ביאור:בבלי נזיר דף מה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מכדי שערי ניקנור [דהיינו 'פתח אהל מועד’] [1] - היכא קיימין? בשערי לוייה, והתניא [2]: 'טמא מת מותר ליכנס במחנה לוייה; ולא טמא מת בלבד אלא אפילו מת עצמו, שנאמר (שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו [כי השבע השביע את בני ישראל לאמר: פקד יפקד אלקים אתכם, והעליתם את עצמתי מזה אתכם]’; מאי 'עמו'? עמו = במחיצתו, עמו = במחנה לוייה! [3]

אלא אמר אביי [4]: [5] טבול יום של זב - כזב דמי [6] ואפילו הכי [7] כיון דמחוסר כפרה לא עייל.

[לפי הריב"ן: חבריו של רבי נתן ברבי אושעיא ממשיכים ומסבירים] ואי במחנה לוייה קאי [8][9] אמאי קא קרי ליה 'אהל מועד' [10]? - [11] למימרא: מה התם [12] מחוסר כפרה לא עייל - אף למחנה לוייה נמי מחוסר כפרה לא עייל [13].

[14]

והתם מנלן [15]?

דתניא [דומה לספרי זוטא פרק יט אות יג]: (במדבר יט יג: כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ה' טמא, ונכרתה הנפש ההוא מישראל, כי מי נדה לא זרק עליו) טמא יהיה [עוד טמאתו בו] - לרבות טבול יום [16]; 'עוד טומאתו בו' - לרבות מחוסר כפרה' [17].

משנה:

תגלחת הטהרה כיצד?

היה מביא שלש בהמות: חטאת עולה ושלמים, ושוחט את השלמים, ומגלח עליהם - דברי רבי יהודה.

רבי אלעזר אומר: לא היה מגלח אלא על החטאת [לאחר שחיטת החטאת, כמו בתורת הקרבנות בויקרא: 'על עולת התמיד' דהיינו אחרי עולת התמיד; ומכאן שרבי יהודה סובר שמגלח לאחר הקרבת שלשתן], שהחטאת קודמת בכל מקום [18];

ואם גלח על אחת משלשתן [אם נהפך הסדר אך גילח אחר הראשון, שלא היה חטאת] - יצא.

רבי שמעון בן גמליאל אומר: הביא שלש בהמות ולא פירש [19] - הראויה לחטאת [20] תקרב חטאת, [21] לעולה [22] תקרב עולה, [23] לשלמים [24] תקרב שלמים.

גמרא:

תנו רבנן [ספרא במדבר פסקא לה]: (במדבר ו, יח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד [את ראש נזרו, ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים] - בשלמים הכתוב מדבר [25], שנאמר (ויקרא ג א: ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר, הוא מקריב, אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה' [(פסוק ב) וסמך ידו על ראש קרבנו] ושחטו פתח אהל מועד [וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב] [26]; אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר - או אינו אלא פתח אהל מועד ממש [27]?

אמרת: אם כן [28] - דרך בזיון הוא [29].

רבי יאשיה אומר: אינו צריך [30]: הרי אמרה תורה (שמות כ כב) לא תעלה במעלות על מזבחי [אשר לא תגלה ערותך עליו] [31] קל וחומר לדרך בזיון [32]'.

נ"א במדרש בפרשה נשא [33] ’[במדבר ו,יח] וְגִלַּח הַנָּזִיר [פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים]’ - רבי יאשיה אומר: בשלמים הכתוב מדבר או אינו וכו' אם כך אמרה תורה לא תעלה וכו' ק"ו לדבר שלא יגלח פתח אהל מועד אלא בשלמים הכתוב מדבר.

רבי יצחק אומר: אינו צריך [34], הרי הוא אומר (במדבר ו יח: וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו) ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש [אשר תחת זבח השלמים], - מי שאינו מחוסר אלא לקיחה ונתינה, יצא זה [35] שהוא מחוסר לקיחה הבאה 'ונתינה [36]'.

איכא דאמרי רבי יצחק אומר: בשלמים הכתוב מדבר; אתה אומר בשלמים הכתוב מדבר, או אינו אלא פתח אהל מועד ממש? תלמוד לומר: 'ולקח את שער ראש נזרו' - מקום שהיה מבשל שם היה מגלח.

אבא חנן אומר משום רבי אליעזר: וגלח הנזיר פתח אהל מועד - כל זמן שאין פתח אהל מועד פתוח אינו מגלח [37];

רבי שמעון שזורי אומר: וגלח הנזיר פתח אהל מועד - ולא נזירה [38],


עמוד ב

שמא יתגרו בה פרחי כהונה.

אמר לו: לדבריך - סוטה תוכיח, דכתיב בה (במדבר ה טז: והקריב אתה הכהן) והעמידה לפני ה', ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי כהונה!

