ביאור:בבלי נזיר דף יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

"צא וקדש לי אשה" סתם [1] - אסור בכל הנשים שבעולם: חזקה שליח עושה שליחותו [2], וכיון דלא פריש ליה [3] - הא לא ידע הי ניהו קדיש ליה [4].

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן [קינים פ"ב מ"א]: 'קן סתומה [5] שפרחה גוזל אחד מהן לאויר העולם, או שפרחה לבין חטאות המתות [6][7][הערת ריב"ן], או שמת אחד מהן - יקח זוג לשני [8]' ואילו קן מפורשת [9] אין לו תקנה [10], ואילו שאר קינין בעלמא מיתקנן, ואמאי? לימא כל חדא וחדא [11] דלמא האי ניהו [12]?

אמר ליה: קאמינא אנא אשה, דלא ניידא [13], ואמרת לי את [14] איסורא דנייד [15]? וכי תימא [16]: 'הכא נמי נייד – אימור: [17] בשוקא אשכח [18] וקדיש'? - [19] התם הדרא לניחותא [20] - גבי קן מי הדרא [21]?

אמר רבא: ומודה רבי יוחנן באשה [22] שאין לה לא בת [23], ולא בת בת [24], ולא בת בן [25], ולא אם [26], ולא אם אם [27], ולא אחות [28] - ואף על פי שהיתה לה אחות [נשואה] ונתגרשה לאחר מכאן, דההיא שריא [29]; מאי טעמא? - [30] דבההיא שעתא [31] דקאמר לה הוה נסיבן לגברי [32]: כי משוי [33] שליח - במילתא דקיימא קמיה [34], [35] במילתא דלא קיימא קמיה [36] - לא משוי [37] שליח; [ומכאן הסתירה עם משנתנו:]

תנן [במשנתנו]: "הריני נזיר ועלי לגלח נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני ועלי לגלח נזיר" ... אם היו פקחין מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחין נזירים אחרים: בשלמא בתראה [38] - איכא קדמאה קמיה [39], אלא קדמאה [40] - מי איכא בתראה קמיה [41]?


עמוד ב

אלא [אם תאמר] הכי קאמר: "אי משכחנא דהוי נזיר – אגלחיה"? הכא נמי - הכי קאמר ליה "אי משכחת דמיגרשה [אשה שעומדת להתגרש] - קדיש לי"!?

אמרי: לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד [42] השתא [43]; במילתא דלא מצי עביד ליה השתא - לא משוי.

ולא? תא שמע: האומר לאפוטרופוס שלו "כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני - הפר לה" - והפר לה [44] - יכול יהו מופרין? - תלמוד לומר (במדבר ל יד: כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש) אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו - דברי רבי יאשיה; ורבי יונתן אומר: מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו; טעמא דאמר רחמנא 'אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו', הא לאו הכי - אפוטרופוס מיפר, ואילו גבי דידיה תניא האומר לאשתו "כל נדרים שתדורי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני יהו קיימין" - לא אמר כלום; "הרי הן מופרין": רבי אליעזר אומר 'מופר', וחכמים אומרים 'אינו מופר!?

קא סלקא דעתא כי אמר רבי יאשיה [45] אליבא דרבנן דאמרי [46] '[47] לא מצי מיפר' ואי לאו דאמר רחמנא 'אישהּ יקימנו ואישהּ יפרנו' אפוטרופוס הוה מיפר [48]!

ודלמא אליבא דרבי אליעזר, דאמר מצי מיפר?

אי הכי [49] למה לי לשוויי שליח? ליפר לה איהו [50]! [ומכאן שהברייתא אינה לפי שיטת רבי אליעזר, אלא לפי רבנן!]

[אפילו לרבי אליעזר יש אפשרות:] קסבר [51] דלמא [52] משתלינא או רתחנא או מיטרידנא [53].

משנה:

"הרי עלי לגלח חצי נזיר" [54] ושמע חבירו ואמר "ואני עלי לגלח חצי נזיר" - זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם [55], דברי רבי מאיר [56]; וחכמים אומרים: זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר [57].

