ביאור:בבלי נזיר דף יב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

"צא וקדש לי אשה" סתם ^[1] - אסור בכל הנשים שבעולם: חזקה שליח עושה שליחותו ^[2], וכיון דלא פריש ליה ^[3] - הא לא ידע הי ניהו קדיש ליה ^[4].

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן [קינים פ"ב מ"א]: 'קן סתומה ^[5] שפרחה גוזל אחד מהן לאויר העולם, או שפרחה לבין חטאות המתות ^[6]^[7][הערת ריב"ן], או שמת אחד מהן - יקח זוג לשני ^[8]' ואילו קן מפורשת ^[9] אין לו תקנה ^[10], ואילו שאר קינין בעלמא מיתקנן, ואמאי? לימא כל חדא וחדא ^[11] דלמא האי ניהו ^[12]?

אמר ליה: קאמינא אנא אשה, דלא ניידא ^[13], ואמרת לי את ^[14] איסורא דנייד ^[15]? וכי תימא ^[16]: 'הכא נמי נייד – אימור: ^[17] בשוקא אשכח ^[18] וקדיש'? - ^[19] התם הדרא לניחותא ^[20] - גבי קן מי הדרא ^[21]?

אמר רבא: ומודה רבי יוחנן באשה ^[22] שאין לה לא בת ^[23], ולא בת בת ^[24], ולא בת בן ^[25], ולא אם ^[26], ולא אם אם ^[27], ולא אחות ^[28] - ואף על פי שהיתה לה אחות [נשואה] ונתגרשה לאחר מכאן, דההיא שריא ^[29]; מאי טעמא? - ^[30] דבההיא שעתא ^[31] דקאמר לה הוה נסיבן לגברי ^[32]: כי משוי ^[33] שליח - במילתא דקיימא קמיה ^[34], ^[35] במילתא דלא קיימא קמיה ^[36] - לא משוי ^[37] שליח; [ומכאן הסתירה עם משנתנו:]

תנן [במשנתנו]: "הריני נזיר ועלי לגלח נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני ועלי לגלח נזיר" ... אם היו פקחין מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים: בשלמא בתראה ^[38] - איכא קדמאה קמיה ^[39], אלא קדמאה ^[40] - מי איכא בתראה קמיה ^[41]?

עמוד ב

אלא [אם תאמר] הכי קאמר: "אי משכחנא דהוי נזיר – אגלחיה"? הכא נמי - הכי קאמר ליה "אי משכחת דמיגרשה [אשה שעומדת להתגרש] - קדיש לי"!?

אמרי: לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד ^[42] השתא ^[43]; במילתא דלא מצי עביד ליה השתא - לא משוי.

ולא? תא שמע: האומר לאפוטרופוס שלו "כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני - הפר לה" - והפר לה ^[44] - יכול יהו מופרין? - תלמוד לומר (במדבר ל יד: כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש) אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו - דברי רבי יאשיה; ורבי יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו; טעמא דאמר רחמנא 'אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו', הא לאו הכי - אפוטרופוס מיפר, ואילו גבי דידיה תניא האומר לאשתו "כל נדרים שתדורי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני יהו קיימין" - לא אמר כלום; "הרי הן מופרין": רבי אליעזר אומר 'מופר', וחכמים אומרים 'אינו מופר!?

קא סלקא דעתא כי אמר רבי יאשיה ^[45] אליבא דרבנן דאמרי ^[46] '^[47] לא מצי מיפר' ואי לאו דאמר רחמנא 'אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו' אפוטרופוס הוה מיפר ^[48]!

ודלמא אליבא דרבי אליעזר, דאמר מצי מיפר?

אי הכי ^[49] למה לי לשוויי שליח? ליפר לה איהו ^[50]! [ומכאן שהברייתא אינה לפי שיטת רבי אליעזר, אלא לפי רבנן!]

