ביאור:בבלי נזיר דף לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אותביה [רב פפא לאביי] חמש, ומאחר דלא תניא 'חמש' - מאי טעמא אותביה?

אמר רב פפא: [באמת לא כתוב שם 'חמש', אבל] אנא סברי לאו גמרא היא בידיה [1], והדר ביה [2], ולא ידענא דגמרא היא בידיה [3] ולא הדר ביה!

רבי אלעזר בן עזריה אומר [אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג.

אלו הן 'חרצנים' ואלו הן 'זגים'? 'החרצנים' אלו החיצונים, הזגים אלו הפנימים - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: שלא תטעה: כזוג של בהמה: החיצון זוג, והפנימי עינבל.]

אמר רב יוסף: כמאן מתרגמינן 'מפורצנין' [4] ועד עיצורין [5]? כרבי יוסי. [6].

משנה:

סתם נזירות: שלשים יום.

גילח או שגילחוהו לסטים [7] - סותר שלשים יום [8].

תוד"ה סתם נזירות ל' יום - כבר שנינו זה בפ"ק [9], ואיידי דבעי למתני 'גילח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום' תני נמי 'סתם [נזירות] שלשים יום';

וטעמא דסותר שלשים יום משום דבעיא נזירות שיעלה לו תגלחת של מצוה: כדי שיהא שערו גדל כפי שראוי לגדל כסתם נזירות, דהיינו שלשים יום;

ומיירי שגלחוהו ביום מלאת, שהרי אם גלחוהו [10] או יותר - למה יסתור את הכל? איך יחזור וימנה מה שמנה כבר?

ואולי הכי נמי קאמר: סותר עד שיהו שערותיו כדי שלשים יום;

כך נמצא בפירוש ה"ר יצחק;

והלכך בנזירות של [ס’] אם גלחוהו ביום שלשים אינו סותר כלום, דאיכא עדיין גידול שער קודם יום תגלחת, ואם גלחוהו אחר שכלו ימיו [ואין] גידול שער סותר [ל’] לרבנן כדמוכח בגמרא.

נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שסיפסף כל שהוא [11] – חייב.

גמרא:

איבעיא להו: האי מזיא [12] [13] - מִלְתַחַת רַבִּי [14] או מלעיל [15]?

למאי נפקא מינה?

לנזיר שגילחוהו ליסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו: אי אמרת [16] מלתחת רבי [17] נזירות הא שקליה [18]; אלא אי אמרת מלעיל רבי, מאי דאקדיש - הא קאים [19]!?

תא שמע מהא: אינבא חיה [20] דקאים בעיקבא דבינתא [21], ואי סלקא דעתך [22] מלתחת רבי [23] ברישא דבינתא בעי למיקם [24]! [25]!

לעולם מלתחת רבי, [26] ואגב חיותא [27] נחית ואזיל אינבא [28].

תא שמע: [29] אינבא מתה - [30] ברישא דבינתא; ואי סלקא דעתך [31] מלעיל רבי - [32] בעיקבא דבינתא בעי למיקם [33]!?

התם נמי: משום דלית בה חילא [34] - שרוגי שריגא ואזיל [35].

תא שמע מבלורית דכושיים: דבתר דמגדלין לה [36] - רפיא מלתחת [37]!

[38] התם נמי איידי דקמטא היא [39] - משיכבא דרפיא [40].

תא שמע מסקרתא דרפי עמרא מלתחת, ותניא [41], ותו: כד צבעי סביא דיקנהון [42] - [43] חוורן [44]


עמוד ב

עיקבי נימהון [45] שמע מניה מלתחת רבי - שמע מניה [46].

ואלא הא דתניא נזיר שגילחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר, ואי סלקא דעתך מלתחת רבי – [47] ליסתור!? [48]

[49] כגון שגילחוהו אחר מלאת [50], ומני [51]? - רבי אליעזר היא, דאמר [52]: כל אחר מלאת - שבעה סותר [53].

מאי טעמא דרבי אליעזר? [54] [55]

יליף תגלחת טהרה מתגלחת טומאה: מה תגלחת טומאה שבעה [56] - אף תגלחת טהרה [57] שבעה [58]; [59] וקים להו לרבנן [ובכללם רבי אליעזר]: כל שבעה יומין אתיא מזייא [60] כדי לכוף ראשו לעיקרו [61].

נזיר שגילח בין בתער בין בזוג או שסיפסף כל שהוא חייב:

תנו רבנן [ספרי במדבר פיסקא כה ד"ה כל]: ’[במדבר ו,ה: כל ימי נדר נזרו] תער [לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו] - אין לי אלא תער; תלש [62], מירט [63], סיפסף [64] כל שהוא [תלש קצוות השערות בלבד] – מנין?

