ביאור:בבלי נזיר דף מד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יכול [1] לא יטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינו ולרוב מניינו של אחרים [2]? - אמרת: מה אחותו מיוחדת שגופה תלוי בו [3], ומיטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינה ולרוב מניינה [4] - אף כל [5]: שגופו תלוי בו מיטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינו ולרוב מניינו [6]!

ההיא [7] - נמי רבי יהודה היא, ורב [8] דאמר כי האי תנא, דתניא: 'מעשה שמת אביו של רבי יצחק [הכהן] בגינזק, ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים, ובא ושאל את רבי יהושע בן אלישע וארבעה זקנים [שעמו]: [9] ואמרו: 'לאביו' - בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר [10].

משנה:

שלשה מינין אסורין בנזיר: הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן.

חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן: שהטומאה והתגלחת סותרין, והיוצא מן הגפן אינו סותר;

חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת: שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו, וטומאה ותגלחת הותרו מכללן: בתגלחת מצוה [11] ובמת מצוה;

וחומר בטומאה מבתגלחת: שהטומאה סותרת את הכל [12] וחייבין עליה קרבן [13] ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים [14] ואין חייבין עליה קרבן.

גמרא:

[מזכיר את ספרי במדבר פסקא לא] וטומאה לא תותר מכללה, קל וחומר מיין?: ומה יין שאינו סותר - לא הותר מכללו, טומאה - שסותרת - אינו דין שלא תותר מכללה [ויהא הנזיר אסור במת מצוה]?

תלמוד לומר: (ויקרא כא יא: ועל כל נפשת מת לא יבא) לאביו ולאמו לא יטמא: [15] לאביו ולאמו לא יטמא, אבל מיטמא הוא למת מצוה.

ויין יותר מכללו [16], קל וחומר מטומאה?: מה טומאה שהיא סותרת - הותרה מכללה, יין - שאינו סותר - אינו דין שיותר מכללו?

אמר קרא (במדבר ו ג) מיין ושכר יזיר [חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה, וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל] - לאסור יין מצוה [17] כיין רשות [18];

ויין יסתור את הכל, קל וחומר מטומאה?: מה טומאה - שהותרה מכללה - סותרת את הכל, יין - שלא הותר מכללו - לא כל שכן שיסתור?

אמר קרא (במדבר ו יב: והזיר לה' את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם) והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו: טומאה סותרת ואין היין סותר.

והתגלחת תסתור את הכל, קל וחומר מטומאה?: ומה טומאה - שלא עשו בה מטמא [19] כמיטמא - סותרת את הכל, תגלחת - שעשו בה מגלח כמתגלח [20] - אינו דין שתסתור את הכל?

אמר קרא: והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו: טומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותרת את הכל.

וטומאה - נעשה בה מטמא [המטמא את הנזיר] כמיטמא, קל וחומר מתגלחת?: ומה תגלחת - שאינה סותרת אלא שלשים - עשה בה מגלח כמתגלח, טומאה שהיא סותרת את הכל אינו דין שנעשה בה מטמא כמיטמא?

אמר קרא (במדבר ו ט: וכי ימות מת עליו בפתע פתאם) וטמא ראש נזרו [וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו] למטמא ראש נזרו [21] [תוספות: ולא למטמא ראש נזיר אחר].

ותגלחת - לא נעשה בה מגלח כמתגלח, קל וחומר מטומאה?: ומה טומאה שהיא סותרת את הכל - לא עשו בה מטמא כמיטמא, תגלחת - שאינה סותרת אלא שלשים יום - לא כל שכן שלא נעשה מגלח כמתגלח?

אמר קרא (במדבר ו ה: כל ימי נדר נזרו) תער לא יעבור על ראשו [עד מלאת הימם אשר יזיר לה' קדש יהיה גדל פרע שער ראשו] - קרי ביה לא יעבור הוא, ולא יעבור לאחר.

ותגלחת לא תותר מכללה, קל וחומר מיין?: ומה יין, שאינו סותר, לא הותר מכללו - תגלחת שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה?

אמר רחמנא 'ראשו' (ויקרא יד ט : והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח, וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר)</ref> ואמר רחמנא 'זקנו' [22].

ותגלחת לא תסתור כלל, קל וחומר מיין?: ומה יין, שלא הותר מכללו, אינו סותר - תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור?

בעינן גידול שער [23] והא ליכא.

ויין יסתור שלשים יום, קל וחומר מתגלחת?: ומה תגלחת שהותרה מכללה – סותרת, יין שלא הותר מכללו - אינו דין שיסתור?

מידי הוא טעמא [24] אלא משום [25] גידול שער, [26] גבי יין [27] - הא קאים שערו [28]?


עמוד ב

משנה:

תגלחת טומאה כיצד?

