ביאור:בבלי נזיר דף לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דלית ליה צירוף [1] – 'מכל אשר יעשה' מאי דריש ביה?

אמר לך: ההוא מיבעי ליה: לעולם אינו נזיר עד שיזיר מכולן [2].

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כל רביעיות [גירסת התוספות: כל איסורין] שבתורה [3] אין היתר מצטרף לאיסור [4] חוץ מרביעית שבנזיר, שהרי אמרה תורה 'משרת'.

מאי איכא בין רבי יוחנן לרבי אלעזר?

איכא בינייהו: דרבי יוחנן מרבי אפילו אוכלין [5], ורבי אלעזר: משקין - אִין [6], [7] מידי אחרינא [8] - לא [9].

אמר רבי אלעזר: עשר רביעיות הן [10]; ונקיט רב כהנא בידיה: חמש סומקתא [11] וחמש חיוורתא [12]: חמש סומקתא [13]: נזיר, ועושה פסח, שהורו, במקדש, ומתו:

'נזיר' - רביעית יין לנזיר;

'עושה פסח' - דאמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע כוסות הללו [14] צריך שיהא בהן [15] כדי רביעית [16];

'שהורו' – שתה רביעית יין - אל יורה [17];

'במקדש' – שתה רביעית יין ונכנס למקדש - חייב מיתה [18];

'ומתו' – דתניא [ספרא אמור פרשה ב ד"ה פרשה ב מ"ד]: 'מנין לרביעית דם שיוצאה משני מתים שהיא מטמאה באהל? - שנאמר (ויקרא כא יא) ועל כל נפשות מת לא יבא [לאביו ולאמו לא יטמא] [19].

והכי גרסינן: 'חלת רביעית שמן לחלה'

וכדאמרינן התם במסכת מנחות [20]: יתיב רבי וקא קשיא ליה: רביעית במקדש למה נמשחה? אי משום מצורע - חוץ הוא!? ואי משום נזיר - בשחיטת איל הוא דקדשי!?

אמר ליה רבי חייא: 'לחביתי כהן גדול', דמביא בכל יום ועושה בו י"ב חלות, מחציתה בבקר ומחציתה בערב, והיה מביא רביעית שמן – 'קרי עליה מארץ מרחק איש עצתי' (ישעיהו מו יא).

ואית דגרסי רביעית שמן של חלת תודה, כדאמרינן בפרק 'שתי מדות' [21]: מביא חצי לוג וחוצהו מחצה לחלות ורקיקין ומחצה לרבוכה; והאיך מחצה דרבוכה - אית בה כדי רביעית; וטעות הוא, ואינו כן: דבהדיא אמרינן התם: 'א"ל רבי אלעזר בן עזריה: אפילו אתה דורש כל היום 'בשמן - לא הייתי שומע לך, אלא רביעית שמן לשלשה מינין שבתודה: חלת מצה, ורקיק, ורבוכה; ואחד עשר יום שבין דם נדה לדם נדה כו’’ [22]

וחמש חיוורתא [23]: חלת, נזיר, ומצורע, שנפסלו, בשבת:

'חלת' - רביעית שמן לחלה;

'נזיר' - רביעית שמן לנזיר [24];

'מצורע' - רביעית מים למצורע [25];

'שנפסלו' – דתנן: 'ושאר כל המשקין טמאין פוסלין את הגוייה ברביעית [26];

'בשבת' – דתנן [שבת פ"ח מ"א]: ושאר כל המשקין ברביעית ושאר כל השופכים [27] – ברביעית.

ותו ליכא? והאיכא [28] מרביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים [29]?

בפלוגתא לא קא מיירי [30].

והא איכא [סוטה פ"ב מ"ב]: היה מביא פיילי [31] של חרס, ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור [32], ורבי יהודה אומר: רביעית?

בפלוגתא לא קא מיירי.

והאיכא [33]: כמה מים נותן לתוכה [34]? - כל שהוא; רבי זכאי אומר: רביעית [35]?

