ביאור:בבלי נזיר דף ס

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

תנא [1]: במה דברים אמורים? בנזירות מועטת [2], אבל בנזירות [3] בת שנה [4] - אוכל בקדשים לאחר שתי שנים, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבע שנים';

ותני עלה: ומגלח ארבע תגלחיות: תגלחת ראשונה מביא צפורים [5] וחטאת העוף [6] ועולת בהמה [7]; שניה - מביא חטאת העוף ועולת בהמה; שלישית - מביא חטאת העוף ועולת בהמה; רביעית מביא קרבן טהרה.

אמרת 'תגלחת ראשון מביא [צפורים וחטאת העוף ועולת בהמה]’ - ממה נפשך שפיר קמייתי [והגמרא בודקת את כל האפשרויות]:

[אפשרות א:] דאי ודאי מצורע הוא ולאו טמא [8] הוא - [9] ציפורין [10] חובתו, וחטאת העוף [11] ספק [12]אזלא לקבורה [13], ועולה [14] הויא [15] נדבה [16], ולגלחו תוך [נוסח אורח מישור: בסוף] שבעה [17] אי אפשר: דדילמא לאו מוחלט הוא [18], ורחמנא אמר (במדבר ו ה: כל ימי נדר נזרו) תער לא יעבר על ראשו עד מלאת [הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה, גדל פרע שער ראשו];

  • ואי לאו מצורע [ודאי] הוי, והוא טמא - חטאת העוף חובתו, וציפורין אבראי קא מתעבדין ולא הוי חולין בעזרה, ועולת בהמה הויא נדבה;

[אפשרות ב:] ואי לאו מצורע הוא, ולאו טמא הוא [19] - ציפורין [20] אבראי קא מתעבדין, [21] חטאת העוף - [22] לקבורה, עולת בהמה [23] הויא חובתו.

והא בעי אשם [24]?

[25] רבי שמעון היא, דאמר: מייתי ומתני [26];

תגלחת שניה ושלישית - ציפורין [27] לא צריך [28] דהא עביד [29], מאי איכא [30]?

[אפשרות ג:] דילמא ודאי מוחלט הוא [31] חדא לספק ספרו וחדא לספק טומאתו [32]תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה [33] ומתני;


עמוד ב

[אפשרות ד:] ואי ודאי נזיר הוא [34] עולה הראשונה חובה וזו נדבה [35];

[אפשרות ה:] ואם טמא ומוחלט הוא - עולה הראשונה נדבה, וזו חובה, וזה שאר קרבנו [36]

[אפשרות ו:] טמא ספק ומוחלט ודאי [37] - אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים [38]; ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ששים ושבעה ימים [39]!

[אפשרות ז:] מוחלט ספק וטמא ודאי אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה ימים, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר שבעים וארבעה ימים [40]!

[אפשרות ח:] טמא ודאי ומוחלט ודאי [41]אוכל בקדשים לאחר שמונה ימים [42], [43], [44] ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבעים וארבעה ימים!

'שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: נזיר טהור ומצורע [45]: מהו שיגלח תגלחת אחת ועולה לו לכאן ולכאן [46]?

אמר להן: אינו מגלח.

אמרו לו: למה?

אמר להן: אילו [47] זה לגדל וזה לגדל, [48] וזה להעביר וזה להעביר - יפה אתם אומרים; עכשיו נזיר להעביר ומצורע לגדל [49]!

ולא תעלה לו לימי חלוטו [50] - [51] ותעלה לו לימי ספרו [52]?

ואמר להן: אילו זה לפני זריקת דמים וזה לפני זריקת דמים - יפה אתם אומרים, אלא מצורע לפני זריקת דמים [53] ונזיר [54] לאחר זריקת דמים [55]!

[56] ולא תעלה לו לימי צרעתו [57] ונזירותו [58] - [59] ותעלה לו לימי צרעתו [60] וטומאתו [61]?

אמר להן: אילו זה לפני ביאת מים וזה לפני ביאת מים - יפה אתם אומרים, אלא טמא [62] לאחר ביאת מים [63], מצורע לפני ביאת מים!

אמרו לו: יפה אמרת שלא תעלה לו לימי ספרו ולנזירותו [64]; [65] ותעלה לו [66] לימי חלוטו וטומאתו [67], דזה לגדל [68] וזה לגדל [69] הוא [70]!

אמר להן: [71] נזיר טהור [72] והוא מצורע [73]: זה [74] [75] לגדל, וזה להעביר, ואם נזיר טמא [76], והוא מצורע [77], זה [78] - לפני ביאת מים, וזה [79] - לאחר ביאת מים [80].

