ביאור:בבלי נזיר דף לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בשלמא לדידי, דאמינא משום דהיתר מצטרף לאיסור [1], [2] כגון דנפישי חולין [3]; אלא לדידך - דאמרת משום דאיכא כזית בכדי אכילת פרס - כי נפישי חולין מאי הוי [4]?

אמר ליה: הנח לתרומה בזמן הזה, דרבנן [5].

אמר ליה אביי: ממאי דהאי 'משרת' - להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא? דילמא ליתן 'טעם כעיקר' הוא דאתא [6]?

[7] ולאביי מעיקרא קא קשיא ליה מאי דקאמר רב דימי [8], וקא מותיב ליה [9] כל הלין תיובתא [10]; הדר אמר ליה [11] ליתן טעם כעיקר; בתר דשני ליה [12] - אמר ליה [13]: דילמא [14] ליתן טעם כעיקר הוא דאתא, לכדתניא: ’’משרת' - ליתן טעם כעיקר: שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין – חייב; ומכאן אתה דן כל איסורין שבתורה: ומה נזיר: שאין איסורו איסור עולם [15] ואין איסורו איסור הנאה [16] ויש היתר לאיסורו [17] [18] - עשה בו טעם כעיקר, כלאי הכרם [19] שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה [20] ואין היתר לאיסורן - אינו דין שיעשה בו טעם כעיקר! והוא הדין לערלה: בשתים [21]!

תוד"ה והוא הדין לערלה בשתים - פי' הקונטרס שאיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו תוך שלש של ערלה לא יותרו לעולם

ונ"ל דודאי 'איסורו איסור עולם', אבל יש היתר לאיסורו: כמו בשנה הרביעית דאחליה והדר אכליה, שיש לו תקנה לפירות ע"י פדיון כמעשר שני: שאע"פ שבאו מכרם ערלה! וה"ר יום טוב בן הרב ר' יהודה פירש 'שיש היתר לאיסורו' = שמותר לגרום איסורו, כגון לנטוע אילן אף אם יהיה ערלה, משא"כ בכלאי הכרם, וכן מותר לאדם לידור בנזיר.

אמר ליה: הא מני? ההוא מרבנן: [22]רבי אבהו, כי קאמר [23] - [24] לרבי עקיבא [25].

הי רבי עקיבא? אילימא רבי עקיבא דהכא, דתנן: רבי עקיבא אומר: אפילו שרה פיתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית '– חייב, וממאי? דילמא הוא דאיכא כזית [26] בעינא [27]! וכי תימא '[28] מאי למימרא'? - לאפוקי מתנא קמא דאמר עד שישתה רביעית 'יין [29]!

אלא רבי עקיבא דברייתא, דתניא: רבי עקיבא אומר: נזיר ששרה פתו ביין, ואכל כזית מפת ומיין – חייב.

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: לרבי עקיבא, דקא מוקים ליה להאי 'וכל משרת' להיתר מצטרף לאיסור, ליתן טעם כעיקר מנא ליה?

תוד"ה טעם כעיקר מנליה - ואם תאמר: ודילמא לית ליה? ויש לומר דודאי אי לא דשמעינן מקרא אחרינא טעם כעיקר לא הוה מוקי 'משרת' להיתר מצטרף לאיסור, דטפי הוה מסתבר לאוקמי 'משרת' ליתן טעם כעיקר, [כיון] דיש באיסור עצמו כזית אלא שאינו בעין אלא טעמו; משום הכי בעי מאיזה קרא נפקא ליה.

יליף מבשר בחלב: לאו טעם בעלמא הוא, ואסור - הכא נמי לא שנא.

ורבנן מבשר בחלב לא גמרינן, דחידוש הוא.

מאי חידושיה?: אילימא דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי, ובהדי הדדי אסור - כלאים נמי: האי לחודיה שרי והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור!? אלא דאי תרו ליה [שרו את הבשר] כולי יומא בחלבא שרי, ומבשיל ליה בשולי אסור!

