ביאור:בבלי נזיר דף כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר ריש לקיש: [1] כדי לחנכו במצות.

אי הכי - אפילו אשה נמי [2]?

קסבר איש חייב לחנך בנו במצות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה.

בשלמא לרבי יוחנן דאמר 'הלכה היא בנזיר' - אמטו להכי בנו אִין, בתו לא [3]; אלא לריש לקיש - אפילו בתו [4]!?

קסבר: בנו - חייב לחנכו, בתו - אינו חייב לחנכה.

בשלמא לרבי יוחנן, דאמר 'הלכה היא בנזיר' - אהכי בנזירות אִין [5], בנדרים [6] לא; אלא לריש לקיש - אפילו נדרים נמי!?

'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא בנדרים [7], דלית ליה ניוול [8], אלא [9] אפילו בנזירות דאית ליה ניוול - אפילו הכי חייב לחנכו.

בשלמא לרבי יוחנן דאמר 'הלכה היא בנזיר' - היינו דקתני מיחה או שמיחוהו קרוביו [10], אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש - כל כמיניהון קרובים [וכי יש להם כח לקרובים] דאמרין ליה לא תיגמריה מצות [שיכולים לומר שלא ילמד האב מצוות לבנו]?

קסבר [11]: כל חינוך דלא חשיב [12] לא ניחא ליה [13].

בשלמא לרבי יוחנן דאמר 'הלכה היא בנזיר' - משום הכי מגלח [14] ועביד הקפה [15], אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש 'כדי לחנכו במצות' - הא קעביד הקפה [16]!?

קסבר הקפת כל הראש [17] מדרבנן, וחינוך מדרבנן, ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן!

בשלמא לרבי יוחנן דאמר 'הלכה היא בנזיר' אהכי מגלח מייתי קרבן [18] אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש [19] כדי לחנכו במצות [20] - [21] הא [22]קא מייתי חולין לעזרה!?

קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא.

בשלמא לרבי יוחנן דאמר 'הלכה היא בנזיר' - אהכי כי מיטמא מייתי קרבן ציפרין ואכיל כהן מליקה [23], אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש [24] - [25] הא קאכיל [26] נבילה!?

קסבר [ריש לקיש] כרבי יוסי ברבי יהודה [27] דאין שחיטה לעוף מן התורה, וחולין בעזרה לאו דאורייתא [28].

וסבר רבי יוסי הכי? והתניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק [29] שאינה נאכלת? תלמוד לומר (ויקרא טו לג: והדוה בנדתה) והזב את זובו לזכר ולנקבה [ולאיש אשר ישכב עם טמאה]: מקיש נקבה לזכר: מה זכר מביא קרבן [30] על הודאי [31] - אף נקבה מביאה קרבן על הודאי [32]; ומה זכר מביא [33] על הספק - אף נקבה מביאה על הספק [34]; [35] ומה זכר ממין שהוא מביא על הודאי מביא על הספק [36] - אף נקבה ממין [37] שהיא מביאה על הודאי מביאה על הספק [38];

אי מה זכר מביא קרבן [39] ונאכל [40] - אף נקבה מביאה קרבן [41] ונאכל [42]?

אמרת [האם אמנם כך]?

תוד"ה לזכר ולנקבה ומקיש נקבה לזכר - שהרי שוין הם בהך דינא דזכר מביא קרבן על הודאי כגון חטאת בהמה אם אכל חלב והא הדין נקבה דזה דבר פשוט בלא היקש הילכך נקיש מה זכר מביא על הספק אשם תלוי אף נקבה מביאה על הספק וצ"ע דזה נמי דבר פשוט [דפרשה] באשם תלוי כתיב [43] גבי איש וגבי אשה דכל התורה כולה [44] בלשון זכר נאמרה

ונראה לר"י דמיירי בזב שבא על הזבה מה הזכר מביא חטאת אף נקבה מביאה [חטאת] ומה הוא מביא נמי כשהוא ספק זב אף היא נמי מביאה חטאת עוף היכא שבא עליה כשהיא ספק זבה, [והוא הדין דמצי למימר מה זכר וכו’] אף נקבה מביאה על הספק; ספק זבה מביאה על הספק כמו בסמוך 'ומה זכר ממין שהוא מביא קרבן על הודאי' דהיינו בהמה לחטאת הוא מביא על הספק דמביא בהמה לאשם תלוי אף נקבה ממין שמביאה על הודאי דהיינו חטאת העוף תביא על הספק עוף לחטאת

וה"ה דמצי למימר כי היכי דמביא הוא אשם על [ספק] חלב [היא נמי] מייתי לספק זיבה חטאת העוף על הספק.