הערות[עריכה]

  1. ^ ותני עלה
  2. ^ משלשים לשלשים
  3. ^ מרובה
  4. ^ משנה לשנה
  5. ^ דהיינו ציפרי מצורע שכתוב בהן 'ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות' (ויקרא יד ד)
  6. ^ דקרבן טומאה דנזיר
  7. ^ דקרבן טהרה דנזירות
  8. ^ במת
  9. ^ הילכך הא דקא מייתי
  10. ^ זו היא
  11. ^ דקרבן טומאה בנזיר, הוי
  12. ^ ו
  13. ^ דדילמא לאו טמא מת הוא, ולא חזיא [חטאת העוף] להקרבה
  14. ^ דקמייתי
  15. ^ קרבן
  16. ^ דילמא מצורע הוא ועדיין אינו ראוי לתגלחת טהרה דנזירות
  17. ^ כמשפט של מוחלט: שסופר שבעה ואחר כך מגלח
  18. ^ ולאו טמא הוא, והוי נזיר טהור
  19. ^ אלא נזיר טהור
  20. ^ דקמייתי - לא חיישינן
  21. ^ ואי משום
  22. ^ הא קאזלא
  23. ^ דקמייתי
  24. ^ והא קבעי איתויי אשם מצורע בתגלחת שניה, ואשם במצורע ודאי מעכב באכילתו, כדקיימא לן: הביא כפרתו - אוכל בקדשים; ואילו בכל הני ארבע תגלחיות אמאי לא תני ליה 'אשם'
  25. ^ הא מני?
  26. ^ כדאמרינן בפרק בתרא דמסכת מנחות (קה,א): רבי שמעון אומר: למחרת מביא אשמו, ולוגו עמו, ואומר: "אם מצורע הוא זה אשמו וזה לוגו, ואם לאו - אשם זה יהא שלמי נדבה"; ואותו אשם טעון שחיטה בצפון ומתן בהונות - הכא נמי מייתי אשם מצורע ומתני
  27. ^ חיות
  28. ^ להביא
  29. ^ שכבר הביא בתגלחת ראשונה
  30. ^ מאי אית לך למימר דמיבעיא ליה לאיתויי
  31. ^ ולא טמא, ותגלחת ראשונה עלתה לו לימי חלוטו, ותגלחת שניה זו היא של ימי ספרו, וצריך להביא קרבן מצורע - להכי הוא דאמר דלייתי חטאת העוף בתגלחת שניה ובתגלחת שלישית
  32. ^ טומאה דנזירות; דבתגלחת שניה איכא למימר שמא מוחלט הוא, וחטאת העוף עולה לימי ספרו; ואי תימא : והא בחטאת בהמה הוא דמיחייב, ולא בחטאת העוף, אי לאו דליהוי עני, לפי שאין חטאת בהמה באה על הספק לפי שאינה נאכלת מספק, והויא לה כחטאת שנתכפרו בעליה ומיתסר לאיתויי, לפי שאין מביאין קדשים לבית הפסול? תקון רבנן שיהא כותב כל נכסיו לאחרים, והוי עני, ומביא חטאת העוף הבאה על הספק, כדאמר בפרק' מי שאמר הריני נזיר' (כט,א), אף על פי שאינה נאכלת; והכי נמי תני עלה בתוספתא (פ"ו) בברייתא, ומפרשינן לה נמי הכי בפרק בתרא דמסכת נדה (ע,א) גבי שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו'; ואי אמרת דמוחלט וטמא הוא, ושתי תגלחיות הראשונות עולות לו לתגלחת חלוטו וימי ספרו, הילכך בתגלחת שניה מיבעי ליה לאיתויי חטאת העוף - במקום חטאת בהמה שהיה מחוייב להביא, ואידך חטאת העוף דקמייתי בתגלחת שלישית תיהוי לספק טומאה, ועולת בהמה שבזו ושבזו תיהוי נדבה, ואיכא נמי למימר דדילמא לאו מצורע הוה אלא נזיר טמא, ותגלחת ראשונה עלתה לו לתגלחת טומאה דנזיר, ותגלחת שניה לתגלחת טהרה - לכך מביא עולת בהמה, דהויא חובתו, והחטאת בספק; וב
  33. ^ חטאת דבהמה ועולה ושלמים
  34. ^ מתחילה ולא מוחלט ולא טמא, הרי
  35. ^ וכן כולן חוץ מן הראשונה
  36. ^ קרבנותיו שעדיין לא הביא
  37. ^ ביום ראשון של נזירותו
  38. ^ שהיא תגלחת שניה של ימי ספרו: שבתחילת יום ראשון של ימי נזירותו, שהיא תחילה לימי חלוטו - יהא מגלח תגלחת חלוטו, ולסוף שבעה - תגלחת השנית של ימי ספרו, כדכתיב: והיה ביום השביעי יגלח (ויקרא יד ט); ולמחר - שהוא יום שמיני - יביא קרבנו, כדכתיב: וביום השמיני יקח... (ויקרא יד י), ואוכל בקדשים כשהביא כפרתו, כדתנן [(לעיל נט,ב) בסוף]: שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי: וכיון שהביא קרבן צרעתו - אוכל בקדשים
