ביאור:בבלי נזיר דף יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

1. אם תמצי לומר נזירות מועטת [1] - כיון דעשרה יומין הוא דיתרין [2] - לא סליק ליה הלין עשרה ודאי [3]; נזיר מאה יום - כיון דאית ליה תמנין יומין לבסוף [ויהיה לו שֵׂעָר לגלח] - סלקין ליה [עולים לו הימים הראשונים גם כן ולכן יתחיל מיד למנות ימי נזירות] או לא?

2. ואם תימצי לומר [4] חיילי [5] - [6] אמר "הריני נזיר לאחר עשרים יום" ו"מעכשיו נזיר עולם" מהו? מי חיילא עליה או לא [7]?

3. אם תימצי לומר [8]: הכא - כיון דאפשר לאיתשולי – חיילא [9], [10] אמר "הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר" סתם – מהו? הכא [11] לא אפשר לאיתשולי [12] - מי חיילא או לא [13]? אמר "כמשה בשבעה באדר" [14] – מאי [15]?

תוד"ה אמר כמשה בז' באדר מהו - דביום הוולדו דהיינו בז' באדר שמחו שמחה גדולה וביום מותו בז' באדר מסתמא רבים נדרו בנדר ורבו נזירים בישראל מחמת צער והוא אמר בסתם "אהא", היינו כמו שהיה דורו של משה בז' באדר ביום מותו, ונזירות קבל עליה? או כיום הוולדו קאמר, ושמחה קבל עליה?

וקצת קשה למאן דאמר [16] נדרים ונדבות לא קריבין בבמה, אם כן אותם שנדרו בנזיר בפטירת משה רבינו הא היו נזירים כל ימיהם ולא יכלו להקריב קרבנות: דקרבן נזיר נידר ונידב הוא, ולא היה היתר גם בשילה! וכן קשה מן נזירות דאבשלום!

פשוט מינייהו קדמייתא "הריני נזיר לאחר עשרים יום ומעכשיו מאה יום" - מונה עשרים ואחר כך מונה שלשים ואחר כך מונה שמונים, כדי להשלים נזירות ראשונה.

נטמא בימי בנו [17] - רבי יוחנן אמר: סותר [18], ריש לקיש אמר: אינו סותר [19]:

רבי יוחנן אמר סותר: [20] חדא נזירות אריכתא היא [21]; ריש לקיש אמר אינו סותר: נזירות דידיה לחוד ודבריה לחוד.


עמוד ב

נטמא בימי צרעתו [22]: רבי יוחנן אמר: סותר [23], ריש לקיש אמר: אינו סותר:

רבי יוחנן אמר: סותר, דהא בנזירות קאי [24]; ריש לקיש אמר: אינו סותר: צרעת לחוד ונזירות לחוד [25].

תוד"ה נטמא בימי צרעתו - אמר "הריני נזיר מהיום" והתחיל למנות נזירות [שימי] חלוטו אינו עולה לנזירות וגם אינו סותר, כדלקמן בפרק 'מי שאמר' [26] ונטמא במת בימי חלוטו: לר"ל אינו סותר הימים הראשונים שמנה לנזירותו קודם ימי צרעתו, וכשיטהר מצרעתו - יגלח ויביא קרבנות מצורע ויחזור וישלים מנין נזירות כמו שפסק; ור' יוחנן אומר סותר, דהא בנזירות קאי ועדיין לא מנה המאה, ולכשיטהר מצרעתו צריך למנות כל ימי נזירותו.

וצריכא [27]: דאי איתמר בהך קמייתא - בההיא אמר רבי יוחנן 'סותר' - שם נזירות אחת היא, אבל בהא - אימא מודה ליה לריש לקיש, דנזיר לחוד וצרעת לחוד; ואי איתמר בהא - בהא קאמר ריש לקיש, אבל בהך - אימא מודה ליה לרבי יוחנן? – צריכא.

נטמא ביום גידול שער [28]: רב אמר: אינו סותר; אפילו לרבי יוחנן, דאמר [29] 'סותר [30]' - הני מילי היכא דקאי בנזירות [31]; [32] גידול שער - מישלם נזירות הוא [33];

ושמואל אמר 'סותר [34]' אפילו לריש לקיש, דאמר 'אין סותר' - התם שתי נזירות [35], הכא חדא נזירותא.

לשון אחר:

נטמא ביום גידול: כגון דאמר "הריני נזיר", והתחיל ומנה עד עשרים יום ונטמא וסתר את הכל, והתחיל למנות נזירות אחרת, ומנה עשרה ימים בטהרה, ואחר כך נטמא באחד מכל עשרים יום הנותרין להשלים לנזירות.

