ביאור:בבלי נזיר דף לב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת נזיר: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה]

ואת אחד עשר ^[1].

^[2]

גמרא:

מני מתניתין? לא רבי יוסי ולא רבנן, דתניא [דומה לתוספתא נדרים פרק א הלכה ו ^[3]]:

מי שנדר ועבר על נזירותו - אין נזקקין לו אלא אם כן מונה בהן איסור כימים שנהג בהם היתר ^[4]; רבי יוסי אומר: דיו שלשים יום:

אי רבנן קשיא נזירות מועטת ^[5], אי רבי יוסי קשיא נזירות מרובה ^[6]!?

איבעית תימא רבי יוסי ואיבעית תימא רבנן:

איבעית תימא רבי יוסי: כאן ^[7] בנזירות מרובה: כאן ^[8] בנזירות מועטת ^[9];

ואיבעית תימא רבנן ^[10]: לא תימא 'משעה שנזר', אלא אימא 'כמשעה שנזר' ^[11].

^[12]

נשאל לחכמים והתירוהו [היתה לו בהמה מופרשת תצא ותרעה בעדר]:

אמר רבי ירמיה: מדבית שמאי נשמע לדבית הלל ^[13]: לאו אמרי בית שמאי 'הקדש בטעות הוי הקדש' ^[14], ^[15] כיון דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נזר ^[16] - תצא ותרעה בעדר ^[17], לבית הלל נמי: אף על גב דאמרי תמורה בטעות הויא תמורה – הני מילי היכא דאיתיה לעיקר הקדש ^[18], אבל היכא דמיתעקר עיקר הקדש ^[19] איתעקר נמי תמורה ^[20]. [תוספות הרא"ש: כיון דאיגלאי מילתא דטעות הוה מעיקרא על ידי התרת חכם, או שאומר לו החכם דלאו נדא הואי, תצא ותרעה בעדר - הוא הדין לבית הלל בתמורה: אם המיר בהמה בבהמה, ואחר כך נשאל על הראשונה – פקעה קדושת תמורה.]

אמר מר ^[21]: אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי 'עשירי' [ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - שהוא מקודש?]:

איתמר: מעשר - רב נחמן אמר: טעותו ^[22] ולא כוונתו ^[23].

רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: טעותו, וכל שכן כוונתו.

אמר ליה רבא לרב נחמן: לדידך, דאמרת טעותו ולא כוונתו - דקאמרי בית שמאי לבית הלל אי אתם מודים שאילו קרא לתשיעי 'עשירי', ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - ששלשתן מקודשין ואישתיקו בית הלל ^[24]? - לימרו להון: 'מה למעשר ^[25] - שכן אינו קדוש בכוונה ^[26]?

אמר רב שימי בר אשי: ^[27] היינו טעמא דלא אמרי להון ^[28]: ^[29] דקל וחומר הוא: מה מעשר, שאינו קדוש בכוונה - קדוש בטעות, הקדש - שקדוש בכוונה - לא כל שכן?

ולא היא ^[30]: דהקדש - בדעתא דמריה תלי ^[31].

משנה:

מי שנדר בנזיר, והלך להביא את בהמתו ^[32] ומצאה שנגנבה - אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר ^[33] - הרי זה נזיר ^[34].

עמוד ב

[המשך המשנה]

ואם משנגנבה בהמתו נזר ^[35] - ^[36] אינו נזיר ^[37].

וזו טעות ^[38] טעה נחום המדי ^[39]: כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב ^[40];

אמר להם נחום המדי: אילו הייתם יודעין שבית המקדש חרב, הייתם נוזרים?

אמרו לו: לא!

והתירן נחום המדי;

וכשבא הדבר אצל חכמים – אמרו: כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש ^[41] – נזיר ^[42], ומשחרב בית המקדש ^[43] - אינו נזיר ^[44].

גמרא:

אמר רבה: שטפוהו רבנן לרבי אליעזר ^[45], ואוקמיה בשיטתייהו ^[46], ^[47] דתנן ^[48]: פותחין בנולד - דברי רבי אליעזר, וחכמים אוסרין ^[49].