בפלוגתא לא קא מיירי.

והאיכא מקוה [36]?

בר מההיא, דבטלוה רבנן [37].

לישנא אחרינא והאיכא מקוה – דאמר: מקוה המחזיק רביעית ראוי להטביל בו מחטין וצנוריות, כדאמרינן במסכת פסחים בפרק קמא [38]: אמר רב פפא: הא דאמרת בקרקע טהורין כו' - בר מינה, דההיא דבטלוה רבנן, ואמרי דבעינן ארבעים סאה אפילו למחטין וצנוריות - כדאמרינן בחגיגה [39]: גזירה שמא יטביל מחטין וצנוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד; אלמא לכל מילי בעינן מקוה של ארבעים סאה.

לישנא אחרינא והאיכא מקוה דתנן במסכת מקואות [40]: וחכמים אומרים: אם מקבלת גובה האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק כשר אם לאו פסול' - ובטלוה רבנן. מפי המורה.

וקשיא לי: היכא בטלוה רבנן?

ויש לומר: הא דקאמר 'בטלוה רבנן' - אהא סמיך: דהא קתני עליה רבי אלעזר בר צדוק, בפרקין: כל המעורב למקוה - אם מקבל האביק כל שהוא - כשר.

לישנא אחרינא והא איכא מקוה כדתנן: שהשאיבה מטהרת ברביעית ברבייה והמשכה: שאם יש כאן עשרים סאה ורביעית ממי גשמים - הולך וממלא מן המעיין עשרים סאין חסר רביעית וזורקן לפני אותו מקום כדי שימשכו המים לתוך המקוה, דהא יש בהן ארבעים סאה - בר מההיא דבטלוה רבנן דהא קתני רישא: שיש בה עשרים ואחת סאה ממי גשמים.


עמוד ב

ואינו חייב אלא עד שיאכל מן הענבים כזית [משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין [41]; רבי עקיבא אומר: אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית - חייב [42]]:

תנא קמא לא מדמי להון לכל איסורי נזיר לשתיה [43]; ורבי עקיבא - כיון דכתיב (במדבר ו ג מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל משרת ענבים לא ישתה) וענבים לחים ויבשים לא יאכל' [44] - מה אכילה כזית [45] - אף כל איסורין [46] כזית.

וחייב על היין בפני עצמו [ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן.]

'וענבים לחים ויבשים לא יאכל' - לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו; מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה: מה כאן שהוא מין אחד [47] והן שני שמות [48], וחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו - אף כל שהוא מין אחד, והן שני שמות - חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו' לאיתויי חמרא חדתא ועינבי [49].

אמר אביי: אכל חרצן - לוקה שתים; אכל זג - לוקה שתים: אכל חרצן וזג לוקה שלש [50]!

[51]

רבא אמר: [52] אינו לוקה אלא אחת [53], [54] שאינו לוקה אלאו שבכללות [55].

ע"א אינו לוקה אלא אחת: כשאוכל זג יחיד או חרצן, ואינו לוקה משום 'כל אשר יעשה', ולא צריך לשנויי לכל הני כדשנינן לעיל.

מתיב רב פפא: רבי אלעזר [בן עזריה?] אומר: נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת; אמרו לו "אל תשתה" "אל תשתה" והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת; אכל ענבים לחים, ויבשים, חרצנים, וזגים, וסחט אשכול של ענבים ושתה - לוקה חמש! –

אי הכי [56] - לילקי שש: אחת על (במדבר ו ד: כל ימי נזרו מכל אשר יעשה) מכל אשר יעשה [מגפן היין: מחרצנים ועד זג לא יאכל]!?

תנא ושייר.

מאי שייר דהאי שייר?

שייר (במדבר ל ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו) לא יחל דברו [ככל היצא מפיו יעשה] [57];

אי משום האי - לאו שיורא הוא: כי קתני מידי דלא איתיה בדוכתא אחריתי; 'לא יחל דברו' איתיה בנדרים.