רב אמר אינו סותר הללו עשרה, דאפילו לרבי יוחנן, דאמר סותר הני מילי היכא דקאי בנזירות גמור, אבל האי דלא איטמי אלא בימי גידול שיער דמשלם נזירות הוא דלכי מצרפי הני עשרה לעשרים קמאי הוו להו שלשים, והלכך האי דאהדר איטמי מעשרה ואילך - לא הוי אלא תשלומי נזירות ואפילו רבי יוחנן מודה דאינו סותר להנך עשרה, אלא כיון דהזה שלישי ושביעי - מתחיל למנות מעשרה ואילך עד שלשים.

ושמואל אמר סותר אפילו לר"ל כו'. אבל הכא חדא נזירות והא דאמרינן 'מישלם נזירות הוא' - לא איריא, דכיון דסתרו הראשונים - שוב אי אתה יכול לצרף עמהן הללו ולומר 'שלשים הן'.

אמר רב חסדא: הכל מודים שאם קדש שער בדם [36] - [37] אין לו תקנה [38].

אליבא דמאן? אי אליבא דרבי אליעזר - כיון דאמר 'תגלחת מעכבת' [39] – 'תוך מלאת' היא [40] ולסתור [41]!? אלא אליבא דרבנן [42]? האמרי 'תגלחת לא מעכבת' [43]?

לעולם אליבא דרבנן, ומאי 'אין לו תקנה'? - אין לו תקנה למצות גילוח [44].

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: נזיר שכלו לו ימיו [45] לוקה על הטומאה ואינו לוקה על התגלחת [46] ולא על היין [47]. מאי שנא טומאה דלקי? דאמר קרא (במדבר ו ו) כל ימי הזירו לה' [על נפש מת לא יבא] [48] - לרבות ימים שלאחר מלאת כימים שלפני מלאת.

אי הכי - אתגלחת נמי ליחייב, דהא אמר רחמנא (במדבר ו ה) כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו [עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו] - לעשות ימים שלאחר מלאת כימים שלפני מלאת, ותו (במדבר ו ד) כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין [מחרצנים ועד זג לא יאכל] - לעשות ימים שלאחר מלאת כימים שלפני מלאת [49]!?

הערות[עריכה]