היה מזה בשלישי ובשביעי [29], ומגלח בשביעי [30], ומביא קרבנותיו בשמיני [31];

ואם גילח בשמיני, מביא קרבנותיו בו ביום [32] - דברי רבי עקיבא.

אמר לו רבי טרפון: מה בין זה למצורע [33]?

אמר לו: [34] זה [35] - טהרתו תלויה בימיו [36], ומצורע - טהרתו תלויה בתגלחתו [37]; ו[38] אינו מביא קרבן אלא אם כן היה מעורב שמש [39].

תוספות ד"ה א"ל ר' טרפון מה בין זה למצורע: ששמעתי ממך שנאמר בפרשת מצורע בתגלחת שניה 'והיה ביום [השביעי] יגלח את כל שערו וכבס בגדיו במים וטהר וביום [השמיני] יקח שני כבשים וכבשה אחת וגו' שמעתי ממך דמצורע יגלח בשמיני ויביא קרבנו בתשיעי?!

אמר לו [ר"ע לר"ט]: שזה טהרתו תלויה בימיו אחר [הזיית] שלישי ושביעי, ומצורע טהרתו תלויה בתגלחת: אף כי טבל בשביעי - צריך לטבול פעם אחרת אחר גילוח, ואם כן הוי טבול יום לגלח; עד שמיני נקרא טבול יום, ואינו מביא קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש, שהרי הקפיד הכתוב שיטהר מטומאת מצורע בהבאת קרבנותיו [אם כן] אין בידו לשלח קרבנות.

גמרא:

קיבלה מיניה [40] או לא?

תא שמע, דתני הלל: גילח בשמיני מביא קרבנותיו בתשיעי [41] ואי סלקא דעתא קיבלה מיניה - ליתי קרבנותיו בשמיני?

[תוספות ד"ה דתני הלל: גילח בשמיני מביא קרבנותיו בתשיעי: וקים ליה להש"ס דגבי נזיר מתנייא; והשתא, מדתניא - בשלמא אי לא קבלה מיניה - הא מני רבי טרפון היא, אלא אי סלקא דעתא דקבלה - לכולי עלמא ליתי קרבנותיו בשמיני!]

אמר רבא [42] לא קשיא: [43] הא דטבל בשביעי [44], הא [45] דלא טבל בשביעי [46].

אמר אביי: אשכחתינהו לחבריה דרב נתן בר הושעיא, דיתבין וקאמרין: [47] (ויקרא טו יד: וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה) ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן - [48] אימתי הוא בא [49]? - [50] בזמן שהוא טבל ועשה הערב שמש – אִין [51], לא טבל ועשה הערב שמש – לא; אלמא קסבר טבול יום של זב - כזב דמי [52]!

אמינא להון אנא: אלא מעתה גבי נזיר טמא – נמי, דכתיב [53], [54] (במדבר ו י: וביום השמיני) יביא שתי תורים [או שני בני יונה] אל הכהן אל פתח אהל מועד; [55] אימתי הוא בא - בזמן שטבל ועשה הערב שמש [56];

הערות[עריכה]