אמר ליה רבינא מפרזקיא לרב אשי: והא שייר: דבֵין הבֵיניים [58]!?

אלא אמר רב פפא [רבינא]: לא תניא מידי 'חמש' [59];

[60] והא

הערות[עריכה]

  1. ^ אפילו בכל שהוא מיחייב, כדאמרינן בפירקין ד(לעיל דף ד,א) דקסבר רבי שמעון כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן
  2. ^ כגון דאמר "הריני נזיר" סתם, ופרשינן (לעיל דף ג,ב) דמשמע מן הטומאה ומן התגלחת ומן היין; ואילו לרבנן - אפילו לא נזר אלא מאחת - חייב בכולן
  3. ^ כגון רביעית דם שמטמא באהל
  4. ^ שאין אחד מכל המשקין מצטרף עמה לרביעית
  5. ^ נמי מרבי ליה לאוכלים שבנזיר, כגון חרצן וזג וענב - שמצטרף דבר אחר עמהן בכזית
  6. ^ מצטרפין, משום דבדידיה מפרש קרא
  7. ^ אבל
  8. ^ כגון באוכלין
  9. ^ אין היתר מצטרף עמהן
  10. ^ בעשרה מקומות נתנה בהן תורה שיעור רביעית
  11. ^ יין ודם
  12. ^ מים ושמן
  13. ^ סימנא לגירסא
  14. ^ שתיקנו חכמים
  15. ^ בין כולן
  16. ^ רביעית לוג יין חי, דהיינו ביצה ומחצה, כדי שימזגנו ויעמוד כל רובע רביעית שבו כדי רביעית; וכגון דדרי על חד תלתא מיא, כדמפרש התם
  17. ^ כדכתיב 'יין ושכר אל תשת' וסמיך ליה 'ולהבדיל ולהורות' (ויקרא י ט-י); דמשמע דלענין הוראה נמי לא ישתה
  18. ^ משום שנאמר 'יין ושכר אל תשת וגו' (ויקרא י ט)
  19. ^ ועל כל נפשות מת לא יבא - דמשמע משני מתים; 'רביעית' קרי ליה 'נפש', כדאמרינן התם (שבת לא ב): רביעית דם נתתי בכם. והא דמשמע ליה הכא 'רביעית דם היוצאה משני מתים' - לאו דוקא נקט ליה, דהכי הוא משום דבפלוגתא לא קמיירי, וכן אמרינן בסמוך; והא הכא רבי עקיבא היא, ולא רבנן, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף ד,א); דאילו לרבנן - אינה מטמאה רביעית דם שיוצאה מן המת אלא כשיוצאה ממת אחד בלבד! והאי דקא נסיב לה הש"ס אליבא דרבי עקיבא - לאו דוקא, אלא איידי דאית ביה רביעית, וקא דריש ביה קרא - נסיב ליה הש"ס, ולדברי הכל ברביעית הוי [שיעורא]
  20. ^ פח,א
  21. ^ שם פט,א
  22. ^ Note: בסיפרא צו פרשה ה, וכן הוא במנחות פט,א: בשמן ברביכה שאין ת"ל ריבה שמן לרביכה הא כיצד מביא חצי לוג שמן וחוציהו [חציו] לחלות ולרקיקין וחציו לרביכה אמר לו ר' אלעזר בן עזריה: עקיבא אם אתה מרבה כל היום כולו בשמן בשמן איני שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית שמן לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני:
  23. ^ סימנא לגירסא
  24. ^ לרקיקי נזיר
  25. ^ כדאמר במסכת סוטה (טז,ב): 'ושחט את הצפור האחת אל כלי חרשׂ על מים חיים' (ויקרא יד ה), ואמרינן: כמה מים יהא נותן בו? - כדי שיהא דם צפור ניכר בהן; וכמה? - רביעית
