ביאור:בבלי נזיר דף סא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תני רבי חייא: '[1]זה לפני ביאת מים <חיים> וזה לאחר ביאת מים; [2] זה לפני זריקת דמים וזה לאחר זריקת דמים [3]'.

שתגלחת הנגע [דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהיא ודאי, אבל בזמן שהיא ספק אינה דוחה]:

בעי רמי בר חמא: הני ארבע תגלחיות דקאמר [4]: משום מצוה [5]? או [6] משום אעבורי שיער טומאה [7]? [ואם תשאל] למאי נפקא מינה? לעבורי בנשא [סם] [8]: אי אמרת משום מצוה לעבורי בנשא – לא, ואי אמרת משום אעבורי שיער טומאה - אפילו סכיה נשא נמי; מאי?

אמר רבא: תא שמע: ומגלח ארבע תגלחיות: אי סלקא דעתך משום עבורי שיער טומאה [9] - אפילו בשלש נמי סגיא ליה [10] שמע מינה [11] משום מצוה [12]?

שמע מינה.

הדרן עלך שני נזירים


=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

נזיר סא,א פרק תשיעי הכותים אין להם

משנה:

הכותים הגויים [13] אין להם נזירות [14];

נשים ועבדים יש להן נזירות;

חומר בנשים מבעבדים: שהוא [האדון, הבעל] כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו [15].

גמרא:

קתני הכותים אין להם נזירות [16]' [17]</ref> - מנא הני מילי?

דתנו רבנן: '(במדבר ו ב) דבר אל בני ישראל [ואמרת אלהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'</ref> - ולא לעובדי כוכבים [18];

'ואמרת אליהם' - [19] לרבות את העבדים [20]'.

[21] למה לי קרא [22]? האמרת [23] 'כל מצוה שהאשה חייבת בה - עבד חייב בה [24]?

אמר רבא: שאני הכא [25] דאמר קרא [26]: (במדבר ל ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה) לאסור איסר על נפשו [לא יחל דברו: ככל היצא מפיו יעשה] במי שנפשו קנויה לו, יצא עבד שאין נפשו קנויה לו; הואיל ואין נפשו קנויה לו אימא גבי נזיר נמי לא? - קמשמע לן [27].

אמר מר: דבר אל בני ישראל - ולא לעובדי כוכבים'; וכל היכא דכתיב 'ישראל' - עובדי כוכבים לא? והא גבי ערכין, דכתיב (ויקרא כז ב) דבר אל בני ישראל [ואמרת אלהם: איש כי יפלא נדר בערכך נפשת לה’], ותניא: בני ישראל מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין [28]; יכול לא יהו נערכין [29]? תלמוד לומר 'איש [30]' [31]!?

שאני הכא [32] דאמר קרא (במדבר ו ז) לאביו ולאמו [לאחיו ולאחתו] לא יטמא [להם במתם כי נזר אלקיו על ראשו] במי שיש לו אב [33], יצא עובד כוכבים שאין לו אב [34] - למאי [35]? אילימא לענין ירושה – והאמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, שנאמר (דברים ב ה) [אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל] כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר [36]! אלא [37]: [38] - במי שמוזהר על כיבוד אביו [39].

מי כתיב 'כבד אביך' גבי נזיר? אלא אמר קרא 'לאביו ולאמו לא יטמא' במי שיש לו טומאה,


עמוד ב

יצא עובד כוכבים שאין לו טומאה [40].

מנלן דלית להו טומאה?

דאמר קרא: (במדבר יט כ) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל [כי את מקדש ה' טמא, מי נדה לא זרק עליו, טמא הוא] - במי שיש לו קהל, יצא זה שאין לו קהל.

ממאי? דלמא כרת הוא דלא מיחייב [41], אבל איטמויי מיטמו [42]?

אמר קרא (במדבר יט יט) והזה הטהור על הטמא [ביום השלישי וביום השביעי, וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב] - כל שיש לו טהרה [43] יש לו טומאה [44]

[45] וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה [46].

ואימא טהרה הוא דלא הויא ליה [47], [48] טומאה הויא ליה [49]?

אמר קרא [50] ואיש אשר יטמא ולא יתחטא [ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את מקדש יקוק טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא] [51].

רב אחא בר יעקב אמר: שאני הכא [52] דאמר קרא: (ויקרא כה מה: וגם מבני התושבים הגרים עמכם, מהם תקנו, וממשפחתם אשר עמכם, אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה) (ויקרא כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם [לרשת אחוזה לעלם בהם תעבדו, ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך]: כל שיש לו נחלה [53] יש לו טומאה, וכל שאין לו נחלה - אין לו טומאה [54].

אי הכי, עבדים נמי לא [55]!?

