ביאור:בבלי נזיר דף ל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הא ברשותיה דאבוה קאים!

אלא ^[1] דאמר "אהא בשביל אבא [וגם? או?] אהא בשביל עצמי";

אי אייתי שתי שערות מעיקרא ^[2] - קאים בנזירות דיליה ^[3], ולבסוף ^[4] - קאים בנזירות דאבוה ^[5], ואי אייתי במצעי - מאי ^[6]?

הניחא לרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר 'עד שיגיע לעונת נדרים' ^[7], אלא לרבי דאמר 'עד שיביא שתי שערות' ^[8] מאי איכא למימר ^[9]?

אמרי לרבי ליכא תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוהי .

לישנא אחרינא:

אלא לרבי דאמר כו' הא ברשותיה דאבוה קאים כל זמן שלא הביא שתי שערות, ושתי נזירות קביל עילויה, דאפילו רבי מודה דלכשהגיע לעונת נדרים מצי מזיר עצמו - ואפילו לא הביא שתי שערות; ואהדירו אבוה הוא דפליגי.

ומשני אלא דאמר בלשון זה אהא בשביל אבא כו'. כלומר: "אי אבא מצי להדירני - אהא נזיר בנדר אבא, ואם לאו אהא נזיר בשביל עצמי" וכיון דאביו יכול להדירו - חד נזירות קביל לחודיה.

אי אייתי ב' שערות מעיקרא. קודם שהדירו אביו - קאים בנזירות דיליה ולא בנזירות דאביו דיצא מרשות אביו.

ולבסוף. לאחר שבא לב"ד קאים בנזירות דאבוה דהא יש לאביו רשות בו, וכיון דמצי אביו להדירו לא קביל עליה נזירות דיליה.

ואי דאייתי במצעי. אחר שהדירו אביו קודם שבא לב"ד ולא ידעינן אי הני שתי שערות הוו ביה כשהדירו אביו אי לא הוו ביה עד השתא - הא השתא על כרחיך ימנה שתי נזירות מספיקא: דדילמא לא הוו ביה שתי שערות מעיקרא עד השתא ונמצא נדור בשביל אביו, וכשבא לפני ב"ד ואמר "אהא בשביל עצמי" ויהא נזיר נמי בשביל עצמו דהא הביא שתי שערות במיצעי! ואי מייתי במיצעי מאי? דודאי השתא אייתי שתי שערות, ונמצא דנדר אביו נדר, וכשבא לב"ד ואמר נמי "אהא בשביל עצמי" הוי נזיר בנדר דידיה וימנה שתי נזירות!

משנה:

האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה.

כיצד?

מי שהיה אביו נזיר והפריש מעות [ריב"ן לא גורס סתומים] על נזירותו ומת, ואמר "הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא": אמר רבי יוסי: הרי אלו יפלו לנדבה; אין זה [ריב"ן: זה אינו] מגלח על נזירות אביו.

[ריב"ן לא גורס איזהו שמגלח על נזירות אביו?] מי שהיה הוא ואביו נזירים, והפריש אביו מעות סתומים לנזירותו ומת - זה הוא שמגלח על נזירות אביו.

גמרא:

מאי טעמא ^[10]?

אמר רבי יוחנן: 'הלכה היא בנזיר' ^[11].

פשיטא ^[12]?! מאי למימרא? דבן יורש את אביו, בת לא?

לא, צריכא דלית ליה אלא בת: מהו דתימא 'יורשין' גמירין לה ^[13]

עמוד ב

קא משמע לן 'הלכה' ^[14].

איבעיא להו: פליגי רבנן עליה דרבי יוסי או לא פליגי? ואם תימצי לומר פליגי – ארישא ^[15]? או אסיפא ^[16]?

תא שמע:

'כיצד אמרו 'האיש מגלח על נזירות אביו'?