אמר להן: זו כוחלת ופוקסת, זו [39] אינה כוחלת ופוקסת [40].

משנה:

היה נוטל שער ראש נזרו, ומשלח [41] תחת הדוד; ואם גילח במדינה - לא היה משלח תחת הדוד.

במה דברים אמורים [42]? - בתגלחת הטהרה, אבל בתגלחת הטומאה [43] לא היה משלח תחת הדוד [44].

רבי מאיר אומר: הכל משלחין תחת הדוד [45], [46] חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד.

וספרים שכתוב בהן במשנתנו 'אם שילח תחת הדוד של אשם יצא' - שבשתא היא, דלא גרסינן ליה במתניתין, אלא בגמרא: ת"ר, ואח"כ נוטל את הרוטב כו'; והכי פירושא דמתניתין: היה נוטל שער ראש נזרו ומשלחו תחת הדוד של שלמים ואם גילח במדינה לא היה משלחו תחת הדוד של שלמים.

גמרא:

וברישא דגמרא לא גרסינן 'אשם בנזיר מי איכא' אלא הכי גרסינן:

היה נוטל שער ראש נזרו:

תנו רבנן: ואחר כך נוטל את הרוטב, ונותן על שער ראש נזרו, ומשלח תחת הדוד של שלמים; ואם שילח תחת הדוד של חטאת ואשם – יצא.

אשם בנזיר [טהור] מי איכא?

אמר רבא: הכי קאמר: ואם נזיר טמא משלח תחת הדוד של אשם – יצא.

[ולפיכך זו משנת רבי מאיר שאומר שנזיר טמא משלח.]

מנא הני מילי [ליטול מן הרוטב]?

אמר רבא אמר קרא (במדבר ו יח: וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו, ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש) אשר תחת זבח השלמים' - [47] מזבחו [48] יהא תחתיו.

[בברייתא לעיל נאמר] ואם שילח תחת הדוד של חטאת [49] יצא

מאי טעמא?

אמר קרא: 'זבח' - לרבות את החטאת ואשם [50].

והא אפיקתיה להאי 'זבח' לרוטב?

אם כן לימא קרא 'מרוטב השלמים'; מאי 'זבח'? - שמע מינה לרבות חטאת ואשם.

ואימא כולה לחטאת ואשם הוא דאתא?

אם כן לימא 'שלמים וזבח'; מאי 'זבח השלמים'? שמע מינה תרתי.

תנו רבנן [תוספתא נזיר פ"ד מ"ו [לליברמן]]: 'הכל היו משלחין תחת הדוד חוץ מטמא שגילח במדינה מפני ששערו נקבר - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: טהורים כאן וכאן [51] היו משלחין, טמאים כאן וכאן לא היו משלחין.

וחכמים אומרים: הכל לא היו משלחין תחת הדוד חוץ מן טהור שבמקדש מפני שנעשה כמצותו [52].

משנה:

היה מבשל את השלמים או שולקן [53].

הכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל [54], וחלה מצה אחת מן הסל, ורקיק מצה אחת, ונותן על כפי הנזיר, ומניפן; ואחר כך הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים;

הערות[עריכה]

