ביאור:בבלי נזיר דף מב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הא גדילים תעשה לך מהם ^[1].

ור"א דאתי עשה ודחי לא תעשה מנליה. בשלמא לרבנן דילפי מצורע מ'זקנו' דבהשחתת זקן - אתא ליה עשה ד'וגילח את כל שערו' ודחי ליה ללאו דהשחתת זקן, אלא לרבי אליעזר מנא ליה? אי מהשחתת זקן, כרבנן - כיון דלרבי אליעזר לא אתי ליה עשה ד'וגילח את כל שערו' ולידחי לגמרי את לא תעשה ד'השחתת זקן', דלדידיה בתער הוא דמישתרי מצורע, אבל לא במלקט ורהיטני - לא אתיא ליה עשה בהדיא ודחי ליה לכוליה לא תעשה, אלא לפלגא: דבתער מישתרי, אבל לא במלקט ורהיטני! ואי מ'ראשו' דמצורע, דדחי ליה 'ראשו' דבנזיר - איכא למיפרך: מה לנזיר שכן ישנו בשאלה! ואי מזקנו דכהן מצורע, דמותר בתער - איכא למיפרך נמי: דמכהן לא ילפינן, שכן לאו שאינו שוה בכל, וכדאמר לקמן בפרק 'שני נזירין' ^[2]!

אמר מר: וכולם שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות - לא עשו ולא כלום.

אמר רב אחא בריה דרב איקא: ^[3] זאת אומרת 'רובו ככולו' ^[4] – מדאורייתא.

ממאי?

מדגלי רחמנא גבי נזיר (במדבר ו ט: וכי ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו) ביום השביעי יגלחנו ^[5] - ^[6] הכא הוא דעד דאיכא כולו, ^[7] הא בעלמא - רובו ככולו.

מתקיף לה רבי יוסי ברבי חנינא: האי ^[8] - בנזיר טמא כתיב ^[9]!?

מחכו עלה ^[10] במערבא: מכדי נזיר טמא דבתער – מנלן? מנזיר טהור יליף ^[11] ליתי נזיר טהור ולילף מנזיר טמא: מה טמא - כי שייר שתי שערות ולא כלום עבד, הכא נמי: כי שייר שתי שערות ולא כלום עבד ^[12]!

בעי אביי: נזיר שגילח ושייר שתי שערות, צמח ראשו וחזר וגילחן ^[13] – מהו? מי מעכבי ^[14] או לא ^[15]?

בעי רבא: נזיר שגילח והניח שתי שערות וגילח אחת ונשרה אחת מהו?

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: גילח שערה שערה קא מיבעי ליה לרבא? ^[16]? אלא אימא: נשרה אחת וגילח אחת מהו? ^[17]

אמר ליה: גילוח אין כאן, שער אין כאן.

אי שער אין כאן - גילוח יש כאן ^[18]!?

הכי קאמינא: אף על פי ששער אין כאן - מצות גילוח אין כאן ^[19].

משנה:

נזיר חופף ^[20] ומפספס ^[21] אבל לא סורק ^[22].

גמרא:

חופף ומפספס מני?

רבי שמעון היא, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר.

'אבל לא סורק' - אתאן לרבנן ^[23]; רישא רבי שמעון וסיפא רבנן?

אמר רבה: כולה רבי שמעון היא: כל הסורק - להסיר נימין מדולדלות ^[24] מתכוין ^[25].

משנה:

רבי ישמעאל אומר: לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער.

גמרא:

איבעיא להו: 'מפני שהיא משרת את השער' תנן? או דלמא 'מפני המשרת' תנן?

למאי נפקא מינה?

כגון דאיכא אדמה דלא מתרא [שאינה משירה את השער]: אי אמרת 'מפני שהיא משרת' תנן - היכא דידעינן דלא מתרא שפיר; אלא אי אמרת 'מפני המשרת' - כלל כלל לא ^[26]!?

תיקו.

משנה:

נזיר שהיה שותה יין כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו "אל תשתה", "אל תשתה", והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת.

היה מגלח כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו "אל תגלח", "אל תגלח", והוא מגלח - חייב על כל אחת ואחת.

היה מטמא למתים כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו "אל תטמא", "אל תטמא", והוא מטמא - חייב על כל אחת ואחת.

