ביאור:בבלי נזיר דף נז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

איבעיא להו: [1] עצם כשעורה הלכה [2], ורביעית דם קל וחומר [3], ואין דנין קל וחומר מהלכה [4]? או דלמא [5] רביעית דם הלכה [6], ועצם כשעורה קל וחומר [7]? ו[8]אין דנין קל וחומר מהלכה [9]?

תא שמע: עצם כשעורה הלכה, ורביעית דם קל וחומר, ואין דנין קל וחומר מהלכה.

הדרן עלך כהן גדול


-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-[עריכה]

נזיר נז,א פרק שמיני שני נזירים

משנה:

שני נזירים [10] שאמר להן אחד: "ראיתי אחד מכם שנטמא [11] ואיני יודע איזה מכם" [12] מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה [13], ואומר [14] "אם אני הוא טמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך" [15] וסופרין שלשים יום ומביאין קרבן טהרה [16], ואומר [17] "אם אני הוא הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, וזה [18] קרבן טהרתי; ואם אני הוא הטהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך, וזה קרבן טהרתך" [19].

גמרא:

קתני שני נזירים שאמר להם ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם – ואמאי? כל ספק טומאה ברשות היחיד - מהיכא ילפינן לה? מסוטה: מה סוטה בועל ונבעלת - אף כל ספק טומאה ברשות היחיד, כגון דאיכא בי תרי, אבל הכא [20] שני נזירים, והאי דקאי גביהון - הא תלתא, [21] הוה ליה ספק טומאה ברשות הרבים, וכל ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור[22]!

אמר רבה בר רב הונא: [23] באומר [24]: "ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם [25]" [26].

אמר רב אשי: דיקא נמי [27]


עמוד ב

דקתני ואיני יודע איזה מכם [28]!

שמע מינה.

מגלחין ומביאין:

ואמאי [29]? דילמא לאו טמאין אינון, וקעביד הקפה [30]?

אמר שמואל: באשה וקטן [31]. [ולא אשה וקטן, שהעד היה ודאי יודע את איזה מהם ראה!]

ולוקמא בגדול ו'הקפת כל הראש לא שמה הקפה'?

מדלא מוקים לה הכי - שמע מינה קסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה.

מר זוטרא מתני לה להא שמעתא דשמואל אסיפא [נזיר פ"ח מ"ב, דף נט,ב]: נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר ששים יום ומגלח ארבע תגלחות - והא קעביד הקפה!?

אמר שמואל: באשה וקטן.

אמר רב הונא: המקיף את הקטן הרי הוא חייב.

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא: ודידך [32] - [33] מאן מגלח להון?

אמר ליה: חובה [34].

תקברינון חובה לבניה [35]!

כולהו שני דרב אדא בר אהבה לא אקיים ליה זרעא לרב הונא.

מכדי תרוייהו סבירא הקפת כל הראש שמה הקפה [36], במאי קמיפלגי [37]?

רב הונא סבר (ויקרא יט כז) לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך: כל שיש לו השחתה יש לו הקפה, והני נשי - הואיל וליתנהו בהשחתה [38] - ליתנהו נמי בהקפה [39]; ורב אדא בר אהבה סבר: [40] אחד המקיף ואחד הניקף במשמע, ואיתקש מקיף לניקף [41]: כל היכא דניקף מיחייב - מקיף נמי מיחייב [42], והאי קטן: הואיל והוא גופיה לאו בר עונשין הוא דמיחייב - מקיף נמי לא מיחייב [43].

לימא: הקפת כל הראש - תנאי היא, דתנו רבנן [במצורע]: (ויקרא יד ט: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו: את) ראשו [ואת זקנו ואת גבת עיניו, ואת כל שערו יגלח; וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר] מה תלמוד לומר [שהרי לפני כן כתוב 'יגלח את כל שערו’]? - לפי שנאמר (ויקרא יט כז) לא תקיפו פאת ראשכם [ולא תשחית את פאת זקנך] -

הערות[עריכה]

