ביאור:בבלי נזיר דף ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

[1] "הריני נזיר כשער ראשי" [2], [וכן] ו"... כעפר הארץ", ו"... כחול הים" - הרי זה נזיר עולם [3], ומגלח [4] אחת לשלשים יום [5].

רבי אומר: אין זה מגלח אחת לשלשים יום [6]; ואיזהו מגלח אחת לשלשים? האומר "הרי עלי נזירוֹת כשער ראשי" ו"כעפר הארץ" ו"כחול הים" [7].

"הריני נזיר מלא הבית" או "מלא הקופה" - בודקין אותו: אם אמר "אחת גדולה נזרתי" - נזיר שלשים יום [8], ואם אמר "סתם נזרתי" - [9] רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל, ונזיר כל ימיו [10];

"הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני" - אומדין כמה ימים מכאן עד מקום פלוני: אם פחות משלשים יום - נזיר שלשים יום, ואם לאו - נזיר כמנין הימים.

"הריני נזיר כמנין ימות החמה" - מונה נזירוֹת כמנין ימות החמה.

אמר רבי יהודה: מעשה היה: כיון שהשלים - מת.

גמרא:

"רואין את הקופה כאילו מלאה חרדל ונזיר כל ימיו" – ואמאי? וליחזייה [11] כאילו מלאה קישואין ודלועין [12], ותיהוי ליה תקנתא [13]?

אמר חזקיה: במחלוקת שנויה [14] ורבי שמעון היא [משנתנו], דאמר אדם מכניס את עצמו לדבר שספיקו חמור מודאי [15], דתניא: "הריני נזיר על מנת שיהא בכרי זה מאה כור", והלך ומצאו שנגנב או שאבד: רבי שמעון אוסר [16], שספק נזירות להחמיר [17]; רבי יהודה מתיר, שספק נזירות להקל [18].

רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי יהודה: התם [19] לא נחית ליה לנזירות [20], [21] הכא נחית ליה לנזירות [22] - במאי לסלוקיה מיניה? [23].

אמאי לא [24]? ליחזיה לקופה כאילו מלאה קישואין ודלועין [25] ותיהוי ליה תקנתא!?

הא - סלקא דעתא? [26] נזירות הוא דקביל עילויה [27],


עמוד ב

דרבי יהודה סבר לה כרבי, דתנן: רבי אומר: [28] אין זה מגלח אחת לשלשים יום [29], ואיזהו שמגלח אחת לשלשים יום? האומר "[הרי] עלי נזירוֹת כשער ראשי", ו"כעפר הארץ", ו"כחול הים"!

ורבי יהודה מי סבר לה כרבי? והתנן: "הריני נזיר כמנין ימות החמה וכו' [30]; אמר רבי יהודה: מעשה היה [31] ... וכיון שהשלים [32] – מת: אי אמרת בשלמא 'נזירוֹת [33] קא מקבל עליה [34]' - היינו טעמא [35] דכיון דהשלים - מת; אלא אי אמרת 'חדא נזירות [36] קבל עילויה' [37] - מי הוי השלמה כלל [38]

ועוד: מי סבר לה כרבי? והא תניא [39]: רבי יהודה אומר "הריני נזיר מנין הילקטי קיץ" [40], ו"מנין שבלי שמיטה" [41] - מונה נזירות כמנין הילקטי קיץ וכמנין שבלי שמיטה [42]!

[כשאמר] 'מנין' [במפורש] – שאני [43].

ומי שאני ליה לרבי מנין? והתניא [תוספתא נזיר פ"א ה"ג [ליברמן] בשנויים]: "הריני נזיר כמנין ימות החמה" - מונה נזירות כמנין ימות החמה; "כימי הלבנה" - מונה כימי הלבנה. רבי אומר: עד שיאמר "נזירוֹת עלי כמנין ימות החמה וכמנין ימות הלבנה" [44].

רבי יהודה סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא: סבר לה כותיה בחדא נזירות קביל עילויה, ופליג עליה בחדא: דאילו רבי יהודה שני ליה 'מונה' [45], ורבי לא שני ליה 'מונה'.

תנו רבנן [תוספתא נזיר פ"א ה"ד [ליברמן] בשנויים]: '"הריני נזיר כל ימי חיי", "הריני נזיר עולם" - הרי זה נזיר עולם; אפילו "מאה שנה" אפילו "אלף שנים" - אין זה 'נזיר עולם' אלא 'נזיר לעולם' [46]'.

תנו רבנן [תוספתא נזיר פ"א ה"ב [ליברמן] בשנויים]: "הריני נזיר ואחת" - מונה שתים [47]; [48] ועוד" - מונה שלש [49]; [50] "[51] ושוב" - מונה ארבע.

פשיטא?

מהו דתימא [52] "ושוב" - כי כולהו [53], והויא ליה שית - קא משמע לן דלא.