תלמוד לומר: קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו [65] - דברי רבי יאשיה;

רבי יונתן אומר: 'תער' - אין לי אלא תער; מירט, תלש, סיפסף כל שהוא – פטור'.

והכתיב 'קדוש יהיה' [66]?

למימרא דאם גילח ליה בתער - קאים עליה בעשה [קדוש יהיה] ולא תעשה [67]. [לחילופין: עשה = קדוש יהיה; לא תעשה = לא יעבר]

תניא אידך: ’’תער' - אין לי אלא תער; תלש, מירט, סיפסף כל שהוא – מנין?

תלמוד לומר: לא יעבור על ראשו' [68];

ומאחר שסופינו לרבות כל דבר [69] - מה תלמוד לומר תער 'לא יעבור על ראשו'?

לפי שלא למדנו לתגלחת האחרונה [70] שיהיה בתער [71];

ללמדו ממצורע אי אפשר [72],

הערות[עריכה]

  1. ^ סברא הוא בידיה דכי אכיל חרצן חייב שתים: על 'חרצן' ועל 'מכל אשר יעשה', וסברי אותיב ליה תיובתא, משום דלא נהירא ליה מילתא
  2. ^ וליהדר ביה
  3. ^ מרביה, ומשום הכי
  4. ^ דמשמע פנימי, כגון אפילו פרצידא דתותי קלא, דאמר בריש פרק קמא דמסכת תענית (דף ד,א) דהיינו גרעינין
  5. ^ משמע חיצונים, שסוחט מהמשקה, כדכתיב (בראשית מ יא) ואשחט אותם ומתרגמינן 'ועצרית יתהון'
  6. ^ רבי אלעזר בן עזריה אית ליה כרבי יוסי: מדקאמר 'שני חרצנים וזג' - משמע דלזג אחד איכא שני חרצנים
  7. ^ משמע בין באונס בין ברצון בתוך ימי נזירותו בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת
  8. ^ לפי שאין גידול שיער בפחות משלשים יום
  9. ^ דף ה.
  10. ^ בשנים
  11. ^ שתלש קצת בראש השיער
  12. ^ גירסת ריב"ן: בינתא
  13. ^ האי שיער
  14. ^ בסמוך לבשר, וכגון שצומח ויוצא מן הראש, וגדל מלמטה בצד הראש, וראשו [של השערה] [נ"א: מלמעלה עד סופו] כדקאי קאי
  15. ^ שראש השער מתגדל ויוצא מאיליו ומתגדל [מלמעלה למטה ממקום שסופו עכשיו לעת גמר גדולו מתחיל לגדל, וממתגדל עד עיקר הראש] ועיקרו כדקאי קאי
  16. ^ דהאי בינתא
  17. ^ הילכך למאי דאקדיש
  18. ^ וסותר נזירותו
  19. ^ הואיל ושיירו בו כדי לכוף בו ראשו לעיקרו דאיכא למימר דמאי דאקדיש קאי, אכתי אית ליה למיעבד תגלחת מצוה ואינו סותר
  20. ^ לינטרי"ש בלע"ז [כינה], דהוא מביצי כינים
  21. ^ בעיקר השיער סמוך לבשר
  22. ^ דהאי בינתא
  23. ^ אישתכח דכי נפיק שערא נפיק אינבא לבר
  24. ^ אינבא
  25. ^ אלא לאו שמע מינה מדקיימא אינבא בהדי בישרא - דמלעיל רבי, ואינבא בבינתא כדקאי קאי
  26. ^ והא דלא קיימא ברישא דבינתא:
  27. ^ דאית בה
  28. ^ נחתא ואזלה לתחת לבהדי בישרא
  29. ^ מדהאי
  30. ^ קיימא
  31. ^ דהאי בינתא
  32. ^ אישתכח דכי היכי דמעיקרא קיימא
  33. ^ הכי נמי איבעי לה למיקם השתא בעיקרא דבינתא
  34. ^ שאין בה כח דהא הויא מתה
  35. ^ משתמטא ואזלה [מחליק ויורד] כלפי רישא דבינתא משום הכי קיימא לה התם, ולעולם מלעיל רבי
  36. ^ שמקלעין את השיער זה בזה [ועושים צמה]
  37. ^ סמוך לבשר, ומדרפיא לתחת, לבהדי בישרא, ולא מלעיל – שמע מינה דמלתחת הנץ השיער ויצא, משום הכי מרפו להני שערי מלתחת, ולא מקלעי באידך בינתא
  38. ^ לעולם מלעיל רבי,
