ביאור:בבלי נזיר דף יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

מזגו לו את הכוס, ואמר "הריני נזיר ממנו" – הרי זה נזיר.

מעשה באשה אחת שהיתה שיכורה, ומזגו לה את הכוס, ואמרה "הריני נזירה ממנו"! אמרו חכמים: לא נתכוונה זו אלא לומר "הרי הוא עלי קרבן". [1]

גמרא:

מעשה לסתור!? אמרת רישא הרי זה נזיר והדר תני מעשה באשה אחת, אלמא בהאי הוא דאסור, הא יינא אחרינא שרי!?

חסורי מיחסרא והכי קתני: מזגו לו את הכוס ואמר "הריני נזיר ממנו" הרי זה נזיר; ואם שיכור הוא ואמר "הריני נזיר ממנו" - אינו נזיר; מאי טעמא? - כמאן דאמר "הרי עלי קרבן הוא".

וכי תימא [2] - לימא הכי [3]? - [4] סבר [5] "[6]מייתין לי [7] אחרינא [8] ומצערן לי [9]; אימא להו הא מילתא דפסיקא להו [10]" ומעשה נמי באשה אחת...

משנה:

"הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים" [11] - הרי זה נזיר ואסור בכולן [12].

[13] "יודע אני שיש נזירות [14], אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין" [15] - הרי זה אסור [16].

ורבי שמעון מתיר [17].

[18] "יודע אני שהנזיר אסור ביין, אבל סבור הייתי [19] שחכמים מתירין לי [20] מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין" או [21] מפני שאני קובר את המתים [22]" - הרי זה מותר [23].

ורבי שמעון אוסר [24].

גמרא:

ולפלוג נמי רבי שמעון ברישא ["הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים"] [25]?

אמר רבי יהושע בן לוי: חלוק היה רבי שמעון אף ברישא [26].

רבינא אמר: ברישא [27] לא פליג רבי שמעון [28]; מאי טעמא? - משום [29] דהוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל [30].

ורבי יהושע בן לוי אמר לך: [31] [דהאי] על מנת – כ'חוץ' דמי. [32]

תניא כוותיה דרבינא: אמר "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים" - הרי זה נזיר ואסור בכולן, מפני שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.

יודע אני שהנזיר אסור ביין:

והאמרת רישא 'אסור ורבי שמעון מתיר' [33]!?

אימא נמי 'הרי זה אסור ורבי שמעון מתיר'.

ואיבעית אימא: לעולם לא תיפוך! התם


עמוד ב

רישא כגון דנזר מחדא [34]: [מציעתא דרישא: יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור ור' שמעון מתיר] לרבנן דאמרי ד'אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר', ואסור; לרבי שמעון, דאמר 'עד שיזיר מכולם' – מותר; סיפא, דנדר מכולהו ואיתשיל מחדא [35]: לרבנן, דאמרי 'אפילו לא נזר אלא מאחת מהן הוי נזיר', [36] כי מתשיל מחדא מינייהו – אישתרי [37]; לרבי שמעון, דאמר [38] 'עד שיזיר מכולם [39]' [40] - כי מתשיל [41] נמי מההוא [42] - [43] עד דמתשיל מכולהו [44] - משום הכי קתני 'ורבי שמעון אוסר'.

ואי בעית אימא בנדרי אונסין קא מיפלגי [45], ובפלוגתא דשמואל ורב אסי, דתנן [46]: ארבעה נדרים התירו חכמים: נדרי זירוזין, נדרי הבאי, נדרי שגגות [ו]נדרי אונסין [47], ואמר רב יהודה אמר רב אסי: ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכמים; כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: 'תנא קתני התירו חכמים ואת אמרת 'צריכין שאלה לחכמים?' - רבנן סברי [48] כשמואל [49], ורבי שמעון כרב אסי [50].

משנה:

"הריני נזיר, ועלי לגלח נזיר" [51]" ושמע חבירו ואמר "ואני, ועלי לגלח נזיר" - אם היו פקחים מגלחין זה את זה [52], ואם לאו - מגלחין נזירים אחרים [53].

גמרא:

איבעיא להו: '[54]שמע חבירו, ואמר "ואני" [55] – מהו?: [56] "ואני" - אכוליה דיבורא משמע [57]? או דלמא [58] אפלגיה דדיבורא משמע [59]?

אם תיתצי לומר אפלגיה דדיבורא משמע - ארישא או אסיפא [60]?

תא שמע: "ואני, ועלי לגלח נזיר" - אם היו פקחים - מגלחין זה את זה מדקאמר [61] "ואני" "ועלי" שמע מינה [62] "ואני" [63] אפלגיה דדיבורא [64].

אמרי: אין, אפלגיה דדיבורא משמע.

מיהו ארישא או אסיפא מינה?

