ביאור:בבלי נזיר דף סג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

נזיר שגילח [1] ונודע לו [2] שהוא טמא [3]:

אם טומאה ידועה [4][5] סותר [6], [7],

ואם טומאת תהום - אינו סותר.

אם עד שלא גילח [8] - בין כך ובין כך [9] – סותר [10].

כיצד [11]?

[12]ירד לטבול במערה [13], ו[14]נמצא מת [15] צף על פי [16] המערה [17] – טמא [18];

[19] נמצא [המת] משוקע בקרקע המערה [20]: ירד להקר [21][22] טהור [23], [24] ליטהר מטומאת מת [25][26] טמא [27], שחזקת טמא – טמא [28], וחזקת טהור [29] - טהור, שרגלים לדבר [30].

גמרא:

מנא הני מילי [הקולא של טומאת התהום]?

אמר רבי אלעזר [בן פדת]: דאמר קרא: (במדבר ו ט) וכי ימות מת עליו בפתע פתאום [וטמא ראש נזרו, וגלח ראשו ביום טהרתו, ביום השביעי יגלחנו] 'עליו' - במחוורת לו [31].

ריש לקיש אמר: אמר קרא [32]: (במדבר ט י: דבר אל בני ישראל לאמר: איש איש) כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה [לכם או לדרתיכם ועשה פסח לה’] – כי דרך: מה דרך בגלוי - אף כל בגלוי [33].

ואלא הדתניא [תוספתא זבין פ"ב סוף משנה ט [צוקרמאנדל]]: איזוהי טומאת התהום? כל שאינו מכירה אחד בסוף העולם; אבל מַכִּירה אחד בסוף העולם - אין זו טומאת התהום; בשלמא למאן דאמר 'כי דרך [34]' – שפיר [35], אלא למאן דאמר במחוורת לו - כי מכירה אחד בסוף העולם מאי הוי [36]? ותו [37]: הא דתניא [שם, ראש משנה ח] המוצא מת מושכב לרחבה של דרך: בתרומה טמא, בנזיר ובעשיית פסח טהור מאי שנא [38]? אלא טומאת התהום גמרא גמירי לה [39].

תוספות מסכת נזיר דף סג עמוד א ד"ה רבי שמעון בן לקיש אמר כי דרך –

גבי עושה פסח כתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם (במדבר ט י) ומדסמך טמא לנפש לדרך - נאמר כי דרך, וגמרינן נזיר מעושה פסח אבל בפרק 'כיצד צולין' [40] לא קאמר הש"ס הכי, והכי איתא התם: במחוורת לו; אשכחנא נזיר, עושה פסח מנלן? - דכתיב או בדרך רחוקה - כי דרך כו' משמע התם דלא פליגי ולא גמירי נזיר מעושה [פסח].

אם עד שלא גילח [[41] - בין כך ובין כך [42] – סותר]:

מאן תנא [43]?

אמר רבי יוחנן: רבי אליעזר היא, דאמר [44]: תגלחת מעכבת [45].

בעי רמי בר חמא: נטמא [46] בתוך מלאת ונודע לו לאחר מלאת [47] – מהו? בתר ידיעה אזלינן, וידיעה אחר מלאת היא [48]? או לא [49]?

ולמאי [נפקא מינה]? למיסתר [50].

[51]


עמוד ב

אמר רבא: תא שמע [52]: אם [53] עד שלא גילח - בין כך ובין כך [54] סותר [55] - היכי דמי: אי דאיתידע ליה בתוך מלאת - צריכא למימר [56]? [57] אלא לאו [58] לאחר מלאת [59]! שמע מינה [60]!

ועדיין תיבעי לך: [61] כולו סותר [62]? או [63] שבעה סותר [64]?

למאן [65]?: אילימא לרבנן: [66] פשיטא דכולו סותר, ואי לרבי אליעזר [67]: כל אחר מלאת - שבעה סותר!

אמר לך [68]: [69] הני מילי [70]: כי נטמא אחר מלאת, והאי [71] לפני מלאת הוא [72]? או דילמא שאני הכא [73] דידיעה אחר מלאת היא [74], ומינה [75] קתני: בין כך ובין כך סותר, ולא קמיפלגי [76]! [77].

[לפי זה איזה קרבנות מביא בסוף, אם בכלל? או רק מגלח? או מביא של נזיר טהור – והרי כבר הביא? או של נזיר טמא – ויהא עוד חייב של נזיר טהור? או עכשיו יביא של נזיר טמא, ובסוף השבעה של נזיר טהור פעם נוספת?]