  39. ^ שמהדק בלורית, ודוחק מעצמו למטה מחמת הגדיל [הצמה או הבלורית שקלע בשערותיו] כששוכב עליה
  40. ^ מחמת שכיבה הוא, ששוכב על הבלורית - רפיא לה מלתחת
  41. ^ כלומר: עד השתא בעינן לפרושי לך ממידי דסברא, דלא תליא במידי דתניא; אלא השתא איכא למישמע מהא: [ברייתא בבכורות פ"ט מ"ז, בבלי נח,ב] דסוקרין על העשירי לשום מעשר, דמתקשר כל השיער ביחד מחמת הצבע של סיקרא, ולבתר הכי רפיא עמרא מלתחת, ומאי טעמא - לאו משום דההוא דרפי - רבי ליה לבתר הכי, והא סברא הויא במידי דתניא
  42. ^ כי היכי דליתחזו דרדקיא
  43. ^ ובתר הכי
  44. ^ מתלבנים
  45. ^ עיקרי שערי זקנם
  46. ^ ומאי דקא קדיש האי נזיר - שקלוה מיניה, ואיבעי ליה למיסתר ולמימני נזירות אחרת כי היכי דליקדוש שיער
  47. ^ ואמאי אינו סותר,
  48. ^ דהא אמרינן דמלתחת רבי, ושקלוה מיניה לההוא שיער דאקדיש שלא לגלח עד סוף נזירותו!
  49. ^ לעולם מלתחת רבי, והכא במאי עסקינן? -
  50. ^ שלשים לנזירותו קודם שהספיק לגלח
  51. ^ והא מני
  52. ^ לעיל בפרק 'מי שאמר הריני נזיר מגלח' (טז,ב)
  53. ^ שאם [נזיר שנזר מאה יום] נטמא יום ק"א - רבי אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה לאחר תגלחת, כי היכי דבתוך אלו שבעה ימים תירבי מזיא, כי היכי דתיהוי 'כדי לכוף ראשו לעיקרו'; והכא נמי: הואיל דפשו ליה כדי לכוף ראשו לעיקרו - אינו צריך ליסתור כלום, אלא מיד מגלח
  54. ^ דאמר כל לאחר מלאת - שבעה ימים סותר ותו לא?
  55. ^ בשלמא כי נטמא לאחר מלאת דסותר שבעה כנגד שבעה ימים שֶמוֹנֶה בהן: שלישי ושביעי, ומגלח בשביעי, כדתניא (לקמן מד,ב): 'תגלחת הטומאה כיצד? - מזה בשלישי ובשביעי [ומגלח בז’], כדכתיב ביום השביעי יגלחנו (במדבר ו ט)?
  56. ^ לאחר שנטמא - מגלח לאחר שבעה, וכדפרישית
  57. ^ לאחר מלאת - אינו צריך למנות אלא
  58. ^ לאחר תגלחת, כדי שיהא יכול לגדל [אולי צ"ל 'לגלח’] קצת שיער בתגלחת טהרה
  59. ^ וקודם מלאת לא מיתוקמא, משום דקודם מלאת סותר שלשים, וכדפרשינן בפירקא (לעיל ו,ב) לדברי רבי אליעזר: התורה אמרה 'נטמא ביום מלאת - תן לו תורת נזיר', אלא כל אחר מלאת נטמא או נתגלח לגמרי שלא הניחו בו שיער כלל - סגי ליה בתגלחת כל דהו,
  60. ^ כיון דבהנך שבעה ימים גדלא מזיא
  61. ^ – סגיא; ואילו הכא: כיון דשיירו בו כדי לכוף ראשון לעיקרו - אינו צריך ליסתור כלל, ומגלח לאלתר, ומביא קרבנותיו ומותר ביין
  62. ^ שיער בסמוך לבשר אבל לא עקרו לגמרי, וכגון שעיקרו נראה
  63. ^ דעקרו לגמרי ממקום גידולו
  64. ^ כמו 'סוף'
  65. ^ שלא ישירנו בשום דבר ויניחנו לגדל פרע
  66. ^ דמשמע שלא יסירנו בשום דבר, להכי כתב 'קדוש'
  67. ^ דמשמע 'קדוש יהיה' - שלא יעבירנו בתער, ולאו הבא מכלל עשה - עשה
  68. ^ לרבות המעבירין
  69. ^ המעביר, כדכתיב 'לא יעבור'
  70. ^ של טהרה לאחר תשלום ימי נזירות
  71. ^ לפי שלא כתב אלא 'וגילח... ולקח את שער ראש נזרו' (במדבר ו יח) - לכך כתב לך 'תער' כאן, שאינו צריך ללמדך שאותה תגלחת לא תהא אלא בתער
  72. ^ דמצורע הוי חמור, לפי שהוא צריך לגלח את כל שערו כדי שיהא כל בשרו בתגלחת, מה שאין בנזיר