  1. ^ האי דקאמרי במתניתין רבי אליעזר ורבי יהושע דאין דנין קל וחומר - היכי קאמרי? מי אמרינן
  2. ^ הלכה למשה מסיני דנזיר מגלח עליו
  3. ^ מעצם כשעורה דנזיר מגלח עליו
  4. ^ אי לאו במידי דתרוייהו גמירי לה מקרא
  5. ^ הכי קאמר:
  6. ^ הלכה למשה מסיני דמטמא את האדם באהל
  7. ^ כלומר ומעצם כשעורה קא גמרינן קל וחומר דברביעית דם יהא נזיר מגלח
  8. ^ קאמר ליה:
  9. ^ שאין למידין קל וחומר ממידי דלא גמירי לה אלא מהלכה, אי לאו דאתיא ליה מן המקרא
  10. ^ שקיבלו עליהם נזירות ביחד
  11. ^ הרי זה נאמן להחזיקו בחזקת טומאה כל זמן שאין מכחישין אותו, דהא 'או הודע אליו חטאתו' כתיב (ויקרא ד כג,כח) או הודע אליו - מכל מקום
  12. ^ משלימין לנזירותן
  13. ^ בשותפות
  14. ^ אחד מהן
  15. ^ ועדיין אינן מותרין לשתות ביין, לפי שיכול לומר על כל אחד שמא טמא היה, ותגלחתו שגילח עכשיו היא תגלחת טומאה! אלא חוזרין
  16. ^ [אחד] בלבד מן השותפות
  17. ^ אחד מהם
  18. ^ של עכשיו
  19. ^ ומעכשיו מותרין לשתות ביין
  20. ^ כיון דהוו תלתא:
  21. ^ אף על גב דקיימי ברשות היחיד
  22. ^ Note: אבל יש אפשרות אחרת, ולא תהיה שאלת 'אמאי', אלא ודאי יהא חייב לגלח: כל אחד מהנזירים שספק נטמאו יאמרו: "אם אני הוא הטהור, הריני נוזר נזירות נוספת; ואם אני הטמא איני נוזר נזירות נוספת" – ובסוף ששים הימים חייב לגלח מכל מקום!
  23. ^ כגון דקאים האחד בלבד
  24. ^ ואומר
  25. ^ מבפנים
  26. ^ דלא הוו להו אלא תרי כבועל ונבעלת
  27. ^ דלא קאי בהדייהו
  28. ^ דאילו הוה קאי בהדייהו - אי אפשר דלא הוה ידע
  29. ^ מגלח ארבע תגלחיות? והא קא עבר בתרתי תגלחיות קמייתא [נ"ל שצ"ל 'בתרייתא’] משום לאו ד'ולא תשחית את פאת זקנך' (ויקרא יט כז), שכן מגלח [כל] שערו, ואאידך מינייהו קעבר משום הקפה [לא תקפו פאת ראשכם – תחילת ויקרא יט,כז]
  30. ^ וקא עברי על לאו דהקפה, דתגלחת אינו לצורך, ויש בה משום לא תקיפו
  31. ^ כגון שהיו שני נזירים הללו שתי נשים או שני קטנים, דלא מיחייבי אהקפה
  32. ^ לדידך, דאמרת דהמקיף את הקטן חייב
  33. ^ קטנים [שלך] דאיתנהו מגולחין כל הראש, כדאורחייהו דאינשי דקמגלחי להו כדי להברותן לאחר החולי
  34. ^ כך שמה דאשתו דרב הונא, דקסבר רב הונא דאשה לא מיפקדא אלאו דהקפת הראש אראש אחרים כלל
  35. ^ דלדידך, דאמרת המקיף את הקטן חייב - כי מקפת ליה אשה נמי חייבת, אבל לדידי - אפילו גדול המקיף את הקטן פטור, והוא הדין נמי לאשה; וכן בגדול המקיף את הגדול חייב והוא הדין לאשה
  36. ^ והא הוה להו הקפת כל הראש לבניו דרב הונא
  37. ^ כלומר: מאי איכא בינייהו? דמאן דאסר בגדול - אמאי שרי באשה
  38. ^ דלית להו זקן
  39. ^ כלל, שאפילו אשה המקפת את הגדול - פטורה
  40. ^ כי אמר רחמנא 'לא תקיפו' -
  41. ^ להא מילתא
  42. ^ לא שנא איש ולא שנא אשה
  43. ^ ואפילו איש