ביאור:בבלי נזיר דף לב
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[המשך המשנה]
ואת אחד עשר [1].
גמרא:
מני מתניתין? לא רבי יוסי ולא רבנן, דתניא [דומה לתוספתא נדרים פרק א הלכה ו [3]]:
מי שנדר ועבר על נזירותו - אין נזקקין לו אלא אם כן מונה בהן איסור כימים שנהג בהם היתר [4]; רבי יוסי אומר: דיו שלשים יום:
אי רבנן קשיא נזירות מועטת [5], אי רבי יוסי קשיא נזירות מרובה [6]!?
איבעית תימא רבי יוסי ואיבעית תימא רבנן:
איבעית תימא רבי יוסי: כאן [7] בנזירות מרובה: כאן [8] בנזירות מועטת [9];
ואיבעית תימא רבנן [10]: לא תימא 'משעה שנזר', אלא אימא 'כמשעה שנזר' [11].
נשאל לחכמים והתירוהו [היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר]:
אמר רבי ירמיה: מדבית שמאי נשמע לדבית הלל [13]: לאו אמרי בית שמאי 'הקדש בטעות הוי הקדש' [14], [15] כיון דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נזר [16] - תצא ותרעה בעדר [17], לבית הלל נמי: אף על גב דאמרי תמורה בטעות הויא תמורה – הני מילי היכא דאיתיה לעיקר הקדש [18], אבל היכא דמיתעקר עיקר הקדש [19] איתעקר נמי תמורה [20]. [תוספות הרא"ש: כיון דאיגלאי מילתא דטעות הוה מעיקרא על ידי התרת חכם, או שאומר לו החכם דלאו נדא הואי, תצא ותרעה בעדר - הוא הדין לבית הלל בתמורה: אם המיר בהמה בבהמה, ואחר כך נשאל על הראשונה – פקעה קדושת תמורה.]
אמר מר [21]: אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי 'עשירי' [ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - שהוא מקודש?]:
איתמר: מעשר - רב נחמן אמר: טעותו [22] ולא כוונתו [23].
רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: טעותו, וכל שכן כוונתו.
אמר ליה רבא לרב נחמן: לדידך, דאמרת טעותו ולא כוונתו - דקאמרי בית שמאי לבית הלל אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי 'עשירי', ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - ששלשתן מקודשין ואישתיקו בית הלל [24]? - לימרו להון: 'מה למעשר [25] - שכן אינו קדוש בכוונה [26]?
אמר רב שימי בר אשי: [27] היינו טעמא דלא אמרי להון [28]: [29] דקל וחומר הוא: מה מעשר, שאינו קדוש בכוונה - קדוש בטעות, הקדש - שקדוש בכוונה - לא כל שכן?
ולא היא [30]: דהקדש - בדעתא דמריה תלי [31].
משנה:
מי שנדר בנזיר, והלך להביא את בהמתו [32] ומצאה שנגנבה - אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר [33] - הרי זה נזיר [34].
[המשך המשנה]
ואם משנגנבה בהמתו נזר [35] - [36] אינו נזיר [37].
וזו טעות [38] טעה נחום המדי [39]: כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב [40];
אמר להם נחום המדי: אילו הייתם יודעין שבית המקדש חרב, הייתם נוזרים?
אמרו לו: לא!
והתירן נחום המדי;
וכשבא הדבר אצל חכמים – אמרו: כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש [41] – נזיר [42], ומשחרב בית המקדש [43] - אינו נזיר [44].
גמרא:
אמר רבה: שטפוהו רבנן לרבי אליעזר [45], ואוקמיה בשיטתייהו [46], [47] דתנן [48]: פותחין בנולד - דברי רבי אליעזר, וחכמים אוסרין [49].
ואמר רבא: אף על גב דאמור רבנן 'אין פותחין בנולד' אבל פותחין בתנאי נולד [50].