ואמר רבא: אף על גב דאמור רבנן 'אין פותחין בנולד' אבל פותחין בתנאי נולד ^[50].

תוד"ה: אבל פותחין בתנאי נולד דאמרינן להו אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב ב"ה מי הוי נזר - ופי' אילו בא בן אדם אליך בשעה שנדרת והיה מיעצך כי [אולי] חרב בית המקדש טרם כלות נזירותיך - כלום נדרת? וזה דומה לחרטה: אילו באו עשרה בני אדם שיפייסוך מי נדרת? שאין לחלק מאיזה טעם יהיה הפיוס שאפילו טעם הפיוס משום דבר נולד אין בכך כלום דהוי חרטה.

היכי דמי?

אמרי להון: אילו אתא איניש ^[51], ואמר לכון דחרב בית המקדש - מי הוה נדריתון?

אמר רב יוסף: אי הואי התם ^[52] - הוה אמינא להון: ^[53] הכתיב (ירמיהו ז ד: אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר) היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה [ובהמשך ירמיהו ז,יד: ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו אשר אתם בטחים בו ולמקום אשר נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשלו] ^[54] זה מקדש ראשון ומקדש שני!

נהי דידעין להון דיחרוב - מי יודעין לאימתי?

אמר אביי: ולא ידעין לאימת? והכתיב ^[55]: (דניאל ט כד) שָׁבוּעִים שִׁבְעִים נחתך על עמך ועל עיר קדשך [לְכַלֵּא הפשע ולחתם חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים] ^[56]!

^[57] ואכתי מי ידעינן בהי יומא ^[58]?!

משנה:

היו מהלכין בדרך, ואחד בא כנגדן, אמר אחד מהן: "הריני נזיר שזה פלוני", ואחד אמר: "הריני נזיר שאין זה פלוני", "הריני נזיר שאחד מכם נזיר", "שאין אחד מכם נזיר", "ששניכם נזירים", "שכולכם נזירים":

בית שמאי אומרים: כולן נזירין;

ובית הלל אומרים: אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. ^[59]

ורבי טרפון אומר: אין אחד מהם נזיר ^[60].

^[61] הרתיע לאחוריו ^[62] - אינו נזיר ^[63].

רבי שמעון אומר: יאמר: "אם היה כדברי - הריני נזיר חובה, ואם לאו - הריני נזיר נדבה"! ^[64]

גמרא:

מי שלא נתקיימו דבריו? אמאי הוי נזיר?

אמר רב יהודה: אימא 'מי שנתקיימו דבריו'!

