ביאור:בבלי נזיר דף כה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

והלא דמי חטאת מעורבין בהן?

אמר רבי יוחנן: הלכה היא בנזיר ^[1].

ריש לקיש אמר: (ויקרא כב יח: דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם: איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו) לכל נדריהם ולכל נדבותם [אשר יקריבו לה' לעלה]: התורה אמרה: מוֹתר נדר יהא לנדבה ^[2].

בשלמא לרבי יוחנן דאמר 'הלכה היא בנזיר' - אמטו להכי סתומין אין ^[3], מפורשין לא ^[4]; אלא לריש לקיש ^[5] 'לכל נדריהם ולכל נדבותם' - מאי איריא סתומין? אפילו מפורשין ^[6]!

אמר רבא: מפורשין - לא מצית אמרת: כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל ^[7]:

'(דברים יב כו) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך [תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה’] ^[8] - ^[9] בולדי קדשים ובתמורתם הכתוב מדבר;

מה תקנתן? ^[10]

תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה' ^[11];

יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון ^[12] בשביל שימותו?

תלמוד לומר: ^[13]</ref> ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תֹאכֵל], לומר לך: כדרך שאתה נוהג בעולה - נהוג בתמורתה; כדרך שאתה נוהג בשלמים - נהוג בולדיהם ^[14];

יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן?

תלמוד לומר: 'רק' ^[15] - דברי רבי ישמעאל;

רבי עקיבא אומר: אינו צריך ^[16]: הרי הוא אומר 'אשם הוא'^[17] - בהוייתו יהא' ^[18].

[ומבאר רבא את הברייתא:] קתני ^[19]: 'יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו? תלמוד לומר: ועשית עולותיך ^[20]' ^[21] – אמאי? הא ולד חטאת הוא דגמירין בה מיתה ^[22]!?

אי לאו קרא ^[23] הוה אמינא ולד חטאת ^[24] בכל מקום ^[25],

עמוד ב

^[26] וולדי קדשים בבית הבחירה ^[27] - קא משמע לן ^[28] דלא ^[29].

[וממשיך רבא לבאר את הברייתא:] קתני 'יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן? - תלמוד לומר: 'רק’’ - למה לי קרא? הילכתא גמירי לה: ולד חטאת למיתה אזיל!

הכי נמי, וקרא לאשם הוא דאתא.

אשם נמי הילכתא גמירי לה: כל שאילו בחטאת מתה - באשם רועה!

אלא אי מהילכתא ^[30] הוה אמינא הילכתא ^[31], ואי ^[32] אקריביה לא ליחייב עליה ולא כלום - קא משמע לן קרא ^[33] - ^[34] דאי מקריב ליה קאים עליה בעשה ^[35].

[וממשיך רבא לבאר את הברייתא:] רבי עקיבא אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר 'אשם הוא' - בהוייתו יהא:

למה לי קרא? גמרא גמירין לה: כל שבחטאת מתה - באשם רועה!?

הכי נמי, וכי אתא קרא – לדרב, דאמר רב הונא אמר רב: אשם שניתק לרעייה ^[36], ^[37] ושחטו לשם עולה – כשר ^[38]; ^[39] טעמא דניתק, הא לא ניתק – לא ^[40], דאמר קרא 'הוא' - בהוייתו יהא ^[41].

ענין אחר אשם שניתק כגון שהפרישו ואבד, והפריש אחר תחתיו, ואחר כך נמצא, ובא גזבר ואמר: "ינתק זה לרעייה", ועבר ושחטו לשם עולה - כשר לזרוק דמו לשם עולה, ולעשותו כליל כעולה - אפילו לכתחילה, משום דזה זכר וקדשי קדשים וזה זכר וקדשי קדשים: דבאשם ועולה ליכא נקבה; אבל שאר קדשי קדשים ששחטן לשם עולה - אסור לזרוק דמן לשם עולה, ואינן כליל כעולה; דכשרין הן [האשם] כי שחטן לשם עולה, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, אבל אין יוצאין מתורתן הראשונה, אלא בחזקתן קיימו;

טעמא דניתק הא לא ניתק לא שרי לזרוק דמו ולעשותו כליל כעולה, דאמר קרא 'הוא' - בהוייתו יהא, אבל גבי שאר זבחים דלעולם אסור לעשותן עולה, שאף על פי ששחטן לשם עולה - אסור לשנות ולזרוק דמן לשם עולה, כדאמר במסכת זבחים ^[42] 'כל הני לישני [וליזול]’, הילכך לא איצטריך למיכתב 'הוא' - בהוייתו יהא.