תוד"ה: אבל פותחין בתנאי נולד דאמרינן להו אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב ב"ה מי הוי נזר - ופי' אילו בא בן אדם אליך בשעה שנדרת והיה מיעצך כי [אולי] חרב בית המקדש טרם כלות נזירותיך - כלום נדרת? וזה דומה לחרטה: אילו באו עשרה בני אדם שיפייסוך מי נדרת? שאין לחלק מאיזה טעם יהיה הפיוס שאפילו טעם הפיוס משום דבר נולד אין בכך כלום דהוי חרטה.
היכי דמי?
אמרי להון: אילו אתא איניש [51], ואמר לכון דחרב בית המקדש - מי הוה נדריתון?
אמר רב יוסף: אי הואי התם [52] - הוה אמינא להון: [53] הכתיב (ירמיהו ז ד: אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר) היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה [ובהמשך ירמיהו ז,יד: ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו אשר אתם בטחים בו ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשלו] [54] זה מקדש ראשון ומקדש שני!
נהי דידעין להון דיחרוב - מי יודעין לאימתי?
אמר אביי: ולא ידעין לאימת? והכתיב [55]: (דניאל ט כד) שָׁבוּעִים שִׁבְעִים נחתך על עמך ועל עיר קדשך [לְכַלֵּא הפשע ולחתם חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים] [56]!
[57] ואכתי מי ידעינן בהי יומא [58]?!
משנה:
היו מהלכין בדרך, ואחד בא כנגדן, אמר אחד מהן: "הריני נזיר שזה פלוני", ואחד אמר: "הריני נזיר שאין זה פלוני", "הריני נזיר שאחד מכם נזיר", "שאין אחד מכם נזיר", "ששניכם נזירים", "שכולכם נזירים":
בית שמאי אומרים: כולן נזירין;
ובית הלל אומרים: אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. [59]
ורבי טרפון אומר: אין אחד מהם נזיר [60].
[61] הרתיע לאחוריו [62] - אינו נזיר [63].
רבי שמעון אומר: יאמר: "אם היה כדברי - הריני נזיר חובה, ואם לאו - הריני נזיר נדבה"! [64]
גמרא:
מי שלא נתקיימו דבריו? אמאי הוי נזיר?
אמר רב יהודה: אימא 'מי שנתקיימו דבריו'!
הערות
[עריכה]- ^ ואחד עשר שיהא מתקדש בשבט: שעבר עליהן בטעות וקורא לו 'עשירי'
- '^ ותדע שאינו מתקדש בשביל השבט: מה אילו טעה והניח השבט על השמיני ועל שנים עשר, וסקרו בסיקרא - מי יש בהקדשו כלום? אלא מה טעם מקודשין תשיעי ואחד עשר? שאותו כתוב שקידש את העשירי - קידש את התשיעי ואחד עשר, אבל לא שמיני ושנים עשר; דהכי אמרינן בפרק בתרא דמסכת בכורות (ס,ב): תנו רבנן: מנין שאם קרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - ששלשתן מקודשים? תלמוד לומר: 'וכל מעשר בקר וצאן וגו' העשירי יהיה קודש' (ויקרא כז לב): עשירי לרבות את כולן; יכול שאני מרבה אף ח' ושנים עשר? אמרת: מה עשרה בסמוך לו - אף כל בסמוך לו, יצאו ח' וי"ב.
