ביאור:בבלי נזיר דף כא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

תניא נמי הכי ^[1]: מי שאמר "הריני נזיר", ושמע חבירו ושהה כדי דבור, ואמר "ואני" - הוא ^[2] אסור, וחבירו ^[3] מותר ^[4]; וכמה 'כדי דבור'? - כדי שאילת שלום תלמיד לרב.

לימא מסייעא ליה: מי שאמר "הריני נזיר", ושמע חבירו ואמר "ואני" "ואני" - ותו לא ^[5]?!!

^[6]תנא כי רוכלא ^[7] - ^[8] ליחשיב וליזיל?

^[9] וליתני חד ^[10] ולשמעינן הני ^[11]?

^[12] הכי נמי, ומשום דקתני סיפא הותר הראשון - הותרו כולן, הותר האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין - מכלל דאיכא אמצעי ^[13], ומשום הכי קתני "ואני" "ואני".

איבעיא להו: חד בחבריה מיתפיס ^[14] או דלמא בקמא מיתפסי?

[הפירוש על פי 'נוסחת הריב"ן' הפוך – שכאן דנה הגמרא לפי ריש לקיש!? [## ולכאורה מסתבר שכאן לא לפי ריש לקיש, שהרי בדיון כאן הגמרא חוזרת על הראיות דלעיל – אם כן צריך לומר שכאן דיון אחר]

למאי נפקא מינה?

לאתפוסי ומיזל: אי אמרת 'חד בחבריה מתפיס' - מתפסין ואזלין לעולם, ואי אמרת 'בקמא מתפסי' - טפי מכדי דבור לא מתפסין; מאי?

תא שמע: "הריני נזיר" ושמע חבירו ואמר "ואני" "ואני" - ותו לא מידי - שמע מינה ^[15] בקמא הוא דמתפסי, דאי סלקא דעתא חד בחבריה מיתפיס - ליתני טובא "ואני"!?

תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל?

וליתני חד ולשמעינן כולהון?

איידי דקתני הותר הראשון - הותרו כולן, הותר האחרון - האחרון מותר וכולן 'אסורין - מכלל דאיכא אמצעי; משום הכי קתני "ואני" "ואני".

תא שמע: הותר הראשון - הותרו כולן: ראשון הוא דשרו ^[16], הא ^[17] אמצעי - לא ^[18], שמע מינה ^[19]בקמא מתפסין!

אימא לך: לעולם חד בחבריה מתפיס ^[20], ^[21] ואיידי דבעי מיתנא '^[22] הותרו כולן' ^[23] - דאי תנא אמצעי ^[24] איכא ראשון דלא משתרי - משום הכי קתני ראשון.

תא שמע: הותר האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין: דלא איכא אחרינא בתריה, אבל אמצעי - דאיכא אחרינא בתריה – משתרי ^[25], שמע מינה חד בחבריה מתפיס!

^[26]

לעולם אימא לך בקמא מיתפסין, ומאי אחרון דקתני? - ^[27] אמצעי ^[28], ^[29] ואיידי דתנא ראשון - תנא אחרון.

^[30]

תא שמע דתניא בהדיא הותר הראשון - הותרו כולן, הותר האחרון - האחרון מותר וכולן אסורין, הותר אמצעי - הימנו ולמטה מותר ^[31], הימנו ולמעלה אסור - שמע מינה חד ^[32] בחבריה מתפיס!

שמע מינה.

"הריני נזיר" ושמע חבירו, ואמר "פי כפיו ושערי כשערו" [הרי זה נזיר]:

משום דאמר "פי כפיו ושערי כשערו" ^[33] הרי נזיר ^[34]?

עמוד ב

ורמינהו [תוספתא נזיר פרק ג הלכה ג ^[35]]: "ידי נזירה", ו"רגלי נזירה" - לא אמר כלום; "ראשי נזירה", "כבדי נזירה" - הרי זה נזיר; זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו - הרי זה נזיר ^[36]!

אמר רב יהודה: דאמר הכי: "יעשה פי כפיו מיין, ושערי כשערו מלגוז" ^[37].