גמרא:

אמר רבא: הכל מודים כל היכא דאמר "חצי קרבנות נזיר עלי" - חצי קרבן מייתי; "קרבנות חצי נזיר עלי" - כוליה קרבן בעי איתויי; מאי טעמא? דהא לא אשכחן נזירות לפלגא; וכי פליגי - בלישנא דמתניתין [58] פליגי: רבי מאיר סבר: כיון דאמר "הרי עלי [59]" - איחייב אכוליה קרבן נזירות, וכי קאמר [60] "חצי נזירות" - לאו כל כמיניה; ורבנן סברי: [61] - נדר ופתח עמו הוא [62].

[63].

משנה:

"הריני נזיר לכשיהיה לי בן" - ונולד לו בן - הרי זה נזיר. נולד לו בת, טומטום ואנדרוגינוס - אינו נזיר.

אם אמר "כשיהיה לי ולד" - אפילו נולד לו בת טומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר [64].

הערות[עריכה]

  1. ^ שלא פירש לו באיזו עיר ואיזו אשה
  2. ^ והלך וקידש לו אשה
  3. ^ הי מינייהו קדיש ליה
  4. ^ ואי הדר אותו האיש ונסיב איתתא - דלמא זו היא אמהּ או בתהּ או אחותהּ של אותה האשה שקידש לו שלוחו, והן כולן אסורות לו, כדאמר התם (קדושין דף עו; מסכת דרך ארץ פרק עריות הלכה א) המקדש את אשה אוסר עליו שבע עריות
  5. ^ אחד מחייבי קינין כגון הזב והזבה יולדת ומצורע שהפרישו להן שתי תורין או שני בני יונה ועדיין לא קראו להן שם: איזו לחטאת ואיזו לעולה
  6. ^ כגון שהיו שם מחמש חטאות המתות כגון חטאת שכיפרו בעליה כו' ונתערבה ביניהן ואין ידוע איזו היא דאין לה שוב תקנה
  7. ^ Note: גליון: להכי קאמר בין חטאות המתות דאילו נתערבה בין חטאות חיות והנך חטאות דידיה נינהו מצי למיסב חד מינייהו ועביד ליה זוג להאי והא דלא נתערב הוה קריב לה עולה
  8. ^ יקח גוזל לשני, ואחר כך יפריש אחד לחטאת ואחד לעולה
  9. ^ שפרח אחד מהן ואינו יודע איזו היא
  10. ^ לפי שאין יודע איזו לחטאת ואיזו לעולה; ואף על גב דפירש - כיון דלא הוי תרוייהו קמיה - לית בהו היכרא: דלא ידע אי האי שני הוי חטאת או עולה
  11. ^ לכל מאן דמייתי קינין
  12. ^ היינו האי דפרח לפלוני אתמול, ונמצא מתכפר בקרבן חבירו, דהא אמרת שהוא אסור בכל הנשים שבעולם
  13. ^ ד'כל כבוּדָה בת מלך פנימה' (תהלים מה יד), והואיל דקביעה - הוה ליה כמחצה על מחצה, ואסור
  14. ^ ואת מותבת לי
  15. ^ דאיכא למימר דהתם בדין הוא דלישתרו, משום דאית בה טעמא: דכל דפריש מרובא דהיתירא פריש
  16. ^ גבי אשה
  17. ^ האי בעל
  18. ^ אשכחיה לההיא איתתא בשוקא [כמו בכתובות טו,א, ועיין שם תוד"ה דלמא אזלא], דניידא, ולישתרי בה - דכל דפריש מרובא פריש
  19. ^ אכתי לא דמי:
  20. ^ דאילו איתתא הדרא לניחותא, כיון דעיילא לביתהּ הויא לה 'קבועה'
  21. ^ אבל גבי קן - לעולם הויא לה איסורא דניידא
  22. ^ פנויה
  23. ^ פנויה
  24. ^ פנויה
  25. ^ פנויה
  26. ^ פנויה
  27. ^ פנויה
  28. ^ פנויה
  29. ^ [ובאופן כללי:] דלאחר מכן הויא לה חדא מהני קרובותיה פנויה
  30. ^ כיון
  31. ^ דבזמן ששילח זה שלוחו
  32. ^ היתה האחת נשואה והאחת פנויה, ובא זה וקידש את הפנויה - אין חוששין לומר שמא שלוחו בא לכאן וקידש את אחותהּ לאחר שנתגרשה, ונמצא זה פוגע באחותהּ, ויש בו משום איסור שתי אחיות; דסתמא דמילתא