- ^ ליברמן
- ^ שאם קיבל נזירותו סתם, ועשה מהן בטהרה עשרה ימים, ונטמא למתים ושתה יין עשרה ימים אחרים, ואח"כ נשאל לחכם - אין אומרים שאותן ימי איסור עולין לו מן המנין, אלא עושה עוד עשרים ימים בטהרה; וכן נמי בנזירות מרובה
- ^ דאילו במתניתין תנן שימי איסור עולין לו מן המנין, והכא תנינא דלא; [והאי דקאמר 'נְזִירות מועטת' - לאו דוקא, דהוא הדין נמי לנזירות מרובה, אלא איידי דלא מצי למיפרך מדרבי יוסי אלא מנזירות מרובה - נקיט נמי לגבי רבנן נזירות מועטת]
- ^ דאילו במתניתין תנן דאפילו קיבל עליו נזירות מרובה של מאה יום, ועשה מהן (עשרה) בטהרה (ועשרה) באיסור, ואחר כך נשאל - צריך להשלים לה עד מאה, ואילו רבי יוסי אומר הכא דדיו שלשים יום
- ^ מתניתין
- ^ וברייתא
- ^ והכי קאמר ליה רבי יוסי לתנא קמא: את אמרת דמונה בהן איסור כימים שנהג בהן היתר, וימי איסור אין עולין לו מן המנין; אומר אני: דיו שלשים יום, דימי איסור עולין לו מן המנין, ואינו צריך למנות אלא משעה שנזר - דאית ליה [לרבי יוסי] כתנא דמתניתין
- ^ ותתרגם מתניתין כעין ברייתא, ואימא הכי
- ^ מאי 'משעה שנָזַר' דקתני? כמשעה שנָזַר יעשה בטהרה, דימי איסור אין עולין לו מן המנין
- ^ לישנא אחרינא: והכי תניא בתוספתא: 'רבי יוסי אומר: במה דברים אמורים דינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר? - בנזירות מועטת מיירי, אבל בנזירות מרובה: אם נָזַר מאה יום וְזִלְזֵל חמישים יום - דיו שינהוג איסור שלשים; וקיימא לן דכל 'במה דברים אומרים' אינו אלא לפרש, כלומר: דתנא קמא נמי - דהיינו רבנן - בנזירות מועטת קמיירי, דינהוג איסור, ומשום הכי קשיא להו נזירות מועטת: דמתניתין מיירי בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת, וקתני 'משעה שנָזַר', ואי רבי יוסי כו', כדמפרש.
- ^ דכי היכי דאמרי בית שמאי דהקדש בטעות הוי הקדש – הכי נמי אמרי בית הלל דתמורה בטעות דהויא תמורה
- ^ דאף על גב דאמרי בית שמאי דהקדש בטעות הוי הקדש
- ^ קאמרי נמי
- ^ דהיכא דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נדר ונשאל על נזירותו והותר ההיא בהמה שהפריש על אותו נזירות
- ^ הואיל דמיתעקר עיקר נזירות
- ^ דסבר לומר 'תמורת עולה' ואמר "תמורת שלמים"
- ^ אם הפריש בהמה לצורך תמורת עולה וחזר ואמר "הרי זו תמורת שלמים" - כיון דהפרישה ושוב טעה, אגלאי מילתא דלאו שפיר המיר
- ^ ולא הויא תמורה
- ^ מתניתין היא, אבל לשון ירושלמי כך הוא
- ^ כשטעה וקרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי' הוי הקדש
- ^ אבל אם נתכוין לכך - לא הוי הקדש (אבל מעשר, דבחושבנא תליא מילתא - בין בטעות בין בכוונה הוי קדוש)
- ^ דלא מהדרי להו מגופיה דמילתא
- ^ לכך הקדישו בטעות דהוי הקדש