[אפילו לרבי אליעזר יש אפשרות:] קסבר ^[51] דלמא ^[52] משתלינא או רתחנא או מיטרידנא ^[53].

משנה:

"הרי עלי לגלח חצי נזיר" ^[54] ושמע חבירו ואמר "ואני עלי לגלח חצי נזיר" - זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם ^[55], דברי רבי מאיר ^[56]; וחכמים אומרים: זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר ^[57].

גמרא:

אמר רבא: הכל מודים כל היכא דאמר "חצי קרבנות נזיר עלי" - חצי קרבן מייתי; "קרבנות חצי נזיר עלי" - כוליה קרבן בעי איתויי; מאי טעמא? דהא לא אשכחן נזירות לפלגא; וכי פליגי - בלישנא דמתניתין ^[58] פליגי: רבי מאיר סבר: כיון דאמר "הרי עלי ^[59]" - איחייב אכוליה קרבן נזירות, וכי קאמר ^[60] "חצי נזירות" - לאו כל כמיניה; ורבנן סברי: ^[61] - נדר ופתח עמו הוא ^[62].

^[63].

משנה:

"הריני נזיר לכשיהיה לי בן" - ונולד לו בן - הרי זה נזיר. נולד לו בת, טומטום ואנדרוגינוס - אינו נזיר.

אם אמר "כשיהיה לי ולד" - אפילו נולד לו בת טומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר ^[64].

הערות[עריכה]