עמוד ב

לא! אם אמרת בזכר [45]: שכן [46] איסור אחד [47] - תאמר בנקבה [48] ששני איסורין [49]!' [זה סוף ציטוט הברייתא, ומכאן מקשים על הדעה לעיל שרבי יוסי ברבי יהודה סובר שאין שחיטה לעוף מן התורה, וחולין לעזרה אינה דאורייתא:]

מאי 'שני איסורין'? [50] לאו [51] איסור נבילה וחולין בעזרה [52]?

מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא: [53] ודילמא מיחייב עליה משום דמיתחזי כתרין איסורין, [54] מדרבנן [55]!?

לימא כתנאי: עד מתי מדיר את בנו בנזיר? - עד שיביא שתי שערות [56] - דברי רבי; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיגיע לעונת נדרים, מאי לאו תנאי היא: דרבי [57] סבר 'הלכה היא בנזיר' [58], ואף על גב דהגיע לעונת נדרים מדיר ליה ואזיל עד דמייתי שתי שערות, ורבי יוסי ברבי יהודה, דאמר 'עד שיגיע לעונת נדרים' סבר [59] 'כדי לחנכו במצות', [60] וכיון [61]דנפיק מרשותיה - תו לא מיחייב [62]?

תוד"ה כיון דנפק ליה מרשותיה - בעצמו מצי לידור בנזיר אם ירצה תו לא מיחייב וכ"ע מופלא סמוך לאיש מדרבנן.

אמרי: לא! דכולי עלמא 'הלכה היא בנזיר', והכא במופלא הסמוך לאיש [63] קמיפלגי: רבי סבר מופלא הסמוך לאיש דרבנן [64], ואתיא דאורייתא דחיא דרבנן; ורבי יוסי ברבי יהודה סבר: מופלא הסמוך לאיש דאורייתא [65].

ואיבעית אימא: דכולי עלמא 'כדי לחנכו במצות', ומופלא הסמוך לאיש דרבנן היא: רבי [66] סבר אתי חינוך דרבנן ודחי מופלא הסמוך לאיש דרבנן, ורבי יוסי ברבי יהודה - דאמר עד שיגיע לעונת נדרים - קסבר לא אתי חינוך דרבנן ודחי מופלא הסמוך לאיש.

לימא הני תנאי כי הני תנאי, דתניא: מעשה ברבי חנינא [בר חמא?] שהדירו אביו בנזיר, והביאו לפני רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל בודקו לידע אם הביא שתי שערות אם לא הביא; רבי יוסי [ברבי חנינא?] אומר: לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לאו. אמר לו: רבי! אל תצטער לבודקני! אם קטן אני - אהיה בשביל אבא; אם גדול אני - אהיה בשביל עצמי! עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו; אמר 'מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל'! אמרו לא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל.' בשלמא לרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר [67] 'עד שיגיע לעונת נדרים' - היינו דקאמר אם קטן אני [68] אהיה [69] בשביל אבא [70]' אלא לרבי [71] דאמר 'עד שיביא שתי שערות [72]' – "ואם גדול אני אהיה בשביל עצמי" -

הערות[עריכה]