ענין אחר ניתק ושחטו לשם עולה כשר לזרוק דמו לשם עולה אבל לא ניתק - פסול, משום דלשם אשם לא מצי זריק ליה, שהרי נתכפרו בעליו; ולשם עולה לא, דאמר קרא 'הוא' - בהוייתו יהא: דכשם שקודם שנתכפרו אם שחטו לשם עולה אינו אלא לשם אשם, הכי נמי: כי נתכפרו, הואיל ולא ניתק - אכתי הוי בחזקת אשם, ואינו זורק לשם עולה; ולשם אשם נמי לא, דהא נתכפרו! אלא הדם ישפך, והבשר ישרף; אבל שאר קדשים - כגון פסח שזקוק לרעייה - אפילו לא ניתק מפסח לשם שלמים - כשר לזרוק דמו לשם שלמים ולהקטירו לשם שלמים.

ואי קשיא: לרבי עקיבא נמי איכא למימר: אי מהילכתא הוה אמינא כו' דנימא נמי אשם הוא קרב ואין תמורתו קריבה, ולאו הבא מכלל עשה – עשה! - לרבי עקיבא ליכא למימר הכי: דבשלמא לתנא קמא, דקא יליף מ'ועשית עולותיך' - דהא כתיב עשה בקרא: 'ועשית' - להכי איכא למשמע דקאי עליה בעשה, אבל לרבי עקיבא ליכא למימר הכי, דהא לא כתיב עשה בקרא, ולא כתיב 'הוא קרב' בקרא אלא 'הוא' לחודא.

אמר מר [רבי יוחנן]: 'הלכה היא בנזיר ^[43]'; - ותו ליכא ^[44]? והתניא ^[45]: 'ושאר חייבי קינין שבתורה ^[46]

הערות[עריכה]

^ כך דהואיל וסתומין הן, אף על פי שמעורבין הן - יפלו לנדבה
^ והכא נמי: כיון דהני מעות לא צריכי, שכבר מת, הוו להו מותר, ויפלו לנדבה, ואין חוששין לדמי חטאת שבהן
^ תנן דיפלו לנדבה
^ דאין הלכה בידינו אלא מסתומין
^ דמפיק ליה מן קרא
^ כיון דמת - הוה ליה מוֹתר, ואמאי תני 'דמי חטאת ילכו לים המלח'
^ דלמיתה אזלא
^ מי הן אותן קדשים שהן עכשיו ועתידים להעמיד אחרים תחתיהם, שריבה הכתוב 'אשר יהיו לך'
^ הוי אומר
^ כמו שנאמר לאחריו [שם]:
^ שלא שינה בהן הכתוב משאר קדשים, שעולים אל המקום, כדכתיב בפרשת ויקרא [א,ג]: אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד, וכך כתוב בזבחי שלמים
^ שיכניסם לכיפה
^ לאחריו [כלומר: הפסוק הבא: דברים יב,כז
^ ולדותיהן לגבי עולה לא חשיב דאין עולה באה אלא זכר, אבל שלמים – 'אם זכר אם נקבה' כתיב (ויקרא ג א); וכן נמי באשם ליכא ולד דאינו בא אלא זכר
^ שאין הכתוב מדבר אלא בתמורת עולה וולדות שלמים, ולא בולד חטאת ותמורת אשם; 'ודם זבחיך ישפך' דכתיב בקרא - היינו שלמים
^ למעט אשם
^ Note: ויקרא ה,יט: אשם הוא: אשם אשם לה' – או : ויקרא ז,ה: והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה לה', אשם הוא
^ ולקמן מפרש מאי קאמר
^ כמו 'אמר מר'
^ הבשר והדם
^ טעמא דכתב רחמנא 'ועשית עולותיך' משום הכי לא יומתו ולדי שלמים ותמורת עולה, הא אי לא כתב קרא - אזלי למיתה
^ בלבד במסכת תמורה (כא,ב), ולא גבי שאר ולדות קדשים ותמורותיהם
^ 'ועשית עולותיך'
^ מתים
^ שהן
^ אבל
^ יעלו לבית הבחירה וימותו, כדכתיב 'תשא ובאת'
^ ועשית עולותיך
^ [אלא] דשרו להו לעולה ושלמים
^ ולא קא משמע לן מקרא
^ דלמיתה אזלה ולד חטאת ואשם רועה
^ אבל אי
^ דכתיב 'רק', ואין 'רק' אלא למעט: דהני הוא דמפרש בהו קרא 'ועשית עולותיך' - מקריב אתה ולדותיהן ותמורותיהם
^ אבל ולד חטאת ותמורת אשם
^ דלאו הבא מכלל עשה - עשה
^ כגון תמורת אשם, או שעברה שנתו, או שנתכפרו בעליו, או שמתו, - וניתק לרעייה: שיצא וירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה
^ שהקדיש
^ הואיל וסופו - לכשיפול בו מום - הוא נמכר ומביאין בדמיו עולת נדבה
^ וקא משמע לן:
^ אף שלא שחטו לשם עולה אלא ששחטו סתם - אינו כשר
^ דכל זמן שלא ניתק תורת אשם מעליו פסול
^ דף ב,א
^ דאף על פי שדמי חטאת מעורבים בהן יפלו לנדבה
^ אלא בנזיר
^ והאיכא הא, דתניא
^ שהן בעולה ויורד