לישנא אחרינא: אמר רבא ת"ש ולרבא לית ליה דרבי יוחנן דמוקים לה למתניתין כרבי אליעזר ולא כרבנן, דקסבר רבא מתניתין נמי מיתוקמא כרבנן, דמודו רבנן גבי טומאת התהום, דאף על גב דבעלמא תגלחת לא מעכבא - לגבי טומאת התהום חשיבא: שאם נודע לו עד שלא גילח קפסיק ותני בין דנטמא לפני מלאת בין לאחר מלאת, דאם נודע לו לאחר מלאת קודם גילוח, אף על גב דהביא קרבנותיו – סותר, דבזו מודו רבנן לרבי אליעזר: דתגלחת הויא חשובה לענין טומאת התהום; ושמע מינה דסותר.

ועדיין תיבעי לך כו' אמר לך רמי בר חמא: לעולם אליבא דרבי אליעזר קמיבעיא ליה, והכי קמיבעי ליה: הני מילי דאמר רבי אליעזר דאינו סותר אלא שבעה: היכא דנטמא נמי לאחר מלאת, והא כיון דנטמא לפני מלאת מודי להו לרבנן דסותר את כולן, דכמאן דנודע בתוך מלאת דמי? או דילמא שאני הכא דכיון דידיעה ליתא אלא לאחר מלאת - שבעה הוא סותר ותו לא.

ומינה איכא למישמע מינה: דהא קתני 'בין כך ובין כך סותר' וקא משמע מתניתין לא שנא בין היכא דנטמא לפני מלאת להיכא דנטמא לאחר מלאת, דסותר את כולן ולא מיפלגי בה רבי אליזר ורבנן – שמע מינה דלרבי אליעזר נמי: כיון דטומאה הוה בימי מלאת - דסותר את הכל.

תנו רבנן[78] [המשך הדיון בברייתא שהובאה לעיל [79]]: המוצא מת [80] מוטל לרחבה של דרך [81]: לתרומה [82] טמא, ובנזיר ובעושה פסח - טהור [83];

במה דברים אמורים? שאין לו מקום לעבור, אבל יש לו מקום [84] לעבור [85] - אף לתרומה [86] טהור;

במה דברים אמורים? שמצאו שלם, אבל משובר או מפורק - אפילו אין מקום לעבור, חיישינן שמא בין פרקין עבר;

ובקבר - אפילו משובר ומפורק טמא, מפני שקבר מצרפו;

במה דברים אמורים [87]? במהלך ברגליו, אבל טעון או רכוב – טמא, לפי שמהלך ברגליו אפשר לו [88] שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל, [89] טעון או רכוב [90]אי אפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל [91];

במה דברים אמורים? בטומאת התהום, אבל טומאה [92] ידועה [93] - שלשתן טמאים [94];

ואיזו היא טומאת התהום?

כל שאין מכירה אחד בסוף העולם; מכירה אחד בסוף העולם - אין זו טומאת התהום;

היה טמון בתבן או בצרורות - הרי זו טומאת התהום [95]; [96] בַּיַמִּים, ובאפילה, ובנקיקי הסלעים [97] - אין זו טומאת התהום;

ולא אמרו [98] טומאת התהום אלא למת [99] בלבד' [100].

כיצד? ירד [לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה – טמא]:

צפה - אינה מטמאה לענין שרץ [101], דתניא: 'ספק טומאה צפה [102] בין [103]בכלים, בין [104]בקרקע – טהורה;

רבי שמעון אומר: בכלים טמאה, בקרקע טהורה'.

הערות[עריכה]

