ביאור:בבלי נזיר דף מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הא גדילים תעשה לך מהם [1].

ור"א דאתי עשה ודחי לא תעשה מנליה. בשלמא לרבנן דילפי מצורע מ'זקנו' דבהשחתת זקן - אתא ליה עשה ד'וגילח את כל שערו' ודחי ליה ללאו דהשחתת זקן, אלא לרבי אליעזר מנא ליה? אי מהשחתת זקן, כרבנן - כיון דלרבי אליעזר לא אתי ליה עשה ד'וגילח את כל שערו' ולידחי לגמרי את לא תעשה ד'השחתת זקן', דלדידיה בתער הוא דמישתרי מצורע, אבל לא במלקט ורהיטני - לא אתיא ליה עשה בהדיא ודחי ליה לכוליה לא תעשה, אלא לפלגא: דבתער מישתרי, אבל לא במלקט ורהיטני! ואי מ'ראשו' דמצורע, דדחי ליה 'ראשו' דבנזיר - איכא למיפרך: מה לנזיר שכן ישנו בשאלה! ואי מזקנו דכהן מצורע, דמותר בתער - איכא למיפרך נמי: דמכהן לא ילפינן, שכן לאו שאינו שוה בכל, וכדאמר לקמן בפרק 'שני נזירין' [2]!

אמר מר: וכולם שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות - לא עשו ולא כלום.

אמר רב אחא בריה דרב איקא: [3] זאת אומרת 'רובו ככולו' [4] – מדאורייתא.

ממאי?

מדגלי רחמנא גבי נזיר (במדבר ו ט: וכי ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו) ביום השביעי יגלחנו [5] - [6] הכא הוא דעד דאיכא כולו, [7] הא בעלמא - רובו ככולו.

מתקיף לה רבי יוסי ברבי חנינא: האי [8] - בנזיר טמא כתיב [9]!?

מחכו עלה [10] במערבא: מכדי נזיר טמא דבתער – מנלן? מנזיר טהור יליף [11] ליתי נזיר טהור ולילף מנזיר טמא: מה טמא - כי שייר שתי שערות ולא כלום עבד, הכא נמי: כי שייר שתי שערות ולא כלום עבד [12]!

בעי אביי: נזיר שגילח ושייר שתי שערות, צמח ראשו וחזר וגילחן [13] – מהו? מי מעכבי [14] או לא [15]?

בעי רבא: נזיר שגילח והניח שתי שערות וגילח אחת ונשרה אחת מהו?

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: גילח שערה שערה קא מיבעי ליה לרבא? [16]? אלא אימא: נשרה אחת וגילח אחת מהו? [17]

אמר ליה: גילוח אין כאן, שער אין כאן.

אי שער אין כאן - גילוח יש כאן [18]!?

הכי קאמינא: אף על פי ששער אין כאן - מצות גילוח אין כאן [19].

משנה:

נזיר חופף [20] ומפספס [21] אבל לא סורק [22].

גמרא:

חופף ומפספס מני?

רבי שמעון היא, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר.

'אבל לא סורק' - אתאן לרבנן [23]; רישא רבי שמעון וסיפא רבנן?

אמר רבה: כולה רבי שמעון היא: כל הסורק - להסיר נימין מדולדלות [24] מתכוין [25].

משנה:

רבי ישמעאל אומר: לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער.

גמרא:

איבעיא להו: 'מפני שהיא משרת את השער' תנן? או דלמא 'מפני המשרת' תנן?

למאי נפקא מינה?

כגון דאיכא אדמה דלא מתרא [שאינה משירה את השער]: אי אמרת 'מפני שהיא משרת' תנן - היכא דידעינן דלא מתרא שפיר; אלא אי אמרת 'מפני המשרת' - כלל כלל לא [26]!?

תיקו.

משנה:

נזיר שהיה שותה יין כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו "אל תשתה", "אל תשתה", והוא שותה - חייב על כל אחת ואחת.

היה מגלח כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו "אל תגלח", "אל תגלח", והוא מגלח - חייב על כל אחת ואחת.

היה מטמא למתים כל היום - אינו חייב אלא אחת.

אמרו לו "אל תטמא", "אל תטמא", והוא מטמא - חייב על כל אחת ואחת.


עמוד ב

גמרא:

איתמר: אמר רבה אמר רב הונא: מקרא מלא דבר הכתוב [27]: (במדבר ו ז: לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו) לא יטמא [להם במתם, כי נזר אלקיו על ראשו] [28]; כשהוא אומר [29] (במדבר ו ו: כל ימי הזירו לה' על נפש מת) לא יבא [30] - להזהירו על הטומאה, להזהירו על הביאה [31], אבל טומאה וטומאה [32] – לא [33];

ורב יוסף אמר: האלהים! אמר רב הונא: אפילו טומאה וטומאה, דאמר רב הונא: נזיר שהיה עומד בבית הקברות, והושיטו לו מתו ומת אחר [34], ונגע בו – חייב [35]; אמאי? הא מיטמא וקאים!? אלא לאו שמע מינה אמר רב הונא אפילו טומאה וטומאה!?