  26. ^ מצטרפין לטמא משקין אחרים כשיהא בהן רביעית, ולפסול את הגוייה ברביעית כששותה אותן בכדי אכילת פרס
  27. ^ ששופכין אותן לרשות הרבים
  28. ^ הא דתנן במסכת ידים [פ"א מ"א]
  29. ^ ואף על גב דלית בהו כדי רביעית לשני - הואיל ולראשון הוה ביה כדי שיעור נטילה
  30. ^ דהא קמיפלגי עליה דרבי יוסי ואמרי: לאחד ולא לשנים
  31. ^ כלי גרוע
  32. ^ שבו היה נותן עפר מקרקעית המשכן, כדכתיב ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן (במדבר ה יז) להשקות את הסוטה, ובמסכת סוטה (טו,ב) קאי
  33. ^ בברכות (כה,ב)
  34. ^ לתוך עביט של מימי רגלים
  35. ^ והתם מפרש טעמא דמילתא
  36. ^ דתנן [מקוואות פ"ב מ"ד]: רבי אליעזר אומר: רביעית מים שאובין פוסלין את המקוה
  37. ^ ואמרו דפחות משלשה לוגין לא פסלי
  38. ^ יז,ב
  39. ^ כא,ב
  40. ^ פ"ז מ"י
  41. ^ במשנה ראשונה היו שונין שאינו חייב עד שישתה רביעית יין
  42. ^ בא רבי עקיבא ואמר: אפילו שרה פיתו ביין ויש יין מובלע בתוך הפת כדי זית חייב
  43. ^ דאילו ענבים בכזית ויין ברביעית
  44. ^ לכל מלתא הוא דאתא:
  45. ^ דכשם שבזמן שהן ענבים מיחייב עליהן בכזית
  46. ^ שבנזיר, בזמן שהן יין
  47. ^ דאחד לחים ויבשים - מין 'ענבים' הן
  48. ^ לח ויבש [ואמרי להו זג וחרצן]
  49. ^ שאף על פי שהן מין אחד: שהיה חדש - מתוק כענבים; הואיל ושני שמות - יש להן חייב על כל אחת ואחת
  50. ^ אחת 'מכל אשר יעשה מגפן היין' ואחת על 'חרצנים' ואחת על 'זג', ד'לא יאכל' - אכולהו קאי
  51. ^ אביי מתרץ מתניתין לטעמיה, דתני וחייב על החרצנים בפני עצמן, ועל הזגים - אפילו כשאוכל את שתיהן ביחד; וכן נמי למתניתא, דתני: לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו - ואפילו כשאוכל זג וחרצן בבת אחת.
  52. ^ אכל זג וחרצן
  53. ^ אפילו כי אכל זג וחרצן
  54. '^ ורבא מתרץ לטעמיה, כגון דלא אכל אלא אחד מהם: דלא תימא עד שיאכל לחים ויבשים בהדי הדדי וחרצנים וזגים בהדדי, אלא אפילו לא אכל אלא לחים בלבד או יבשים בלבד - לוקה אחת; ולעולם אם אכל לחים ויבשים או זג וחרצן אינו חייב אלא אחת; ולא לאתויי חמרא חדתא ועינבי; ומתניתין נמי תני וחייב על היין בפני עצמו כו' - דלא תימא עד דאכיל ליה לכולהו, אלא ודאי אכל חד מנהון – לוקה; ומיהו כי אכיל נמי כולן יחד - אינו חייב אלא אחת
  55. ^ כגון האי, דעל כמה איסורי - לית בהו אלא לאו חד
  56. ^ [אם לפי אביי] ואם איתא דלוקה משום 'כל אשר יעשה מגפן היין'
  57. ^ דלקי נמי אדידיה
  58. ^ כדאמרינן (לעיל לד,ב): 'ועד זג' - לאיתויי בין הביניים
  59. ^ אלא 'לוקה' סתם, ואיכא לתרוצי לאביי כי טעמיה ולרבא כי טעמיה, הואיל ולא נכתב ליה מניינא
  60. ^ וקמהדר הגמרא: ומאחר דלא תניא