ביאור:בבלי נזיר דף נה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לימא כתנאי: הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל: רבי מטמא ורבי יוסי ברבי יהודה מטהר מאי? לאו רבי סבר משום אוירא [1], ורבי יוסי ברבי יהודה סבר משום גושא [2]?

לא! דכולי עלמא משום גושא [3]: מר [4] סבר אהל זרוק [השידה] שמיה אהל, ומר [5] סבר לא שמיה אהל [6].

והתניא [תוספתא אהלות פ"ט מ"ה [צוקרמאנדל]]: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: תיבה שהיא מלאה כלים וזרקה על פני המת [באהל] '- טמאה [7]; ואם היתה מונחת – טהורה [8]'!

אלא דכולי עלמא משום אוירא, ומר סבר [9]: כיון [10] דלא שכיחא [11] לא גזרו ביה רבנן, ומר סבר אף על גב דלא שכיחא גזרו ביה רבנן; והתניא הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל – טהור; בקרון ובספינה ובאיסקריא [12] - טמא [13].

ואיבעית אימא: [14] [15] הכא - [16] שמא יוציא ראשו ורובו לשם [17] פליגי [18]; והתניא [19]: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל - טהור עד שיוציא לשם ראשו או רובו.

[20].

[וימי ספרו וימי גמרו - על אלו אין הנזיר מגלח ומזה בשלישי ובשביעי, ואינו סותר את הקודמים] ומתחיל ומונה [מיד, וקרבן אין לו; באמת אמרו: ימי הזב והזבה וימי הסגרו של מצורע - הרי אלו עולין לו]:

אמר רב חסדא: לא שנא [לא שנינו] [21] אלא בנזירות מועטת [22], אבל בנזירות מרובה [23] - [24] מיסלק נמי סלקין ליה [25].

מתיב רב שרביא: [26] 'מתחיל ומונה מיד ואין מבטל בהן את הקודמין [27]' – במאי [28]?: אילימא בנזירות מועטת [29] - [30]? קבעי גידול שיער [31]?!


עמוד ב

אלא לאו בנזירות מרובה, וקתני 'מתחיל [לאחר שהיה הפסק] ומונה מיד' [32]?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: בנזירות בת חמשים יום: דיתיב עשרין, ואיתילידא ביה צרעת - מגלח צרעתו והדר יתיב תלתין יומין דנזיר, [33] דהא אית ליה גידול שער.

מתיב רמי בר חמא [34]: 'נזיר שהיה טמא [מת] בספק [35] ומוחלט בספק [36] [כגון שאין יודעים מה אמר הכהן שבא לקבוע אם מצורע הוא אם לא, או כגון שהכהן ששכח או מת] -

הערות[עריכה]

  1. ^ גזרו עליה, ואילו הכא - כיון דנכנס באויר מלמעלה, כשהן פתוחין, או דרך פתחים - הוי טמא, שהרי נכנס לאויר ארץ העמים
  2. ^ ולא משום אוירא; וכיון דקרקעית שידה תיבה ומגדל מפסיק בינו לבין הגושא - הוי טהור
  3. ^ אבל הכא בהא קמיפלגי
  4. ^ רבי יוסי ברבי יהודה
  5. ^ רבי, דמטמא
  6. ^ ולא הוי הפסק, וכמאן דמהלך ממש על גבי קרקע דמי
  7. ^ וכל הכלים שבתוכה; אלמא קסבר דאהל זרוק לאו שמיה אהל, ולא הוי מפסיק כלל
  8. ^ דכיון דמונחת הויא לה כאהל קבוע, ומצלת בפני הטומאה, ולא הוי כאהל זרוק
  9. ^ והיינו טעמא דמטהר רבי יוסי ברבי יהודה
  10. ^ משום דקסבר כי נכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל - מילתא
  11. ^ היא, ומילתא דלא שכיחא
  12. ^ כלומר: בספינה גדולה שיש בה איסקריא, וקרי לה הכי על שם איסקריא שבה, דהיינו תורן; וקרוי פוש"ט בלע"ז [POST, והר"ב רנשבורג גורס מש"ט MAST]; משום דמילתא דשכיחא גזרו בה רבנן
  13. ^ והא מתניתא - רבי יוסי ברבי יהודה היא
  14. ^ דכולי עלמא משום גושא, ולכולי עלמא נמי אהל זרוק שמיה אהל;
  15. ^ והאי דקא מטמא
  16. ^ גזירה
  17. ^ חוץ משידה תיבה ומגדל
  18. ^ ורבי יוסי לא גזר
  19. ^ דמסייעא ליה, דרבי יוסי אינו מטמא עד שיוציא ראשו ורובו
  20. ^ והא דתני רבי יוסי ברבי יהודה לעיל: זרק תיבה מלאה כלים על פני המת – טמאה - לאו משום דקסבר אהל זרוק לאו שמיה אהל, אלא כיון דזורקה - קא מפיק לה מתורת אהל ומשוי לה תורת כלי; ולעולם קסבר אהל זרוק שמיה אהל, דקתני בסיפא ואם היתה מונחת טהורה - אף על גב דאורחיה דמטלטל לה
  21. ^ דימי חלוטו אין עולין לו מן המנין
  22. ^ בזמן שקבל עליו נזירות שלשים יום, [ונצטרע] כשעשה מהן עשרה ימים, ונחלט, שאין הללו ימים עולין לו מן המנין; שאם אתה אומר 'עולין לו' - לא ישתיירו לו כדי גידול שיער לאחר תגלחיות של צרעת
  23. ^ שקיבל עליו מאה יום ונצטרע בתוך ימי נזירותו עד שלא עברו שלשים יום, ונתגלח בשתי תגלחיות של צרעת
  24. ^ הואיל ועדיין נשתיירו שם שלשים יום כדי גידול שיער
  25. ^ אף ימי חלוטו עולין לו מן המנין, ואינו צריך לשמור אלא שלשים יום כדי גידול שיער טהרה לנזירות לאחר תגלחיות של צרעתו
  26. ^ מי מצית דייקת למתניתין דבנזירות מועטת קאי? והא קתני:
  27. ^ ואינו סותר את הקודמין
  28. ^ ובאיזו נזירות קאי
  29. ^ של שלשים יום
  30. ^ ומי מצית אמרת דאינו סותר את הקודמין
  31. ^ לאחר תגלחתו מן הצרעת, וליכא, דאין גידול שיער פחות משלשים יום
  32. ^ מאותו יום שעומד בו, ומשלים לאותן ימים שלפני חלוטו, אבל ימי חלוטו מיהא אין עולין לו
  33. ^ דאי אמרת דעולין - לא פש ליה כדי גידול שיער לאחר תגלחת צרעתו, הלכך - דלבתר הכי מיבעי ליה למיתב תלתין יומין מנזיר
  34. ^ משנה פ"ח מ"ב
  35. ^ שנטמא בספק [למת] ביום ראשון של נזירות
  36. ^ וספק הוא לו אם נחלט ונרפא ביום ראשון של נזירותו