עמוד ב

גמרא:

איתמר: אמר רבה אמר רב הונא: מקרא מלא דבר הכתוב ^[27]: (במדבר ו ז: לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו) לא יטמא [להם במתם, כי נזר אלקיו על ראשו] ^[28]; כשהוא אומר ^[29] (במדבר ו ו: כל ימי הזירו לה' על נפש מת) לא יבא ^[30] - להזהירו על הטומאה, להזהירו על הביאה ^[31], אבל טומאה וטומאה ^[32] – לא ^[33];

ורב יוסף אמר: האלהים! אמר רב הונא: אפילו טומאה וטומאה, דאמר רב הונא: נזיר שהיה עומד בבית הקברות, והושיטו לו מתו ומת אחר ^[34], ונגע בו – חייב ^[35]; אמאי? הא מיטמא וקאים!? אלא לאו שמע מינה אמר רב הונא אפילו טומאה וטומאה!?

איתיביה אביי: כהן שהיה לו מת מונח על כתיפו, והושיטו לו מתו ומת אחר, ונגע בו - יכול יהא חייב? - תלמוד לומר: (ויקרא כא יב: ומן המקדש לא יצא) ולא יחלל [את מקדש אלקיו כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה’] ^[36] במי שאינו מחולל ^[37], יצא זה שהוא מחולל ועומד ^[38]!

אמר ליה [רב יוסף לאביי]: ותיקשי לך מתניתין ^[39], דתנן: היה מיטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת; אמרו לו "אל תטמא", "אל תטמא" - חייב על כל אחת ואחת – ואמאי? הא מיטמא וקאים? אלא קשיא אהדדי! [אלא] לא קשיא: כאן בחיבורין ^[40], כאן שלא בחיבורין ^[41].

[הגמרא מתחילה לחקור את המונח 'טומאה בחיבורין', שמשמש לעיל במובן ייחודי. בפסקא הזאת נראה שחלו קצת שיבושים בפירוש הריב"ן, וערכתי את הפסקא הזאת לא על פי ה'דיבור המתחיל' שבדפוסים; בהערה כאן יש עריכה לפי הדיבור המתחיל.]

וטומאה בחיבורין ^[42] דאורייתא?: הא אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי ינאי: לא אמרו טומאה בחיבורין אלא לתרומה וקדשים ^[43], אבל לנזיר ^[44] ועושה פסח ^[45] - לא ^[46]! ואי אמרת דאורייתא ^[47] - מאי שנא ^[48]?

כאן בחיבורי אדם באדם ^[49], כאן בחיבורי אדם במת ^[50].

[לעיל אמר רבה:] ’[להזהירו על הטומאה, להזהירו על הביאה;] אבל טומאה וטומאה לא, דהא מיטמא וקאים'.

טומאה וביאה נמי - הא מיטמא וקאי ^[51]?

אמר רבי יוחנן: כאן בבית ^[52], כאן ^[53] בשדה ^[54].

