ביאור:בבלי נזיר דף לה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת נזיר:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כדרך שפרט לך בנזיר 'מחרצנים ועד זג' [וחזר וצמצם]:
לרבי אלעזר בן עזריה, דקא מוקים להאי 'מחרצנים ועד זג' לומר שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג [ואינו דן בפרט וכלל ופרט] - פרטא מנא ליה [1]?
סבר לה כרבי אליעזר, דדריש מיעט וריבה [2];
ואי בעית אימא [3] כרבנן [4]: דאי סלקא דעתך כדאמר רבי אלעזר בן עזריה, ליכתביה רחמנא להאי 'מחרצנים ועד זג' גבי פרטי? למאי הלכתא כתביה בתר כלל? - שמע מינה למידייניה בכלל ופרט [5].
ואימא כוליה להכי הוא דאתא?
אם כן - לכתוב או 'שני חרצנים' או 'שני זגים' או 'חרצן וזג'; למאי הלכתא כתב רחמנא 'מחרצנים ועד זג'? - שמע מינה למידרש ביה כלל ופרט, ואיכא נמי למידרש ביה עד שיאכל שני חרצנים וזג.
ורבי אליעזר, דדריש מיעט וריבה - פרט וכלל ופרט [6] מנא ליה ?
אמר רבי אבהו: נפקא ליה מהאי קרא: (שמות כב ט) וכי יתן איש אל רעהו [חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה] 'חמור או שור או שה' – פרט; 'וכל בהמה' – כלל [7]; 'לשמור' - חזר ופרט : פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט [8].
רבא אמר: נפקא ליה מהאי קרא (ויקרא א י: ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעולה זכר תמים יקריבנו) 'ואם מן' – פרט [9]; 'הצאן' – כלל [10]; ’[ה]כבשים' ו’[ה]עזים' - חזר ופרט [11]: פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט [12].
אמר ליה רב יהודה מדיסקרתא לרבא: ולילף מן הדין קרא (ויקרא א ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם) 'מן' - פרט; 'הבהמה' - כלל [13]; 'בקר וצאן' חזר ופרט: פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט!?
אמר ליה [רבא]: מן האי ליכא למשמע מינה; דאי מהתם - הוה אמינא: 'הבהמה'
חיה בכלל בהמה [14].
אמר ליה [רב יהודה מדיסקרתא לרבא]: [15] חיה [16] בכלל בהמה [17]? הא כתיב [18] ’[מן] [ה]בקר ו[מן ה]צאן' [19]! [20] והוה ליה פרט וכלל [21] ופרט, ואי אתה דן אלא כעין הפרט [22]!
ומנלן דהכי הוא [23] – דתניא: ’[דברים יד,ה: ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך: בבקר ובצאן וביין ובשכר - ובכל אשר תשאלך נפשך; ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך] 'ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך' – כלל; 'בבקר ובצאן וביין ובשכר' – פרט; 'ובכל אשר תשאלך נפשך' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע - אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע [24]!
מכדי כלל ופרט וכלל כעין פרטא דיינינן - כללא בתרא מאי אהני?
תוספות ד"ה מכדי: אגב גררא אתי לפרושי טעם המדות וחילוקיהם ומשפטיהם ומפרש אותה בלשון קשיא ותירוץ:
אהני לאוסופי כל דדמי ליה [25].
ותו: פרט וכלל ופרט - כעין הפרט דיינינן - פרטא בתראה מאי אהני?
אי לאו פרטא בתראה - הוה אמינא נעשה כלל מוסף על הפרט [ומרחיבים עוד יותר, כי אין פרט אחרון המגביל].
ומכדי תרין כללי ופרטא, ותרין פרטי וכללא - [שניהם] כעין פרטא דיינינן; מאי איכא ביני וביני?
איכא דאילו תרתין כללי ופרטא - אי איכא פרטא דדמי ליה אפילו בחד צד מרבינן, תרי פרטי וכללא - אי איכא פרטא דדמי משני צדדין מרבינן [26], בחד צד [27] לא מרבינן [אילו נאמר בפרט וכלל ופרט, אך היות ונאנר בכלל ופרט וכלל – מרבינן דגים].