מי שהיה אביו נזיר, והפריש אביו מעות לנזירותו, ומת, ואמר "הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא" [כשהבן נזר לאחר מות אביו] - זהו שמגלח על מעות אביו [שלא כרבי יוסי במשנתנו],

אבל מי שהיה הוא ואביו נזירים, והפריש אביו מעות לנזירותו, ומת - הרי אלו יפלו לנדבה - דברי רבי יוסי [שלא כרבי יוסי במשנתנו];

רבי אלעזר ורבי מאיר ורבי יהודה אמרו: זה 'הוא שמגלח על מעות אביו.

[הקושי כאן הוא שדברי רבי יוסי הפוכים מאשר במשנה; ומכאן ראיה לגירסת הריב"ן:]

ה"ג ת"ש כיצד אמרו האיש מגלח על נזירות אביו מי שהיה הוא ואביו נזירים והפריש אביו מעות לנזירות ומת - זהו שמגלח על נזירות אביו, אבל מי שהיה אביו נזיר, והפריש אביו מעות לנזירותו, ומת, ואמר "הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא" - הרי אלו יפלו לנדבה - דברי רבי יוסי; רבי אלעזר ורבי מאיר ורבי יהודה אומרים זהו שמגלח על נזירות אביו.

^[17]

בעי רבה: יש לו שני בנים נזירים – מהו? הילכתא גמירין לה כל דקדים גלח ^[18] - גלח ^[19]? או דילמא 'ירושה' גמירין לה, ^[20] ופלגא הוי ^[21]?

בעי רבא: ^[22] בכור ופשוט ^[23] - מאי ^[24]? הילכתא גמירין לה ^[25], והילכך לא בעי גלוחי לפום מאי דשקיל ^[26]? או דילמא 'ירושה היא' ^[27], וכי היכי דשקיל ^[28] פי שנים ^[29] - הכי ^[30] מגלח ^[31]? ואם תימצי לומר 'ירושה היא', ולפום דשקיל מגלח, - ובחולין הוא דאית ליה ^[32] פי שנים, אבל בהקדש ^[33] לא ^[34]? או דילמא כיון דקני ליה לגלוח ^[35] לא שנא ^[36]? אביו נזיר עולם והוא נזיר סתם, אביו נזיר סתם והוא נזיר עולם – מאי? כי גמירין הילכתא בסתם נזירות ^[37], או דילמא לא שנא? ואם תימצי לומר הכא ^[38] אידי ואידי נזירות טהרה ^[39]?

בעי רב אשי: אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור ^[40], ^[41] אביו נזיר טהור והוא נזיר טמא מאי ^[42]?

תיקו.

הדרן עלך מי שאמר

מסכת נזיר פרק חמישי בית שמאי

משנה:

בית שמאי אומרים: הקדש טעות הקדש,

הערות

^ אליבא דרבי כגון
^ כלומר: הניחא דמתרצת מתניתין כוותיה דרבי דלא מיחייב אלא בחדא נזירות אילו אייתי שתי שערות מקמי הזירו אבוה
^ כדקאמר איהו 'אם אני גדול שהבאתי שתי שערות, שאיני נתפס בשל אבא - אהא בשביל עצמי
^ ואי אייתי שתי שערות לבסוף - דהדירו אביו
^ ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל, דהא לא קביל עליה נזירות אלא אם אינו נתפס בשביל אביו; וכיון דעדיין לא הביא שתי שערות - חל עליה נזירות דאבוה ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל
^ לא ידעינן אי בההיא שעתא דהדירו אביו אייתי שתי שערות אי לא - מי ניחא? והא כיון דאמר "אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי" - אם אינו נתפס בשביל אביו ואפשר דקאים בשתים עשרה והגיע לעונת נדרים ועדיין לא הביא שתי שערות, וחל עליו נזירות שלו ונזירות של אביו - כיצד אתה פוטרו בנזירות אחת - והא מיחייב למיקם בנזירות על שלו ועל של אביו
^ כלומר: לרבי יוסי, דאמר דאין האב מדירו אלא עד שמגיע לעונת נדרים - ניחא דלא חייל עליה אלא נזירות אחת
^ כיון דאמר "אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי", ושניהם יכולין להזיר
^ אמאי לא מיחייב בשתי נזירות
^ אין האשה מגלחת על נזירות אביה
^ שהבן מגלח, ואין לנו ללמוד הימנו אלא מה שמסורת הוא בידינו: בן ולא בת
^ שהבן מגלח ולא הבת, דאין לבת במקום הבן כלום, והלכה למה לי
^ שמגלחין על נזירות האב, ולא שנא בן לא שנא בת במקום שאין בן
^ בן ולא בת
^ הוא דפליגי רבנן, דאמרי שאף מגלח על נזירות אביו ולא שני להו לרבנן בין רישא [כשהבן נזר לאחר מות אביו] לסיפא [כשהבן היה נזיר בזמן שאביו הפריש את המעות], שבכולן האיש מגלח על נזירות אביו
^ דלרבנן סבירא להו איפכא: דלמא מאי דשמיע להו מרבי יוסי דאמר ברישא דאין זה מגלח על נזירות אביו סבירא להו לרבנן הוי מגלח ומאי דקאמר רבי יוסי בסיפא דהוי מגלח - סבירא להו לרבנן דאינו מגלח
^ כלומר: מדקאמרי רבי אלעזר ורבי יהודה בהאיך ברייתא 'זהו שמגלח' - אלמא דארישא ואסיפא פליגי, והכי משמע" 'זהו שאמרו (ע"מ) שמגלח על נזירות אביו, אבל מי שהיה נזיר בחיי האב, שכבר נתחייב בקרבן אחד בפני עצמו - אין מגלח על נזירות אביו', ושמע מינה דארישא וסיפא פליגי – שמע מינה.
^ נזירותיה
^ מגלח על נזירות אביו
^ וכל מאן דהוי בר ירושה גמירי לה דזכי בהו
^ וחולקין אותו בשוה: זה יביא חציו וזה חציו, ומייתו מבתיהן כדי להשלים קרבנותיהן עם מעות אביהן
^ היו לו בנים נזירין:
^ לגלח על נזירות אביו
^ היכי שקלי ביה
^ שמגלחין על נזירות אביהן ולא מחמת ירושה
^ אלא בפלגא
^ שמגלחין בנזירות אביהן
^ האי בכור
^ בכל הנכסים
^ בהאי נמי
^ פי שנים
^ לבכור
^ לאחר שנקרב הקרבן ומבקשין לאוכלו
^ לא שקיל פי שנים אלא חולקין ביניהם בשוה
^ כי היכי דקני ליה פי שנים לגלח בהן
^ הכי נמי לענין חלוקה לאחר שהקריבו קרבנותיהן: אע"ג דמוקדשין הן - שקיל בהו פי שנים
^ היכא דתרוייהו קיימי בסתם נזירות, אבל היכא דחד מנהון נזיר עולם לא
^ כיון דנזירות דאבא ונזירות דברא
^ מגלח הבן על נזירות האב
^ מהו להוסיף על מעות צפורין שהפריש אביו להביא בהן קרבנות
^ וכן אם
^ מהו להביא צפורים באותן מעות שהפריש אביו לנזירות טהרתו

[1] אליבא דרבי כגון

[2] כלומר: הניחא דמתרצת מתניתין כוותיה דרבי דלא מיחייב אלא בחדא נזירות אילו אייתי שתי שערות מקמי הזירו אבוה

[3] כדקאמר איהו 'אם אני גדול שהבאתי שתי שערות, שאיני נתפס בשל אבא - אהא בשביל עצמי

[4] ואי אייתי שתי שערות לבסוף - דהדירו אביו

[5] ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל, דהא לא קביל עליה נזירות אלא אם אינו נתפס בשביל אביו; וכיון דעדיין לא הביא שתי שערות - חל עליה נזירות דאבוה ולא חייל עליה נזירות דידיה כלל