הערות

^ וקא דחי לאו ד'לא תלבש שעטנז'
^ דף נח,ב
^ מדקתני 'או ששיירו שתי שערות לא עשה כלום' -
^ דרובו חשוב ככולו
^ דמדכתב הכא 'וגלח ראשו ביום טהרתו' ולא מיצטריך ליה למיכתב 'ביום השביעי יגלחנו' לומר דלא חשיב גילוח עד דאיכא כולו שיער מגולח
^ מכלל מדאיצטריך ליה קרא לאשמועינן דליגלח כולו
^ דאי לאו האי קרא הוה אמינא דברובו סגי ליה, דרובו ככולו דאורייתא
^ 'ביום השביעי יגלחנו'
^ אבל בנזיר טהור לא כתיב אלא 'וגילח ... ולקח את שער ראש נזרו' (במדבר ו יח) דלא משמע ליה הכי
^ אהא אתקפתא דרבי יוסי ברבי חנינא
^ מדכתיב ביה 'תער' - אי לרבי כדאית ליה, ולתנא קמא כדאית ליה, וכדלעיל, והוא הדין נמי:
^ והכא הוא דגלי רחמנא כולו, הא בעלמא - רובו ככולו, וכדרב אחא בריה דרב איקא! ואי תימא ליגמר מיניה - הא לא אפשר, משום דהוו להו נזיר ומצורע שני כתובין הבאין כאחד
^ ~~נמי~~ לאותן שתי שערות
^ מי אמרינן כיון דמעיקרא כי שייר אותן שתי שערות לא עשה ולא כלום, השתא נמי כיון דהדר וצמח - לא עשה ולא כלום, דכמאן דמגלח שתי שערות מעיקרן דמי, ומעכבי
^ או דלמא כיון דהשתא קא מיגלח להו - להאי דהדר צמח לא חיישינן ולא מעכבי
^ [בודאי שלא,] פשיטא: דכיון דגילח את כל ראשו לבר מהנך שתי שערות, דכי הדר גילח אחת מהן ונשרה חבירתה – שפיר, דקאזיל ומיגלח כי אורחיה: כמאן דאזיל ומגלח שערו, ולההיא דנשרה - מאי הוה ליה למיעבד
^ מי אמרינן: כיון דכל שערו גילח חוץ משער אחת - שפיר דמי, דהא לא שייר שתי שערות בלא גילוח? או דלמא כיון דמעיקרא שייר לו שתי שערות - לאו כלום עבד, וכי חזר וגילח אחת לאחר נשירתה דחבירתה - נמי לאו כלום עבד: דכיון דלא הוי השתא בראשו אלא שערה אחת - לא איקרי גילוח, וכנשרו שניהם דמי, דכי היכי דאם גילח ושייר שערה אחת שפיר גילח, דשערה [אחת] כנטולה דמי - הכי נמי כי נשרה אחת - משעת נשירותה הויא חבירתה כנטולה, וכי חזר וגילחה - לאו כלום עבד דכנטולה דמיא!
^ אי אמרת גילוח אין כאן, משמע דדמי ליה כמי שיש שיער בכאן – הא קאמרת 'שיער אין כאן'
^ ומיהו בדיעבד שפיר דמי
^ חופף כמו 'חופף עליו כל היום' (דברים לג יב): לשון מגרד; ובלעז פרי"ר
^ שמפריד שערותיו זו מזו
^ במסרק
^ לרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור
^ מן הראש, אבל עדיין לא נעקרו לגמרי
^ וכיון דמתכוין להשיר - כי סורק במסרק הוה ליה דבר שמתכוין ואסור
^ דמשמע לא יחוף בשום אדמה, גזירה שאינה משרת מפני המשרת
^ בנזיר
^ להזהירו על הטומאה
^ וכשחזר ואמר
^ חזר והזהירו על ביאת אהל שבו מת
^ לומר לך שאם ניטמא במת, וחזר ונכנס באהל שיש בו מת - חייב שתים
^ אם נטמא במת, וחזר ונגע במת אחר בעוד שהוא נוגע במת ראשון
^ אף על פי שהתרו בו אינו חייב אלא אחת, דהא מיטמא וקאי
^ כלומר או מתו או מת אחר; והאי דקאמר 'מתו' - לאו דוקא, שהוא אינו מותר ליטמא בשום קרוב שלו, לא באביו ולא באמו
^ מלקות אף על טומאות שניהן
^ והוא הדין לכהן הדיוט ונזיר נמי
^ שעדיין לא נטמא בו דיבר הכתוב 'לא יטמא' - ואם נטמא לוקה
^ יצא זה שנוגע במת אחר שכבר הוא מחולל באותו מת שמונח על כתיפו; ושמע מינה דאילו בטומאה וטומאה - אינו חייב, וקשיא לרב יוסף, דאחד נזיר ואחד כהן הדיוט ואחד כהן גדול - כולן הוקשו לענין טומאה שלא ליטמא במת
^ אברייתא, דהא תנן דאפילו בטומאה וטומאה חייב על כל אחת ואחת
^ כי תניא הכא ד'אינו חייב אלא אחת' - בטומאת חיבורין: שבעוד שמונח לו מת על כתיפו נגע במת אחר, וכדתני לה בהדיא דהכא הוא, דאינו חייב אלא אחת, דכטומאה אחת דמי, הואיל ולא נסתלק מטומאה ראשונה
^ דנגע במת זה, והלך ונטמא במת אחר; ודכוותה נמי במתניתין, דמיחייב על כל אחת ואחת - כגון שנטמא בזה והלך ונגע במת אחר
^ מי הויא לה
^ אלא לענין קדשים ותרומה, שאינו יכול לאכול בהן עד שבעה
^ לסתור נזירותו ולהביא קרבן על הטומאה
^ שלא לעשותו בשביל שהוא טמא
^ לא אמרינן שתהא טומאה בחיבורין
^ הוי חשוב טומאת חיבורין כטומאה אריכתא
^ נזיר ועושה פסח מקדשים ותרומה
^ שזה נוגע במת והוא בחבירו: אם אדם נוגע ידו במת ואוחז בו, וידו אחרת נתונה ביד חבירו - לא אמרת שיהא גם אותו חבירו כמי שהוא מחובר ונוגע בטומאה זו אלא לענין קדשים ותרומה, שאינו יכול לאכול בהן עד שבעה [והוא מעלה שעשו מדרבנן בקדשים ובתרומה]; ומשום הכי לא חשיבא ליה טומאת חיבורין לענין נזיר ועושה פסח
^ משום דהוי מחובר עדיין במת ראשון קאמרת לה דכי הדר נגע במת זה הויא לה לכולה חדא טומאה מדאורייתא; ומשום הכי הויא לה טומאת חיבור חשיבא כחדא, ואינו חייב אלא אחת, דהא מיטמא וקאי; ואמר מר שמי שאינו מחולל - יצא זה שהוא מחולל, והוקשו נזיר וכהנים כאחת לענין הפרשת טומאה
^ קודם שנאהל באהל, ואמאי מיחייב? ואי נמי מכיון דנכנס באהל שהמת שם - הוה ליה טמא, וכי הדר נגע אמאי חייב
^ כי אמרינן אנן דחייב על הביאה ועל הטומאה - כגון דנכנס בבית שהמת לתוכו, דטומאה וביאה בהדי הדדי אתיין
^ ואידך - דאמרן 'יצא זה שמחולל ועומד'
^ כגון שנגע במת שבשדה והדר נכנס באהל שמת תחתיו, דפטור לפי שכבר הוא מחולל ועומד

