קטגוריה:בראשית ל טז
נוסח המקרא
ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא.
וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֮ בָּעֶ֒רֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃
וַ/יָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַ/שָּׂדֶה֮ בָּ/עֶרֶב֒ וַ/תֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִ/קְרָאת֗/וֹ וַ/תֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣/י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔י/ךָ בְּ/דוּדָאֵ֖י בְּנִ֑/י וַ/יִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖/הּ בַּ/לַּ֥יְלָה הֽוּא׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְעָאל יַעֲקֹב מִן חַקְלָא בְּרַמְשָׁא וּנְפַקַת לֵאָה לְקַדָּמוּתֵיהּ וַאֲמַרַת לְוָתִי תֵיעוֹל אֲרֵי מֵיגָר אֲגַרְתָּךְ בְּיַבְרוּחֵי דִּבְרִי וּשְׁכֵיב עִמַּהּ בְּלֵילְיָא הוּא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְעַל יַעֲקב מִן חַקְלָא בְּרַמְשָׁא וּשְׁמָעַת לֵאָה קַל נְהִיקֵיהּ דְחַמְרָא וִידָעַת דְהָא יַעֲקב אָתָא וּנְפָקַת לֵאָה לִקְדָמוּתֵיהּ וַאֲמַרַת לְוָתִי תֵעוּל אֲרוּם מֵיגַר אֲגַרְתִּיךְ בְּיַבְרוּחֵי דִבְרִי מִן רָחֵל אַחְתִי וּשְׁכִיב עִמָהּ בְּלֵילְיָא הַהִיא: |
רש"י
"בלילה הוא" - הקב"ה סייעו שיצא משם יששכר (ב"ר)
[יד] שדנה דין בעצמה. ואם תאמר ולאה היאך סמכה על הנס, היה לה להתפלל קודם שנתעברה שלא תתעבר זכר, ויש לומר דאז אף נקיבה לא היתה מתעברת, כי לזכר היתה ראויה, ולפיכך המתינה עד שתתעבר, וזכות רחל ולאה ביחד גרמו להחליף הזכר, ועל כרחך צריך להיות נקיבה במקום הזכר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בַּלַּיְלָה הוּא – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִיְּעוֹ שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם יִשָּׂשכָר (נדה ל"א ע"א).
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד יש לתת טעם ללאה כי מדת חסידות עשתה שלא הניחה עד שיכנס אותו צדיק לאהל רחל ותוציאנו משם כי יש בזה הקפדה וצער גדול לרחל וקנאה גדולה, לזה קדמה קודם שיכנס אצלה, ואין זה אלא מדה טובה וחסידה וכל מגמתה של אותה צדקת להעמיד נטעי נאמן, וה' עד בדבר כי נתן שכרה דכתיב וישמע, וגו' ועיין בסמוך מה שפירשתי (ס"א שפירש"י) בפסוק זה:
שכור שכרתיך וגו'. פירוש נתתי שכר לזולת בעדך עוד נתכוונה ששכרה ב' דברים לינה וזיקה:
בלילה הוא. פי' ברצונו ודעתו שהסכים על הדבר:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויבא יעקב מן השדה. תנינן: השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב, מקום שלא נהגו להשכים ולהעריב אינו יכול לכופן. אמר ר' מונא: מקום שאין מנהג, תנאי בית דין הוא שיהא הוצאה משל בעל הבית והכנסה של פועל. הוצאה של בעל הבית מנין? שנאמר: "תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון", מכאן ואילך "יצא אדם לפעלו". הכנסה משל פועל מנין? "ולעבודתו עד ערב" לא נאמר אלא "עדי ערב", לומר עד חשכה. ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש: הטריחו על בעל הבית, שאם היה ערב שבת שתהא הוצאה משלו. עד היכן? עד שיהא כל אחד ואחד הולך לביתו וממלא לו חבית של מים וצולה לו דג ומדליק לו את הנר לכבוד השבת. ויבא יעקב מן השדה בערב. הדא הוא דכתיב: "ולעבודתו עדי ערב".
ותצא לאה לקראתו. מלמד שלא הניחתו לרחוץ רגליו. ותאמר אלי תבוא. צפה הקב"ה שלא היתה כוונתה אלא להעמיד שבטים, לפיכך צריך הכתוב לומר אלי תבוא.
"וברותי מכם המורדים" וגו' אלו בני ט' מדות, בני אסנ"ת משעג"ח וכו'. בני חצופה, איני? והאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו הויין ליה בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותן, שנאמר: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים", וכתיב: "ואקח את ראשי שבטיכם" ולא כתיב "נבונים"; וכתיב: "יששכר חמור גרם", וכתיב: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים"? ההיא דמרצייה ארצויי. אמר ר' לוי: בוא וראה כוחן של דודאים, שעל ידי דודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל, יששכר וזבולון; יששכר יושב ועוסק בתורה, וזבולון יוצא ומפרש בימים ונותן לתוך פיו של יששכר, והתורה רבה בישראל. הדא הוא דכתיב: "הדודאים נתנו ריח".