  1. ^ תגלחת טהרה ביום שלשים ואחד שלו
  2. ^ אחר שגילח
  3. ^ בטומאת מת בין שנטמא בתוך מלאת, בין שנטמא לאחר מלאת, בו ביום, [כלומר: שנטמא] קודם שהביא קרבנותיו ושגילח
  4. ^ היתה בשעה שנטמא
  5. ^ הרי זה
  6. ^ את הכל
  7. '^ אבל אם לא נטמא עד לאחר הבאת קרבנותיו אפילו בטומאה ידועה [ולפני שגלח] - אינו סותר אלא שבעה, כדתנן בפרק 'שלשה מינין' (לעיל פ"ו מ"יא דף מז,א): מי שנזרק עליו אחד מן הדמים כו' ואוקימנא בגמרא דלדברי הכל - שבעה סותר ותו לא
  8. ^ נודע לו שנטמא, בין בו ביום בין שנטמא בתוך ימי מלאת
  9. ^ בין בטומאה ידועה בין בטומאת התהום
  10. ^ את הכל
  11. ^ היא טומאת התהום שאינו סותר
  12. ^ אם נטמא בטומאת מת ו
  13. ^ ביום שביעי שלו
  14. ^ לאחר שיצא משם
  15. ^ שהוא
  16. ^ על פני המים שבפתח
  17. ^ והוא לא הכיר בו כשירד שם לטבול
  18. ^ אין זו טומאת התהום, דאפילו אם לא נודע לו עד לאחר גילוח ואפילו אם לא ירד לשם לטבול אלא להקר – הרי זה טמא וסותר את הכל
  19. ^ אבל אם
  20. ^ שבשעה שנכנס לא היה צף - בזו יש חילוק: פעמים שהוא טהור ופעמים שהוא טמא
  21. ^ כשנכנס לשם ולא נכנס בה אלא להקר, ונודע לו לאחר גילוח שנמצא לשם מת משוקע כנגד פי המערה
  22. ^ הרי זה
  23. ^ דזו היא טומאת התהום
  24. ^ אבל ירד לשם
  25. ^ ואחר כך נודע לו ואפילו לאחר גילוח
  26. ^ הרי זה
  27. ^ וסותר את הכל אף על פי שהיא טומאת התהום
  28. ^ העמידו בחזקת טמא
  29. ^ יורד לשם בחזקת טהור
  30. ^ כלומר: שהדברים נראין כך: דטהור העמד על חזקתו, וטמא על חזקתו, ותיהוי חזקת טהור – טהור, וחזקת טמא - טמא
  31. ^ בברורה לו, כגון טומאה ידועה – סותר, אבל לא על טומאה שאינה ידועה לו
  32. ^ גבי עושה פסח
  33. ^ לאפוקי טומאת התהום, דלא; והוא הדין לנזיר: דבכל מקום נזיר ועושה פסח כי הדדי נינהו
  34. ^ דבגלוי
  35. ^ דכיון דאחד מכירה בסוף העולם - הוי גלוי
  36. ^ אמאי הוי טמא? והא אינה מחוורת לו
  37. ^ בין למאן דאמר במחוורת לו בין למאן דאמר כי דרך, כיון דמדאורייתא טומאת התהום הותרה גביה
  38. ^ גבי תרומה דהוי טמא, וגבי נזיר ועושה פסח דהוי טהור
  39. ^ דאינה מטמאה; והכי גמירי לה: דלנזיר ועושה פסח בלבד אינה מטמאה, אבל לתרומה לא גמרינן הילכתא, ומשום הכי הוי טמא
  40. ^ פסחים דף פא: ושם
  41. ^ נודע לו שנטמא, בין בו ביום בין שנטמא בתוך ימי מלאת
  42. ^ בין בטומאה ידועה בין בטומאת התהום
  43. ^ דאם נודע לו קודם גילוח - אף על פי שהביא קרבנותיו - סותר
  44. ^ בפרק 'שלשה מינין' (לעיל מו,א)
  45. ^ 'ואחר ישתה הנזיר יין' (במדבר ו כ) - אחר מעשים כולן - דברי רבי אליעזר [ספרי במדבר סוף פסקא כד], דכיון דעדיין לא גילח - כמי שנודע לו בתוך מלאת דמי, וסותר את הכל; דאי לרבנן, כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים שוב אינו סותר
  46. ^ בטומאת התהום
  47. ^ קודם הבאת קרבנותיו וקודם גילוח
  48. ^ כלומר: מי אמרינן דהא דגמרינן דטומאת התהום אינה סותרת היכא דידיעה הויא לאחר מלאת - אפילו היכא דנטמא בימי מלאת
  49. ^ דילמא כיון דנטמא בימי מלאת - אף על גב דנודע לו לאחר מלאת ואפילו לאחר הבאת קרבנותיו - לא אמרינן דטומאת התהום הותרה לו
  50. ^ וסותר [אם לא הולכים בתר ידיעה]
  51. ^ ולרמי בר חמא, דקמיבעיא ליה הכי - לא שמיעא ליה מתניתין, ואמטו להכי קמיבעיא ליה הכי אי סותר או אינו סותר כלל;
  52. ^ מדקתני מתניתין
  53. ^ נודע לו
  54. ^ בין טומאת התהום בין טומאה ידועה
  55. ^ ואוקימנא לה למתניתין כרבי אליעזר, וקחזינא מיהא דקפסיק ואמר: כל אימת דאיטמי, בין בתוך ימי מלאת בין לאחר ימי מלאת - דסותר