תנו רבנן: '"הריני נזיר": סומכוס אומר "[54] הן" – [55] אחת; [56] "[57] דיגון" – [58] שתים; "טריגון" – [59] שלש; "טטרגון" – [60] ארבע; "פונטיגון" – [61] חמש [62]'.

תנו רבנן: בית עגול [63], [64] דיגון [65], [66] טריגון [67], [68] פונטיגון [69] - אינו מטמא בנגעים; טטרגון [70] מטמא בנגעים.

מאי טעמא?

למטה הוא אומר 'קיר' 'קירות' (ויקרא יד לט: ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית) [71] למעלה הוא אומר 'קיר' 'קירות' [72] (ויקרא יד לז: וראה את הנגע והנה הנגע בקירת הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת, ומראיהן שפל מן הקיר)- הרי כאן ארבע [73].

הדרן עלך כל כנויי


נזיר פרק שני הריני נזיר

הערות[עריכה]

  1. ^ האומר
  2. ^ דאמרינן נזירוֹת כשער ראשו קבל עליו
  3. ^ לפי ששערות ראשו מרובין משני חייו
  4. ^ כל ימיו
  5. ^ בסוף שלשים, ויביא קרבן
  6. ^ והאי דקאמר "כשער ראשי" - חדא נזירוּת אריכא קבל עליו, כשיעור שער ראשו, ואינו יכול להשלימה, ואינו מגלח לעולם
  7. ^ דהואיל ואמר "עלי נזירוֹת" - משמע דקא מפליג בין נזירות לנזירות, ויהא מגלח בסוף כל שלשים ומביא קרבן
  8. ^ ותו לא; והא דאמר "מלא הבית" משמע כאילו אמר "אריכא לי מילתא כמלא הבית" או "כמלא קופה"
  9. ^ נעשה כאילו אמר "מלא חרדל":
  10. ^ דאמרינן נזירוֹת כמנין גרעיני חרדל שבו קבל עליו, ואין להם הפסקה כל ימיו
  11. ^ לההיא קופה
  12. ^ ואי מחזקא מינייהו עשר נימא דעשר נזירוֹת של שלשים שלשים קבל עליו
  13. ^ אחר אותם עשרה נזירות לשתות ביין
  14. ^ דאיכא מאן דסבירא ליה כוותך, ומתניתין לא תני הכי
  15. ^ דאילו נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל, ואילו על ספיקו לא מצי מגלח, דהכי מפרש ב'אלו מותרים' במסכת נדרים [יט,א-ב]
  16. ^ שחייב בנזירות, דהואיל דהוי ספק אי הוו ביה מאה כור - אמרינן דהוי ביה ודאי מאה כור, וליהוי נזיר
  17. ^ שכל ספק נזירות להחמיר, דספיקו בנזיר חמור מודאו: דאילו ודאי שלא היו בו מאה כור לא הוי נזיר, השתא דהוי ספק - אמרינן דנזיר הוא; הכי נמי במתניתין: דהואיל דספקא הוא, דלא ידעינן אי אדעתא דמלאה קשואין אי בחרדל קאמר - אמרינן ביה ספק נזירות להחמיר, וכמאן דמלאה חרדל קאמר, ואין לו תקנה
  18. ^ אבל אליבא דמאן דאמר שכל ספק נזירות להקל - לדידיה אמרינן 'רואין אותה כאילו מלאה קשואין'
  19. ^ טעמא מאי אמר רבי יהודה דספק נזירות להקל? דדלמא לא הוו ביה מאה כורין
  20. ^ ולא נחית ליה לנזירות כלל, ומספיקא לא אמרינן ליה דליהוי נזיר כי היכי דלא לייתי חולין לעזרה לכי משלים נזירותו
  21. ^ אבל
  22. ^ כיון דנחית ליה לנזירות - אי משום מלאה קישואין אי משום מלאה חרדל - נזירות חיילא עליה ממה נפשך, וכיון דנחית לנזירות
  23. ^ משום הכי אית לן למימר דנזירות כמנין גרעיני חרדל קיבל עליו, ולעולם כל ימיו יהא אסור ביין
  24. ^ אמאי לא ליסלקיה
  25. ^ ולכי משלים ליה נזירות כמנין קישואין שיכולין ליכנס בתוך הקופה ומייתי ליה קרבן
  26. ^ לא מצית אמרת:
  27. ^ דנזירות קבל עליו
  28. ^ כי אמר "הריני נזיר כשער ראשי"