תוספות מסכת נזיר דף כא עמוד א ד"ה דאמר פי כפיו מיין – כלומר: במתניתין שאני, הואיל ושמע חבירו שנדר ודאי קאמר הכי לענין איסור יין, אבל בברייתא דקאמר מעצמו בלא שמיעה דחבירו נזיר - לאו כלום הוא, כיון דאין הנשמה [תלויה בו]; ו"פי כפיו מיין" מהני אפילו לרבי שמעון, דאמר (לעיל דף ג:) 'עד שיזיר מכולן' - הכא מודה: דלא גרע מיָדות; וכן מ"הריני מסלסל ומכלכל" דפ"ק (לעיל דף ב.) דהוי נזיר; וא"ת כי אמר נמי "ידי נזיר" [נימא] דה"ק "ידי כידו מלהטמאות למתים ורגלי כרגלו מלהכנס בבית הקברות"? - וי"ל דאה"נ דאי שמע לחבירו שנדר בנזיר ואמר "ידי כידו" מהני; וה"נ תניא בתוספתא ^[38] ברישא דברייתא בהדיא "ידי כידו רגלי כרגלו" הרי זה נזיר.

^[39] "הריני נזירה", ושמע בעלה ואמר "ואני" - ^[40]אינו יכול להפר ^[41]:

איבעיא להו: בעל מיעקר עקר או דלמא מיגז גייז?

עיין להלן תוספות נזיר דף כב עמוד א ד"ה תא שמע דתניא בהדיא היא מותרת וחבירתה אסורה אלמא דבעל מיגז גייז

למאי נפקא מינה?

לאשה שנדרה בנזיר, ושמעה חברתה, ואמרה "ואני", ושמע בעלה של ראשונה והפר לה: אי אמרת מיעקר עקר ^[42] - ^[43] ההיא נמי אישתראי, ואי אמרת מיגז גייז ^[44] - איהי אישתראי, חברתה אסירא ^[45].

מאי?

תא שמע: "הריני נזירה" ושמע בעלה ואמר "ואני" - אינו יכול להפר - ואי סלקא דעתא בעל מיגז גייז ^[46] - ליפר לאשתו והוא ליתסר ^[47] אלא לאו שמע מינה בעל ^[48] מיעקר עקר ^[49]?

לא: לעולם מיגז גייז, ובדין הוא דליפר לה; והיינו טעמא דלא מצי מיפר: כיון דאמר לה "ואני" - כמאן דאמר "קיים ליכי" דמי; ^[50] אי מתשיל אהקמתו ^[51] - מצי מיפר, ואי לא לא מצי מיפר.

תא שמע [נזיר פ"ד מ"ד]: האשה שנדרה בנזיר, והפרישה את בהמתה ואחר כך הפר לה בעלה: אם שלו היתה הבהמה - תצא ותרעה בעדר, ואם שלה היתה הבהמה ^[52] - החטאת תמות ואי סלקא דעתא בעל מיעקר עקר תיפוק לחולין!? אלא לאו שמע מינה בעל מיגז גייז!!

[מדוע לא לומר שהבהמה מנכסי מלוג, שהם שלה, ורק שועבדים לבעל לפירות, והרי הקדש מפקיע מידי שיעבוד (יבמות מו א; סז,א ועוד)?]

לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר, והיינו טעמא ^[53]: ^[54] [ו]כיון ^[55] דלא צריכה כפרה ^[56] - הות כחטאת שמתו בעליה, וגמירי דחטאת שמתו בעליה תמות ^[57].

^[58].

[## ותהיה כחטאת שנתכפרו בעליה?]

תא שמע [נזיר פ"ד מ"ג]: האשה שנדרה בנזיר, והיתה שותה יין ומטמאה למתים - הרי זו סופגת את הארבעים: היכי דמי?: אילימא דלא היפר לה בעל צריכא למימר? אלא פשיטא דהיפר לה בעל ^[59], ואי סלקא דעתא בעל מיעקר עקר - אמאי סופגת ארבעים? אלא לאו שמע מינה בעל מיגז גייז!

