ביאור:בבלי נזיר דף כב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תנא נמי רישא סופגת [1].
תא שמע: האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואחר כך הפר לה בעלה מביאה חטאת העוף [2] ואינה מביאה עולת העוף; ואי סלקא דעתא בעל מיגז גייז, תייתי נמי עולת העוף [3]!? ואלא מאי - מיעקר עקר? חטאת העוף נמי לא תייתי!?
הכי נמי, והא מני [4] - רבי אלעזר הקפר היא [5], דתניא: רבי אלעזר הקפר [בריבי] אומר: מה תלמוד לומר (במדבר ו יא: ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו) מאשר חטא על הנפש [וקדש את ראשו ביום ההוא]? וכי באיזו נפש חטא זה? אלא מפני שציער עצמו מן היין נקרא חוטא; והלא דברים ק"ו: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא - המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה!
תא שמע דתניא בהדיא: 'האשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה "ואני", ובא בעלה של ראשונה והפר לה - היא מותרת וחבירתה אסורה
שמע מינה בעל מיגז גייז!
[6] רבי שמעון אומר: אם אמרה לה "הריני כמותיך" [7] - שתיהן מותרות.
מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: האי [8] - היינו דרמי בר חמא, דבעי רמי בר חמא [9]: "הרי עלי כבשר זבח שלמים" [10] - מהו? כי מתפיס איניש - בעיקרא מתפיס [11] או דלמא בצננא מתפיס [12]?
מי דמי?! התם, כיון דאמר "הרי עלי כבשר זבח שלמים", אף על גב דלאחר שנזרק דמו מצי אכיל ליה בחוץ [13] - מיקדש קדיש [14], אבל הכא - אי סלקא דעתא בצננא קא מתפיס - הא הפר לה בעלה [15]!
איכא דאמרי היינו דרמי בר חמא [16]: דאי[17] אמרה לה "הריני נזירה בעיקביך" [18] - מהו?: [19] "הריני בעיקביך" בכולא מילתא [20] ושריא [21]? או דלמא כמיקמי דליפר לה בעלה [22] [23] – ואסירא [24]?
תא שמע: האשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה ואמר "ואני" אינו יכול להפר - ואי סלקא דעתך כי אמר לה "הריני בעיקביך" [25] בעיקרא קא מתפיס [26] - ליפר לה לדידה ולוקים דידיה [27]! אלא לאו שמע מינה [28]בכולא דמילתא מתפיס, והלכך הוא דלא מצי מיפר [29], הא אשה [30] דאמרה [31] "הריני בעיקביך" [32] - היא נמי מותרת?
לא! לעולם [33] בעיקרא מתפיס, והכא [34] - כיון דאמר לה "ואני" - כאומר "קיים ליכי" דמי; ואי מתשיל אהקמתו מצי מיפר, ואי לא לא.
[במשנה:] "הריני נזיר, ואת" ואמרה "אמן" - מיפר את שלה [35], ושלו קיים:
ורמינהו: "הריני נזיר ואת" ואמרה "אמן" - שניהם אסורין, ואם לאו שניהם מותרין, מפני שתלה נדרו בנדרה [36]!?
אמר רב יהודה: תני 'מיפר את שלה ושלו קיים' [במקום 'שניהם מותרים'[37]].