הערות

^ ואחד עשר שיהא מתקדש בשבט: שעבר עליהן בטעות וקורא לו 'עשירי'
'^ ותדע שאינו מתקדש בשביל השבט: מה אילו טעה והניח השבט על השמיני ועל שנים עשר, וסקרו בסיקרא - מי יש בהקדשו כלום? אלא מה טעם מקודשין תשיעי ואחד עשר? שאותו כתוב שקידש את העשירי - קידש את התשיעי ואחד עשר, אבל לא שמיני ושנים עשר; דהכי אמרינן בפרק בתרא דמסכת בכורות (ס,ב): תנו רבנן: מנין שאם קרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - ששלשתן מקודשים? תלמוד לומר: 'וכל מעשר בקר וצאן וגו' העשירי יהיה קודש' (ויקרא כז לב): עשירי לרבות את כולן; יכול שאני מרבה אף ח' ושנים עשר? אמרת: מה עשרה בסמוך לו - אף כל בסמוך לו, יצאו ח' וי"ב.
^ ליברמן
^ שאם קיבל נזירותו סתם, ועשה מהן בטהרה עשרה ימים, ונטמא למתים ושתה יין עשרה ימים אחרים, ואח"כ נשאל לחכם - אין אומרים שאותן ימי איסור עולין לו מן המנין, אלא עושה עוד עשרים ימים בטהרה; וכן נמי בנזירות מרובה
^ דאילו במתניתין תנן שימי איסור עולין לו מן המנין, והכא תנינא דלא; [והאי דקאמר 'נְזִירות מועטת' - לאו דוקא, דהוא הדין נמי לנזירות מרובה, אלא איידי דלא מצי למיפרך מדרבי יוסי אלא מנזירות מרובה - נקיט נמי לגבי רבנן נזירות מועטת]
^ דאילו במתניתין תנן דאפילו קיבל עליו נזירות מרובה של מאה יום, ועשה מהן (עשרה) בטהרה (ועשרה) באיסור, ואחר כך נשאל - צריך להשלים לה עד מאה, ואילו רבי יוסי אומר הכא דדיו שלשים יום
^ מתניתין
^ וברייתא
^ והכי קאמר ליה רבי יוסי לתנא קמא: את אמרת דמונה בהן איסור כימים שנהג בהן היתר, וימי איסור אין עולין לו מן המנין; אומר אני: דיו שלשים יום, דימי איסור עולין לו מן המנין, ואינו צריך למנות אלא משעה שנזר - דאית ליה [לרבי יוסי] כתנא דמתניתין
^ ותתרגם מתניתין כעין ברייתא, ואימא הכי
^ מאי 'משעה שנָזַר' דקתני? כמשעה שנָזַר יעשה בטהרה, דימי איסור אין עולין לו מן המנין
^ לישנא אחרינא: והכי תניא בתוספתא: 'רבי יוסי אומר: במה דברים אמורים דינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר? - בנזירות מועטת מיירי, אבל בנזירות מרובה: אם נָזַר מאה יום וְזִלְזֵל חמישים יום - דיו שינהוג איסור שלשים; וקיימא לן דכל 'במה דברים אומרים' אינו אלא לפרש, כלומר: דתנא קמא נמי - דהיינו רבנן - בנזירות מועטת קמיירי, דינהוג איסור, ומשום הכי קשיא להו נזירות מועטת: דמתניתין מיירי בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת, וקתני 'משעה שנָזַר', ואי רבי יוסי כו', כדמפרש.
^ דכי היכי דאמרי בית שמאי דהקדש בטעות הוי הקדש – הכי נמי אמרי בית הלל דתמורה בטעות דהויא תמורה
^ דאף על גב דאמרי בית שמאי דהקדש בטעות הוי הקדש
^ קאמרי נמי
^ דהיכא דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נדר ונשאל על נזירותו והותר ההיא בהמה שהפריש על אותו נזירות
^ הואיל דמיתעקר עיקר נזירות
^ דסבר לומר 'תמורת עולה' ואמר "תמורת שלמים"
^ אם הפריש בהמה לצורך תמורת עולה וחזר ואמר "הרי זו תמורת שלמים" - כיון דהפרישה ושוב טעה, אגלאי מילתא דלאו שפיר המיר
^ ולא הויא תמורה
^ מתניתין היא, אבל לשון ירושלמי כך הוא