[1] וקא דחי לאו ד'לא תלבש שעטנז'

[2] דף נח,ב

[3] מדקתני 'או ששיירו שתי שערות לא עשה כלום' -

[4] דרובו חשוב ככולו

[5] דמדכתב הכא 'וגלח ראשו ביום טהרתו' ולא מיצטריך ליה למיכתב 'ביום השביעי יגלחנו' לומר דלא חשיב גילוח עד דאיכא כולו שיער מגולח

[6] מכלל מדאיצטריך ליה קרא לאשמועינן דליגלח כולו

[7] דאי לאו האי קרא הוה אמינא דברובו סגי ליה, דרובו ככולו דאורייתא

[8] 'ביום השביעי יגלחנו'

[9] אבל בנזיר טהור לא כתיב אלא 'וגילח ... ולקח את שער ראש נזרו' (במדבר ו יח) דלא משמע ליה הכי

[10] אהא אתקפתא דרבי יוסי ברבי חנינא

[11] מדכתיב ביה 'תער' - אי לרבי כדאית ליה, ולתנא קמא כדאית ליה, וכדלעיל, והוא הדין נמי:

[12] והכא הוא דגלי רחמנא כולו, הא בעלמא - רובו ככולו, וכדרב אחא בריה דרב איקא! ואי תימא ליגמר מיניה - הא לא אפשר, משום דהוו להו נזיר ומצורע שני כתובין הבאין כאחד

[13] ~~נמי~~ לאותן שתי שערות

[14] מי אמרינן כיון דמעיקרא כי שייר אותן שתי שערות לא עשה ולא כלום, השתא נמי כיון דהדר וצמח - לא עשה ולא כלום, דכמאן דמגלח שתי שערות מעיקרן דמי, ומעכבי

[15] או דלמא כיון דהשתא קא מיגלח להו - להאי דהדר צמח לא חיישינן ולא מעכבי

[16] [בודאי שלא,] פשיטא: דכיון דגילח את כל ראשו לבר מהנך שתי שערות, דכי הדר גילח אחת מהן ונשרה חבירתה – שפיר, דקאזיל ומיגלח כי אורחיה: כמאן דאזיל ומגלח שערו, ולההיא דנשרה - מאי הוה ליה למיעבד

[17] מי אמרינן: כיון דכל שערו גילח חוץ משער אחת - שפיר דמי, דהא לא שייר שתי שערות בלא גילוח? או דלמא כיון דמעיקרא שייר לו שתי שערות - לאו כלום עבד, וכי חזר וגילח אחת לאחר נשירתה דחבירתה - נמי לאו כלום עבד: דכיון דלא הוי השתא בראשו אלא שערה אחת - לא איקרי גילוח, וכנשרו שניהם דמי, דכי היכי דאם גילח ושייר שערה אחת שפיר גילח, דשערה [אחת] כנטולה דמי - הכי נמי כי נשרה אחת - משעת נשירותה הויא חבירתה כנטולה, וכי חזר וגילחה - לאו כלום עבד דכנטולה דמיא!

