בלא ציחצוחי זיבה, אלא שכך גזירת הכתוב

[19] ובכי האי דשמואל קמיפלגי

[20] פסוק יב

[21] מטמא שכבת זרע של זב

[22] דמשמע שני ערבים: 'לפנות' חד ערב משמע, כדכתיב כי פנה היום (ירמיהו ו ד), והאי דכתיב 'ערב' - היינו נמי ערב אחרינא, והוי משמע דכתיב ביה 'מערב ועד ערב' לומר לך: מערב ועד ערב מטמא שכבת זרע של זב במשא, דהכי נמי תניא לה בסיפרא: 'והיה לפנות ערב ירחץ במים' - מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת

[23] דמשמע עד לילה מטמא במשא, כי זיבה, דהיינו יומו

[24] כשמהרהר על משכבו ודבר הכתוב בהווה

[25] כך דברי רבי נהוראי

[26] דכתיב: כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן

[27] כוס של ברכה

[28] ברכת זימון: שתהא מקיים לברך על הכוס ברכת זימון

[29] בשבועה, על שם 'וירם ימינו אל השמים וישבע בחי העולם' (דניאל יב ז)

[30] שהעונה אמן גדול מן המברך

[31] חלשין

[32] תחלה

[33] אחר כך

[34] באין ו

[35] אף כאן העונה אמן בא לאחר המברך, ומנצח: לומר שהעונה אמן משובח מן המברך

[36] דאיכא למאן דאמר דעונה אמן משובח מן המברך ואית דאמר שהמברך משובח

[37] דקרא שנאמר (תהלים לד ד) 'גדלו לה' אתי' – ברכה, 'ונרוממה שמו יחדיו' - אמן

[38] ליתן שכר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]