מדקאמר "ועלי לגלח" - שמע מינה "ואני" על תחילת דיבורא משמע.

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ממאי דהכי [65] לעולם אימא לך [66] "ואני" - אכוליה דדיבורא ואי [67] משום [68] "ועלי" מאי קאמר [69] "ועלי" - בהא מילתא [שלכך התכוונתי כשאמרתי "ואני"]!?

דאי לא תימא הכי [70] דקתני סיפא [המשנה הבאה, דף יב,ב]: "הרי עלי לגלח חצי נזיר", ושמע חבירו ואמר "ואני, עלי לגלח חצי נזיר" התם [71] מי איכא תרתין מילי? אלא מאי קאמר? "עלי" בהא מילתא! הכא נמי: כי קאמר "עלי" בהא מילתא.

אמר ליה רבא: הכי? השתא: אי אמרת בשלמא רישא [72] צריכא [73] סיפא לא צריכא - תני סיפא דלא צריכא [74] משום רישא דצריכא; אלא אי אמרת רישא [75] לא צריכא [76] סיפא לא צריכא [77] תני [78] רישא דלא צריכא ותני סיפא דלא צריכא [79]!?

[הגמרא כאן פותחת במאמר בשמו של רבי יוחנן ומחלוקתו של ריש לקיש כדי להגיע בסוף דף יב,א לשאלה בקשר למשנתנו:]

אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: האומר לשלוחו

הערות[עריכה]