לעולם אימא לך בעל מיעקר עקר ^[60] ומשום דקתני סיפא: היפר לה בעלה והיא לא ידעה, והיתה שותה יין ומטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים ^[61]' -

הערות[עריכה]

^ דבעינן שיהו נתפסין בתוך כדי דבור, ומסייע ליה לריש לקיש
^ הראשון שאמר "הריני נזיר"
^ השני שאמר "ואני"
^ לפי ששהה כדי דבור; הא אם לא שהה - הרי זה נזיר כמותו
^ ומדלא קתני אלא הנך תרין - שמע מינה דמשום דאי קתני טפי - לא הוי כדי דבור של ראשון, ואנן בעינן דליהוי תוך כדי דיבור ותו לא
^ מהכא לא תסייע ליה, דבדין הוא דהוה ליה למיתני עד מאה, אלא לאו אורחיה ד
^ דמחזר על העיירות בפרגמטיא שלו, והולך ומכריז ומונה "יש לי מחטין וכוסות וקערות"
^ הכי נמי
^ ואי לאו משום דווקא -
^ ותו לא
^ הכי נמי לאו דווקא הוי בתוך כדי דבור [של הראשון]
^ אִין
^ אלא משום דלא משכחת בה אמצעי דאיבעי ליה למיתנא
^ [ולא] כריש לקיש [שאומר שכולם תוך כדי דבור של הראשון, ולכן – היות וכל אחד תפס נזירות מקודמו] ואפילו עד מאה מיתפסין ואזלין; והא דרבי שמעון בן לקיש- דלמא לאו אסמכתא [על הראשון, אלא] דדלמא חד בחבריה מתפיס, ואפילו עד מאה מתפסן ואזלין דלא כוותיה
^ מדלא קתני טפי דהיינו טעם
^ כלומר: משום ראשון דאישתרי - אישתרו נמי כולהו
^ אם הותר
^ לא יהא מותר אחרון שלמטה הימנו
^ דטעמא הוי משום ד
^ וכי הותר אמצעי הותר נמי אחרון
^ והא דלא קתני לה משום דלא אפשר:
^ כי הותר ראשון
^ משום שאם אין ראשון אין אמצעי ואין אחרון
^ לא מצי למיתנא 'הותרו כולן' דהא
^ כלומר: דאי לא דייקת מינה להאי גיסא - דוק מינה לאידך גיסא: דמדקאמר האחרון מותר וכולן אסורין, דליכא אחרינא בהדיה, מכלל דאי הותר אמצעי - דאית ליה אחריני בהדיה - דאישתרי נמי ההוא בתרא דמיתפיס ביה
^ גירסא נוספת בריב"ן: מדקאמר האחרון מותר וכולן אסורים, ואפילו אותו שהתפיסו לאחר שלישי - שמע מינה דבקמא מיתפסין, ומשום הכי לא מישתרו.
^ היינו
^ וקאמר לך דאפילו של אחרון לא הותר משום דבקמא מיתפסין
^ והאי דקאמרי ליה 'אחרון' - לאו דוקא
^ גירסא אחרת בריב"ן: אמר ליה: מהכא ליכא למשמע מידי, דהכא מיירי דליכא אחרינא בהדיה; והא דקאמר 'וכולן אסורים' - אאמצעי ואראשון קאי.
^ דהיינו אחרון
^ דכל חד וחד
^ דמשמע דקאמר "פי נזיר, ושערי נזיר"
^ מי הוי נזיר
^ ליברמן
^ ופה ושיער לא הוי דבר שהנשמה תלויה בו דאי גייז לשיער וחתיך לניב שפתים לא מיית
^ דהואיל דפריש הכי - הוי נזיר
^ פ"ג
^ אמרה
^ שניהם נזירין, ו
^ דכיון דאמר "ואני" - גלי אדעתיה דניחא ליה במאי דקא נדרה איהי, והשתא מקיים לה
^ בעל את הנדר מעיקרו
^ אישתכח [נמצא] דבההיא שעתא דקאמרה חבירתה "ואני" - דלא חייל עלה נזירות כלל -
^ דמכאן ולהבא לא חייל עלה נזירות אבל למפרע הוות נזירה
^ דלכי אמרה "ואני" - הוות חבירתה נזירה מעליא
^ את הנדר מכאן ולהבא
^ את הנדר מכאן ולהבא - אמאי אינו יכול להפר משום דקאמר "ואני"? נימא דהאי דאמר "ואני" - להכי הוא דקאמר הכי: דתהוי נזירה לפי שעה, עד דליקבל עליה נזירות, וליגזייה לנזירות אשתו מכאן ולהבא, ונזירות דידיה תיחול עליה כדמעיקרא, דהא אינו מיפר מכאן ולמפרע
^ כי מיפר לנזירות אשתו
^ לה, ומשום הכי אינו יכול להפר לה: שאם יהא מיפר לה נמצא מיפר את שלו, דמיעקר עקר; והיינו טעמא דאינו יכול להפר את שלה משום דבההיא שעתא דאמר "ואני" - ניחא ליה דתהוי נזירה עד דחייל עליה נזירות, דהא קיים לה לפי שעה, ומההיא שעתא ואילך לא מצי מיפר, משום דבעל מיעקר עקר, דלעולם אינו יכול להפר מכאן ולהבא בלא מפרע, והכא למפרע לא מצי מיפר, דהא קיים לה לפי שעה
^ והלכך
^ אהא דקא מקיים לה ברישא
^ וכגון שהקנה לה אחר לנזירותה, ואמר לה "על מנת שאין לבעליך רשות בה"*
^ דתמות
^ דכיון שהפרישה לשם חטאת מעיקרא,
^ והשתא
^ דהא היפר לה בעלה ועקר את הנדר מעיקרו
^ דגמירי דלמיתה אזלא, לפי שאין כפרה למתים
^ ואית דמפרשי: כיון דצריכה כפרה על שציערה עצמה מן היין, והשתא לא צריכה - דהיפר לה בעלה מעיקרא - הויא לה כחטאת שמתו בעליה, דגמירי דלמיתה אזלא; דאפילו ר"א הקפר מודה דלא קרבה אפילו על הצער, משום דהויא לה כחטאת שמתו בעליה: משום דבחטאת בהמה גמרינן דתמות - בל בחטאת העוף לא גמרינן דתמות
^ וקתני דסופגת את הארבעים על שהיתה שותה יין ומטמאה למתים קודם שהיפר לה
^ והכא במאי עסקינן דסופגת את הארבעים? כגון דלא היפר לה; ודקאמרת 'אי לא היפר לה בעל צריכא למימר'? - ודאי לא צריכא, אלא
^ דצריכא למימר דסלקא דעתא דתספוג כיון דנתכוונה לאיסורא