- ^ שאם נתכוין על שלשתן להחליף ולקרותן בכך - אינו הקדש, תאמר בהקדש שיהא טעות הקדש - שכן עיקר מעשה שלו אינו אלא בכוונה: הואיל וכל מעשה שלו אינו אלא בכוונה - לכך אין טעותו הקדש, אלא מדלא קמהדרי להו הכי – שמע מינה דאית להו לבית הלל דטעותו וכל שכן כוונתו, וקשיא לרב נחמן
- ^ לעולם טעותו ולא כוונתו;
- ^ והאי דלא אמרו להון הכי
- ^ דאם כן יפה כח לבית שמאי, דקאמרי להו
- ^ דהאי קל וחומר לא מצי למיהדר להו בית שמאי
- ^ שאינו קדוש אלא בכוונה לדעת בעלים, ולא בטעות בעלים, אבל מעשר - בחושבנא תלי - קדוש אפילו בטעות, ולעולם אימא לך מדלא מהדרי להו בית הלל לבית שמאי 'מה למעשר שכן אינו בכוונה', דאית להו לבית הלל ד'טעותו וכל שכן כוונתו' - וקשיא לרב נחמן
- ^ שהפריש לנזירותו
- ^ אף על פי שעכשיו נגנבה, ובא לפני חכם לפתוח לו, ולומר "אילו היית יודע שתגנב בהמתך מי היית נוזר"? ואמר "לאו"
- ^ שאין פותחין לאדם בנולד
- ^ שבדעתו היה לקבל נזירותו על אותה בהמה, ובשעה שנזר לא היתה ברשותו
- ^ הרי זה
- ^ דנזירות בטעות הואי
- ^ של נולד
- ^ שהוא סבור שפותחין בנולד
- ^ לאחר בית שני
- ^ ואף על פי שלאחר כך חרב
- ^ דאין פותחין לו לאדם בנולד
- ^ שיכול לומר לו "אילו הייתי יודע שכבר חרב לא הייתי נודר"
- ^ וכהאי גוונא לא הוי 'נולד', שהרי כבר חרב
- ^ והעבירוהו מדעתו כמו 'שֶטֶף מים' (בבא מציעא ק ב)
- ^ והעמידוהו בשיטה שלהן דאין פותחין בנולד
- ^ דאילו במסכת נדרים
- ^ בפרק 'רבי אליעזר' נדרים פ"ט מ"ב, דף סד,א
- ^ ואילו כי הדר אתי להכא במסכת נזיר - אודויי אודי להו, מדקא חזינא דלא פליג עלייהו במתניתין כבמסכת נדרים, דנדרים מקמי נזיר נשנית, וכדמפרש ברישא דמסכתא: דאיידי דתני כתובות דאית בה [פרק] 'המדיר' - תנא נדרים, ואיידי דתנא נדרים - תנא נזיר
- ^ ואפילו להנהו דנדרו עד שלא חרב בית המקדש
- ^ בההיא שעתא דנדריתון
- ^ להנהו דאמרי דמי שנזר לאחר חורבן בית המקדש אינו נזיר משום דאינהו סבורין דאכתי הוה קאי
- ^ ואמאי לא ידעין דליחרב
- ^ דקאמר להו נביא לישראל: אל תבטחו אל דברי הנביאים היכל ה', כי מתנבאים 'לא תבא עליכם רעה - "היכל ה' – בשבועה! עוד היום לבוא שיאמרו "היכל ה' היכל ה' המה": שנים הם:
- ^ בדניאל כשהגלן נבוכדנצר בחורבן בית ראשון
- ^ שבועים שבעים: שמיטין עתידין לבא מכאן ועד חורבן בית שני, והם שבעים שנה שהיו בבבל, וארבע מאות ועשרים שהיו בבית שני - הרי שבעים שמיטין; אלמא ידעי לאימת חרב
- ^ אמרי לך רבנן:
- ^ מסתמא אדעתא דבנוי נדרו
- ^ ובגמרא מפרש מאי קאמרי.
- ^ שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, שיהא מברר דבריו, ויאמר "הריני נזיר", ולא יהא תולה נזירותו בדבר אחר
- ^ ראה איש פלוני בא כנגדו, ואמר "הריני נזיר אם זה שמעון"
- ^ וחזר זה לאחוריו, ואין ידוע אם שמעון הוא אם לאו
- ^ דספק נזירות להקל
- ^ ורבי שמעון לטעמיה, דאמר ספק נזירות להחמיר, ובגמרא מפרש.