  39. ^ אבל לשתות יין וליטמא למתים אינו יכול עד לאחר ששים ושבעה ימים: שאם בא לו לגלח נזירות טהרה לאחר שעשה שלשים אחר שבעת ימי ספרו - יש לו לומר שמא מוחלט וטמא היה, ותגלחת ראשונה עלתה לו לימי ספרו, וזו של עכשיו לימי טומאתו, ועדיין צריך למנות לו שלשים יום לנזירות טהרתו, שהן בכלל ששים ושבעה ימים, ואחר כך מותר לשתות ביין
  40. ^ דכיון שהוא טמא ודאי מגלח לסוף שבעה ומתחיל ומונה נזירות טהרה שלשים, ומגלח נזירות טהרה, וכשבא לו לשתות ביין אומרים לו: "שמא מוחלט וטמא היית, ושתי תגלחיות הללו: הן הן של ימי חלוטו ושל ימי ספרו, ועדיין אי אתה מותר אלא באכילת קדשים" - דהיינו לאחר שלשים ושבעה, וחוזר ומונה שבעה לתגלחת טומאה, ואחר כך שלשים לנזירות טהרה, ונמצא שותה ביין ומיטמא למתים לאחר שבעים וארבעה יום
  41. ^ מגלח לתגלחת ראשונה של צרעת עכשיו ומכאן עד שבעה ימים לתגלחת שניה, כדתנן [(לעיל נט,ב)]: שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי, ו
  42. ^ ביום השמיני, שמביא קרבנות בקדש
  43. ^ וחוזר ומונה שבעה ומגלח נזיר טומאה, וחוזר ומונה שלשים ומגלח נזירות טהרה
  44. ^ נמצא
  45. ^ מפני מה נזיר טהור אינו כמצורע? כלומר: נזיר והוא מצורע, ובא לו לגלח תגלחת צרעתו ביום שנשלמה צרעתו וביום שנשלמו ימי נזירותו
  46. ^ מה טעם אינה עולה לו תגלחת זו לכאן ולכאן
  47. ^ אם אלו שתי תגלחיות שוות: שיהו
  48. ^ או שתיהן
  49. ^ היאך [אתם] אומרים שיהו עולין לו לכאן ולכאן? שתגלחת נזיר הוא להעביר, ותגלחת מצורע לגדל: שמכאן ועד שבעה ימים צריך לגלח תגלחת שניה
  50. ^ בשביל שהוא להעביר ושל מצורע לגדל
  51. ^ אלא
  52. ^ ששתיהן להעביר: שמכאן ואילך אינן צריכין לגדל שער, וכבר גדל לו כדי לכוף ראשו לעיקרו
  53. ^ שהרי ביום השביעי מגלח וביום השמיני מביא קרבנותיו
  54. ^ מגלח
  55. ^ כדכתיב: ואת האיל יעשה זבח שלמים ליי' (במדבר ו יז), והדר כתיב: וגלח הנזיר כו' (במדבר ו יז)! היאך אתם אומרים שיהא עולה לו תגלחת אחת לכאן ולכאן
  56. ^ אמרו לו
  57. ^ לימי ספרו
  58. ^ בשביל שזה לפני זריקת דמים וזה לאחר זריקת דמים
  59. ^ אלא
  60. ^ לימי צרעתו של ימי ספרו
  61. ^ דנזיר שנטמא במת ונצטרע - שתהא תגלחתו עולה לכאן ולכאן: דזה וזה מגלח לפני זריקת דמים, ששניהן מגלחין בשביעי ומביאין קרבן בשמיני שלהן
  62. ^ מגלח
  63. ^ כדכתיב: 'וגלח ראשו ביום טהרתו'; משמע לאחר טהרה: דמגלח לאחר ביאת מים
  64. ^ הכי גרסינן: שלא תעלה לו [תגלחת אחת] לימי ספרו ולימי נזירותו: תקן הדבר שלא תעלה לו תגלחת לימי ספרו בימי נזיר טהרתו: שמצורע בימי ספרו מגלח לפני זריקת דמים ביום השביעי, ונזיר מגלח ביום הבאת קרבנותיו, לאחר זריקת דמים
  65. ^ אבל
  66. ^ תגלחת אחת
  67. ^ הכי גרסינן: לימי טומאתו ולימי חלוטו, תגלחת אחת לימי ספרו ולימי נזירות
  68. ^ שיער אחר
  69. ^ שיער אחר
  70. ^ מצורע בימי חלוטו מגלח כדי לגדל שיער אחר ונזיר טמא מגלח כדי לגדל שיער אחר שיהא מגלח לנזירות טהרתו [ביום השמיני]
  71. ^ לכך אין עולה לו תגלחת אחת מכולן לשתי תגלחיות: שאם
  72. ^ הוא
  73. ^ בימי חלוטו
  74. ^ מצורע בימי חלוטו
  75. ^ מגלח כדי
  76. ^ הוא
  77. ^ אף על פי ששניהן לגדל - עדיין אין עולה להן תגלחת אחת לכאן ולכאן
  78. ^ שמצורע מגלח
  79. ^ ונזיר טמא
  80. ^ וכן נזיר טהור ומצורע בימי ספרו: אע"פ ששניהם להעביר, הואיל ומצורע בימי ספרו מגלח לפני זריקת דמים ונזיר טהור לאחר זריקת דמים כמו שמפורש למעלה [ולכך] אין תגלחת אחת עולה לשתיהן