ביאור:בבלי נזיר דף יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

מזגו לו את הכוס, ואמר "הריני נזיר ממנו" – הרי זה נזיר.

מעשה באשה אחת שהיתה שיכורה, ומזגו לה את הכוס, ואמרה "הריני נזירה ממנו"! אמרו חכמים: לא נתכוונה זו אלא לומר "הרי הוא עלי קרבן". ^[1]

גמרא:

מעשה לסתור!? אמרת רישא הרי זה נזיר והדר תני מעשה באשה אחת, אלמא בהאי הוא דאסור, הא יינא אחרינא שרי!?

חסורי מיחסרא והכי קתני: מזגו לו את הכוס ואמר "הריני נזיר ממנו" הרי זה נזיר; ואם שיכור הוא ואמר "הריני נזיר ממנו" - אינו נזיר; מאי טעמא? - כמאן דאמר "הרי עלי קרבן הוא".

וכי תימא ^[2] - לימא הכי ^[3]? - ^[4] סבר ^[5] "^[6]מייתין לי ^[7] אחרינא ^[8] ומצערן לי ^[9]; אימא להו הא מילתא דפסיקא להו ^[10]" ומעשה נמי באשה אחת...

משנה:

"הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים" ^[11] - הרי זה נזיר ואסור בכולן ^[12].

^[13] "יודע אני שיש נזירות ^[14], אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין" ^[15] - הרי זה אסור ^[16].

ורבי שמעון מתיר ^[17].

^[18] "יודע אני שהנזיר אסור ביין, אבל סבור הייתי ^[19] שחכמים מתירין לי ^[20] מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין" או ^[21] מפני שאני קובר את המתים ^[22]" - הרי זה מותר ^[23].

ורבי שמעון אוסר ^[24].

גמרא:

ולפלוג נמי רבי שמעון ברישא ["הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים"] ^[25]?

אמר רבי יהושע בן לוי: חלוק היה רבי שמעון אף ברישא ^[26].

רבינא אמר: ברישא ^[27] לא פליג רבי שמעון ^[28]; מאי טעמא? - משום ^[29] דהוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ^[30].

ורבי יהושע בן לוי אמר לך: ^[31] [דהאי] על מנת – כ'חוץ' דמי. ^[32]

תניא כוותיה דרבינא: אמר "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים" - הרי זה נזיר ואסור בכולן, מפני שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.

יודע אני שהנזיר אסור ביין:

והאמרת רישא 'אסור ורבי שמעון מתיר' ^[33]!?

אימא נמי 'הרי זה אסור ורבי שמעון מתיר'.

ואיבעית אימא: לעולם לא תיפוך! התם

עמוד ב

רישא כגון דנזר מחדא ^[34]: [מציעתא דרישא: יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור ור' שמעון מתיר] לרבנן דאמרי ד'אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר', ואסור; לרבי שמעון, דאמר 'עד שיזיר מכולם' – מותר; סיפא, דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא ^[35]: לרבנן, דאמרי 'אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר', ^[36] כי מתשיל מחדא מינייהו – אישתרי ^[37]; לרבי שמעון, דאמר ^[38] 'עד שיזיר מכולם ^[39]' ^[40] - כי מתשיל ^[41] נמי מההוא ^[42] - ^[43] עד דמתשיל מכולהו ^[44] - משום הכי קתני 'ורבי שמעון אוסר'.

ואי בעית אימא בנדרי אונסין קא מיפלגי ^[45], ובפלוגתא דשמואל ורב אסי, דתנן ^[46]: ארבעה נדרים התירו חכמים: נדרי זירוזין, נדרי הבאי, נדרי שגגות [ו]נדרי אונסין ^[47], ואמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכמים; כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: 'תנא קתני התירו חכמים ואת אמרת 'צריכין שאלה לחכמים?' - רבנן סברי ^[48] כשמואל ^[49], ורבי שמעון כרב אסי ^[50].

משנה:

"הריני נזיר, ועלי לגלח נזיר" ^[51]" ושמע חבירו ואמר "ואני, ועלי לגלח נזיר" - אם היו פקחים מגלחין זה את זה ^[52], ואם לאו - מגלחין נזירים אחרים ^[53].