[1] דבעינן שיהו נתפסין בתוך כדי דבור, ומסייע ליה לריש לקיש

[2] הראשון שאמר "הריני נזיר"

[3] השני שאמר "ואני"

[4] לפי ששהה כדי דבור; הא אם לא שהה - הרי זה נזיר כמותו

[5] ומדלא קתני אלא הנך תרין - שמע מינה דמשום דאי קתני טפי - לא הוי כדי דבור של ראשון, ואנן בעינן דליהוי תוך כדי דיבור ותו לא

[6] מהכא לא תסייע ליה, דבדין הוא דהוה ליה למיתני עד מאה, אלא לאו אורחיה ד

[7] דמחזר על העיירות בפרגמטיא שלו, והולך ומכריז ומונה "יש לי מחטין וכוסות וקערות"

[8] הכי נמי

[9] ואי לאו משום דווקא -

[10] ותו לא

[11] הכי נמי לאו דווקא הוי בתוך כדי דבור [של הראשון]

[12] אִין

[13] אלא משום דלא משכחת בה אמצעי דאיבעי ליה למיתנא

[14] [ולא] כריש לקיש [שאומר שכולם תוך כדי דבור של הראשון, ולכן – היות וכל אחד תפס נזירות מקודמו] ואפילו עד מאה מיתפסין ואזלין; והא דרבי שמעון בן לקיש- דלמא לאו אסמכתא [על הראשון, אלא] דדלמא חד בחבריה מתפיס, ואפילו עד מאה מתפסן ואזלין דלא כוותיה

[15] מדלא קתני טפי דהיינו טעם

[16] כלומר: משום ראשון דאישתרי - אישתרו נמי כולהו

[17] אם הותר

[18] לא יהא מותר אחרון שלמטה הימנו

[19] דטעמא הוי משום ד

[20] וכי הותר אמצעי הותר נמי אחרון

[21] והא דלא קתני לה משום דלא אפשר:

[22] כי הותר ראשון

[23] משום שאם אין ראשון אין אמצעי ואין אחרון

[24] לא מצי למיתנא 'הותרו כולן' דהא

[25] כלומר: דאי לא דייקת מינה להאי גיסא - דוק מינה לאידך גיסא: דמדקאמר האחרון מותר וכולן אסורין, דליכא אחרינא בהדיה, מכלל דאי הותר אמצעי - דאית ליה אחריני בהדיה - דאישתרי נמי ההוא בתרא דמיתפיס ביה

[26] גירסא נוספת בריב"ן: מדקאמר האחרון מותר וכולן אסורים, ואפילו אותו שהתפיסו לאחר שלישי - שמע מינה דבקמא מיתפסין, ומשום הכי לא מישתרו.