אלא אמר רבא: בשלמא גבי ערכין, שנאמר (ויקרא כז ב דבר אל) בני ישראל [ואמרת אלהם: איש כי יפלא נדר בערכך נפשת לה’] [56] בני ישראל מעריכין ואין העובדי כוכבים מעריכין; יכול לא יהו נערכין? תלמוד לומר 'איש' [57] - [58] הכא [59] בני ישראל נוזרין ומביאין קרבן, ואין העובדי כוכבים נוזרין ומביאין קרבן; יכול אף לא יהו נזירין כלל? - תלמוד לומר: (במדבר ו ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם) איש [או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה]!

אמרי: אי משום קרבן - לאו מהכא נפקא ליה [60], אלא מהתם: [61]: [ויקרא כב,יח: דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה’] לעולה (איש איש מבית ישראל - לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, דמ'לכל נדריהם ולכל נדבותם' נפקא לרבות עולה ושלמים ועופות ויין ולבונה; אם כן מה תלמוד לומר: 'לעולה', דכתיב 'אשר יקריבו לה' לעולה') - פרט לנזירות, דברי רבי יוסי הגלילי (וכיון דמהתם נפקא שאין מביאין קרבן נזירות – 'בני ישראל' דהכא למאי אתא? אלא לומר לך דלא חל עלייהו נזירות כלל! והאי דכתיב בהו 'איש' - איידי דכתיב 'אשה' לצורך - כתב נמי 'איש' שלא לצורך).

אימא (דהאי דכתיב 'בני ישראל' גבי נזירות - משום דקאתי לאשמועינן): בני ישראל נוזרין נזירות עולם ואין העובדי כוכבים נוזרים נזירות עולם (דממעט להו לעובדי כוכבים מנזירות עולם); יכול לא יהו נזירים? תלמוד לומר 'איש' (ומיהו בנזירות סתם קאי בלא קרבן מדכתיב בהו 'איש')! [והנכרי יכול להיות נזיר רגיל]?

אמר רבי יוחנן: מי כתיב 'נזיר עולם' [62]!

אימא: בני ישראל מדירין בניהם בנזיר ואין העובדי כוכבים מדירין בניהם בנזיר; יכול לא יהו נזירים [הגויים כלל]? - תלמוד לומר: 'איש' [והנכרי יכול להיות נזיר רגיל]!?

האמר רבי יוחנן [63] הלכה היא בנזיר [ובתורה אין זכר למדיר בניו, ואין התורה באה למעט מדין שאינו דין תורה]!

אימא: בני ישראל מגלחין על נזירות אביהן, ואין העובדי כוכבים מגלחין על נזירות אביהן,

הערות[עריכה]