גמרא:

איבעיא להו: '^[54]שמע חבירו, ואמר "ואני" ^[55] – מהו?: ^[56] "ואני" - אכוליה דיבורא משמע ^[57]? או דלמא ^[58] אפלגיה דדיבורא משמע ^[59]?

אם תיתצי לומר אפלגיה דדיבורא משמע - ארישא או אסיפא ^[60]?

תא שמע: "ואני, ועלי לגלח נזיר" - אם היו פקחים - מגלחין זה את זה מדקאמר ^[61] "ואני" "ועלי" שמע מינה ^[62] "ואני" ^[63] אפלגיה דדיבורא ^[64].

אמרי: אין, אפלגיה דדיבורא משמע.

מיהו ארישא או אסיפא מינה?

מדקאמר "ועלי לגלח" - שמע מינה "ואני" על תחילת דיבורא משמע.

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ממאי דהכי ^[65] לעולם אימא לך ^[66] "ואני" - אכוליה דדיבורא ואי ^[67] משום ^[68] "ועלי" מאי קאמר ^[69] "ועלי" - בהא מילתא [שלכך התכוונתי כשאמרתי "ואני"]!?

דאי לא תימא הכי ^[70] דקתני סיפא [המשנה הבאה, דף יב,ב]: "הרי עלי לגלח חצי נזיר", ושמע חבירו ואמר "ואני, עלי לגלח חצי נזיר" התם ^[71] מי איכא תרתין מילי? אלא מאי קאמר? "עלי" בהא מילתא! הכא נמי: כי קאמר "עלי" בהא מילתא.

אמר ליה רבא: הכי? השתא: אי אמרת בשלמא רישא ^[72] צריכא ^[73] סיפא לא צריכא - תני סיפא דלא צריכא ^[74] משום רישא דצריכא; אלא אי אמרת רישא ^[75] לא צריכא ^[76] סיפא לא צריכא ^[77] תני ^[78] רישא דלא צריכא ותני סיפא דלא צריכא ^[79]!?

[הגמרא כאן פותחת במאמר בשמו של רבי יוחנן ומחלוקתו של ריש לקיש כדי להגיע בסוף דף יב,א לשאלה בקשר למשנתנו:]

אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: האומר לשלוחו

הערות

^ כיון דשיכורה היא ואינה זקוקה לשתיה נראין הדברים שלא נתכוונה זו לקבל עליה זה לשם נזירות אלא לומר "יאסר עלי כוס זה כקרבן" ואינה אסורה אלא בכוס יין זה בלבד.
^ אי לאו דנתכוונה לקבל עליה נזירות אלא להיות נידורה ממנו
^ בהאי לישנא "הרי הוא עלי קרבן"
^ להכי הוא דלא אמרה הכי
^ דסברה:
^ אי אמינא הכי - סבירא להו שלא אסרתי עלי אלא כוס זה בלבד, ו
^ כוס
^ ואמרי לי "אִשתי"
^ דשתויי אנא ולא מצינא למשתי לי
^ בהאי לישנא דפסיקנא להו מילתא דהואי אסירא נמי בכסא אחרינא ותו לא מייתין לי
^ וקיבל עליו את השאר
^ שכל דקדוקי נזירות עליו
^ אבל אם אמר:
^ בעולם
^ ואמר "הריני נזיר" [בדברי ריב"ן יתכן לפרש שאמר אחר כך, אך נראה לפרש שאמר קודם "הריני נזיר", ואחר כך הסביר מה שחשב באותה עת, ככתוב במשנתנו]
^ והיינו רבנן, דאמרי 'אפילו לא נדר אלא מחד מינייהו - הוי נזיר בכולם'
^ דהואיל שלא קיבל עליו אלא חצי הנזירות, שלא היה יודע שהנזיר אסור ביין - הרי זה מותר בכולן; ורבי שמעון לטעמיה, דאמר: אינו אסור עד שיזיר מכולן
^ ואם אמר
^ כשהזרתי מן היין
^ שיהו חכמים מתירין לי
^ "יודע אני שהנזיר אסור לקבור מתים, וכשקבלתי עלי נזירות סבור הייתי שיהו חכמים מתירין לי
^ מפני שאומנתי לקבור מתים
^ דאיגלאי מילתא למפרע דמעיקרא לא קביל עילויה נזירות מיין, ומטומאת מתים, ולא קיבל עליו אלא חצי נזירות
^ וטעמא מפרש בגמרא
^ כי היכי דפליג רבי שמעון א"יודע אני שיש נזירות" דלא חייל עליה נזירות משום דלא קיבל כל דקדוקי נזירות
^ דראשונה נמי קאמר ר"ש כיון דאמר "על מנת שאהא שותה ביין ומיטמא למת" - לא נדר אלא בתגלחת לבד, ורבי שמעון לטעמיה, דאמר 'אינו נזיר עד שיזיר מכולן'
^ ודאי
^ דאילו התם כיון דאמר "הריני נזיר" - קיבל עליו כל תורת נזיר
^ והאי דאמר 'על מנת' -
^ ואין בתנאו כלום, והוה ליה נזיר גמור, דהוי ליה כמי שאמר "על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה" - שאין בתנאו כלום, ויתחייב לה בכולן
^ ברישא נמי פליג רבי שמעון
^ כיון דקבל עליו נזירות במקצת - לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה; דאילו לגבי מאן דאמר "על מנת שאין ליך עלי לא שאר ולא כסות ולא עונה" לא קיבל עליו כלום, אבל הכא - קבל עליו במקצת, ומשום הכי הוי תנאו קיים, ואינו נזיר לפי שאין דבריו הראשונים כלום, משום דלרבי שמעון לא הוי נזיר עד שיזיר בכולן.
^ דחצי נזירות קיבל עליו, ואין נודרין לחצאין
^ ואילו ברישא דרישא ["הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים"] מודה רבי שמעון לרבנן דאסור אף על גב דלא נדר בכולהו, משום דהוי ליה מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל
^ דקאמר "אבל סבור הייתי שחכמים מתירין"
^ הכי נמי
^ נמי אכולהו, והלכך הוא מותר
^ לעולם אינו נזיר
^ בבת אחת, כגון דאמר "הריני נזיר סתם"
^ הכי נמי
^ לחכם
^ אחדא מינייהו
^ לא מפקע נזירותיה מיניה
^ והלכך: הואיל דלא איתשיל אלא חדא
^ במתניתין: הואיל דנדרי אונסין הן, הואיל דאין יכול לחיות בלא יין או שאין קוברין באותו מקום אלא זה; לישנא אחרינא: דבמתניתין להכי קרי להו 'אונסין': דלבו אונסו, שהוא סבור שיתירו לו חכמים, דבכהאי גוונא קרי ליה 'אונס', כדאמרינן נמי במסכת שבועות (כו,א) דרב כהנא ורב אסי: מר משתבע דהכי אמר רב ומר משתבע דהכי אמר רב, וכי הוה אתי רב ואמר כחד מינייהו, אמר ליה אידך "ואנא בשיקרא אישתבעי?" אמר ליה רב: לבך אנסך ומיפטרת
^ בנדרים פ"ג מ"א בבלי כ,ב
^ והתם מפרש להו
^ דאין צריך שאלה
^ ומשום הכי שרי
^ דאוסר [מדרבנן] בלא שאלה לחכם ומשום הכי מיתסר כל זמן שלא התירו לו
^ ואני במקומו של נזיר אחר להביא קרבנותיו ביום תגלחתו
^ מביא זה קרבנותיו של זה וזה קרבנותיו של זה ויהו פטורים מלהביא קרבן אחר
^ כל אחד ואחד מביא קרבנותיו שלו וצריכין להביא כל אחד ואחד קרבנות של נזיר אחר
^ אמר "הריני נזיר ועלי לגלח נזיר", ו
^ ולא אמר תו מידי
^ מי אמרינן האי דאמר
^ והוי נזיר ומיחייב לגלח נזיר אחר
^ הא דאמר "ואני" -
^ דחדא מינייהו הוא דקביל עילויה: או נזירות או לגלח, אבל אתרוייהו לא משמע
^ ארישא משמע "ואני בנזירות כמותך" או אסיפא משמע "ואני אגלח נזיר כמותך"
^ מדקתני לתרוייהו"
^ דהאי דאמר
^ לא קאי אלא
^ ומינה מדקאמר "עלי לגלח" - שמע מינה "ואני" - אתחלת דיבוריה קאי, והכי משמע [שאמר "ואני, ועלי לגלח נזיר"]: "ואני בנזירות כמותך, ועלי לגלח נזיר כמותך"
^ כדקאמרת: ד"ואני" - אפלגא דדיבוריה קאי? ואי אמרת לי:
^ דלמא
^ אמרת לי
^ כיון ד"אני" אכוליה דיבוריה משמע
^ "עלי" למה לי? איהו ודאי לא מיצטריך, אלא פירושי קמפרש למילתא, דמשמע כמו דאמר
^ דפירושי קא מפרש לה, אלא ד"ואני" קאי אדיבורא דרישא, "ועלי" - אדיבורא דסיפא - סיפא דמתניתין
^ למה לי?
^ דתני "ועלי"
^ לך למימר, משום דקא מקבל בה בדיבורה (דסיפא),
^ אהכי תנא בסיפא אידך מתניתין "עלי" דלא צריך
^ דעלי דרישא
^ דהא קאי "ואני" אכוליה דיבוריה
^ השתא איכא למימר: מי עבידת כי הא מילתא: למיתני
^ "עלי"
^ אלא לאו שמע מינה "ואני" אפלגא דדיבוריה קאי - שמע מינה