איתיביה אביי: כהן שהיה לו מת מונח על כתיפו, והושיטו לו מתו ומת אחר, ונגע בו - יכול יהא חייב? - תלמוד לומר: (ויקרא כא יב: ומן המקדש לא יצא) ולא יחלל [את מקדש אלקיו כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה’] [36] במי שאינו מחולל [37], יצא זה שהוא מחולל ועומד [38]!

אמר ליה [רב יוסף לאביי]: ותיקשי לך מתניתין [39], דתנן: היה מיטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת; אמרו לו "אל תטמא", "אל תטמא" - חייב על כל אחת ואחת – ואמאי? הא מיטמא וקאים? אלא קשיא אהדדי! [אלא] לא קשיא: כאן בחיבורין [40], כאן שלא בחיבורין [41].

[הגמרא מתחילה לחקור את המונח 'טומאה בחיבורין', שמשמש לעיל במובן ייחודי. בפסקא הזאת נראה שחלו קצת שיבושים בפירוש הריב"ן, וערכתי את הפסקא הזאת לא על פי ה'דיבור המתחיל' שבדפוסים; בהערה כאן יש עריכה לפי הדיבור המתחיל.]

וטומאה בחיבורין [42] דאורייתא?: הא אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי ינאי: לא אמרו טומאה בחיבורין אלא לתרומה וקדשים [43], אבל לנזיר [44] ועושה פסח [45] - לא [46]! ואי אמרת דאורייתא [47] - מאי שנא [48]?

כאן בחיבורי אדם באדם [49], כאן בחיבורי אדם במת [50].

[לעיל אמר רבה:] ’[להזהירו על הטומאה, להזהירו על הביאה;] אבל טומאה וטומאה לא, דהא מיטמא וקאים'.

טומאה וביאה נמי - הא מיטמא וקאי [51]?

אמר רבי יוחנן: כאן בבית [52], כאן [53] בשדה [54].

הערות[עריכה]