מכדי פרט וכלל - נעשה כלל מוסף על הפרט, ואיתרבי כל מילי, ו'מיעט וריבה' - נמי ריבה הכל ואיתרבי כל מילי - מאי איכא בין מיעט וריבה לפרט וכלל?
איכא: דאילו פרט וכלל מרבינן אפילו עלין ולולבין; ומיעט וריבה - לולבין אִין, עלין לא [28].
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה, אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר, שהרי אמרה תורה (במדבר ו ג: מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל) משרת [ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל] [30]
הערות
[עריכה]- ^ מנא ליה ד'פרט וכלל ופרט אי אתה דן אלא כעין הפרט'
- ^ ולא משמע ליה מהאי 'חרצנים ועד זג' – פרט, וקא דריש ביה כי טעמיה: שלכך הוא בא: שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג
- ^ דאית ליה
- ^ דדרשי כללי ופרטי, ואף על גב דמשמע ליה מיניה עד שיאכל שני חרצנים וזג – בעל כרחך דלפרטא נמי הוא דאתא
- ^ ולא משום דרבי אלעזר בן עזריה [שאינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזג]
- ^ דדיינינן בתורה
- ^ ואפילו דובים ואריות [שאי אפשר לשמור אותם, כדלהלן]
- ^ דאהני פרטא בתרא למידי דבַר שמירה הוא, דנשבעין עליהן, כגון נמי עופות; יצאו דובים ואריות, דלאו בני שמירה נינהו, שאין להם תרבות
- ^ דמשמע מן הבהמה ולא כל בהמה
- ^ ואפילו רובע ונרבע, מוקצה ונעבד, ואתנן ומחיר - שכשרין לקרבן
- ^ דלא משמע ליה כללא כמו 'צאן', ואימעיטו להו כל הני, ואיתרבו לה כגון נעבדה בהם עבירה כגון החורש בשור ובחמור, ושחרש בו בשבת
- ^ ואימעיט ליה חיה, ואיתרבו להו בחור וזקן: דעולה בא בחור אף על פי שאין אשם בא בחור, ואשם בא זקן אף על פי שאין עולה בא זקן
- ^ אפילו חיה, דחיה בכלל בהמה
- ^ דכתיב (דברים יד ד-ה) 'זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי וגו'
- ^ ומי מצית אמרת הכי:
- ^ הוא
- ^ בהאי פרט
- ^ באידך פרטא
- ^ למעוטי חיה
- ^ אלא
- ^ האי 'מן הבהמה'
- ^ ומצי נמי למילף מהכא
- ^ [שבכל מקום בתורה, את המדה כלל ופרט וכלל] דכעין פרטא דיינינן
- ^ ואיתרבו להו עופות, ואימעיטו להו דגים שאין גדילין על הקרקע, כדמפרש במסכת עירובין בפרק 'בכל מערבין'
- ^ ואפילו מצד אחד, כגון דגים: דפרי מפרי הן, אבל אינן גידולי קרקע; דאי ליכא כללא בתרא – הוה אמינא דאין בכלל אלא מה שבפרט [ודגים יהיו אסורים לקנות בכסף מעשר שני; והכלל האחרון מוסיף]
- ^ כגון עופות דגידולי קרקע הן, ופרי מפרי מרבינן
- ^ אבל דגים - דבחד צד דמו ליה
- ^ אי אפשר דלא ממעט מידי והלכך דלולבין מרבי אבל עלין לא: דעלין ממעט
- ^ ואם תאמרף והא איכא רבי אליעזר דדריש מיעט וריבה וקמייתי נמי עלין!? הא - לא תקשי לך: ר"א לא משמע ליה עלין אלא משום דכתיב 'מכל אשר יעשה מגפן היין', דהאי 'מכל' לישנא יתירא הוא; ואי משום מיעט וריבה - לא מיצטריך ליה למיכתב, אלא 'אשר יעשה מגפן היין'; 'מכל' למה לי? אלא לרבות: ואפילו עלין. ואית דמפרש דהאי דאמר 'אפילו עלין' - לאו דוקא, אלא קא משמע לן דפורתא הוא דמיעט: או עלין או שבישתא; ובין מיעט וריבה לריבה [ומיעט] וריבה - ליכא ולא מידי.
- ^ לרבות שאפילו לא הוי איסורי נזיר כשיעור, והיתר משלימו לכזית - שהוא חייב.