אביי אמר: אפילו תימא כדקתני [38] [39] - ברייתא כגון דקאמר לה "הריני נזיר ואת", דקא תלי נדרו בנדרה, [40]
הערות
[עריכה]- ^ את הארבעים, [אף על פי] דאינה צריכה
- ^ דאפילו אמרינן דתיהוי כחטאת שמתו בעליה - כיון דבעל מיעקר עקר לה לא אשכחן בה דתיזיל למיתה
- ^ ומאשם לא פריך דתייתי נמי אשם, דאין אשם בא אלא במקום שצריך ליכנס בנזירות אחרת, כי היכי דתיחול עליו נזירות בטהרה
- ^ דתני אף על גב דתיעקר ליה נזירות - מייתי ליה חטאת העוף
- ^ דאמר דצריך כפרה על שציער עצמו מן היין
- ^ ומסיים הברייתא
- ^ דמשמע "אם נתקיים נזירותיך עלי לקיים ואם לאו לא", וכיון שהפר לה בעלה לראשונה
- ^ הא דמיבעיא לן הכא 'אשה שנדרה בנזיר ושמעה חבירתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה' - אפילו למאן דאמר בעל מיגז גייז
- ^ בפרק קמא דמסכת נדרים
- ^ כגון שמונח לפניו בשר זבח שלמים, ומחית נמי דהיתרא קמיה, ואמר "זה כזה"
- ^ כדהויין הני זבחי שלמים קודם זריקה ואסירא
- ^ בהתירא דאית ביה, והיינו לאחר זריקה, שהותר בשר באכילה ושריא בצננא, היינו לבסוף; דכל דבר שהוא חם מצטנן לבסוף, והכא נמי לגבי הך איתתא: כי אמרה "ואני" - אי אמרת דבעיקרא מתפיס הויא לה כקודם הפרה, ואסירא, ואי אמרת דמיתפסה בצננא - הויא לה כלאחר הפרה ושריא
- ^ אפילו אמרת דבצננא מיתפיס - אפ"ה אסור, דזבחי שלמים לאחר זריקת דמים
- ^ דאינו נאכל אלא לשני ימים ולילה אחד, דאיכא למימר: הכי איתפיס בציננא, דאם לא כן מאי אהני דיבוריה
- ^ ולא דמי כלל ומהכא לא תפשוט
- ^ דאמר אף על גב דלאחר זריקת דמים מיקדש קדיש - כיון דמצי אכיל ליה חוץ לחומת עזרה בכל העיר - אי אמרת 'בציננא תפיס' ודאי שרי; אלא הכי איבעיא לך
- ^ Note: על פי מהר"ב רנשבורג
- ^ ובא בעלה של ראשונה והפר לה
- ^ [מי] אמרינן הא דקאמרה לה
- ^ משמע אם לנזירות לנזירות אם להיפר היפר
- ^ וכיון דהיפר בעלה לראשונה מישתריא נמי חבירתה, [והאי] 'בעיקביך' משמע בסוף
- ^ משמע, דמשמע כמו דאמרה "הריני נזירה כמותיך עד סוף נזירותיך", דהיינו סמוך להפרה דבעל דנזירותה משכה ואזלה עד שהפר לה בעל, וכשהפר לה בעל אזלה לה בסוף נזירותה, ולעולם מיקמי דליפר לה בעל אמרה
- ^ וכי הפר לה בעלה לראשונה
- ^ אסורה חבירתה
- ^ כמעיקרא, מקמי הפרה משמע, וקיימא לן נמי דבעל מיגז גייז, וכל שכן היכא דאמר "ואני" סתם ולא אמר "בעיקביך" דמשמע
- ^ אם כן אשתכח דכי קאמר לה "ואני" - משמע דניחא ליה דתתקיים עילוה נזירות עד דלימא איהו "ואני" ולקביל עילויה נזירות
- ^ הא לאו איתפיס בנדרה אלא במקמי הפרה
- ^ מדאינו יכול להפר לה - ד
- ^ דאי מיפר את שלה - נמצא מיפר את שלו
- ^ אחרת
- ^ לה
- ^ כיון דהיפר בעל לראשונה
- ^ אימא לך
- ^ טעמא מאי הוא דלא מצי מיפר לה
- ^ והאי דאמר לה "ואת" - לא הוי קיום, לפי שאין אדם יכול להזיר את אשתו בנזיר
- ^ דמשמע דקאמר "הריני נזיר אם את תהא נזירה" וכיון דלא אמרה 'אמן' - שניהם מותרין
- ^ Note: לפי הסבר זה, דברי רב יהודה מתאים להיות פתיחה לדברי אביי; אך ניתן לפרש אחרת: שבברייתא גם יהא כתוב שיכול להפר, ויהא כתוב בברייתא כך: "הריני נזיר ואת" ואמרה "אמן" - שניהם אסורין, ומיפר את שלה ושלו קיים, ואם לאו - שניהם מותרין, מפני שתלה נדרו בנדרה'; והמשנה – בשלא תלה נדרו בנדרה; ואולי זה פירוש דברי הריב"ן בסוף: ' ומתניתין, דקתני דיכול להפר את שלה, וברייתא קתני, דשניהן יכול להפר'.
- ^ שניהם מותרין
- ^ ולא קשיא; ובמאי עסקינן
- ^ דמשמע דקאמר לה "הריני נזיר אם תהא נזירה" והלכך היכא דאמרה "אמן" - שניהם אסורין; וכי לא אמרה "אמן" - שניהם מותרין, שכן הוא תולה נזרו בנזרה