  29. ^ משום דנזירות אריכתא קביל עילויה, ולעולם אין לו תקנה, שהרי שערות ראשו מרובין משני חייו – הכא נמי: "הריני נזיר מלא הקופה" - נזירות אריכתא קביל עילויה ואינו מגלח ומביא קרבן בסוף כל שלשים; וכיון דההוא חד נזירות משיך כמלא הקופה - לא מצית אמרת דליחזייה כאילו היא מלאה קישואים, ולכי משלים נזירות כמנין קישואים שיכולין ליכנס לתוכה לייתי קרבן: דהואיל ועייל נפשיה לנזירות ואיכא למימר דחדא נזירות אריכתא כמנין חרדל קיבל עליו - לא מייתי קרבן מספיקא: דדלמא פגע לאיתויי חולין לעזרה! והלכך לרבי יהודה נמי לא מצי לסלוקי נפשיה מנזירות דלייתי קרבן, ומשום הכי לית ליה תקנתא
  30. '^ מונה נזירוֹת כמנין ימות החמה: שיהא מונה שס"ה נזירוֹת של שלשים [יום], ונמצא שיהא נוהג נזירות שלשים שנה
  31. ^ באחד שאמר "הריני נזיר כמנין ימות החמה"
  32. ^ נזירוֹתיו לסוף שלשים שנה
  33. ^ של שלשים שלשים
  34. ^ כמנין ימות החמה
  35. ^ משכחת לה
  36. ^ של שס"ה ימים
  37. ^ וכל חדא וחדא תהוי שס"ה ימים, וצריך דיהוי נזיר שס"ה פעמים שס"ה ימים כמנין ימות החמה, וכדברי רבי דאמר דאין זה נזיר - שיהא מגלח בסוף שלשים, אלא כל שס"ה ימים יהא נוהג נזירותו
  38. ^ בשני דרבי יהודה - מי הוי איניש דחיי כולי האי כשס"ה ימים שס"ה פעמים שצריך לנהוג נזירות בעצמו? אלא מדקאמר רבי יהודה 'כיון שהשלים מת' – שמע מינה לא סבירא ליה כרבי.
  39. ^ בהדיא
  40. ^ כמנין שבילים שעושים קייצי תאנים בין הקציעות כדי שיהו מהלכים בינתיים ולא יהו נדרכים ברגל
  41. ^ דבשנת השמיטה אין השדות נזרעות, ומניחין בהן שבילים של אשתקד; ולפי שהן מועטין ונוח למנותן קאמר הכי. ואית דגרסי כמנין שבילי שמיטה שהשדות הפקר וכל העם עושה שבילים בתוכו ואין בעל השדה מעכב על ידו
  42. ^ ויהא מגלח כל שלשים ושלשים למנין הילקטי קיץ, אף על גב דלא אמר 'נזירות עלי' - אלמא לית ליה לרבי יהודה הא דרבי; דאי לרבי - אי הוי התם מאה לקיטי קיץ צריך להיות מונה נזירות אריכא מאה פעמים שלשים יום, או נזירות אריכא מאה יום
  43. ^ דהיכא דאמר "כמנין ימות החמה" או "כמנין הילקטי קיץ" - אפילו רבי מודה דנזירוֹת קביל עליה, ומגלח אחת לשלשים, והיינו נמי דקאמר רבי יהודה לעיל "כיון שהשלים – מת"; אבל גבי קופה: דנזירות אריכא קביל עליה - אפילו רבי יהודה מודה דספק נזירות להחמיר, וכדפרישנא
  44. ^ לא יהא מגלח אחת לשלשים; הא אם לא אמר 'נזירוֹת' אלא 'הריני נזיר' כמנין ימות החמה - חדא נזירות הוא קביל עליה: כמנין ימות החמה עד עולם, כדלעיל; או לאידך לישנא שס"ה פעמים שס"ה ימים
  45. ^ דמנין שני ליה, והוי כמאן דאמר "נזירות עלי"
  46. ^ דחדא נזירות אריכתא הוא דהויא, משום דאית ליה קיצותא, כדאמרינן לעיל
  47. ^ כי אמר "ואחת" - כמאן דאמר "ונזירות אחרת" דמי
  48. ^ האומר "הריני נזיר ואחת
  49. ^ נזירוֹת
  50. ^ אמר
  51. ^ הריני נזיר ואחת ועוד
  52. ^ הא האי דקאמר
  53. ^ משמע כאילו אמר "ושוב ליהוי עלי נזירות כי הנך דאמרינן"
  54. ^ הריני נזיר
  55. ^ חייב בנזירות
  56. ^ ואם אמר
  57. ^ הריני נזיר
  58. ^ מונה
  59. ^ מונה
  60. ^ מונה
  61. ^ מונה
  62. ^ שכן מונין בלשון יון; ואשמועינן דבכל לשון יכול אדם לקבל עליו נזירות
  63. ^ שאין לו זויות
  64. ^ או
  65. ^ שאין לו אלא שתי זויות
  66. ^ או
  67. ^ שאין לו אלא שלשה
  68. ^ או
  69. ^ שיש לו חמש זויות
  70. ^ שיש לו ארבע זויות
  71. ^ ריב"ן: ואם פשה הנגע בקירות הבית
  72. ^ והנה הנגע בקירות הבית
  73. ^ מדהוה ליה למיכתב בתרוייהו 'קיר' דמשמע חד, וכתב 'קירות' - דמשמע תרי - אלמא ארבעה בעינן, כדמדכר להו בלישנא דקרא; 'ומראיהן שפל מן הקיר' לא קא חשיב, אלא הני דכתיב בהו לישני יתירי קחשיב