[6] לא ידעינן אי בההיא שעתא דהדירו אביו אייתי שתי שערות אי לא - מי ניחא? והא כיון דאמר "אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי" - אם אינו נתפס בשביל אביו ואפשר דקאים בשתים עשרה והגיע לעונת נדרים ועדיין לא הביא שתי שערות, וחל עליו נזירות שלו ונזירות של אביו - כיצד אתה פוטרו בנזירות אחת - והא מיחייב למיקם בנזירות על שלו ועל של אביו

[7] כלומר: לרבי יוסי, דאמר דאין האב מדירו אלא עד שמגיע לעונת נדרים - ניחא דלא חייל עליה אלא נזירות אחת

[8] כיון דאמר "אהא בשביל אבא אהא בשביל עצמי", ושניהם יכולין להזיר

[9] אמאי לא מיחייב בשתי נזירות

[10] אין האשה מגלחת על נזירות אביה

[11] שהבן מגלח, ואין לנו ללמוד הימנו אלא מה שמסורת הוא בידינו: בן ולא בת

[12] שהבן מגלח ולא הבת, דאין לבת במקום הבן כלום, והלכה למה לי

[13] שמגלחין על נזירות האב, ולא שנא בן לא שנא בת במקום שאין בן

[14] בן ולא בת

[15] הוא דפליגי רבנן, דאמרי שאף מגלח על נזירות אביו ולא שני להו לרבנן בין רישא [כשהבן נזר לאחר מות אביו] לסיפא [כשהבן היה נזיר בזמן שאביו הפריש את המעות], שבכולן האיש מגלח על נזירות אביו

[16] דלרבנן סבירא להו איפכא: דלמא מאי דשמיע להו מרבי יוסי דאמר ברישא דאין זה מגלח על נזירות אביו סבירא להו לרבנן הוי מגלח ומאי דקאמר רבי יוסי בסיפא דהוי מגלח - סבירא להו לרבנן דאינו מגלח

[17] כלומר: מדקאמרי רבי אלעזר ורבי יהודה בהאיך ברייתא 'זהו שמגלח' - אלמא דארישא ואסיפא פליגי, והכי משמע" 'זהו שאמרו (ע"מ) שמגלח על נזירות אביו, אבל מי שהיה נזיר בחיי האב, שכבר נתחייב בקרבן אחד בפני עצמו - אין מגלח על נזירות אביו', ושמע מינה דארישא וסיפא פליגי – שמע מינה.

[18] נזירותיה

[19] מגלח על נזירות אביו

[20] וכל מאן דהוי בר ירושה גמירי לה דזכי בהו

[21] וחולקין אותו בשוה: זה יביא חציו וזה חציו, ומייתו מבתיהן כדי להשלים קרבנותיהן עם מעות אביהן

[22] היו לו בנים נזירין:

[23] לגלח על נזירות אביו

[24] היכי שקלי ביה

[25] שמגלחין על נזירות אביהן ולא מחמת ירושה

[26] אלא בפלגא

[27] שמגלחין בנזירות אביהן

[28] האי בכור

[29] בכל הנכסים

[30] בהאי נמי

[31] פי שנים

[32] לבכור

[33] לאחר שנקרב הקרבן ומבקשין לאוכלו

[34] לא שקיל פי שנים אלא חולקין ביניהם בשוה

[35] כי היכי דקני ליה פי שנים לגלח בהן

[36] הכי נמי לענין חלוקה לאחר שהקריבו קרבנותיהן: אע"ג דמוקדשין הן - שקיל בהו פי שנים

[37] היכא דתרוייהו קיימי בסתם נזירות, אבל היכא דחד מנהון נזיר עולם לא

[38] כיון דנזירות דאבא ונזירות דברא

[39] מגלח הבן על נזירות האב

[40] מהו להוסיף על מעות צפורין שהפריש אביו להביא בהן קרבנות

[41] וכן אם

[42] מהו להביא צפורים באותן מעות שהפריש אביו לנזירות טהרתו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]