  1. ^ דאילו מתחיל מעכשיו למנות לא מייתרי ליה מהאיך נזירות אלא עשרה ימים
  2. ^ ולא הוי בהן כדי גידול שיער דאין תגלחת פחות משלשים
  3. ^ [בודאי לא עולים לו] למנין נזירות דהא לית בהו גידול שיער הילכך לא חיילי ליה מעכשיו, אלא: לאחר עשרים יתחיל למנות שתי נזירות ויהא מגלח בינתים: ואי אמרת תפשוט ממתניתין, דקתני 'מניח את שלו ומונה את של בנו ואח"כ משלים את שלו' - ואע"ג דלא מייתרי משלו אלא עשרה, ואפילו הכי חיילי - הא לא דמי: דאילו התם - כיון דאמר "הריני נזיר" - סתם – "לכשיהא לי בן" - לא נחית למניינא, דלא קאמר אימת (אי לאחר עשרין וחמשה)! הילכך: האי דהדר ואמר "הריני נזיר" - דינא הוא דליחול עליה לאלתר, דדילמא לא יהא לו בן עד לאחר שלשים, דלא מייתרי כלל, ואישתכח דמלאלתר הוה ליה למימני נזירות שלו; א"נ זמנין דלא יספיק למימני את שלו קודם שנולד לו בן; כיון דאי אפשר ליה בגילוח - כדפרישית לעיל גבי מתניתין - כנזירות אחת דמי; אלא הכא: דקא נחית ליה למניינא, דאמר "לאחר עשרים" - איכא לך למיבעי בהכי בעיין, כיון דעשרים יומין כו'
  4. ^ היכא דאמר "מעכשיו מאה" כיון דאפשר למימני מעכשיו עשרים, ולאחר דמונה ליה שלשים אפשר למיהדר ולמימני תמנין, משום דאיכא גידול שיער לבסוף
  5. ^ להו מהשתא
  6. ^ אכתי תיבעי לך הא:
  7. ^ כיון דלנזירות עולם לית ליה הפסק; דהיכא דאמר 'מעכשיו מאה יום' - הוא דאיכא למימר דמונה עשרים ואחר כך מונה שלשים ואחר כך מונה שמונים, דודאי חיילא עליה לאלתר מכי אמר "מאה יום", משום דכיון דאית להו הפסק לסוף מאה - הילכך הכא נמי אפשר למפסקינהו מתוכן; אבל הכא, דאמר "מעכשיו נזיר עולם" - דנזיר עולם אין לו הפסק, והאי דמגלח משלשים לשלשים - היינו טעמא: משום כובד, ולא משום דליהוי הפסק - וכיון דאין לו הפסק לא פסקינן להו מתוכן, וכיון דלא אפשר בלא הפסקה - לא תיחול עליה נזירות כלל עד לאחר עשרים, דלימני שלשים של נזירותו ברישא
  8. ^ לענין כולהו שאילתא לענין נזירות מועטת לנזירות מאה או לנזירות עולם
  9. ^ אההוא נזירות שקבל עליו לאחר עשרים - ליחלו להו כולהו מהשתא
  10. ^ אכתי תבעי לך:
  11. ^ בנזיר שמשון
  12. ^ לא אפשר לאיתשולי עליה משום דשמשון לא הוה נדור
  13. ^ אמרינן כיון דלא אפשר לאיתשולי עליה אנזיר שמשון לא חיילא ההוא נזירות סתם דהואיל דסוף עשרים לא שלמי או דילמא חיילא
  14. ^ דמשמע כמשה שנפטר בשבעה באדר ושוב לא שתה יין
  15. ^ מי הוי לשון נזירות או לא
  16. ^ זבחים דף קיז.
  17. ^ האי דאמר "הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר" סתם, התחיל מונה את שלו ועד שלא השלים את שלו נולד לו בן - מניח את שלו ומונה את של בנו; ואם נטמא בתוך ימים הללו שמָנָה לבנו
  18. ^ אף אותן ימים שמָנָה כבר על שלו
  19. ^ את שלו
  20. ^ דכיון דאפילו מנה את שלו אינו מגלח בינתים
  21. ^ כנזירות אריכתא דמי, וסותר את הכל
  22. ^ היה נזיר ונצטרע, ובימי צרעתו נטמא למתים
  23. ^ את הקודמין
  24. ^ הואיל דכי נתרפא מצרעתו - משלים מה שכבר מנה קודם שנצטרע
  25. ^ דימי צרעת לחוד, הואיל ואין עולין לו למנין ימי נזרו. והימ"ן שונה להני תרתי דרבי יוחנן וריש לקיש בטעמא אחרינא, ואף המורה חזר להורות כדברי הימן: דבין כי נטמא בצרעתו, ובין בנזירות בנו - דההוא אידך נזירות נזיר מאה מיירי, לפי שלא מצינו גידול פחות משלשים, והואיל ובתרוייהו צריך לגלח, דלכי נתרפא מצרעתו נמי צריך לגלח - הילכך לא מיתוקם אלא בנזירות מאה
  26. ^ דף יז:
  27. ^ תוספות: לאשמועינן פלוגתייהו בבנו ובצרעתו
  28. ^ כגון שקיבל עליו נזירות מאה יום, וכי מנה שבעים – נצטרע, וכי נטהר - גילח תגלחת לצרעת, ואכתי פשו מן המאה שלשים יום דאית בהו גידול שיער, ונטמא ביום גידול שער - היינו ביום מאה, שבו שלם גידול שיער שלו - דברי הכל סותר השלשים שאחר הצרעת; אבל באם סותר שבעים שלפני הצרעת פליגי
  29. ^ נטמא בימי בנו
  30. ^ כל נזירות
  31. ^ התם בנזירות קאי - להכי מצי סתר לנזירות נמי
  32. ^ אבל הכא, כיון דנטמא ביום מישלם
  33. ^ כבר שילם נזירותו, ולית ליה כח למסתר דלפני צרעת
  34. ^ את הכל, אפילו שבעים קמאי
  35. ^ מנין שלו ומנין של בנו - תרי נזירות מיתקרו
  36. ^ ביום שלשים ואחד צריך להביא קרבנותיו ולהתגלח אחר קרבנותיו; אם כבר נזרק הדם כשנטמא, ועדיין לא גילח - שאין לו תקנה להתירו: כיון דלמנות פעם אחרת ולהביא קרבן אחר אי אפשר, דקרבן אחד הוא מביא ולא שני קרבנות, וכבר הביא קרבן אחד ואין עולה לו - דהא כבר נטמא
  37. ^ לפיכך
  38. ^ והא דקתני 'קידש' - לישנא דקרא נקיט, דכתיב 'וקדש את ראשו'(במדבר ו יא)
  39. ^ לשתות ביין
  40. ^ 'בתוך מלאת' קרינא ביה
  41. ^ מה שמנה, ולייתי קרבן אחר
  42. ^ דפליגי עליה בפרק 'שלשה מינין' (לקמן מז,א)
  43. ^ כיון שזרק עליו אחד מן הדמים - נטהר
  44. ^ דלא יהא תגלחת בטהרה כמצותו לעולם, שהרי אינו יכול לסתור ולמנות נזירות אחרת - שהרי לאחר 'מלאת' נטמא! הילכך אין לו תקנה לגלח בטהרה אלא מגלח בטומאה
  45. ^ ימי שלשים נזירות סתם, ולנזירות מרובה כל ימים שהזיר; ולאחר מלאת - שצריך להביא קרבנותיו - נטמא
  46. ^ אבל אינו לוקה אם גלח קודם שהביא קרבנותיו
  47. ^ או שתה יין קודם שהביא קרבנותיו
  48. ^ דכתיב 'כל' דלא צריך, וכתביה ואמר 'כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא'
  49. ^ ולילקי נמי אתרוייהו