  56. ^ דסותר
  57. ^ בתמיה!
  58. ^ שמע מינה דאיתידע ליה
  59. ^ וקאמר דסותר
  60. ^ דבתר טומאה דהוה בתוך ימי מלאת אזלינן
  61. ^ כיון דלאחר מלאת קאי
  62. ^ כיון דניטמא בתוך ימי מלאת סותר את כולן
  63. ^ דילמא
  64. ^ ותו לא
  65. ^ קמיבעיא לך
  66. ^ וקודם הבאת קרבנותיו
  67. ^ וקודם תגלחת, הא שמעינן ליה דאמר בפרק 'מי שאמר הריני נזיר מגלח' (לעיל טז,ב)
  68. ^ רמי בר חמא
  69. ^ לעולם אליבא דרבי אליעזר קמיבעיא לי, והכי קמיבעיא לי:
  70. ^ דלאחר מלאת שבעה סותר ותו לא
  71. ^ כיון דניטמא
  72. ^ מודי בה רבי אליעזר דבתר טומאה - דהות בתוך ימי מלאת - אזלינן
  73. ^ כיון
  74. ^ שכבר הביא קרבנותיו, ושבעה הוא דסותר ותו לא
  75. ^ הא
  76. ^ שמע מינה
  77. ^ כלומר: ותיפשוט ליה ממתניתין גופיה: דמדקתני בין כך ובין כך סותר, ולא קמפליג בין דניטמא קודם מלאת בין לאחר מלאת, דהא מתניתין - כל אימת דניטמא במשמע, ואוקימנא לה כרבי אליעזר דאמר 'כל לאחר מלאת שבעה סותר ותו לא' – שמע מינה נמי דאפילו היכא דניטמא בתוך מלאת - כיון דידיעה לאחר מלאת הוא - דשבעה סותר ותו לא
  78. ^ Note: תוספתא זבים ב,ה: |align = "right"|  |} המוצא מת מושכב לרחבה של דרך לנזיר ולעושה פסח טהור ולתרומה טמא; בד"א? שאין שם מקום לעבור, אבל יש שם מקום לעבור - אף לתרומה טהור; בד"א? במהלך ברגליו, אבל בטעון וברכוב טמא, שמהלך ברגליו אפשר לו שלא ליגע ושלא יאהיל ושלא יסיט וא"א לו שלא ליגע ושלא להאהיל ושלא יסיט – טמא, ובמרפק טהור. בד"א? בטומאת התהום אבל בטומאה ידוע טמא. אי זו היא טומאת התהום? שלא הכיר בה אחד בסוף העולם, אבל הכיר בה אחד בסוף העולם - אין זה טומאת התהום. מצאו טמון בתבן או בעפר או בצרורות - הרי זו טומאת התהום. אבל הנקבר במים ובאפלה ובנקיקי הסלעים - אין זה קבר התהום. אין קבר התהום אלא של מת בלבד.
  79. ^ תוספתא זבים פ"ב מ"ה
  80. ^ טמון בדרך בתבן או בצרורות
  81. ^ אין לו מקום לעבור אלא עליו, ובשעה שהולך עליו לא הכיר בו שהוא תחתיו
  82. ^ לענין אכילת תרומה
  83. ^ ואינו צריך לעשות פסח שני; ובכל אלו שאמרו דבנזיר ועושה פסח טהור - כשנודע לו לאחר שעשה פסחו, אבל נודע לו קודם שעשה פסחו – הרי זה טמא, ונדחה לפסח שני; והכי מפורש עלה בתוספתא בברייתא דמסכת נזיר (פ"ו) ושל פסחים (פ"ו)
  84. ^ רחב
  85. ^ שלא על המת
  86. ^ לענין אכילת תרומה
  87. ^ דמהלך בין פרקין טהור
  88. ^ שיכול לכוין ולפסוע בנתים
  89. ^ אבל
  90. ^ טמא בתרומה, לפי ש
  91. ^ אבל לנזיר ועושה פסח לעולם טהור, דהכי גמירי לה בטומאת התהום; והאי דכתוב בספרים 'אבל טעטון או רכובאפילו בנזיר ועושה פסח טמא' - טעות הוא
  92. ^ שהיתה
  93. ^ לשום אדם
  94. ^ ואפילו נזיר ועושה פסח ועושה [או עושה] פסח שני, ואע"פ שכבר עשו [אנשים אחרים] פסחים בפסח ראשון
  95. ^ דאפשר שלא הכיר בו אדם מעולם, שהרי תבן יכול להתגלגל עליו על ידי רוח, וצרורות עשויין להתגלגל ממקום למקום
  96. ^ אבל
  97. ^ הואיל והן חלולין יכול אדם להסתכל בהן על ידי הדחק ואפשר שאדם אחד מכיר בהן שהציץ בתוכו
  98. ^ שהותרה
  99. ^ לטומאת מת
  100. ^ אבל לענין זב וזבה - לא
  101. ^ כלומר: אף על גב דטומאת מת צפה מטמאה בספק מגע, כדתנן: ונמצא מת צף על פני המים - לענין שרץ מיהא אינה חשובה לטמא מספק: שאם שרץ צף על פני המים, ספק נגע בו ספק לא נגע בו - ספקו טהור
  102. ^ כלומר: טומאה צפה, והוא ספק אם נגע בה אם לא נגע בה
  103. ^ שהיא צפה במים ש
  104. ^ במים ש