ורבי עקיבא נמי - בשר בחלב חידוש הוא!?

אלא


עמוד ב

יליף מגיעולי עובדי כוכבים, דאמר רחמנא [30] (במדבר לא כג) כל דבר אשר יבא באש [וטהר, אך במי נדה יתחטא; וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים] [31]? [32] למימרא דאסירי גיעולי עובדי כוכבים - לאו טעמא בעלמא הוא, ואסור [33] - הכא נמי לא שנא.

תוד"ה מגיעולי עובדי כוכבים - ובפסחים [34] יליף מבשר בחלב, ובכאן מקצר לומר מגיעולי עובדי כוכבים;

והקשה ה"ר יוסי איש ירושלם: מה לגיעולי עובדי כוכבים שכן אין היתר [35]?

ותירץ דבכולהו כלי מדין הצריך הכתוב הגעלה אף לאותן שנבלעין מיין דנאסרו נזירי ישראל להשתמש בהן, דקרא בכולהו כלים כתיב, ואותן כלים שהמדינים בשלו בהן יין הוי אסירי לנזירי ישראל, דאכולם אמר רחמנא תעבירו באש.

ולרבנן נמי - תיפוק להו מגיעולי עובדי כוכבים!?

אמר ליה: התם - חידוש הוא, דהא בכל התורה כולה נותן טעם לפגם מותר [36], וגבי גיעולי עובדי כוכבים – אסור.

ולרבי עקיבא נמי - הא חידוש הוא [37]?

אמר רב הונא בר חייא: לא אסרה תורה [38] אלא לקדירה בת יומא, דלאו נותן טעם לפגם הוא [39].

ורבנן [40]?

[41] קדירה בת יומא נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא [42]!

תוד"ה דלאו נותן טעם לפגם הוא ולרבנן דאמרי חידוש הוא אי אפשר דלא פגמה [פורתא] - והוה ליה למימר: כי היכי דפגמו מרובה - שרי רחמנא, אפילו פגם מועט נמי שרי.

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: [43] מדרבנן נשמע לרבי עקיבא: לאו אמרי רבנן האי 'משרת' ליתן טעם כעיקר, ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה - לרבי עקיבא נמי, דקא מוקים ליה להאי 'משרת' להיתר מצטרף לאיסור - לימא 'מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה'?

אמר ליה: משום דהוי נזיר וחטאת - שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד - אין מלמדין.

נזיר - הא דאמרן; חטאת - מאי היא?

דתניא [ספרא צו פרשה ג ד"ה פרשה ג]: '(ויקרא ו כ) כל אשר יגע בבשרה יקדש [ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה - תכבס במקום קדש] - יכול אפילו שלא בלע? - תלמוד לומר: 'בבשרה': עד שיבלע בבשרה יקדש להיות כמוה, שאם פסולה היא [44] - יפסל [45] ואם כשרה [46] - תאכל כחמור שבה [47]'.

ורבנן?

צריכי: דאי כתב רחמנא גבי חטאת, הוה אמינא נזיר לא אתי מינה, משום דנזיר מקדשים לא ילפינן; ואי כתב רחמנא גבי נזיר - הוה אמינא מנזיר לא ילפינן, משום דחמיר איסוריה, דאפילו חרצן אסיר ליה, הלכך לא אתיא מיניה.

כתוב בספרים: לרבנן תיפוק להו להיתר מצטרף לאיסור מחטאת? התם נמי לנ"ט לפגם הוא דאתא.

ואי בעית אימא: לנותן טעם כעיקר.

ומיצרך צריכי: ליה דאי כתב רחמנא כו' והכי פירושו: ורבנן תיפוק להו לשאר איסורין שבתורה שיהא היתר מצטרף לאיסור מחטאת: דמה מצינו בחטאת, שהיתר מצטרפת לאיסור, כדאמרינן 'בבשרה' - שבלע הימנה, והוא הדין נמי לשאר איסורין שבתורה - התם נמי לגבי חטאת: לנותן טעם לפגם הוא דאתא.