^ כשטעה וקרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי' הוי הקדש
^ אבל אם נתכוין לכך - לא הוי הקדש (אבל מעשר, דבחושבנא תליא מילתא - בין בטעות בין בכוונה הוי קדוש)
^ דלא מהדרי להו מגופיה דמילתא
^ לכך הקדישו בטעות דהוי הקדש
^ שאם נתכוין על שלשתן להחליף ולקרותן בכך - אינו הקדש, תאמר בהקדש שיהא טעות הקדש - שכן עיקר מעשה שלו אינו אלא בכוונה: הואיל וכל מעשה שלו אינו אלא בכוונה - לכך אין טעותו הקדש, אלא מדלא קמהדרי להו הכי – שמע מינה דאית להו לבית הלל דטעותו וכל שכן כוונתו, וקשיא לרב נחמן
^ לעולם טעותו ולא כוונתו;
^ והאי דלא אמרו להון הכי
^ דאם כן יפה כח לבית שמאי, דקאמרי להו
^ דהאי קל וחומר לא מצי למיהדר להו בית שמאי
^ שאינו קדוש אלא בכוונה לדעת בעלים, ולא בטעות בעלים, אבל מעשר - בחושבנא תלי - קדוש אפילו בטעות, ולעולם אימא לך מדלא מהדרי להו בית הלל לבית שמאי 'מה למעשר שכן אינו בכוונה', דאית להו לבית הלל ד'טעותו וכל שכן כוונתו' - וקשיא לרב נחמן
^ שהפריש לנזירותו
^ אף על פי שעכשיו נגנבה, ובא לפני חכם לפתוח לו, ולומר "אילו היית יודע שתגנב בהמתך מי היית נוזר"? ואמר "לאו"
^ שאין פותחין לאדם בנולד
^ שבדעתו היה לקבל נזירותו על אותה בהמה, ובשעה שנזר לא היתה ברשותו
^ הרי זה
^ דנזירות בטעות הואי
^ של נולד
^ שהוא סבור שפותחין בנולד
^ לאחר בית שני
^ ואף על פי שלאחר כך חרב
^ דאין פותחין לו לאדם בנולד
^ שיכול לומר לו "אילו הייתי יודע שכבר חרב לא הייתי נודר"
^ וכהאי גוונא לא הוי 'נולד', שהרי כבר חרב
^ והעבירוהו מדעתו כמו 'שֶטֶף מים' (בבא מציעא ק ב)
^ והעמידוהו בשיטה שלהן דאין פותחין בנולד
^ דאילו במסכת נדרים
^ בפרק 'רבי אליעזר' נדרים פ"ט מ"ב, דף סד,א
^ ואילו כי הדר אתי להכא במסכת נזיר - אודויי אודי להו, מדקא חזינא דלא פליג עלייהו במתניתין כבמסכת נדרים, דנדרים מקמי נזיר נשנית, וכדמפרש ברישא דמסכתא: דאיידי דתני כתובות דאית בה [פרק] 'המדיר' - תנא נדרים, ואיידי דתנא נדרים - תנא נזיר
^ ואפילו להנהו דנדרו עד שלא חרב בית המקדש
^ בההיא שעתא דנדריתון
^ להנהו דאמרי דמי שנזר לאחר חורבן בית המקדש אינו נזיר משום דאינהו סבורין דאכתי הוה קאי
^ ואמאי לא ידעין דליחרב
^ דקאמר להו נביא לישראל: אל תבטחו אל דברי הנביאים היכל ה', כי מתנבאים 'לא תבא עליכם רעה - "היכל ה' – בשבועה! עוד היום לבוא שיאמרו "היכל ה' היכל ה' המה": שנים הם:
^ בדניאל כשהגלן נבוכדנצר בחורבן בית ראשון
^ שבועים שבעים: שמיטין עתידין לבא מכאן ועד חורבן בית שני, והם שבעים שנה שהיו בבבל, וארבע מאות ועשרים שהיו בבית שני - הרי שבעים שמיטין; אלמא ידעי לאימת חרב
^ אמרי לך רבנן:
^ מסתמא אדעתא דבנוי נדרו
^ ובגמרא מפרש מאי קאמרי.
^ שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, שיהא מברר דבריו, ויאמר "הריני נזיר", ולא יהא תולה נזירותו בדבר אחר
^ ראה איש פלוני בא כנגדו, ואמר "הריני נזיר אם זה שמעון"
^ וחזר זה לאחוריו, ואין ידוע אם שמעון הוא אם לאו
^ דספק נזירות להקל
^ ורבי שמעון לטעמיה, דאמר ספק נזירות להחמיר, ובגמרא מפרש.