  1. ^ באחותו שהוא מותר, אבל
  2. ^ לא בשל אחרים: לא בשדרה ולא בגולגולת על שאר קרובים
  3. ^ בשדרה וגולגולת, שבכך עיקר הגוף תלוי
  4. ^ או בזה או בזה
  5. ^ בשאר קרובים
  6. ^ יכול ליטמא או בשדרה או בגולגולת או ברוב בניינו או ברוב מניינו ואף על פי שהוא חסר משאר הגוף; ושמע מינה דמותר ליטמא לאביו אף על פי שהוא חסר, ותיקשה דרב חסדא [אמר רב], דהאיכא רבי אליעזר בן יעקב דקאמר נמי הכי, ושמע מינה דלכולי עלמא לית להו דרב חסדא דאמר 'בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר'
  7. ^ כלומר הוא דאמר
  8. ^ חסדא [אמר רב]
  9. ^ מהו ליטמא ולהביא בקברי אבותיו?
  10. ^ ולאחר שלש שנים אי אפשר לו שאינו חסר
  11. ^ בתגלחת מצורע
  12. ^ אפילו בנזירות מרובה
  13. ^ אשם, ותורין או בני יונה
  14. ^ ואפילו בנזירות מרובה
  15. ^ מכדי כתיב 'על כל נפשות מת' – 'לאביו' למה לי? אלא להכי הוא דאתא:
  16. ^ כגון גבי יין מצוה שנשבע עליו לשתותו; תוספות: למי שנשבע שאשתה אמר קרא מיין ושכר דמיותר כדאמרינן בפרק קמא (לעיל דף ג:)
  17. ^ שנשבע עליו
  18. ^ וכדרבי שמעון בפרק קמא דמסכתין (ג,ב); והאי דמותר בקידושא ואבדלתא דלא חשיב ליה הותר מכללו - משום דלא חל עליו מעולם נזירות, משום דנשבע ועומד מהר סיני הוא; ו'מותר מכללו' לא קחשיב ליה אלא היכא דחייל ואחר כך מישתרי בהו
  19. ^ שהמטמא את הנזיר אינו עובר עליו, וכדמוכח בסמוך
  20. ^ שהמגלח את הנזיר עובר בלאו, כדלקמן: 'תער לא יעבור על ראשו' - קרי ביה 'לא יעבִיר ליה אחר'
  21. ^ מדלא כתיב 'וטמא לו ראש נזרו'
  22. ^ דמייתרי כדאמרינן לעיל להתיר למצורע נזיר לגלח
  23. ^ כדי לקיים בו מצות גילוח ביום הבאת קרבנותיו
  24. ^ דתגלחת דסותר
  25. ^ דבעינן דתיהוי ליה
  26. ^ ואילו הכא
  27. ^ למה ליה למיסתר
  28. ^ הא קאי שערו דחזי לגילוח
  29. ^ ואחר כך היה טובל, שכך חובה על המזה מי חטאת, כדמפרש בהו קרא ב'זאת חוקת התורה': שלאחר הזאה טעונין טבילה
  30. ^ והיה מגלח בו ביום, דהיינו שביעי, כדכתיב ביה וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו (במדבר ו ט)
  31. ^ וביום השמיני יביא שתי תורים (במדבר ו י)
  32. ^ השמיני עצמו
  33. ^ שאף כן שנינו במצורע, בתורת כהנים, שאף הוא - תגלחת שניה בשביעי, כדמפרש ביה קרא (ויקרא יד ח-ט): 'וגילח את כל שערו ורחץ במים וטהר... וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו', ומביא קרבנותיו בשמיני, ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני
  34. ^ אין ביניהן כלום לענין הבאת קרבן, אלא
  35. ^ הנזיר
  36. ^ דבשביעי, כיון שהוזה וטבל - הוי טהור, כדכתיב 'וגלח ראשו ביום טהרתו' (במדבר ו ט), דמשמע שכבר הוא טהור ועומד כשהוא מגלח, ואפילו אם אינו מגלח בו ביום
  37. ^ שאם טבל קודם שמגלח - עדיין אינו טהור עד שמגלח, דכתיב (ויקרא יד ח-ט) 'והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו', והדר 'ורחץ את בשרו במים וטהר'
  38. ^ נזיר
  39. ^ שטובל בשביעי, ומביא קרבנותיו בשמיני; וכן אם לא טבל בשביעי עד לשמיני - אינו יכול להביא קרבנותיו בו ביום עד התשיעי, אבל מצורע - המגלח וטובל ביום שמיני שלו - יכול להביא קרבנותיו בו ביום, ואינו צריך הערב שמש, לפי שהוא טהור ועומד משעת טבילה ראשונה שטבל בתגלחת הראשונה, דהא כתיב ביה 'וטהר'
  40. ^ רבי טרפון, שאם גילח נזיר בשמיני שיכול להביא קרבנותיו בו ביום, ואינו צריך הערב שמש [שמיני עצמו], ואינו צריך להמתין עד התשיעי
  41. ^ ושמע מינה לא קיבלה מיניה
  42. ^ לעולם קיבלה; והא דאמרת אם איתא דקיבלה מיניה - לייתי בשמיני?
  43. ^ דכי אמרי 'אם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני'
  44. ^ שהיה לו הערב שמש
  45. ^ דתני הלל מביא קרבנותיו בתשיעי - כגון
  46. ^ עד שמיני; ורבי עקיבא לטעמיה, דאמר: נזיר אינו מביא קרבנותיו אלא במעורב שמש. ואיכא דמפרשי אליבא דרבי עקיבא במתניתין: דמצורע שגילח בשמיני אינו מביא קרבנותיו עד בתשיעי, לפי שאינו מביא אלא במעורב שמש בתשיעי, ושבשתא היא: דבהדיא קתני לה בתורת כהנים דאם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בשמיני, והכי נמי אמר ליה רבי טרפון להתם: 'מה בין זה לנזיר?'
  47. ^ מדכתיב 'וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים' (ויקרא טו יג), וכתיב בתריה
  48. ^ דמשמע
  49. ^ לפני ה' להביא, כדאמרינן התם: ובא לפני ה' - מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן, והיינו ביום השמיני, דהיינו לאחר שטבל והעריב שמשו
  50. ^ אלמא
  51. ^ דמותר ליכנס לעזרה
  52. ^ דכי היכי דזב אסור ליכנס במחנה לויה, דהיינו בעזרה, הכי נמי טבול יום של זב
  53. ^ 'וגלח את ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו'
  54. ^ וכתיב בתריה
  55. ^ נימא נמי הכי:
  56. ^ אבל מקמי הכי לא