ביאור:בבלי נזיר דף סב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יכול לא יהו נזירין? - תלמוד לומר: [בנזיר] 'איש' [והנכרי יכול להיות נזיר רגיל]!

האיתמר 'אמר רבי יוחנן הלכה היא בנזיר' [1].

[2] אי הכי (ויקרא כז ב: דבר אל בני ישראל, ואמרת אלהם) איש כי יפליא נדר בערכך [נפשת לה’] [3] בערכין למה לי? מכדי האיתקש ערכין לנדרים, דאמר קרא 'איש כי יפליא נדר בערכך' [4], והתניא גבי נדרים: ’’איש' - מה תלמוד לומר 'איש'? לרבות את העובדי כוכבים שהן נודרים נדרים ונדבות כישראל [5]; 'איש כי יפליא' בערכין למה לי?

אלא האי 'איש' [בנדרים] מיבעי ליה לאיתויי מופלא סמוך לאיש [6].

הניחא למאן דאמר מופלא סמוך לאיש דאורייתא, אלא למאן דאמר דרבנן [7] – 'איש כי יפליא' [בנדרים] למה לי?

לאיתויי מופלא סמוך לאיש דעובד כוכבים [8].

[9]

הניחא למאן דאמר "'בני ישראל נערכין ואין העובדי כוכבים נערכין'; יכול לא יהו מעריכין? תלמוד לומר 'איש'" [10]" [11] – שפיר [12], אלא למאן דאמר "בני ישראל מעריכים ואין העובדי כוכבים [13] מעריכים [14]; יכול לא יהו נערכין? תלמוד לומר 'איש' [15]" [16] – [אם כן] אפילו תינוק [17] בן חדש בר עירוכי הוא" [18], 'כי יפליא' [בערכין] למה לי?

אמר רב אדא בר אהבה: [19] לאיתויי עובד כוכבים גדול, דאף על גב דגדול הוא - אינו יודע להפלות [20]!

[21] אלא 'כי יפליא' דכתב רחמנא גבי נזירות למה לי? מכדי האיתקש נזירות לנדרים [22] – 'כי יפליא' [23] למה לי?

לאיתויי ידים שאינן מוכיחות [24]; [25] דאיתמר: ידים שאינן מוכיחות: אביי אמר: הויין ידים, רבא אמר: לא הויין ידים:

לאביי ניחא, אלא לרבא מאי איכא למימר?

אלא [לשיטת רבא דאמר ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים] 'כי יפליא' מיבעי ליה לכדרבי טרפון, דתניא: רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: אין אחד מהן נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה;

הניחא לרבי טרפון, אלא לרבנן [26] מאי איכא למימר?

אלא מיבעי ליה לכדתנן [משנה פרק קמא דחגיגה, משנה ח]: היתר נדרים פורחין באויר [27] ואין להן על מה שיסמוכו [28]'; [ותני עלה, בחגיגה י,א] רבי אליעזר אומר: יש להם על מה שיסמוכו, שנאמר: (ויקרא כז ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם) איש כי יפליא [נדר בערכך נפשת לה’], (במדבר ו ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: איש או אשה) כי יפליא [לנדר נדר נזיר להזיר לה’] שתי פעמים [29]: אחד הפלאה לאיסור [30] ואחד הפלאה להיתר [31].


עמוד ב

משנה:

חומר בעבדים מבנשים: [32] שהוא מפר נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו.

[33] הפר לאשתו - הפר עולמית [34]; [35] הפר לעבדו - יצא לחירות ומשלים נזירותו [36].

גמרא:

תנו רבנן [תוספתא נזיר [37] פרק ו הלכה ו]: 'לְמַה רבו כופו? - לנזירות [38], אבל לא לנדרים ולערכין [39].

מאי שנא גבי נזיר [40]?

[41] דאמר רחמנא (במדבר ל ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה) לאסור איסר על נפשו [לא יחל דברו, ככל היצא מפיו יעשה] - במי שנפשו קנויה לו, יצא עבד שאין נפשו קנויה לו.

אי הכי אפילו גבי נדרים נמי [42]?

אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? – כגון שהיה אשכול של ענבים מונח לפניו: גבי נדרים - דכי מיתסר בהאי לא מיתסר באחריני - לא מצי כפי ליה [43]; [44] גבי נזירות - דכי מיתסר בהאי איתסר בכולהו [45] - מצי כפי ליה [46].

[47] - וגבי נדרים מי לא עסקינן דליכא אלא האי אשכול [48], דאי לא אכיל ליה חליש [49]?!

אלא אמר רבא: כגון שהיה חרצן מונח לפניו: גבי נדרים: בהאי הוא דמיתסר, לא מצי כפי ליה; גבי נזיר: [50] - דאיתסר נמי באחריני [51] - מצי כפי ליה.

וגבי נדרים - מי לא עסקינן דליכא אלא האי חרצן [52], דאי לא אכיל ליה חליש?

אלא אמר אביי: [53] למה רבו צריך לכפותו – לנזירות [54], ואין צריך לכפותו לנדרים [55], ואינו צריך לכפותו לשבועה; מאי טעמא? דאמר קרא (ויקרא ה ד: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים) להרע או להיטיב [לכל אשר יבטא האדם בשבֻעָה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה] - מה הטבה רשות אף הרעה רשות, יצא להרע לאחרים שאין הרשות בידו [56].

משנה:

[עבד שרבו הפר נדרו להיות נזיר] עבר מכנגד פניו [57] – רבי מאיר אומר: לא ישתה; ורבי יוסי אומר: ישתה!

גמרא:

לימא בדשמואל קמיפלגי, דאמר שמואל: המפקיר עבדו - יצא לחירות, ואינו צריך גט שיחרור: רבי מאיר [58] אית ליה דשמואל [59], רבי יוסי [60] לית ליה דשמואל [61]?

לא! דכולי עלמא אית להו דשמואל [62] אלא מאן דאמר 'ישתה' - סבר [63] סוף סוף מיהדר הדר ואתי גביה לישתי חמרא [64] כי היכי דלא ליכחוש [65]; ולמאן דאמר 'לא ישתה' - סבר [66]ליהוי ליה צערא כי היכי דליהדר גביה [67].

הערות[עריכה]