[27] היינו

[28] וקאמר לך דאפילו של אחרון לא הותר משום דבקמא מיתפסין

[29] והאי דקאמרי ליה 'אחרון' - לאו דוקא

[30] גירסא אחרת בריב"ן: אמר ליה: מהכא ליכא למשמע מידי, דהכא מיירי דליכא אחרינא בהדיה; והא דקאמר 'וכולן אסורים' - אאמצעי ואראשון קאי.

[31] דהיינו אחרון

[32] דכל חד וחד

[33] דמשמע דקאמר "פי נזיר, ושערי נזיר"

[34] מי הוי נזיר

[35] ליברמן

[36] ופה ושיער לא הוי דבר שהנשמה תלויה בו דאי גייז לשיער וחתיך לניב שפתים לא מיית

[37] דהואיל דפריש הכי - הוי נזיר

[38] פ"ג

[39] אמרה

[40] שניהם נזירין, ו

[41] דכיון דאמר "ואני" - גלי אדעתיה דניחא ליה במאי דקא נדרה איהי, והשתא מקיים לה

[42] בעל את הנדר מעיקרו

[43] אישתכח [נמצא] דבההיא שעתא דקאמרה חבירתה "ואני" - דלא חייל עלה נזירות כלל -

[44] דמכאן ולהבא לא חייל עלה נזירות אבל למפרע הוות נזירה

[45] דלכי אמרה "ואני" - הוות חבירתה נזירה מעליא

[46] את הנדר מכאן ולהבא

[47] את הנדר מכאן ולהבא - אמאי אינו יכול להפר משום דקאמר "ואני"? נימא דהאי דאמר "ואני" - להכי הוא דקאמר הכי: דתהוי נזירה לפי שעה, עד דליקבל עליה נזירות, וליגזייה לנזירות אשתו מכאן ולהבא, ונזירות דידיה תיחול עליה כדמעיקרא, דהא אינו מיפר מכאן ולמפרע

[48] כי מיפר לנזירות אשתו

[49] לה, ומשום הכי אינו יכול להפר לה: שאם יהא מיפר לה נמצא מיפר את שלו, דמיעקר עקר; והיינו טעמא דאינו יכול להפר את שלה משום דבההיא שעתא דאמר "ואני" - ניחא ליה דתהוי נזירה עד דחייל עליה נזירות, דהא קיים לה לפי שעה, ומההיא שעתא ואילך לא מצי מיפר, משום דבעל מיעקר עקר, דלעולם אינו יכול להפר מכאן ולהבא בלא מפרע, והכא למפרע לא מצי מיפר, דהא קיים לה לפי שעה

[50] והלכך

[51] אהא דקא מקיים לה ברישא

[52] וכגון שהקנה לה אחר לנזירותה, ואמר לה "על מנת שאין לבעליך רשות בה"*

[53] דתמות

[54] דכיון שהפרישה לשם חטאת מעיקרא,

[55] והשתא

[56] דהא היפר לה בעלה ועקר את הנדר מעיקרו

[57] דגמירי דלמיתה אזלא, לפי שאין כפרה למתים

[58] ואית דמפרשי: כיון דצריכה כפרה על שציערה עצמה מן היין, והשתא לא צריכה - דהיפר לה בעלה מעיקרא - הויא לה כחטאת שמתו בעליה, דגמירי דלמיתה אזלא; דאפילו ר"א הקפר מודה דלא קרבה אפילו על הצער, משום דהויא לה כחטאת שמתו בעליה: משום דבחטאת בהמה גמרינן דתמות - בל בחטאת העוף לא גמרינן דתמות

[59] וקתני דסופגת את הארבעים על שהיתה שותה יין ומטמאה למתים קודם שהיפר לה

[60] והכא במאי עסקינן דסופגת את הארבעים? כגון דלא היפר לה; ודקאמרת 'אי לא היפר לה בעל צריכא למימר'? - ודאי לא צריכא, אלא

[61] דצריכא למימר דסלקא דעתא דתספוג כיון דנתכוונה לאיסורא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]