^ שלא פירש לו באיזו עיר ואיזו אשה
^ והלך וקידש לו אשה
^ הי מינייהו קדיש ליה
^ ואי הדר אותו האיש ונסיב איתתא - דלמא זו היא אמהּ או בתהּ או אחותהּ של אותה האשה שקידש לו שלוחו, והן כולן אסורות לו, כדאמר התם (קדושין דף עו; מסכת דרך ארץ פרק עריות הלכה א) המקדש את אשה אוסר עליו שבע עריות
^ אחד מחייבי קינין כגון הזב והזבה יולדת ומצורע שהפרישו להן שתי תורין או שני בני יונה ועדיין לא קראו להן שם: איזו לחטאת ואיזו לעולה
^ כגון שהיו שם מחמש חטאות המתות כגון חטאת שכיפרו בעליה כו' ונתערבה ביניהן ואין ידוע איזו היא דאין לה שוב תקנה
^ Note: גליון: להכי קאמר בין חטאות המתות דאילו נתערבה בין חטאות חיות והנך חטאות דידיה נינהו מצי למיסב חד מינייהו ועביד ליה זוג להאי והא דלא נתערב הוה קריב לה עולה
^ יקח גוזל לשני, ואחר כך יפריש אחד לחטאת ואחד לעולה
^ שפרח אחד מהן ואינו יודע איזו היא
^ לפי שאין יודע איזו לחטאת ואיזו לעולה; ואף על גב דפירש - כיון דלא הוי תרוייהו קמיה - לית בהו היכרא: דלא ידע אי האי שני הוי חטאת או עולה
^ לכל מאן דמייתי קינין
^ היינו האי דפרח לפלוני אתמול, ונמצא מתכפר בקרבן חבירו, דהא אמרת שהוא אסור בכל הנשים שבעולם
^ ד'כל כבוּדָה בת מלך פנימה' (תהלים מה יד), והואיל דקביעה - הוה ליה כמחצה על מחצה, ואסור
^ ואת מותבת לי
^ דאיכא למימר דהתם בדין הוא דלישתרו, משום דאית בה טעמא: דכל דפריש מרובא דהיתירא פריש
^ גבי אשה
^ האי בעל
^ אשכחיה לההיא איתתא בשוקא [כמו בכתובות טו,א, ועיין שם תוד"ה דלמא אזלא], דניידא, ולישתרי בה - דכל דפריש מרובא פריש
^ אכתי לא דמי:
^ דאילו איתתא הדרא לניחותא, כיון דעיילא לביתהּ הויא לה 'קבועה'
^ אבל גבי קן - לעולם הויא לה איסורא דניידא
^ פנויה
^ פנויה
^ פנויה
^ פנויה
^ פנויה
^ פנויה
^ פנויה
^ [ובאופן כללי:] דלאחר מכן הויא לה חדא מהני קרובותיה פנויה
^ כיון
^ דבזמן ששילח זה שלוחו
^ היתה האחת נשואה והאחת פנויה, ובא זה וקידש את הפנויה - אין חוששין לומר שמא שלוחו בא לכאן וקידש את אחותהּ לאחר שנתגרשה, ונמצא זה פוגע באחותהּ, ויש בו משום איסור שתי אחיות; דסתמא דמילתא
^ איניש
^ בלא איסורא
^ אבל
^ כגון זו: דבההיא שעתא דקא משוי שליח להאי הוה מינסבא לגברא
^ איניש
^ להכי מגלח את הראשון:
^ דזה קאים קמיה האיך נזיר קדמאה, ואיכא למימר דהואיל וקאים קמיה - מיחייב בקרבן תגלחתו
^ אמאי מגלח את השני?
^ והא בההוא שעתא לא הוה האי נזיר קמיה, ואת הוא דאמרת 'מילתא דלא קאים קמיה דאיניש לא מסיק אדעתיה לקבולי עילויה', ואמאי אמרת דמגלחים זה את זה
^ איהו גופיה
^ כגון באיתתא דשריא ליה לאפוקי היכא דבההיא שעתא לא משתריא ליה
^ שלוחו של אדם כמותו
^ 'אין אפוטרופוס מיפר'
^ גבי דידיה דבעל:
^ איהו נמי
^ ואף על גב דבעל לא מצי מיפר השתא! אלמא 'במילתא דלא מצי איניש למיעבד השתא - משוי ליה שליח'
^ דמצי מיפר
^ בעל, לאלתר
^ האי בעל: לא צריכנא להפר לה אלא בשעה שאצא לדרך
^ בההוא שעתא
^ הלכך קאמר לאפוטרופוס דליעבד איהו
^ דאמר "הרי עלי להביא חצי קרבנותיו של גילוח נזיר אחד"
^ שלא מצינו נזיר לחצאין ולא קרבן לחצאין
^ והוא סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה
^ יביאו שניהן קרבנותיו של נזיר אחד ויהיו פטורין, שהרי לא נזרו כל אחד אלא חצי נזיר
^ היכא דאמר "הרי עלי לגלח"
^ לגלח
^ והאי דהדר אמר
^ כל כהאי גוונא
^ ובין שניהם מביאין קרבן, דנדר אחד הוא
^ ואיכא ספרים דלא כתיב בהו הך 'אמר רבא', אלא הכי כתיב בהו: קרבן בעי איתויי כלומר: נזיר מיהא לא מיפטר בקרבנותיהן דהנך, הואיל דכל חד וחד קיבל עילוייה פלגא דנזירות, ותו לא אשכחן נזירות לפלגא; והאי דקא מייתי ליה אינהו - לייתי ליה משום נדבה; כי פליגי בלישנא דמתניתין כגון דאמר "הרי עלי לגלח" ולא אמר בסתם "חצי נזירות עלי": דר"מ סובר כיון דאמר "הרי עלי לגלח" אכוליה קרבן נזירות, ומיפטר ביה נזיר בהאי קרבן נזירות; והאי דהדר אמר "חצי נזירות" - מיהדר הוא דקא בעי, ולאו כל כמיניה; ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא, ולא מיפטר נזיר בקרבנותיו דהאיך; ושניהם מיהא קרבן אחד בעי איתויי. [ל"א] אילו אמר אחד בלבד "הרי עלי לגלח חצי נזיר" - אפילו רבנן מודו דקרבן שלם בעי איתויי; מאי טעמא? דהא לא אשכחן נזירות לפלגא; כי פליגי אלישנא דמתניתין, דאיכא תרי, דבין שניהם מביאין קרבן שלם: ר"מ סבר כי אמר הרי עלי מיחייב אכוליה קרבן וכי הדר אמר חצי נזיר לאו כל כמיניה, דתפוס לשון ראשון; הלכך זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם; ורבנן סברי כיון דתרי אינון - לא הוי קרבן לחצאין, והוי נדר ופתחו עמו, דכי אמר "לגלח חצי נזיר" - פירוש "עלי" דאמר – לכתחלה; הלכך זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר ד,כיון דבין שניהם מביאין קרבן שלם - לא הוי קרבן לחצאין
^ דולד מיהא מיקרי