  33. ^ איניש
  34. ^ בלא איסורא
  35. ^ אבל
  36. ^ כגון זו: דבההיא שעתא דקא משוי שליח להאי הוה מינסבא לגברא
  37. ^ איניש
  38. ^ להכי מגלח את הראשון:
  39. ^ דזה קאים קמיה האיך נזיר קדמאה, ואיכא למימר דהואיל וקאים קמיה - מיחייב בקרבן תגלחתו
  40. ^ אמאי מגלח את השני?
  41. ^ והא בההוא שעתא לא הוה האי נזיר קמיה, ואת הוא דאמרת 'מילתא דלא קאים קמיה דאיניש לא מסיק אדעתיה לקבולי עילויה', ואמאי אמרת דמגלחים זה את זה
  42. ^ איהו גופיה
  43. ^ כגון באיתתא דשריא ליה לאפוקי היכא דבההיא שעתא לא משתריא ליה
  44. ^ שלוחו של אדם כמותו
  45. ^ 'אין אפוטרופוס מיפר'
  46. ^ גבי דידיה דבעל:
  47. ^ איהו נמי
  48. ^ ואף על גב דבעל לא מצי מיפר השתא! אלמא 'במילתא דלא מצי איניש למיעבד השתא - משוי ליה שליח'
  49. ^ דמצי מיפר
  50. ^ בעל, לאלתר
  51. ^ האי בעל: לא צריכנא להפר לה אלא בשעה שאצא לדרך
  52. ^ בההוא שעתא
  53. ^ הלכך קאמר לאפוטרופוס דליעבד איהו
  54. ^ דאמר "הרי עלי להביא חצי קרבנותיו של גילוח נזיר אחד"
  55. ^ שלא מצינו נזיר לחצאין ולא קרבן לחצאין
  56. ^ והוא סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה
  57. ^ יביאו שניהן קרבנותיו של נזיר אחד ויהיו פטורין, שהרי לא נזרו כל אחד אלא חצי נזיר
  58. ^ היכא דאמר "הרי עלי לגלח"
  59. ^ לגלח
  60. ^ והאי דהדר אמר
  61. ^ כל כהאי גוונא
  62. ^ ובין שניהם מביאין קרבן, דנדר אחד הוא
  63. ^ ואיכא ספרים דלא כתיב בהו הך 'אמר רבא', אלא הכי כתיב בהו: קרבן בעי איתויי כלומר: נזיר מיהא לא מיפטר בקרבנותיהן דהנך, הואיל דכל חד וחד קיבל עילוייה פלגא דנזירות, ותו לא אשכחן נזירות לפלגא; והאי דקא מייתי ליה אינהו - לייתי ליה משום נדבה; כי פליגי בלישנא דמתניתין כגון דאמר "הרי עלי לגלח" ולא אמר בסתם "חצי נזירות עלי": דר"מ סובר כיון דאמר "הרי עלי לגלח" אכוליה קרבן נזירות, ומיפטר ביה נזיר בהאי קרבן נזירות; והאי דהדר אמר "חצי נזירות" - מיהדר הוא דקא בעי, ולאו כל כמיניה; ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא, ולא מיפטר נזיר בקרבנותיו דהאיך; ושניהם מיהא קרבן אחד בעי איתויי. [ל"א] אילו אמר אחד בלבד "הרי עלי לגלח חצי נזיר" - אפילו רבנן מודו דקרבן שלם בעי איתויי; מאי טעמא? דהא לא אשכחן נזירות לפלגא; כי פליגי אלישנא דמתניתין, דאיכא תרי, דבין שניהם מביאין קרבן שלם: ר"מ סבר כי אמר הרי עלי מיחייב אכוליה קרבן וכי הדר אמר חצי נזיר לאו כל כמיניה, דתפוס לשון ראשון; הלכך זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם; ורבנן סברי כיון דתרי אינון - לא הוי קרבן לחצאין, והוי נדר ופתחו עמו, דכי אמר "לגלח חצי נזיר" - פירוש "עלי" דאמר – לכתחלה; הלכך זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר ד,כיון דבין שניהם מביאין קרבן שלם - לא הוי קרבן לחצאין
  64. ^ דולד מיהא מיקרי