ואי אמרת: אי משום נותן טעם לפגם - הא כבר שמעינן ליה מנבילה!?

חדא: במבושל וחדא בחי, דההוא דנבילה אשמועינן במידי דמבושל: שאם בישל בשר שחוטה בכלי שנתבשל בו בשר [נבילה], ונותן טעם בו - הוא מותר, דנותן טעם לפגם הוא, ומותר; ואשמועינן נמי גבי חטאת - בבשר חטאת מבושלת, ובבשר חי: דאפילו נגע בשר שלמים שאינו מבושל בכלי שנתבשל בו חטאת, או בבשר חטאת מבושלת עצמה, ונותנת בה טעם - יקדש להיות כמוה.

ואיבעית אימא: אפילו ההיא דחטאת, ליתן טעם כעיקר הוא דאתא; ואי אמרת 'אם כן הוו להו שני כתובין הבאין כאחד, ולא ילמוד מהן לשאר איסורין שכתובין - הנהו מיצרך צריכי ליה: דאי כתב רחמנא גבי חטאת, דנותן טעם כעיקר - לא אתי נזיר מיניה משום דנזיר כו':

ואית דלא גרסי להאי 'כלומר' - רבנן הוא דקמהדרי לרבי עקיבא, דאמר נזיר וחטאת הוו להו שני כתובין הבאין כאחד, ואמרי ליה: הנך - ודאי לאו שני כתובין הבאין כאחד נינהו, דמיצרך צריכי: דאי כתב רחמנא גבי חטאת דהיתר מצטרף לאיסור - נזיר לא אתי מיניה משום דנזיר כו':

ורבי עקיבא אמר לך: למאי צריכי? בשלמא אי כתב רחמנא חטאת - לא גמר נזיר מינה, דחולין מקדשים לא גמרינן; אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת מיניה, דהא כל איסורין שבתורה קא גמרי מנזיר [48]?

ורבנן אמרי לך: חטאת - להיתר מצטרף לאיסור, וחולין מקדשים לא גמרינן; ו'משרת' - ליתן טעם כעיקר: מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה.

ורבי עקיבא - תרוייהו להיתר מצטרף לאיסור, והוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדין.

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: אלא הא דתניא ’[במדבר ו,ד: כל ימי נזרו] מכל אשר יעשה מגפן היין [מחרצנים ועד זג לא יאכל] - לימד על איסורי נזיר שהן מצטרפין זה עם זה' – לרבי עקיבא, השתא יש לומר היתר מצטרף לאיסור - איסור לאיסור מבעיא?

אמר ליה: היתר לאיסור [49] בבת אחת [50], [51] איסור לאיסור - אפילו בזה אחר זה [52].

ורבי שמעון -

הערות[עריכה]