  1. ^ וקא דחי לאו ד'לא תלבש שעטנז'
  2. ^ דף נח,ב
  3. ^ מדקתני 'או ששיירו שתי שערות לא עשה כלום' -
  4. ^ דרובו חשוב ככולו
  5. ^ דמדכתב הכא 'וגלח ראשו ביום טהרתו' ולא מיצטריך ליה למיכתב 'ביום השביעי יגלחנו' לומר דלא חשיב גילוח עד דאיכא כולו שיער מגולח
  6. ^ מכלל מדאיצטריך ליה קרא לאשמועינן דליגלח כולו
  7. ^ דאי לאו האי קרא הוה אמינא דברובו סגי ליה, דרובו ככולו דאורייתא
  8. ^ 'ביום השביעי יגלחנו'
  9. ^ אבל בנזיר טהור לא כתיב אלא 'וגילח ... ולקח את שער ראש נזרו' (במדבר ו יח) דלא משמע ליה הכי
  10. ^ אהא אתקפתא דרבי יוסי ברבי חנינא
  11. ^ מדכתיב ביה 'תער' - אי לרבי כדאית ליה, ולתנא קמא כדאית ליה, וכדלעיל, והוא הדין נמי:
  12. ^ והכא הוא דגלי רחמנא כולו, הא בעלמא - רובו ככולו, וכדרב אחא בריה דרב איקא! ואי תימא ליגמר מיניה - הא לא אפשר, משום דהוו להו נזיר ומצורע שני כתובין הבאין כאחד
  13. ^ נמי לאותן שתי שערות
  14. ^ מי אמרינן כיון דמעיקרא כי שייר אותן שתי שערות לא עשה ולא כלום, השתא נמי כיון דהדר וצמח - לא עשה ולא כלום, דכמאן דמגלח שתי שערות מעיקרן דמי, ומעכבי
  15. ^ או דלמא כיון דהשתא קא מיגלח להו - להאי דהדר צמח לא חיישינן ולא מעכבי
  16. ^ [בודאי שלא,] פשיטא: דכיון דגילח את כל ראשו לבר מהנך שתי שערות, דכי הדר גילח אחת מהן ונשרה חבירתה – שפיר, דקאזיל ומיגלח כי אורחיה: כמאן דאזיל ומגלח שערו, ולההיא דנשרה - מאי הוה ליה למיעבד
  17. ^ מי אמרינן: כיון דכל שערו גילח חוץ משער אחת - שפיר דמי, דהא לא שייר שתי שערות בלא גילוח? או דלמא כיון דמעיקרא שייר לו שתי שערות - לאו כלום עבד, וכי חזר וגילח אחת לאחר נשירתה דחבירתה - נמי לאו כלום עבד: דכיון דלא הוי השתא בראשו אלא שערה אחת - לא איקרי גילוח, וכנשרו שניהם דמי, דכי היכי דאם גילח ושייר שערה אחת שפיר גילח, דשערה [אחת] כנטולה דמי - הכי נמי כי נשרה אחת - משעת נשירותה הויא חבירתה כנטולה, וכי חזר וגילחה - לאו כלום עבד דכנטולה דמיא!
  18. ^ אי אמרת גילוח אין כאן, משמע דדמי ליה כמי שיש שיער בכאן – הא קאמרת 'שיער אין כאן'
  19. ^ ומיהו בדיעבד שפיר דמי
  20. ^ חופף כמו 'חופף עליו כל היום' (דברים לג יב): לשון מגרד; ובלעז פרי"ר
  21. ^ שמפריד שערותיו זו מזו
  22. ^ במסרק
  23. ^ לרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור
  24. ^ מן הראש, אבל עדיין לא נעקרו לגמרי
  25. ^ וכיון דמתכוין להשיר - כי סורק במסרק הוה ליה דבר שמתכוין ואסור
  26. ^ דמשמע לא יחוף בשום אדמה, גזירה שאינה משרת מפני המשרת
  27. ^ בנזיר
  28. ^ להזהירו על הטומאה
  29. ^ וכשחזר ואמר
  30. ^ חזר והזהירו על ביאת אהל שבו מת
  31. ^ לומר לך שאם ניטמא במת, וחזר ונכנס באהל שיש בו מת - חייב שתים
  32. ^ אם נטמא במת, וחזר ונגע במת אחר בעוד שהוא נוגע במת ראשון
  33. ^ אף על פי שהתרו בו אינו חייב אלא אחת, דהא מיטמא וקאי
  34. ^ כלומר או מתו או מת אחר; והאי דקאמר 'מתו' - לאו דוקא, שהוא אינו מותר ליטמא בשום קרוב שלו, לא באביו ולא באמו
  35. ^ מלקות אף על טומאות שניהן
  36. ^ והוא הדין לכהן הדיוט ונזיר נמי
  37. ^ שעדיין לא נטמא בו דיבר הכתוב 'לא יטמא' - ואם נטמא לוקה
  38. ^ יצא זה שנוגע במת אחר שכבר הוא מחולל באותו מת שמונח על כתיפו; ושמע מינה דאילו בטומאה וטומאה - אינו חייב, וקשיא לרב יוסף, דאחד נזיר ואחד כהן הדיוט ואחד כהן גדול - כולן הוקשו לענין טומאה שלא ליטמא במת
  39. ^ אברייתא, דהא תנן דאפילו בטומאה וטומאה חייב על כל אחת ואחת
  40. ^ כי תניא הכא ד'אינו חייב אלא אחת' - בטומאת חיבורין: שבעוד שמונח לו מת על כתיפו נגע במת אחר, וכדתני לה בהדיא דהכא הוא, דאינו חייב אלא אחת, דכטומאה אחת דמי, הואיל ולא נסתלק מטומאה ראשונה
  41. ^ דנגע במת זה, והלך ונטמא במת אחר; ודכוותה נמי במתניתין, דמיחייב על כל אחת ואחת - כגון שנטמא בזה והלך ונגע במת אחר
  42. ^ מי הויא לה
  43. ^ אלא לענין קדשים ותרומה, שאינו יכול לאכול בהן עד שבעה
  44. ^ לסתור נזירותו ולהביא קרבן על הטומאה
  45. ^ שלא לעשותו בשביל שהוא טמא
  46. ^ לא אמרינן שתהא טומאה בחיבורין
  47. ^ הוי חשוב טומאת חיבורין כטומאה אריכתא
  48. ^ נזיר ועושה פסח מקדשים ותרומה
  49. ^ שזה נוגע במת והוא בחבירו: אם אדם נוגע ידו במת ואוחז בו, וידו אחרת נתונה ביד חבירו - לא אמרת שיהא גם אותו חבירו כמי שהוא מחובר ונוגע בטומאה זו אלא לענין קדשים ותרומה, שאינו יכול לאכול בהן עד שבעה [והוא מעלה שעשו מדרבנן בקדשים ובתרומה]; ומשום הכי לא חשיבא ליה טומאת חיבורין לענין נזיר ועושה פסח
  50. ^ משום דהוי מחובר עדיין במת ראשון קאמרת לה דכי הדר נגע במת זה הויא לה לכולה חדא טומאה מדאורייתא; ומשום הכי הויא לה טומאת חיבור חשיבא כחדא, ואינו חייב אלא אחת, דהא מיטמא וקאי; ואמר מר שמי שאינו מחולל - יצא זה שהוא מחולל, והוקשו נזיר וכהנים כאחת לענין הפרשת טומאה
  51. ^ קודם שנאהל באהל, ואמאי מיחייב? ואי נמי מכיון דנכנס באהל שהמת שם - הוה ליה טמא, וכי הדר נגע אמאי חייב
  52. ^ כי אמרינן אנן דחייב על הביאה ועל הטומאה - כגון דנכנס בבית שהמת לתוכו, דטומאה וביאה בהדי הדדי אתיין
  53. ^ ואידך - דאמרן 'יצא זה שמחולל ועומד'
  54. ^ כגון שנגע במת שבשדה והדר נכנס באהל שמת תחתיו, דפטור לפי שכבר הוא מחולל ועומד