  1. ^ טעמא שהאיש מדיר את בנו בנזיר -
  2. ^ תהא מדרת את בנה בנזיר
  3. ^ דהכי היא הלכה ואין משיבין כלל
  4. ^ נמי ליהוי נזירה
  5. ^ לשון נזירות אדם יכול להזירו כדהויא הלכה למשה מסיני
  6. ^ ובלשון נדרים
  7. ^ בשאר נדרים, כגון להדירו להביא קרבן
  8. ^ מותר לשתות ביין דיכול להדירו
  9. ^ בכולה שמעתא גרסינן 'אלא' דריש לקיש; וספרים שכתוב בהן 'רבי יוסי ברבי חנינא' - שבשתא היא
  10. ^ דכי היכי דהלכה היא שהאיש מזיר את בנו - הכי נמי הלכה שיכולין למחות
  11. ^ ריש לקיש
  12. ^ כגון חינוך דנזירות, דבזיונא הוא: דקא מגלח ראשו
  13. ^ לבריה, ומשום הכי יכולים למחות
  14. ^ מותר לו לגלח
  15. ^ ואף על גב דעביד הקפה וקעבר על לאו ד'לא תקיפו', דהכי הוא הלכה למשה מסיני
  16. ^ היכי עבר על הקפה, דהוי מדאורייתא, משום חינוך
  17. ^ לא מיתסר אלא
  18. ^ ולית ביה משום חולין בעזרה
  19. ^ דאמר דלא הוי טעם אלא
  20. ^ משום חינוך
  21. ^ כיון דלא חל עליה נזירות מדאורייתא
  22. ^ אישתכח ד
  23. ^ ולית ביה לא משום חולין לעזרה ולא משום מליקה, דהכי הלכה למשה מסיני
  24. ^ כיון דמדאורייתא לא מיחייב בנזירות
  25. ^ אשתכח דקמייתי חולין לעזרה
  26. ^ כהן
  27. ^ דאמר
  28. ^ והילכך: כיון דמדאורייתא לא בעי שחיטא - לא חשיבא נבילה, ולא מייתי חולין לעזרה; דאיסור חולין בעזרה - ליתיה לרבי יוסי אלא מדרבנן; ולמאן דקא מתרץ - ידע ליה הכי היכא אמר רבי יוסי הכי
  29. ^ כגון דלידה או דזיבה
  30. ^ בהמה
  31. ^ אכל חלב בשוגג; והוא הדין לודאי זיבה
  32. ^ על ודאי לידה - חטאת העוף
  33. ^ אשם תלוי
  34. ^ על ספק לידה
  35. ^ אבל עדיין לא שמענו אם ממין בהמה אם ממין העוף:
  36. ^ אלא ממה שלמדנו שמביא זכר על הספק מאותו מין שמביא על הודאי: שלעולם מביאין בהמה
  37. ^ העוף
  38. ^ לידה וזיבה
  39. ^ על הספק
  40. ^ שהרי אשם תלוי נאכל
  41. ^ מן העוף על ספק
  42. ^ יהא נאכל
  43. ^ כגון
  44. ^ ובע"א יש לפרש
  45. ^ לכך הוא נאכל
  46. ^ אין בו אלא
  47. ^ דדילמא שומן הוא מאי דאכל, והשתא קמייתי חולין לעזרה
  48. ^ דדילמא רוח הפילה, או דבר שלא נתחייבה עליה קרבן
  49. ^ וקא פגע בשני איסורין
  50. ^ דקאמר דקא משוי לה למליקה
  51. ^ ואית בה
  52. ^ אלמא דסבירא ליה לרבי יוסי דשחיטת העוף מן התורה וחולין בעזרה מן התורה
  53. ^ מאי 'שני איסורין'?
  54. ^ בתרין איסורין
  55. ^ דאיסור מליקה ואיסור חולין בעזרה ליתא אלא מדרבנן
  56. ^ דהיינו עד בן שלש עשרה שנה; דמבן י"ב שנה ועד י"ג שנה - אם אדם יודע לשם מי נדר ולשם מי הקדיש - דבריו קיימין; והכי תנן במסכת נדה בפרק 'יוצא דופן' (מה,ב)
  57. ^ דאמר 'עד שיביא שתי שערות'
  58. ^ שהאיש מדיר את בנו בנזיר, ומשום הכי מדיר ליה עד שיביא שתי שערות
  59. ^ דטעמא לא הוי אלא
  60. ^ והילכך
  61. ^ דהגיע לעונת נדרים ו
  62. ^ לחנכו במצות והיינו דקאמר עד שיגיע לעונת נדרים
  63. ^ קטן שיודע להפלות ולומר - בזמן שהוא סמוך לאיש, דהיינו בן י"ג - לשם מי נדר, לשם מי קידש
  64. ^ מדרבנן הוא דבודקין את נדריו: אם יודע למי נדר, שמקיים את דבריו, והילכך הלכה למשה מסיני היא בנזיר דהאב מדיר את בנו בנזיר
  65. ^ נדרי מעליא הוו, וכיון דמדאורייתא נפיק ליה מרשותיה דאב - תו לא חיילי עלויה נדרי דאב. 'איש' הוי מבן י"ג שנה, ולא בפחות, שלא מצינו בכל התורה שיהא קרוי 'איש' בפחות מבן י"ג, אבל בבן י"ג מצינו שקראו הכתוב 'איש' כדכתיב (בראשית לד כה) 'ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו' וגמירי: שמעון ולוי בההיא שעתא בני י"ג שנה הוו; והרוצה לחשוב - יצא ויחשוב
  66. ^ דאמר עד שיביא שתי שערות
  67. ^ האיש אינו מדיר את בנו אלא
  68. ^ שלא הגעתי לעונת נדרים
  69. ^ נזיר
  70. ^ ואם גדול אני שהגעתי לעונת נדרים אהא בשביל עצמי
  71. ^ הא אף על גב דהוי גדול דהגיע לעונת נדרים - ברשותיה דאבוה קאי להזירו
  72. ^ ביד האב להזיר את בנו