ותאמר אלי תבוא (כתוב ברמז ל"א).
אמר ר' אליעזר: מאי דכתיב וישכב עמה בלילה הוא? מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה, שנאמר: "יששכר חמור גרם", חמור גרם ליששכר:רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל טז.
כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי
בְּדוּדָאֵי בְּנִי
במקרה ראובן אסף דודאים בשדה.
הדודאים הם בעלי תכונות רפואיות, ורחל ראתה את ראובן עם הדודאים הולך לאימו לאה. רחל חשבה שהדודאים יעזרו לה להכנס להריון, וזאת התרופה שלאה משתמשת בהצלחה.
לאה התלוננה שרחל מונעת ממנה לבוא ליעקב, "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי" (ביאור:בראשית ל יד), ורחל וויתרה ללאה על לילה אחד, כדבריה: "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ" (ביאור:בראשית ל טו).
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב
יעקב לא שב כל יום לביתו: יצא בבוקר בשמונה, עבד עד חמש ושב לביתו.
יעקב עבד בשדה עם הצאן יום ולילה, ככתוב: "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ ... הָיִיתִי, בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה" (ביאור:בראשית לא לח-מ), וסביר שהוא בא רק פעם בחודש, לחגיגת הירח החדש, כפי שנהג שאול המלך לעשות, ככתוב: "וַיְהִי הַחֹדֶשׁ, וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על (אֶל) הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל" (שמואל א כ כד).
סביר שכאשר יעקב יצא לביתו, הוא השאיר רועים לשמור על הצאן, ולהבטיח שלא יקרה מאומה לצאן לבן באחריותו.
זה היה מאורע חשוב שיעקב בא מהשדה, ולבטח הרבה אנשים רצו לקבל ממנו מידע על מצב הצאן, הצמר, החלב, והגדיים.
וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר:
לאה יצאה לקראת יעקב, ודיברה איתו לפני שהוא הגיע למחנה ולביתו ואנשים אחרים יתקבצו אליו, ולא ברור מתי הוא יגיע למיטתו, ואם הוא לא יהיה שיכור כלוט.
הדבר מזכיר את יצחק שיצא לקראת רבקה, ככתוב: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב" (ביאור:בראשית כד סג), וזאת כדי לפגוש אותה מיד.
כמו יצחק, לאה אפילו לא נתנה ליעקב זמן לרחוץ את רגליו. אולם סביר שלאחר שהוא בא איתה לחדרה, היא טיפלה בו במסירות ואהבה.
אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי
יעקב ידע שהוא ישן עם רחל, כי רחל מנעה משאר הנשים לבוא אליו.
- והנה לאה מודיעה לו "אֵלַי תָּבוֹא" - יעקב היה יכול לדרוש לשמוע את זה מרחל, כדי לא להסתבך במריבה בין נשותיו, והאשמות הדדיות שהוא לא אוהב את זאת או זאת.
- כדי להסביר ליעקב שהכל נעשה ברשותה של רחל, לאה מוסיפה: "כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי" - עכשו יעקב מבין שרחל דרשה לקבל את דודאי בנה של לאה, ובתמורה רחל נתנה אותו ללאה.
- לאה השמיטה את המילה "הַלַּיְלָה", והשאירה את עניין הזמן פתוח, כאילו שלאה תקבל אותו למספר רב של לילות, עד שהיא תהיה איתו בכל תקופת הפוריות של המחזור.
יעקב לא נעלב, ולא התנגד. הוא עשה מה שאומרים לו לעשות.
- יעקב ידע שהוא יצטרך לקבל את רשות נשותיו לשוב איתו לכנען, ולכן הוא העדיף לא לריב איתן.
- יעקב ידע עד כמה חשוב לרחל להביא לו בן מפרי בטנה. רחל לא לקחה את בני בלהה כילדיה, מלבד קריאת שם להם.
- יעקב הבין שרחל חושבת שהדודאים חשובים לה כדי להכנס להריון, ולכן הוא חייב לשמוע בקולה, כדי שלאה תתן לרחל את התרופה במלואה.
- הדודאים סימלו ערך ענקי כמו בן בכור מאשתו האהובה.
וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא
נאמר שיעקב שכב עם לאה בלילה ההוא.
הפסוק לא אומר שהוא לא שכב מספר ימים נוספים.
לאה לא סיפרה ליעקב שרחל הגבילה אותה ללילה אחד בלבד.
סביר שיעקב בא ליומים, לחגיגת הירח החדש, ואין מניעה שלאה לא באה פעם שניה ושלישית, ואולי אפילו הלכה לשדה לישון עם יעקב בלילות הבאים.
וכך, בעזרת אלוהים, תוך זמן סביר לאחר הלילה של הדודאים, לאה נכנסה להריון, ככתוב: "וַתֹּאמֶר לֵאָה: נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ - יִשָּׂשכָר" (ביאור:בראשית ל יח), אולם לאה מודה לאלוהים שהעניק לה שכר בגלל זלפה, ולא בגלל הדודאים שהיא מכרה לרחל.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ל טז"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.