[1] כך דהואיל וסתומין הן, אף על פי שמעורבין הן - יפלו לנדבה

[2] והכא נמי: כיון דהני מעות לא צריכי, שכבר מת, הוו להו מותר, ויפלו לנדבה, ואין חוששין לדמי חטאת שבהן

[3] תנן דיפלו לנדבה

[4] דאין הלכה בידינו אלא מסתומין

[5] דמפיק ליה מן קרא

[6] כיון דמת - הוה ליה מוֹתר, ואמאי תני 'דמי חטאת ילכו לים המלח'

[7] דלמיתה אזלא

[8] מי הן אותן קדשים שהן עכשיו ועתידים להעמיד אחרים תחתיהם, שריבה הכתוב 'אשר יהיו לך'

[9] הוי אומר

[10] כמו שנאמר לאחריו [שם]:

[11] שלא שינה בהן הכתוב משאר קדשים, שעולים אל המקום, כדכתיב בפרשת ויקרא [א,ג]: אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד, וכך כתוב בזבחי שלמים

[12] שיכניסם לכיפה

[13] לאחריו [כלומר: הפסוק הבא: דברים יב,כז

[14] ולדותיהן לגבי עולה לא חשיב דאין עולה באה אלא זכר, אבל שלמים – 'אם זכר אם נקבה' כתיב (ויקרא ג א); וכן נמי באשם ליכא ולד דאינו בא אלא זכר

[15] שאין הכתוב מדבר אלא בתמורת עולה וולדות שלמים, ולא בולד חטאת ותמורת אשם; 'ודם זבחיך ישפך' דכתיב בקרא - היינו שלמים

[16] למעט אשם

[17] Note: ויקרא ה,יט: אשם הוא: אשם אשם לה' – או : ויקרא ז,ה: והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה לה', אשם הוא

[18] ולקמן מפרש מאי קאמר

[19] כמו 'אמר מר'

[20] הבשר והדם

[21] טעמא דכתב רחמנא 'ועשית עולותיך' משום הכי לא יומתו ולדי שלמים ותמורת עולה, הא אי לא כתב קרא - אזלי למיתה

[22] בלבד במסכת תמורה (כא,ב), ולא גבי שאר ולדות קדשים ותמורותיהם

[23] 'ועשית עולותיך'

[24] מתים

[25] שהן

[26] אבל

[27] יעלו לבית הבחירה וימותו, כדכתיב 'תשא ובאת'

[28] ועשית עולותיך

[29] [אלא] דשרו להו לעולה ושלמים

[30] ולא קא משמע לן מקרא

[31] דלמיתה אזלה ולד חטאת ואשם רועה

[32] אבל אי

[33] דכתיב 'רק', ואין 'רק' אלא למעט: דהני הוא דמפרש בהו קרא 'ועשית עולותיך' - מקריב אתה ולדותיהן ותמורותיהם

[34] אבל ולד חטאת ותמורת אשם

[35] דלאו הבא מכלל עשה - עשה

[36] כגון תמורת אשם, או שעברה שנתו, או שנתכפרו בעליו, או שמתו, - וניתק לרעייה: שיצא וירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה

[37] שהקדיש

[38] הואיל וסופו - לכשיפול בו מום - הוא נמכר ומביאין בדמיו עולת נדבה

[39] וקא משמע לן:

[40] אף שלא שחטו לשם עולה אלא ששחטו סתם - אינו כשר

[41] דכל זמן שלא ניתק תורת אשם מעליו פסול

[42] דף ב,א

[43] דאף על פי שדמי חטאת מעורבים בהן יפלו לנדבה

[44] אלא בנזיר

[45] והאיכא הא, דתניא

[46] שהן בעולה ויורד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]