  1. ^ ששם עולין כל מחוסרי כפרה, כדגרסינן במסכת סוטה בפרק קמא (פ"ה מ"ה, דף ז,א): מעלין אותה לשער מזרח, לשער ניקנור, ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים, והוא הדין לשאר מחוסרי כפרה, כגון זבין וזבות, כדמפרש התם בגמרא
  2. ^ ואילו במחנה לוייה אפילו מת עצמו היה יכול ליכנס
  3. ^ והאי נזיר - טמא מת הוה, ואמאי אינו יכול ליכנס עד דעביד הערב שמש? אלא מדהכא לאו דווקא - התם נמי לאו דווקא לגבי זב, ואפילו לא העריב שמשו - כיון דטבל - יכול ליכנס לשם!
  4. ^ כלומר: חבריו דרבי נתן ברבי אושעיא קא מהדרי ליה לאביי
  5. ^ לעולם
  6. ^ ולא הוו דוקיא דשמעתא דבטבילה והערב שמש קאי, אלא בכפרה תליא מילתא, והאי דקא מותבית לך מנזיר טמא מת שנטמא, דאינו יכול ליכנס שם, והרי מת עצמו יכול ליכנס - הא לא קשיא: אף על גב דשאר טמאי מתים יכולים ליכנס במחנה לוייה
  7. ^ האי נזיר טמא מת אינו יכול ליכנס
  8. ^ והא נמי דאמרת [דכתיב] 'אל פתח אהל מועד' (ויקרא טו יד), דאתה סבור דבעזרה משתעי קרא, דהיינו מחנה לוייה, משום הכי קא פרכת 'מכדי שער ניקנור כו'
  9. ^ הא לא הוי: דאי במחנה לוייה קא משתעי קרא
  10. ^ הא תניא (יומא סא א) 'אהל מועד זה היכל'!
  11. ^ אלא להכי כתב 'אהל מועד':
  12. ^ בהיכל
  13. ^ והכי משמע: אימתי 'ובא לפני ה’’ - דהיינו במחנה לוייה - בזמן שהוא ראוי לבא אל אהל מועד, דהביא כפרתו, הא אם לא הביא כפרתו – לא
  14. ^ ואם תאמר: והא מצורעין נכנסין בשערי ניקנור ששם מזין על הבהונות - הא לא קשיא, דביאה במקצת לאו שמה ביאה.
  15. ^ דמחוסר כפרה לא עייל
  16. ^ שאינו צריך להביא כפרה
  17. ^ ואף על גב דהעריב שמשו - אינו יכול ליכנס עד שיביא כפרתו
  18. ^ כדכתיב (ויקרא ה ח) והקריב את אשר לחטאת ראשונה וקיימא לן (זבחים דף צ:) דאפילו חטאת העוף קודמת אף לעולת בהמה הואיל ובשאר מקומות מצינו שהיא קודמת - אף כאן בנזיר תהא קודמת כדי שיהא נזיר מגלח עליה
  19. ^ איזה מהן לחטאת
  20. ^ כגון כבשה נקבה בת שנתה
  21. ^ הראויה
  22. ^ כבש זכר בן שנתו
  23. ^ הראויה
  24. ^ איל בן שתי שנים
  25. ^ על השלמים הוא אומר שיהא מגלח
  26. ^ ולא מצינו שאר קדשים טעונין פתח אהל מועד אלא לשלמים בלבד, בשביל שהן דורון, וכדרב יהודה אמר שמואל: ושחטו פתח אהל מועד - בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול, מכאן לשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל שפסולין (ערובין דף ב,ב)
  27. ^ בפתח ההיכל יהא מגלח ולא במקום אחר
  28. ^ שלא יהא מגלח אלא בפתח ההיכל
  29. ^ ואי אתה רשאי
  30. ^ לומר מכאן שאסור דרך בזיון, דמדוכתא אחריתי נפקא
  31. ^ אלא דרך כבש, שלא לגלות בשר ערוה עליו
  32. ^ שלא ינהוג בו דרך בזיון
  33. ^ סימן ד' רמ"ב
  34. ^ לומר דמשום שהוא בזיון לא יגלח אפתח היכל, שאפילו לא יהא בו בזיון - אינו יכול לגלח אלא מבחוץ
  35. ^ שאם יהא מגלח על פתח היכל -
  36. ^ תחת הדוד; הלכך אינו יכול לגלח אלא בצד הדוד של שלמים; והאי דכתיב 'וגלח הנזיר פתח אהל מועד' - בשלמים הכתוב מדבר
  37. ^ לכך נאמר בו פתח
  38. ^ שהאשה לא מגלחת בעזרה אלא במדינה
  39. ^ סוטה
  40. ^ דהא לנוולה קא בעי וכיון דמנוולה לא אתו לאיגרויי בה
  41. ^ ומניח
  42. ^ שאם גילח במקדש משלח תחת הדוד אבל לא בזמן שגילח במדינה
  43. ^ אפילו בזמן שמגלח במקדש
  44. ^ שאין לך משלח תחת הדוד אלא הטהור שבמקדש מפני שעשה נזירותו כמצותו
  45. ^ בין טהור שגילח במדינה בין טמא שגילח בעזרה
  46. ^ ואין לך שאינו משלח תחת הדוד אלא
  47. ^ דמשמע 'אשר תחתיו יהא זבח השלמים' לומר לך
  48. ^ מן הזבח עצמו, [דהיינו מהרוטב]
  49. ^ ושל אשם
  50. ^ שהטהור ששולח תחת זבח שלו, דהיינו חטאת – יצא, ואם טמא הוא טעון שילוח תחת זבח שלו - דהיינו אשם
  51. ^ בין במקדש בין במדינה
  52. ^ שגילח במקדש כמצותו; וסתם מתניתין דידן אליבא דחכמים וכדפרשינן לעיל
  53. ^ שאינו מבושל יפה [לפי הב"ח: מבושל יותר מדאי; וכן פירש"י נדרים מט,א ד"ה שלוק: מבושל יותר מדאי. ע"כ; וכן משמעות 'שלוקה' בכל מקום.] וושקוד"ר בלע"ז
  54. ^ איכא למאן דאמר של ימין, ואיכא למאן דאמר בזרוע שנתבשלה עם האיל [במסכת חולין (צח,ב)]