  1. ^ שהאב מזיר את בנו בנזיר. הואיל דלאו מקרא נפקא - ליכא לך למימר ד'בני ישראל' אתא לומר דישראל מדירין את בניהם בנזיר ולא העובדי כוכבים, ואתא איש לרבות את העובדי כוכבים בנזיר עצמו בלא קרבן, אלא דהאי דכתיב בהו 'ישראל' קא ממעט להו מנזירות לגמרי
  2. ^ בשלמא 'איש' דכתב גבי נזיר - איידי דכתיב 'אשה', שהוא לצורך - כתב נמי 'איש', שלא לצורך; ו'איש' דגבי נדרים - לרבות את העובדי כוכבים שיהו נודרין נדרים ונדבות כישראל; אלא
  3. ^ דכתב רחמנא
  4. ^ דבחד קרא כתבינהו רחמנא
  5. ^ והוא הדין לגבי ערכין נמי, דאיתרבו להו עובדי כוכבים שיהו נערכים כישראל
  6. ^ דישראל שיהו נודרין נדרים
  7. ^ היא דנדריו נבדקין
  8. ^ מדאורייתא נודרין נדרים
  9. ^ ואל תתמה משום דבישראל אין מופלא הסמוך לאיש נודרין נדרים מן התורה [לפי שיטה זו, שאומרת שמופלא נודר רק מדרבנן], שכן מצינו בכמה מקומות שהחמירה תורה על העובד כוכבים: כגון בשורו של כנעני שהזיק לשורו של ישראל: בין תם בין מועד משלם נזק שלם, ושל ישראל שנגח של כנעני בין תם בין מועד פטור (בבא קמא לז ב).
  10. ^ גבי נדרים
  11. ^ ואיתקוש ערכין לנדרים
  12. ^ שפיר הוא דאתא 'איש כי יפליא' - לאיתויי מופלא הסמוך לאיש דעובד כוכבים, דיכול להעריך
  13. ^ גדולים
  14. ^ כלל
  15. ^ גבי נדרים
  16. ^ איתקש ערכין לנדרים להא מילתא: שיהו עובדי כוכבים גדולים נערכין, הלכך לדידיה לא אתא האי 'איש כי יפליא' דנערכין אלא לאיתויי מופלא הסמוך לאיש דעובד כוכבים דהוי נערך ולא צריך קרא דכיון דמשמע ליה 'איש' דנדרים שהן נערכין - הא ודאי פשיטא ליה דכיון דבתורת נערכין הן
  17. ^ עובד כוכבים
  18. ^ באותו ערך האמור בענין
  19. ^ כי אתא האי 'כי יפליא' -
  20. ^ דאף על פי דבישראל - כיון שהוא גדול, אף על פי שאינו יודע להפלות דבריו קיימים, כדתנן בפרק 'יוצא דופן' (נדה פ"ה מ"ו, מה,ב): 'לאחר הזמן אף על פי שאינו יודע לשם מי נדר - דבריו קיימין' - גבי עובד כוכבים מיהא אינו יכול להעריך ולנדור עד שיהא גדול ויודע להפלות לדברי הכל; דאילו להאי תנא דאמר "יכול לא יהו מעריכין? - תלמוד לומר: 'איש' גבי נדרים לרבות את העובדי כוכבים שיהו מעריכין" - בעובד כוכבים גדול ויודע להפלות קאמר, אבל בעובד כוכבים שאינו יודע להפלות – לא; ואידך תנא נמי דקאמר "ואין העובדי כוכבים מעריכין" - בעובד כוכבים גדול שאין יודע להפלות קאמר, אבל גדול ויודע להפלות - יכול להעריך ולידור, דאיתקוש ערכים לנדרים, ובנערכים הוא דפליגי, אבל במעריכין - דברי הכל עובד כוכבים גדול שאינו יודע להפלות - לא, ואתא האי 'איש כי יפליא' למעוטי; ודקאמר "יכול לא יהו נערכין - תלמוד לומר: 'איש'" לאו מדיוקא ד'איש כי יפליא' נפקא, אלא מ'איש איש' דנדרים נפקא, דאיתקש ערכין לנדרים; אלא איידי דקאמר אידך תנא "תלמוד לומר: 'איש'" קאמר איהו "תלמוד לומר: 'איש'"
  21. ^ בשלמא 'איש': איידי דכתיב 'אשה' לצורך כתב נמי 'איש' שלא לצורך, כדכתיב 'איש או אשה כי יפליא לנדור נדר וגו', וכן 'איש' גבי ערכין יתירא הוא משום דכתיב בההיא פרשתא 'אם זכר אם נקבה' ואתא ליה לדרשא דבעינן עובד כוכבים גדול שיודע להפלות
  22. ^ כדכתיב 'נדר נזיר', ובנדרים כתיב הפלאה [’כי יפליא’] וכיון דבנדרים כתיב הפלאה
  23. ^ בנזירות
  24. ^ דהויין ידים, בין בנזירות בין בנדרים; בנזיר - כגון דאמר "אהא", וכדאמר לעיל בפרק קמא (דף ב,ב) כגון שנזיר עובר לפניו; ולגבי נדרים נמי: כגון דאמר "מודרני ממך" - דאסור שיהנה משלו, ולא אמרינן 'דלמא "לא משתעינא בהדך" קאמר', וכדאמר בפרק קמא דנדרים (דף ה,א)