  1. ^ טמא והוא מצורע - אין עולין לו לכאן ולכאן, לפי ש
  2. ^ נזיר טהור והוא מצורע נמי אין עולין לו לכאן ולכאן:
  3. ^ שמצורע מגלח לפני זריקה ונזיר טהור לאחר זריקת דמים
  4. ^ ומגלח ארבע תגלחיות
  5. ^ מי אמר משום מצוה אינון – ממה נפשך: תרתי קמייתא משום תרתי תגלחיות דצרעת, ושלישית משום טומאה ורביעית משום נזירות דטהרה וכולן בתער
  6. ^ דילמא
  7. ^ איתנהו
  8. ^ ואפילו מעביר לה בנשא שפיר דמי
  9. ^ הוא דמגלח
  10. ^ דכיון דשתי תגלחיות שבמצורע, ושלישית של נזיר טמא איכא עבורי שיער טומאה, והאי דהדר מגלח בתגלחת רביעית - הא ליכא עבורי שיער טומאה, ואמאי מגלח? אלא לאו
  11. ^ דכולהו איתנהו
  12. ^ לגלח ארבע תגלחיות
  13. ^ שנדרו בנזירות
  14. ^ אין נזירות חלה עליהן ומותרין לגלח ולשתות יין וליטמא למתים
  15. ^ שהעבד שנדר בנזיר - יכול רבו לכופו לשתות ביין, אבל אשתו שנדרה בנזיר - אינו יכול לכופה, וכיון שנדרה ושמע לה ולא היפר לה - שוב אינו יכול להפר
  16. ^ אין חייבין בנזירות [אפילו אם נדרו לנזור]
  17. ^ אבל הנשים והעבדים חייבין
  18. ^ בני ישראל נודרין ואין העובדי כוכבים נודרין
  19. ^ איש או אשה
  20. ^ שיש להן נזירות
  21. ^ לעבדים
  22. ^ למה לי לרבויי קרא שיש להן נזירות
  23. ^ במסכת קדושין
  24. ^ וכיון שהאשה חייבת בנזירות, כדכתיב 'איש או אשה' - איתרבו להו נמי עבדים
  25. ^ גבי נזירות: דאי לאו דאתי קרא אחרינא לרבויי עבדים - לא הואי אמינא דעבדים מחייבי בנזירות, משום
  26. ^ גבי נזירות
  27. ^ 'ואמרת אליהם' לרבות את העבדים
  28. ^ שאם אמר "ערכי עלי" לא אמר כלום
  29. ^ שאם אמר ישראל "ערך זה -עובד כוכבים – עלי" שלא יהו בדבריו כלום
  30. ^ [או אשה אין בפסוק] כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'
  31. ^ דאיתנהו בכלל ערך, ונותן ערכו כפי שנותיו של עובד כוכבים. [עד כאן פריוש הברייתא, ומכאן רואים שאין המילם 'דבר אל בני ישראל' מחייבים שאין הגוי בכלל המצוה! ועכשיו מסביר הריב"ן את מגמת השואל: לא רק לומר שהלימוד אינו מחוור, אלא לטעון עוד:] הכא נמי גבי נזירות, ליהוו עובדי כוכבים בתורת נזירות, דאם אינן נזירין להביא קרבן, דכתיב 'בני ישראל' ולא עובדי כוכבים' - ליתהנו בהו 'איש' דליהוו נזירים אבל לא מביאין קרבן, כדלקמן
  32. ^ גבי נזיר: מה שאינו בתורת נזיר כלל
  33. ^ דיבר הכתוב שהוא חייב בתורת נזיר
  34. ^ דאין אבות לעובד כוכבים
  35. ^ למאי הלכתא אמרת דאין אבות לעובד כוכבים
  36. ^ להורישה לבניו; אלמא דאית אבות לעובד כוכבים לענין ירושה
  37. ^ אימא הכי
  38. ^ 'לאמו ולאביו'
  39. ^ בא לך הכתוב לומר שלא יטמא בשביל נזירות שעליו; ועובד כוכבים - הואיל ואינו בכיבוד אביו - אין נזירות חלה עליו
  40. ^ שאם נגע [גוי] במת - אינו טמא
  41. ^ כי נכנס במקדש
  42. ^ כי נגע במת, כדי לטמא אדם וכלים; והואיל והוא מיטמא - נמצאת אתה אומר שתהא נזירות חלה עליו
  43. ^ בהזאה ובטבילת מקוה
  44. ^ ועובד כוכבים, שאין לו טהרה - אין מקבל טומאה.
  45. ^ והא דאמרינן במסכת יבמות בפרק 'הערל' (עא,ב): ערל מקבל הזאה - כגון ערל ישראל שלא נימול, שמתו אחיו מחמת מילה, אבל ערל עובד כוכבים – לא
  46. ^ וכיון שאין מקבל הזאה - לפיכך אין לו טומאה
  47. ^ שאם קיבל טומאה - אפילו שהוזה לא נטהר מטומאתו ופוסל את הקדשים במגעו
  48. ^ הא
  49. ^ שאם נגע במת שהוא טמא ומטמא אדם וכלים
  50. ^ שם, יט,כ
  51. ^ איתקש טומאה לטהרה, דתרווייהו - טומאה וטהרה - קמישתעו בחד גברא, והכי משמע: כל מי שאין לו טהרה אין לו טומאה, ועובד כוכבים, הואיל ואי אפשר לו בטהרה - אין לו טומאה
  52. ^ גבי נזירות טעמא מאי אימעיטו להו עובדי כוכבים מנזירות? כתיב הכא 'לאביו ולאמו לא יטמא' והתם
  53. ^ להוריש לבניו את עבדיו
  54. ^ דבר לך הכתוב גבי נזיר שיש לו אב ואם, כדכתיב 'לאביו ולאמו' - יש להם טומאה, והני עובדי כוכבים - הואיל ואין להם נחלה כדי להוריש עבדו לבנו, כדכתיב 'וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו', ואמרינן במסכת גיטין (לח,א) 'אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם, ולא הם קונים זה את זה' - לא הוי להו טומאה, וכל שאין לו טומאה אין לו תורת נזירות
  55. ^ לא ליהוו בתורת נזיר, לפי שאינן בתורת נחלה להוריש לבניהם, דכל מה שקנה עבד קנה רבו, ולא הן קונין זה את זה, דהא לאו ישראל נינהו
  56. ^ לא מצית למעוטי עובדי כוכבים לגמרי, דהא דכתיב 'בני ישראל' - ממעריך בלבד הוא דקממעט להו, כדאמרינן:
  57. ^ אבל לגמרי לא מצית למעוטי להו דלא ליהוו נערכין, דהא הדר בהו 'איש' דמייתי את העובדי כוכבים דליהוו נערכין
  58. ^ אבל
  59. ^ גבי נזירות ליכא לך למימר דליהוי בכלל נזיר כלל, דהיכי אמרת:
  60. ^ דהאי דכתיב בנזיר 'בני ישראל' קא ממעט להו מקרבן, ומשום מיעוטא דקרבן לא איצטריך למיכתב 'בני ישראל'
  61. ^ נפקא שאין נוזרין ומביאין קרבן, דאמרינן במסכת מנחות בפרק 'אלו מנחות נקמצות' (עג,ב)
  62. ^ בקרא, דקאמרת 'בני ישראל נוזרין נזירות עולם אבל לא העובדי כוכבים'? והא לא גמרי נזירות עולם אלא מאבשלום, כדאמרינן לעיל בפירקא קמא (דף ד,ב)
  63. ^ בפירקין ד(לעיל כח,ב)