[1] כיון דשיכורה היא ואינה זקוקה לשתיה נראין הדברים שלא נתכוונה זו לקבל עליה זה לשם נזירות אלא לומר "יאסר עלי כוס זה כקרבן" ואינה אסורה אלא בכוס יין זה בלבד.

[2] אי לאו דנתכוונה לקבל עליה נזירות אלא להיות נידורה ממנו

[3] בהאי לישנא "הרי הוא עלי קרבן"

[4] להכי הוא דלא אמרה הכי

[5] דסברה:

[6] אי אמינא הכי - סבירא להו שלא אסרתי עלי אלא כוס זה בלבד, ו

[7] כוס

[8] ואמרי לי "אִשתי"

[9] דשתויי אנא ולא מצינא למשתי לי

[10] בהאי לישנא דפסיקנא להו מילתא דהואי אסירא נמי בכסא אחרינא ותו לא מייתין לי

[11] וקיבל עליו את השאר

[12] שכל דקדוקי נזירות עליו

[13] אבל אם אמר:

[14] בעולם

[15] ואמר "הריני נזיר" [בדברי ריב"ן יתכן לפרש שאמר אחר כך, אך נראה לפרש שאמר קודם "הריני נזיר", ואחר כך הסביר מה שחשב באותה עת, ככתוב במשנתנו]

[16] והיינו רבנן, דאמרי 'אפילו לא נדר אלא מחד מינייהו - הוי נזיר בכולם'

[17] דהואיל שלא קיבל עליו אלא חצי הנזירות, שלא היה יודע שהנזיר אסור ביין - הרי זה מותר בכולן; ורבי שמעון לטעמיה, דאמר: אינו אסור עד שיזיר מכולן

[18] ואם אמר

[19] כשהזרתי מן היין

[20] שיהו חכמים מתירין לי

[21] "יודע אני שהנזיר אסור לקבור מתים, וכשקבלתי עלי נזירות סבור הייתי שיהו חכמים מתירין לי

[22] מפני שאומנתי לקבור מתים

[23] דאיגלאי מילתא למפרע דמעיקרא לא קביל עילויה נזירות מיין, ומטומאת מתים, ולא קיבל עליו אלא חצי נזירות

[24] וטעמא מפרש בגמרא

[25] כי היכי דפליג רבי שמעון א"יודע אני שיש נזירות" דלא חייל עליה נזירות משום דלא קיבל כל דקדוקי נזירות

[26] דראשונה נמי קאמר ר"ש כיון דאמר "על מנת שאהא שותה ביין ומיטמא למת" - לא נדר אלא בתגלחת לבד, ורבי שמעון לטעמיה, דאמר 'אינו נזיר עד שיזיר מכולן'

[27] ודאי

[28] דאילו התם כיון דאמר "הריני נזיר" - קיבל עליו כל תורת נזיר

[29] והאי דאמר 'על מנת' -

[30] ואין בתנאו כלום, והוה ליה נזיר גמור, דהוי ליה כמי שאמר "על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה" - שאין בתנאו כלום, ויתחייב לה בכולן

[31] ברישא נמי פליג רבי שמעון

[32] כיון דקבל עליו נזירות במקצת - לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה; דאילו לגבי מאן דאמר "על מנת שאין ליך עלי לא שאר ולא כסות ולא עונה" לא קיבל עליו כלום, אבל הכא - קבל עליו במקצת, ומשום הכי הוי תנאו קיים, ואינו נזיר לפי שאין דבריו הראשונים כלום, משום דלרבי שמעון לא הוי נזיר עד שיזיר בכולן.