[1] שלא פירש לו באיזו עיר ואיזו אשה

[2] והלך וקידש לו אשה

[3] הי מינייהו קדיש ליה

[4] ואי הדר אותו האיש ונסיב איתתא - דלמא זו היא אמהּ או בתהּ או אחותהּ של אותה האשה שקידש לו שלוחו, והן כולן אסורות לו, כדאמר התם (קדושין דף עו; מסכת דרך ארץ פרק עריות הלכה א) המקדש את אשה אוסר עליו שבע עריות

[5] אחד מחייבי קינין כגון הזב והזבה יולדת ומצורע שהפרישו להן שתי תורין או שני בני יונה ועדיין לא קראו להן שם: איזו לחטאת ואיזו לעולה

[6] כגון שהיו שם מחמש חטאות המתות כגון חטאת שכיפרו בעליה כו' ונתערבה ביניהן ואין ידוע איזו היא דאין לה שוב תקנה

[7] Note: גליון: להכי קאמר בין חטאות המתות דאילו נתערבה בין חטאות חיות והנך חטאות דידיה נינהו מצי למיסב חד מינייהו ועביד ליה זוג להאי והא דלא נתערב הוה קריב לה עולה

[8] יקח גוזל לשני, ואחר כך יפריש אחד לחטאת ואחד לעולה

[9] שפרח אחד מהן ואינו יודע איזו היא

[10] לפי שאין יודע איזו לחטאת ואיזו לעולה; ואף על גב דפירש - כיון דלא הוי תרוייהו קמיה - לית בהו היכרא: דלא ידע אי האי שני הוי חטאת או עולה

[11] לכל מאן דמייתי קינין

[12] היינו האי דפרח לפלוני אתמול, ונמצא מתכפר בקרבן חבירו, דהא אמרת שהוא אסור בכל הנשים שבעולם

[13] ד'כל כבוּדָה בת מלך פנימה' (תהלים מה יד), והואיל דקביעה - הוה ליה כמחצה על מחצה, ואסור

[14] ואת מותבת לי

[15] דאיכא למימר דהתם בדין הוא דלישתרו, משום דאית בה טעמא: דכל דפריש מרובא דהיתירא פריש

[16] גבי אשה

[17] האי בעל

[18] אשכחיה לההיא איתתא בשוקא [כמו בכתובות טו,א, ועיין שם תוד"ה דלמא אזלא], דניידא, ולישתרי בה - דכל דפריש מרובא פריש

[19] אכתי לא דמי:

[20] דאילו איתתא הדרא לניחותא, כיון דעיילא לביתהּ הויא לה 'קבועה'

[21] אבל גבי קן - לעולם הויא לה איסורא דניידא

[22] פנויה

[23] פנויה

[24] פנויה

[25] פנויה

[26] פנויה

[27] פנויה

[28] פנויה

[29] [ובאופן כללי:] דלאחר מכן הויא לה חדא מהני קרובותיה פנויה

[30] כיון

[31] דבזמן ששילח זה שלוחו

[32] היתה האחת נשואה והאחת פנויה, ובא זה וקידש את הפנויה - אין חוששין לומר שמא שלוחו בא לכאן וקידש את אחותהּ לאחר שנתגרשה, ונמצא זה פוגע באחותהּ, ויש בו משום איסור שתי אחיות; דסתמא דמילתא

[33] איניש

[34] בלא איסורא

[35] אבל

[36] כגון זו: דבההיא שעתא דקא משוי שליח להאי הוה מינסבא לגברא

[37] איניש

[38] להכי מגלח את הראשון:

[39] דזה קאים קמיה האיך נזיר קדמאה, ואיכא למימר דהואיל וקאים קמיה - מיחייב בקרבן תגלחתו

[40] אמאי מגלח את השני?

