ביאור:בבלי נזיר דף לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כדרך שפרט לך בנזיר 'מחרצנים ועד זג' [וחזר וצמצם]:

לרבי אלעזר בן עזריה, דקא מוקים להאי 'מחרצנים ועד זג' לומר שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג [ואינו דן בפרט וכלל ופרט] - פרטא מנא ליה [1]?

סבר לה כרבי אליעזר, דדריש מיעט וריבה [2];

ואי בעית אימא [3] כרבנן [4]: דאי סלקא דעתך כדאמר רבי אלעזר בן עזריה, ליכתביה רחמנא להאי 'מחרצנים ועד זג' גבי פרטי? למאי הלכתא כתביה בתר כלל? - שמע מינה למידייניה בכלל ופרט [5].

ואימא כוליה להכי הוא דאתא?

אם כן - לכתוב או 'שני חרצנים' או 'שני זגים' או 'חרצן וזג'; למאי הלכתא כתב רחמנא 'מחרצנים ועד זג'? - שמע מינה למידרש ביה כלל ופרט, ואיכא נמי למידרש ביה עד שיאכל שני חרצנים וזג.

ורבי אליעזר, דדריש מיעט וריבה - פרט וכלל ופרט [6] מנא ליה ?

אמר רבי אבהו: נפקא ליה מהאי קרא: (שמות כב ט) וכי יתן איש אל רעהו [חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה] 'חמור או שור או שה' – פרט; 'וכל בהמה' – כלל [7]; 'לשמור' - חזר ופרט : פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט [8].

רבא אמר: נפקא ליה מהאי קרא (ויקרא א י: ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעולה זכר תמים יקריבנו) 'ואם מן' – פרט [9]; 'הצאן' – כלל [10]; ’[ה]כבשים' ו’[ה]עזים' - חזר ופרט [11]: פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט [12].

אמר ליה רב יהודה מדיסקרתא לרבא: ולילף מן הדין קרא (ויקרא א ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם) 'מן' - פרט; 'הבהמה' - כלל [13]; 'בקר וצאן' חזר ופרט: פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט!?

אמר ליה [רבא]: מן האי ליכא למשמע מינה; דאי מהתם - הוה אמינא: 'הבהמה'


עמוד ב

חיה בכלל בהמה [14].

אמר ליה [רב יהודה מדיסקרתא לרבא]: [15] חיה [16] בכלל בהמה [17]? הא כתיב [18] ’[מן] [ה]בקר ו[מן ה]צאן' [19]! [20] והוה ליה פרט וכלל [21] ופרט, ואי אתה דן אלא כעין הפרט [22]!

ומנלן דהכי הוא [23] – דתניא: ’[דברים יד,ה: ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך: בבקר ובצאן וביין ובשכר - ובכל אשר תשאלך נפשך; ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך] 'ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך' – כלל; 'בבקר ובצאן וביין ובשכר' – פרט; 'ובכל אשר תשאלך נפשך' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע - אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע [24]!

מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן - כללא בתרא מאי אהני?

תוספות ד"ה מכדי: אגב גררא אתי לפרושי טעם המדות וחילוקיהם ומשפטיהם ומפרש אותה בלשון קשיא ותירוץ:

אהני לאוסופי כל דדמי ליה [25].

ותו: פרט וכלל ופרט - כעין הפרט דיינינן - פרטא בתראה מאי אהני?

אי לאו פרטא בתראה - הוה אמינא נעשה כלל מוסף על הפרט [ומרחיבים עוד יותר, כי אין פרט אחרון המגביל].

ומכדי תרין כללי ופרטא, ותרין פרטי וכללא - [שניהם] כעין פרטא דיינינן; מאי איכא ביני וביני?

איכא דאילו תרתין כללי ופרטא - אי איכא פרטא דדמי ליה אפילו בחד צד מרבינן, תרי פרטי וכללא - אי איכא פרטא דדמי משני צדדין מרבינן [26], בחד צד [27] לא מרבינן [אילו נאמר בפרט וכלל ופרט, אך היות ונאנר בכלל ופרט וכלל – מרבינן דגים].

מכדי פרט וכלל - נעשה כלל מוסף על הפרט, ואיתרבי כל מילי, ו'מיעט וריבה' - נמי ריבה הכל ואיתרבי כל מילי - מאי איכא בין מיעט וריבה לפרט וכלל?