[18] אי אמרת גילוח אין כאן, משמע דדמי ליה כמי שיש שיער בכאן – הא קאמרת 'שיער אין כאן'

[19] ומיהו בדיעבד שפיר דמי

[20] חופף כמו 'חופף עליו כל היום' (דברים לג יב): לשון מגרד; ובלעז פרי"ר

[21] שמפריד שערותיו זו מזו

[22] במסרק

[23] לרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור

[24] מן הראש, אבל עדיין לא נעקרו לגמרי

[25] וכיון דמתכוין להשיר - כי סורק במסרק הוה ליה דבר שמתכוין ואסור

[26] דמשמע לא יחוף בשום אדמה, גזירה שאינה משרת מפני המשרת

[27] בנזיר

[28] להזהירו על הטומאה

[29] וכשחזר ואמר

[30] חזר והזהירו על ביאת אהל שבו מת

[31] לומר לך שאם ניטמא במת, וחזר ונכנס באהל שיש בו מת - חייב שתים

[32] אם נטמא במת, וחזר ונגע במת אחר בעוד שהוא נוגע במת ראשון

[33] אף על פי שהתרו בו אינו חייב אלא אחת, דהא מיטמא וקאי

[34] כלומר או מתו או מת אחר; והאי דקאמר 'מתו' - לאו דוקא, שהוא אינו מותר ליטמא בשום קרוב שלו, לא באביו ולא באמו

[35] מלקות אף על טומאות שניהן

[36] והוא הדין לכהן הדיוט ונזיר נמי

[37] שעדיין לא נטמא בו דיבר הכתוב 'לא יטמא' - ואם נטמא לוקה

[38] יצא זה שנוגע במת אחר שכבר הוא מחולל באותו מת שמונח על כתיפו; ושמע מינה דאילו בטומאה וטומאה - אינו חייב, וקשיא לרב יוסף, דאחד נזיר ואחד כהן הדיוט ואחד כהן גדול - כולן הוקשו לענין טומאה שלא ליטמא במת

[39] אברייתא, דהא תנן דאפילו בטומאה וטומאה חייב על כל אחת ואחת

[40] כי תניא הכא ד'אינו חייב אלא אחת' - בטומאת חיבורין: שבעוד שמונח לו מת על כתיפו נגע במת אחר, וכדתני לה בהדיא דהכא הוא, דאינו חייב אלא אחת, דכטומאה אחת דמי, הואיל ולא נסתלק מטומאה ראשונה

[41] דנגע במת זה, והלך ונטמא במת אחר; ודכוותה נמי במתניתין, דמיחייב על כל אחת ואחת - כגון שנטמא בזה והלך ונגע במת אחר

[42] מי הויא לה

[43] אלא לענין קדשים ותרומה, שאינו יכול לאכול בהן עד שבעה

[44] לסתור נזירותו ולהביא קרבן על הטומאה

[45] שלא לעשותו בשביל שהוא טמא

[46] לא אמרינן שתהא טומאה בחיבורין

[47] הוי חשוב טומאת חיבורין כטומאה אריכתא

[48] נזיר ועושה פסח מקדשים ותרומה

[49] שזה נוגע במת והוא בחבירו: אם אדם נוגע ידו במת ואוחז בו, וידו אחרת נתונה ביד חבירו - לא אמרת שיהא גם אותו חבירו כמי שהוא מחובר ונוגע בטומאה זו אלא לענין קדשים ותרומה, שאינו יכול לאכול בהן עד שבעה [והוא מעלה שעשו מדרבנן בקדשים ובתרומה]; ומשום הכי לא חשיבא ליה טומאת חיבורין לענין נזיר ועושה פסח

[50] משום דהוי מחובר עדיין במת ראשון קאמרת לה דכי הדר נגע במת זה הויא לה לכולה חדא טומאה מדאורייתא; ומשום הכי הויא לה טומאת חיבור חשיבא כחדא, ואינו חייב אלא אחת, דהא מיטמא וקאי; ואמר מר שמי שאינו מחולל - יצא זה שהוא מחולל, והוקשו נזיר וכהנים כאחת לענין הפרשת טומאה

[51] קודם שנאהל באהל, ואמאי מיחייב? ואי נמי מכיון דנכנס באהל שהמת שם - הוה ליה טמא, וכי הדר נגע אמאי חייב

[52] כי אמרינן אנן דחייב על הביאה ועל הטומאה - כגון דנכנס בבית שהמת לתוכו, דטומאה וביאה בהדי הדדי אתיין

[53] ואידך - דאמרן 'יצא זה שמחולל ועומד'

[54] כגון שנגע במת שבשדה והדר נכנס באהל שמת תחתיו, דפטור לפי שכבר הוא מחולל ועומד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]