[41] והא בההוא שעתא לא הוה האי נזיר קמיה, ואת הוא דאמרת 'מילתא דלא קאים קמיה דאיניש לא מסיק אדעתיה לקבולי עילויה', ואמאי אמרת דמגלחים זה את זה

[42] איהו גופיה

[43] כגון באיתתא דשריא ליה לאפוקי היכא דבההיא שעתא לא משתריא ליה

[44] שלוחו של אדם כמותו

[45] 'אין אפוטרופוס מיפר'

[46] גבי דידיה דבעל:

[47] איהו נמי

[48] ואף על גב דבעל לא מצי מיפר השתא! אלמא 'במילתא דלא מצי איניש למיעבד השתא - משוי ליה שליח'

[49] דמצי מיפר

[50] בעל, לאלתר

[51] האי בעל: לא צריכנא להפר לה אלא בשעה שאצא לדרך

[52] בההוא שעתא

[53] הלכך קאמר לאפוטרופוס דליעבד איהו

[54] דאמר "הרי עלי להביא חצי קרבנותיו של גילוח נזיר אחד"

[55] שלא מצינו נזיר לחצאין ולא קרבן לחצאין

[56] והוא סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה

[57] יביאו שניהן קרבנותיו של נזיר אחד ויהיו פטורין, שהרי לא נזרו כל אחד אלא חצי נזיר

[58] היכא דאמר "הרי עלי לגלח"

[59] לגלח

[60] והאי דהדר אמר

[61] כל כהאי גוונא

[62] ובין שניהם מביאין קרבן, דנדר אחד הוא

[63] ואיכא ספרים דלא כתיב בהו הך 'אמר רבא', אלא הכי כתיב בהו: קרבן בעי איתויי כלומר: נזיר מיהא לא מיפטר בקרבנותיהן דהנך, הואיל דכל חד וחד קיבל עילוייה פלגא דנזירות, ותו לא אשכחן נזירות לפלגא; והאי דקא מייתי ליה אינהו - לייתי ליה משום נדבה; כי פליגי בלישנא דמתניתין כגון דאמר "הרי עלי לגלח" ולא אמר בסתם "חצי נזירות עלי": דר"מ סובר כיון דאמר "הרי עלי לגלח" אכוליה קרבן נזירות, ומיפטר ביה נזיר בהאי קרבן נזירות; והאי דהדר אמר "חצי נזירות" - מיהדר הוא דקא בעי, ולאו כל כמיניה; ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא, ולא מיפטר נזיר בקרבנותיו דהאיך; ושניהם מיהא קרבן אחד בעי איתויי. [ל"א] אילו אמר אחד בלבד "הרי עלי לגלח חצי נזיר" - אפילו רבנן מודו דקרבן שלם בעי איתויי; מאי טעמא? דהא לא אשכחן נזירות לפלגא; כי פליגי אלישנא דמתניתין, דאיכא תרי, דבין שניהם מביאין קרבן שלם: ר"מ סבר כי אמר הרי עלי מיחייב אכוליה קרבן וכי הדר אמר חצי נזיר לאו כל כמיניה, דתפוס לשון ראשון; הלכך זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם; ורבנן סברי כיון דתרי אינון - לא הוי קרבן לחצאין, והוי נדר ופתחו עמו, דכי אמר "לגלח חצי נזיר" - פירוש "עלי" דאמר – לכתחלה; הלכך זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר ד,כיון דבין שניהם מביאין קרבן שלם - לא הוי קרבן לחצאין

[64] דולד מיהא מיקרי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]