  1. ^ בכל איסורין שבתורה נמי
  2. ^ הכא ליכא למימר הכי
  3. ^ ואנן לא אמרינן דהיתר מצטרף לאיסור אלא היכא דנפישא מידי דאיסורא, וקא משלים ליה היתרא; והא דפרכינן לעיל ממקפה ומדוכה אף על גב דנפישי חולין - תבלין שאני, הואיל ותבלין לטעמא וריחא הוא דעבידי - חשיבי להו, ולא בטלי, והוי כמאן דנפישי
  4. ^ הא איכא למיחש דאיכא כזית בכדי אכילת פרס - דאורייתא
  5. ^ דלא חיישינן ליה לכזית בכדי אכילת פרס
  6. ^ שאם שרה ענבים במים ויש בו טעם יין - יהא חייב על הטעם כמו על עיקר הפרי של ענבים
  7. ^ ומקמי דמסיים אביי למילתיה, מקדים ליה הש"ס לפרוכי:
  8. ^ דבנזיר בלחוד הוא דאמרי דהיתר מצטרף לאיסור
  9. ^ אביי
  10. ^ דבשאר איסורין שבתורה נמי אמרינן הכי
  11. ^ דהכא לאו להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא אלא
  12. ^ רב דימי, דבשאר איסורין לא אמרינן 'היתר מצטרף לאיסור' אלא באיסור נזיר בלבד
  13. ^ אביי
  14. ^ אפילו לגבי נזיר לא אתא אלא כדי
  15. ^ שיש היתר לאיסורו לאחר שלשים
  16. ^ שמערבין לנזיר ביין
  17. ^ שהיין שנאסר לו עכשיו הותר לאחר שלשים
  18. ^ [הערת הריב"ן: שאין איסורו איסור עולם, אלא עד שלשים - היינו 'יש היתר לאיסורו', אלא 'שאין איסורו איסור עולם' מיירי בגופו, ו'יש היתר לאיסורו' - שיין זה שאסור לו עכשיו מותר לו לאחר זמן
  19. ^ שעורה וחרצן
  20. ^ דכתיב (דברים כב ט) 'פן תקדש', ואמרינן (חולין קטו א) פן תוקד אש
  21. ^ שאיסורו איסור הנאה ואין היתר לאיסורו; אבל אין לומר בה דאיסורו איסור עולם: שהרי לאחר שלש שנים הותרה
  22. ^ אין הכי נמי ד'משרת' כי אתא - ליתן טעם כעיקר, ואליבא דרבנן; ו
  23. ^ דכי אתא 'משרת' להיתר מצטרף לאיסור
  24. ^ אליבא
  25. ^ דאמר 'היתר מצטרף'
  26. ^ מיין לחודיה
  27. ^ הוא דקא בעי דליהוי ביה מובלע בפת כזית
  28. ^ אי איכא כזית מיין
  29. ^ אתא רבי עקיבא
  30. ^ בכלי מדין
  31. ^ ואמאי? והא ליכא בהו אלא טעם איסור שנתבשל בהן
  32. ^ אלא
  33. ^ דאיסור דנותן טעם – כעיקר!
  34. ^ דף מד: ושם
  35. ^ מצטרף לאיסור
  36. ^ דגמרינן לה מנבילה, דאמר מר (עבודה רהז סז,ב) הראויה לגר קרויה נבילה, ושאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה, ומותרת, דכל דנותן טעם לפגם מותר
  37. ^ והיכי גמרינן מיניה
  38. ^ לא נצרכה לרבי עקיבא 'כל דבר אשר יבא באש' וגו'
  39. ^ ולאו חידוש הוא; והואיל ולאו חידוש הוא, ומיתסר ביה טעם כעיקר - גמרינן מיניה לשאר איסורין שבתורה
  40. ^ דלא ילפי מיניה
  41. ^ סברי
  42. ^ וחידוש הוא
  43. ^ מאי טעמא אמרת לרבי עקיבא לית ליה בשאר איסורין שבתורה דהיתר מצטרף לאיסור?
  44. ^ שאם החטאת פסולה, כגון שעבר עליו לילה ויום, ונתבשל בו בשר שלמים
  45. ^ יהא בשר שלמים אסור כמוהו
  46. ^ שלא עבר אותו היום
  47. ^ כחמור שבחטאת: לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה, ליום ולילה בלבד
  48. ^ דהשתא לכל איסורין שבתורה בכמה שיעורין גמרינן מנזיר, כדאמרינן בפרק 'גיד הנשה' (חולין צח ב): 'מה זרוע בשלה וכו' - קדשים לא כל שכן'! אלא מדהדר כתב רחמנא חטאת – שמע מינה משום דהוי שני כתובין הבאין כאחד - לתרתי לישני, כדפרישית
  49. ^ כשנותנו בפיו
  50. ^ אבל בזה אחר זה לא
  51. ^ אבל
  52. ^ אכל חצי זית ובלעו וחזר ואכל חצי זית של איסור אחר - הרי זה מצטרף