איכא: דאילו פרט וכלל מרבינן אפילו עלין ולולבין; ומיעט וריבה - לולבין אִין, עלין לא [28].

[29]

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה, אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר, שהרי אמרה תורה (במדבר ו ג: מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל) משרת [ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל] [30]

הערות[עריכה]

  1. ^ מנא ליה ד'פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט'
  2. ^ ולא משמע ליה מהאי 'חרצנים ועד זג' – פרט, וקא דריש ביה כי טעמיה: שלכך הוא בא: שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג
  3. ^ דאית ליה
  4. ^ דדרשי כללי ופרטי, ואף על גב דמשמע ליה מיניה עד שיאכל שני חרצנים וזג – בעל כרחך דלפרטא נמי הוא דאתא
  5. ^ ולא משום דרבי אלעזר בן עזריה [שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג]
  6. ^ דדיינינן בתורה
  7. ^ ואפילו דובים ואריות [שאי אפשר לשמור אותם, כדלהלן]
  8. ^ דאהני פרטא בתרא למידי דבַר שמירה הוא, דנשבעין עליהן, כגון נמי עופות; יצאו דובים ואריות, דלאו בני שמירה נינהו, שאין להם תרבות
  9. ^ דמשמע מן הבהמה ולא כל בהמה
  10. ^ ואפילו רובע ונרבע, מוקצה ונעבד, ואתנן ומחיר - שכשרין לקרבן
  11. ^ דלא משמע ליה כללא כמו 'צאן', ואימעיטו להו כל הני, ואיתרבו לה כגון נעבדה בהם עבירה כגון החורש בשור ובחמור, ושחרש בו בשבת
  12. ^ ואימעיט ליה חיה, ואיתרבו להו בחור וזקן: דעולה בא בחור אף על פי שאין אשם בא בחור, ואשם בא זקן אף על פי שאין עולה בא זקן
  13. ^ אפילו חיה, דחיה בכלל בהמה
  14. ^ דכתיב (דברים יד ד-ה) 'זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי וגו'
  15. ^ ומי מצית אמרת הכי:
  16. ^ הוא
  17. ^ בהאי פרט
  18. ^ באידך פרטא
  19. ^ למעוטי חיה
  20. ^ אלא
  21. ^ האי 'מן הבהמה'
  22. ^ ומצי נמי למילף מהכא
  23. ^ [שבכל מקום בתורה, את המדה כלל ופרט וכלל] דכעין פרטא דיינינן
  24. ^ ואיתרבו להו עופות, ואימעיטו להו דגים שאין גדילין על הקרקע, כדמפרש במסכת עירובין בפרק 'בכל מערבין'
  25. ^ ואפילו מצד אחד, כגון דגים: דפרי מפרי הן, אבל אינן גידולי קרקע; דאי ליכא כללא בתרא – הוה אמינא דאין בכלל אלא מה שבפרט [ודגים יהיו אסורים לקנות בכסף מעשר שני; והכלל האחרון מוסיף]
  26. ^ כגון עופות דגידולי קרקע הן, ופרי מפרי מרבינן
  27. ^ אבל דגים - דבחד צד דמו ליה
  28. ^ אי אפשר דלא ממעט מידי והלכך דלולבין מרבי אבל עלין לא: דעלין ממעט
  29. ^ ואם תאמרף והא איכא רבי אליעזר דדריש מיעט וריבה וקמייתי נמי עלין!? הא - לא תקשי לך: ר"א לא משמע ליה עלין אלא משום דכתיב 'מכל אשר יעשה מגפן היין', דהאי 'מכל' לישנא יתירא הוא; ואי משום מיעט וריבה - לא מיצטריך ליה למיכתב, אלא 'אשר יעשה מגפן היין'; 'מכל' למה לי? אלא לרבות: ואפילו עלין. ואית דמפרש דהאי דאמר 'אפילו עלין' - לאו דוקא, אלא קא משמע לן דפורתא הוא דמיעט: או עלין או שבישתא; ובין מיעט וריבה לריבה [ומיעט] וריבה - ליכא ולא מידי.
  30. ^ לרבות שאפילו לא הוי איסורי נזיר כשיעור, והיתר משלימו לכזית - שהוא חייב.