  1. ^ כיון דשיכורה היא ואינה זקוקה לשתיה נראין הדברים שלא נתכוונה זו לקבל עליה זה לשם נזירות אלא לומר "יאסר עלי כוס זה כקרבן" ואינה אסורה אלא בכוס יין זה בלבד.
  2. ^ אי לאו דנתכוונה לקבל עליה נזירות אלא להיות נידורה ממנו
  3. ^ בהאי לישנא "הרי הוא עלי קרבן"
  4. ^ להכי הוא דלא אמרה הכי
  5. ^ דסברה:
  6. ^ אי אמינא הכי - סבירא להו שלא אסרתי עלי אלא כוס זה בלבד, ו
  7. ^ כוס
  8. ^ ואמרי לי "אִשתי"
  9. ^ דשתויי אנא ולא מצינא למשתי לי
  10. ^ בהאי לישנא דפסיקנא להו מילתא דהואי אסירא נמי בכסא אחרינא ותו לא מייתין לי
  11. ^ וקיבל עליו את השאר
  12. ^ שכל דקדוקי נזירות עליו
  13. ^ אבל אם אמר:
  14. ^ בעולם
  15. ^ ואמר "הריני נזיר" [בדברי ריב"ן יתכן לפרש שאמר אחר כך, אך נראה לפרש שאמר קודם "הריני נזיר", ואחר כך הסביר מה שחשב באותה עת, ככתוב במשנתנו]
  16. ^ והיינו רבנן, דאמרי 'אפילו לא נדר אלא מחד מינייהו - הוי נזיר בכולם'
  17. ^ דהואיל שלא קיבל עליו אלא חצי הנזירות, שלא היה יודע שהנזיר אסור ביין - הרי זה מותר בכולן; ורבי שמעון לטעמיה, דאמר: אינו אסור עד שיזיר מכולן
  18. ^ ואם אמר
  19. ^ כשהזרתי מן היין
  20. ^ שיהו חכמים מתירין לי
  21. ^ "יודע אני שהנזיר אסור לקבור מתים, וכשקבלתי עלי נזירות סבור הייתי שיהו חכמים מתירין לי
  22. ^ מפני שאומנתי לקבור מתים
  23. ^ דאיגלאי מילתא למפרע דמעיקרא לא קביל עילויה נזירות מיין, ומטומאת מתים, ולא קיבל עליו אלא חצי נזירות
  24. ^ וטעמא מפרש בגמרא
  25. ^ כי היכי דפליג רבי שמעון א"יודע אני שיש נזירות" דלא חייל עליה נזירות משום דלא קיבל כל דקדוקי נזירות
  26. ^ דראשונה נמי קאמר ר"ש כיון דאמר "על מנת שאהא שותה ביין ומיטמא למת" - לא נדר אלא בתגלחת לבד, ורבי שמעון לטעמיה, דאמר 'אינו נזיר עד שיזיר מכולן'
  27. ^ ודאי
  28. ^ דאילו התם כיון דאמר "הריני נזיר" - קיבל עליו כל תורת נזיר
  29. ^ והאי דאמר 'על מנת' -
  30. ^ ואין בתנאו כלום, והוה ליה נזיר גמור, דהוי ליה כמי שאמר "על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה" - שאין בתנאו כלום, ויתחייב לה בכולן
  31. ^ ברישא נמי פליג רבי שמעון
  32. ^ כיון דקבל עליו נזירות במקצת - לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה; דאילו לגבי מאן דאמר "על מנת שאין ליך עלי לא שאר ולא כסות ולא עונה" לא קיבל עליו כלום, אבל הכא - קבל עליו במקצת, ומשום הכי הוי תנאו קיים, ואינו נזיר לפי שאין דבריו הראשונים כלום, משום דלרבי שמעון לא הוי נזיר עד שיזיר בכולן.
  33. ^ דחצי נזירות קיבל עליו, ואין נודרין לחצאין
  34. ^ ואילו ברישא דרישא ["הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים"] מודה רבי שמעון לרבנן דאסור אף על גב דלא נדר בכולהו, משום דהוי ליה מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל
  35. ^ דקאמר "אבל סבור הייתי שחכמים מתירין"
  36. ^ הכי נמי
  37. ^ נמי אכולהו, והלכך הוא מותר
  38. ^ לעולם אינו נזיר
  39. ^ בבת אחת, כגון דאמר "הריני נזיר סתם"
  40. ^ הכי נמי
  41. ^ לחכם
  42. ^ אחדא מינייהו
  43. ^ לא מפקע נזירותיה מיניה
  44. ^ והלכך: הואיל דלא איתשיל אלא חדא
  45. ^ במתניתין: הואיל דנדרי אונסין הן, הואיל דאין יכול לחיות בלא יין או שאין קוברין באותו מקום אלא זה; לישנא אחרינא: דבמתניתין להכי קרי להו 'אונסין': דלבו אונסו, שהוא סבור שיתירו לו חכמים, דבכהאי גוונא קרי ליה 'אונס', כדאמרינן נמי במסכת שבועות (כו,א) דרב כהנא ורב אסי: מר משתבע דהכי אמר רב ומר משתבע דהכי אמר רב, וכי הוה אתי רב ואמר כחד מינייהו, אמר ליה אידך "ואנא בשיקרא אישתבעי?" אמר ליה רב: לבך אנסך ומיפטרת
  46. ^ בנדרים פ"ג מ"א בבלי כ,ב
  47. ^ והתם מפרש להו
  48. ^ דאין צריך שאלה
  49. ^ ומשום הכי שרי
  50. ^ דאוסר [מדרבנן] בלא שאלה לחכם ומשום הכי מיתסר כל זמן שלא התירו לו
  51. ^ ואני במקומו של נזיר אחר להביא קרבנותיו ביום תגלחתו
  52. ^ מביא זה קרבנותיו של זה וזה קרבנותיו של זה ויהו פטורים מלהביא קרבן אחר
  53. ^ כל אחד ואחד מביא קרבנותיו שלו וצריכין להביא כל אחד ואחד קרבנות של נזיר אחר
  54. ^ אמר "הריני נזיר ועלי לגלח נזיר", ו
  55. ^ ולא אמר תו מידי
  56. ^ מי אמרינן האי דאמר
  57. ^ והוי נזיר ומיחייב לגלח נזיר אחר
  58. ^ הא דאמר "ואני" -
  59. ^ דחדא מינייהו הוא דקביל עילויה: או נזירות או לגלח, אבל אתרוייהו לא משמע
  60. ^ ארישא משמע "ואני בנזירות כמותך" או אסיפא משמע "ואני אגלח נזיר כמותך"
  61. ^ מדקתני לתרוייהו"
  62. ^ דהאי דאמר
  63. ^ לא קאי אלא
  64. ^ ומינה מדקאמר "עלי לגלח" - שמע מינה "ואני" - אתחלת דיבוריה קאי, והכי משמע [שאמר "ואני, ועלי לגלח נזיר"]: "ואני בנזירות כמותך, ועלי לגלח נזיר כמותך"
  65. ^ כדקאמרת: ד"ואני" - אפלגא דדיבוריה קאי? ואי אמרת לי:
  66. ^ דלמא
  67. ^ אמרת לי
  68. ^ כיון ד"אני" אכוליה דיבוריה משמע
  69. ^ "עלי" למה לי? איהו ודאי לא מיצטריך, אלא פירושי קמפרש למילתא, דמשמע כמו דאמר
  70. ^ דפירושי קא מפרש לה, אלא ד"ואני" קאי אדיבורא דרישא, "ועלי" - אדיבורא דסיפא - סיפא דמתניתין
  71. ^ למה לי?
  72. ^ דתני "ועלי"
  73. ^ לך למימר, משום דקא מקבל בה בדיבורה (דסיפא),
  74. ^ אהכי תנא בסיפא אידך מתניתין "עלי" דלא צריך
  75. ^ דעלי דרישא
  76. ^ דהא קאי "ואני" אכוליה דיבוריה
  77. ^ השתא איכא למימר: מי עבידת כי הא מילתא: למיתני
  78. ^ "עלי"
  79. ^ אלא לאו שמע מינה "ואני" אפלגא דדיבוריה קאי - שמע מינה