[1] ואחד עשר שיהא מתקדש בשבט: שעבר עליהן בטעות וקורא לו 'עשירי'

[2] '^ ותדע שאינו מתקדש בשביל השבט: מה אילו טעה והניח השבט על השמיני ועל שנים עשר, וסקרו בסיקרא - מי יש בהקדשו כלום? אלא מה טעם מקודשין תשיעי ואחד עשר? שאותו כתוב שקידש את העשירי - קידש את התשיעי ואחד עשר, אבל לא שמיני ושנים עשר; דהכי אמרינן בפרק בתרא דמסכת בכורות (ס,ב): תנו רבנן: מנין שאם קרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי', ולאחד עשר 'עשירי' - ששלשתן מקודשים? תלמוד לומר: 'וכל מעשר בקר וצאן וגו' העשירי יהיה קודש' (ויקרא כז לב): עשירי לרבות את כולן; יכול שאני מרבה אף ח' ושנים עשר? אמרת: מה עשרה בסמוך לו - אף כל בסמוך לו, יצאו ח' וי"ב.

[3] ליברמן

[4] שאם קיבל נזירותו סתם, ועשה מהן בטהרה עשרה ימים, ונטמא למתים ושתה יין עשרה ימים אחרים, ואח"כ נשאל לחכם - אין אומרים שאותן ימי איסור עולין לו מן המנין, אלא עושה עוד עשרים ימים בטהרה; וכן נמי בנזירות מרובה

[5] דאילו במתניתין תנן שימי איסור עולין לו מן המנין, והכא תנינא דלא; [והאי דקאמר 'נְזִירות מועטת' - לאו דוקא, דהוא הדין נמי לנזירות מרובה, אלא איידי דלא מצי למיפרך מדרבי יוסי אלא מנזירות מרובה - נקיט נמי לגבי רבנן נזירות מועטת]

[6] דאילו במתניתין תנן דאפילו קיבל עליו נזירות מרובה של מאה יום, ועשה מהן (עשרה) בטהרה (ועשרה) באיסור, ואחר כך נשאל - צריך להשלים לה עד מאה, ואילו רבי יוסי אומר הכא דדיו שלשים יום

[7] מתניתין

[8] וברייתא

[9] והכי קאמר ליה רבי יוסי לתנא קמא: את אמרת דמונה בהן איסור כימים שנהג בהן היתר, וימי איסור אין עולין לו מן המנין; אומר אני: דיו שלשים יום, דימי איסור עולין לו מן המנין, ואינו צריך למנות אלא משעה שנזר - דאית ליה [לרבי יוסי] כתנא דמתניתין

[10] ותתרגם מתניתין כעין ברייתא, ואימא הכי

[11] מאי 'משעה שנָזַר' דקתני? כמשעה שנָזַר יעשה בטהרה, דימי איסור אין עולין לו מן המנין

[12] לישנא אחרינא: והכי תניא בתוספתא: 'רבי יוסי אומר: במה דברים אמורים דינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר? - בנזירות מועטת מיירי, אבל בנזירות מרובה: אם נָזַר מאה יום וְזִלְזֵל חמישים יום - דיו שינהוג איסור שלשים; וקיימא לן דכל 'במה דברים אומרים' אינו אלא לפרש, כלומר: דתנא קמא נמי - דהיינו רבנן - בנזירות מועטת קמיירי, דינהוג איסור, ומשום הכי קשיא להו נזירות מועטת: דמתניתין מיירי בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת, וקתני 'משעה שנָזַר', ואי רבי יוסי כו', כדמפרש.

[13] דכי היכי דאמרי בית שמאי דהקדש בטעות הוי הקדש – הכי נמי אמרי בית הלל דתמורה בטעות דהויא תמורה

[14] דאף על גב דאמרי בית שמאי דהקדש בטעות הוי הקדש

[15] קאמרי נמי

[16] דהיכא דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נדר ונשאל על נזירותו והותר ההיא בהמה שהפריש על אותו נזירות

[17] הואיל דמיתעקר עיקר נזירות

[18] דסבר לומר 'תמורת עולה' ואמר "תמורת שלמים"

[19] אם הפריש בהמה לצורך תמורת עולה וחזר ואמר "הרי זו תמורת שלמים" - כיון דהפרישה ושוב טעה, אגלאי מילתא דלאו שפיר המיר

[20] ולא הויא תמורה

[21] מתניתין היא, אבל לשון ירושלמי כך הוא

[22] כשטעה וקרא לתשיעי 'עשירי' ולעשירי 'תשיעי' הוי הקדש

[23] אבל אם נתכוין לכך - לא הוי הקדש (אבל מעשר, דבחושבנא תליא מילתא - בין בטעות בין בכוונה הוי קדוש)

[24] דלא מהדרי להו מגופיה דמילתא

[25] לכך הקדישו בטעות דהוי הקדש

[26] שאם נתכוין על שלשתן להחליף ולקרותן בכך - אינו הקדש, תאמר בהקדש שיהא טעות הקדש - שכן עיקר מעשה שלו אינו אלא בכוונה: הואיל וכל מעשה שלו אינו אלא בכוונה - לכך אין טעותו הקדש, אלא מדלא קמהדרי להו הכי – שמע מינה דאית להו לבית הלל דטעותו וכל שכן כוונתו, וקשיא לרב נחמן