[33] דחצי נזירות קיבל עליו, ואין נודרין לחצאין

[34] ואילו ברישא דרישא ["הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים"] מודה רבי שמעון לרבנן דאסור אף על גב דלא נדר בכולהו, משום דהוי ליה מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל

[35] דקאמר "אבל סבור הייתי שחכמים מתירין"

[36] הכי נמי

[37] נמי אכולהו, והלכך הוא מותר

[38] לעולם אינו נזיר

[39] בבת אחת, כגון דאמר "הריני נזיר סתם"

[40] הכי נמי

[41] לחכם

[42] אחדא מינייהו

[43] לא מפקע נזירותיה מיניה

[44] והלכך: הואיל דלא איתשיל אלא חדא

[45] במתניתין: הואיל דנדרי אונסין הן, הואיל דאין יכול לחיות בלא יין או שאין קוברין באותו מקום אלא זה; לישנא אחרינא: דבמתניתין להכי קרי להו 'אונסין': דלבו אונסו, שהוא סבור שיתירו לו חכמים, דבכהאי גוונא קרי ליה 'אונס', כדאמרינן נמי במסכת שבועות (כו,א) דרב כהנא ורב אסי: מר משתבע דהכי אמר רב ומר משתבע דהכי אמר רב, וכי הוה אתי רב ואמר כחד מינייהו, אמר ליה אידך "ואנא בשיקרא אישתבעי?" אמר ליה רב: לבך אנסך ומיפטרת

[46] בנדרים פ"ג מ"א בבלי כ,ב

[47] והתם מפרש להו

[48] דאין צריך שאלה

[49] ומשום הכי שרי

[50] דאוסר [מדרבנן] בלא שאלה לחכם ומשום הכי מיתסר כל זמן שלא התירו לו

[51] ואני במקומו של נזיר אחר להביא קרבנותיו ביום תגלחתו

[52] מביא זה קרבנותיו של זה וזה קרבנותיו של זה ויהו פטורים מלהביא קרבן אחר

[53] כל אחד ואחד מביא קרבנותיו שלו וצריכין להביא כל אחד ואחד קרבנות של נזיר אחר

[54] אמר "הריני נזיר ועלי לגלח נזיר", ו

[55] ולא אמר תו מידי

[56] מי אמרינן האי דאמר

[57] והוי נזיר ומיחייב לגלח נזיר אחר

[58] הא דאמר "ואני" -

[59] דחדא מינייהו הוא דקביל עילויה: או נזירות או לגלח, אבל אתרוייהו לא משמע

[60] ארישא משמע "ואני בנזירות כמותך" או אסיפא משמע "ואני אגלח נזיר כמותך"

[61] מדקתני לתרוייהו"

[62] דהאי דאמר

[63] לא קאי אלא

[64] ומינה מדקאמר "עלי לגלח" - שמע מינה "ואני" - אתחלת דיבוריה קאי, והכי משמע [שאמר "ואני, ועלי לגלח נזיר"]: "ואני בנזירות כמותך, ועלי לגלח נזיר כמותך"

[65] כדקאמרת: ד"ואני" - אפלגא דדיבוריה קאי? ואי אמרת לי:

[66] דלמא

[67] אמרת לי

[68] כיון ד"אני" אכוליה דיבוריה משמע

[69] "עלי" למה לי? איהו ודאי לא מיצטריך, אלא פירושי קמפרש למילתא, דמשמע כמו דאמר

[70] דפירושי קא מפרש לה, אלא ד"ואני" קאי אדיבורא דרישא, "ועלי" - אדיבורא דסיפא - סיפא דמתניתין

[71] למה לי?

[72] דתני "ועלי"

[73] לך למימר, משום דקא מקבל בה בדיבורה (דסיפא),

[74] אהכי תנא בסיפא אידך מתניתין "עלי" דלא צריך

[75] דעלי דרישא

[76] דהא קאי "ואני" אכוליה דיבוריה

[77] השתא איכא למימר: מי עבידת כי הא מילתא: למיתני

[78] "עלי"

[79] אלא לאו שמע מינה "ואני" אפלגא דדיבוריה קאי - שמע מינה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]