  25. ^ אלא למאן דאמר לא הויין ידים - מאי איכא למימר? ופלוגתא דאביי ורבא בפרק קמא דנדרים:
  26. ^ דאמרי בפירקין דלעיל שכולן [נזירים]
  27. ^ באויר העולם
  28. ^ שאין להן מקרא מן התורה על מה שיסמוכו
  29. ^ אחד בנזיר ואחד בנדרים
  30. ^ שלא לבטל את הנדר כשאין בו חרטה
  31. ^ כשיש בו חרטה ובמסכת חגיגה קאי
  32. ^ ואי זה חומר בעבדים מבנשים?
  33. ^ שאם
  34. ^ ואפילו נתארמלה או נתגרשה - מיפר מעליה כל הנזירות לגמרי
  35. ^ אבל בעבדים אינו כן:
  36. ^ שכיון שיצא לחירות - משלים לנזירותו שקיבל עליו, ומתחיל ומונה כבתחלה; ואם מנה קצת בפני רבו משלים את השאר
  37. ^ ליברמן
  38. ^ דהשתא הכי משמע: לאיזה דבר יכול לכוף את עבדו בזמן שקיבל עליו נזירות? לנזיר
  39. ^ ולא לערכין: שאם הדיר בהנאה מפירות פלוני, או שאמר "ערך פלוני עלי" - אינו יכול לכופו, ונדרו נדר וערכו ערך, וכגון שהקנה לו אחר על מנת שאין לרבו בהם כלום
  40. ^ דיכול לכופו
  41. ^ משום
  42. ^ יהא יכול לכופו ולהאכילו בעל כרחו מה שהדיר ממנו, דהאי קרא גבי נדרים קאי
  43. ^ משום דלא מכחיש ביה כלל, דאפשר ליה באחריני, דכוותה נמי גבי אשתו כהאי גוונא לא מצי מיפר, משום דלא הוי דברים שיש בהן עינוי נפש, וכדתנן בפרק 'אלו נדרים' (נדרים פ"יא מ"ב, עט,ב): "פירות מדינה זו עלי" - לא יפר, ויביא לה ממדינה אחרת
  44. ^ אבל
  45. ^ כדתנן בפרק 'הריני נזיר מגרוגרות' (לעיל פ"ב מ"ג; יא,א) מזגו לו את הכוס ואמר "הריני נזיר ממנו" - הרי זה נזיר - הכא נמי גבי אשכול: כיון דאמר "הריני נזיר ממנו" – הרי זה נזיר, והוי הפסד לרבו, דהוי כחוש ואינו יכול ליטרח
  46. ^ יכול לכופו להאכילו בעל כרחו מה שהזיר ממנו, דהאי קרא בנזיר קאי
  47. ^ מדקפסיק ותני אבל לא לנדרים
  48. ^ למיכל ליה
  49. ^ והוי דומיא דנזירות ומאי שנא דהכא כופה והכא אינו כופה
  50. ^ החרצן כי מיתסר
  51. ^ מיתסר נמי באחריני, כדתנן בפרק 'כל כינויי נזירות' (לעיל דף ג,א)
  52. ^ דלא איכא מידעם למיכל ליה אלא האי חרצן
  53. ^ הכי קתני
  54. ^ שאם נדר בנזיר ואין רבו כופהו - הרי זה אסור ביין כל זמן שאינו כופהו, לפי שאמרה תורה 'ואמרת אליהם' - לרבות את העבדים
  55. ^ אבל לענין נדרים וערכין אינו צריך להפר, וערך אין לו, שאין גופו קנוי לו, וכן בנדרים נמי: אפילו בלא כפייה מותר לשתות ביין ולאכול מכל אוכלין
  56. ^ הכא נמי כיון דקמכחיש כי לא אכיל ולא שתי, ואיכא הפסד לרבו - לא חיילא עליה שבועה
  57. ^ שברח מפניו של רבו [ולא השתחרר]
  58. ^ דאומר לא ישתה ביין
  59. ^ דאמר כיון שהפקירו רבו - יצא לחירות, והכא נמי דברח - יצא לחירות, ולא ישתה ביין, וצריך לו להשלים נזירות, כדקתני במתניתין
  60. ^ דאמר 'ישתה'
  61. ^ דאכתי ברשות רבו קאי, ולאו כל כמיניה שלא לשתות, משום דקמכחיש, ואיכא הרעה לרבו
  62. ^ והיכא דהפקירו יצא לחירות, אלא הכא כיון דלא הפקירו אלא שברח מאליו - לא יצא לחירות כלל, וברשות רביה קאי; והכא בהא קמיפלגי:
  63. ^ כיון
  64. ^ בכל היכא דאיתיה
  65. ^ ולא ליהוי פסידא לרביה
  66. ^ אף על גב דלאו כמפקיר עבדו דמי - אפילו הכי לא ישתה, משום דקנסינן ליה לעבדיה, ד
  67. ^ דאי קאי ליה גביה - כפי ליה למישתי חמרא, והלכך אמרינן ליה דלא לישתי כל זמן שהוא בורח מפני רבו בשביל שהוא תקנת רבו, ולדברי הכל בתר תקנתיה אזלינן