[27] לעולם טעותו ולא כוונתו;

[28] והאי דלא אמרו להון הכי

[29] דאם כן יפה כח לבית שמאי, דקאמרי להו

[30] דהאי קל וחומר לא מצי למיהדר להו בית שמאי

[31] שאינו קדוש אלא בכוונה לדעת בעלים, ולא בטעות בעלים, אבל מעשר - בחושבנא תלי - קדוש אפילו בטעות, ולעולם אימא לך מדלא מהדרי להו בית הלל לבית שמאי 'מה למעשר שכן אינו בכוונה', דאית להו לבית הלל ד'טעותו וכל שכן כוונתו' - וקשיא לרב נחמן

[32] שהפריש לנזירותו

[33] אף על פי שעכשיו נגנבה, ובא לפני חכם לפתוח לו, ולומר "אילו היית יודע שתגנב בהמתך מי היית נוזר"? ואמר "לאו"

[34] שאין פותחין לאדם בנולד

[35] שבדעתו היה לקבל נזירותו על אותה בהמה, ובשעה שנזר לא היתה ברשותו

[36] הרי זה

[37] דנזירות בטעות הואי

[38] של נולד

[39] שהוא סבור שפותחין בנולד

[40] לאחר בית שני

[41] ואף על פי שלאחר כך חרב

[42] דאין פותחין לו לאדם בנולד

[43] שיכול לומר לו "אילו הייתי יודע שכבר חרב לא הייתי נודר"

[44] וכהאי גוונא לא הוי 'נולד', שהרי כבר חרב

[45] והעבירוהו מדעתו כמו 'שֶטֶף מים' (בבא מציעא ק ב)

[46] והעמידוהו בשיטה שלהן דאין פותחין בנולד

[47] דאילו במסכת נדרים

[48] בפרק 'רבי אליעזר' נדרים פ"ט מ"ב, דף סד,א

[49] ואילו כי הדר אתי להכא במסכת נזיר - אודויי אודי להו, מדקא חזינא דלא פליג עלייהו במתניתין כבמסכת נדרים, דנדרים מקמי נזיר נשנית, וכדמפרש ברישא דמסכתא: דאיידי דתני כתובות דאית בה [פרק] 'המדיר' - תנא נדרים, ואיידי דתנא נדרים - תנא נזיר

[50] ואפילו להנהו דנדרו עד שלא חרב בית המקדש

[51] בההיא שעתא דנדריתון

[52] להנהו דאמרי דמי שנזר לאחר חורבן בית המקדש אינו נזיר משום דאינהו סבורין דאכתי הוה קאי

[53] ואמאי לא ידעין דליחרב

[54] דקאמר להו נביא לישראל: אל תבטחו אל דברי הנביאים היכל ה', כי מתנבאים 'לא תבא עליכם רעה - "היכל ה' – בשבועה! עוד היום לבוא שיאמרו "היכל ה' היכל ה' המה": שנים הם:

[55] בדניאל כשהגלן נבוכדנצר בחורבן בית ראשון

[56] שבועים שבעים: שמיטין עתידין לבא מכאן ועד חורבן בית שני, והם שבעים שנה שהיו בבבל, וארבע מאות ועשרים שהיו בבית שני - הרי שבעים שמיטין; אלמא ידעי לאימת חרב

[57] אמרי לך רבנן:

[58] מסתמא אדעתא דבנוי נדרו

[59] ובגמרא מפרש מאי קאמרי.

[60] שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה, שיהא מברר דבריו, ויאמר "הריני נזיר", ולא יהא תולה נזירותו בדבר אחר

[61] ראה איש פלוני בא כנגדו, ואמר "הריני נזיר אם זה שמעון"

[62] וחזר זה לאחוריו, ואין ידוע אם שמעון הוא אם לאו

[63] דספק נזירות להקל

[64] ורבי שמעון לטעמיה, דאמר ספק נזירות להחמיר, ובגמרא מפרש.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]