משנה תרומות ה ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ה · משנה ח | >>
סאה תרומה שנפלה למאה, ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת, הרי זו אסורה.
ורבי שמעון מתיר.
סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגְבִּיהָהּ עַד שֶׁנָּפְלָה אַחֶרֶת,
- הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר:
סאה תרומה שנפלה למאה,
- ולא הספיק להגביהה, עד שנפלה אחרת -
- הרי זו אסורה.
- רבי שמעון - מתיר.
נתבאר בתוספתא, כי אמרם הרי זו אסורה, כשלא ידע בנפילת ראשון אלא אחר שנפלה הסאה השנית, וכאילו נפלו הסאתים במאה שיהיה הכל מדומע. ובזו ההלכה חלק רבי שמעון. אבל כשנפלה סאה למאה וידע בה, ואחר כן נפלה שניה, הרי זה מותרת שכבר היה לה להעלות, ויוציא סאתים שנפלו והשאר יהיה מותר.
ואין הלכה כרבי שמעון:
עד שנפלה. סאה תרומה:
הרי זו אסורה. דכמאן דנפל בבת אחת דמי ורבי שמעון סבר קמייתא בטיל בק' והיא בטילה בק"א כדפרשינן בפרק נוטל ובירושלמי (הל' ג) אמרינן ר' שמעון אומר ידיעתה מקדשתה ורבנן אמרין הרמתה מקדשתה כלומר לרבי שמעון אם לא נודע לו בראשונה עד שנפלה שניה היה הכל נאסר אבל השתא דנודע לו כיון דסופו להרים כמורם דמי כדאשכחן בעלמא דאית ליה לר"ש כל העומד ליזרק כזרוק דמי (פסחים יג:) ורבנן אזלי בתר הגבהה והכי נמי תניא [בתוספתא] (פרק ו) אמר רבי אלעזר ברבי שמעון בד"א בזמי דלא ידע בה ואח"כ נפלה אבל אם ידע בה ואח"כ נפלה אחרת מותרת שכבר היה לה לעלות וחכ"א הרמתה מקדשתה:
עד שנפלה אחרת. סאה אחרת של תרומה:
הרי זו אסורה - דכמו שנפלו בבת אחת דמי:
ור' שמעון מתיר - כשלא נודע לו נפילה ראשונה עד שנפלה שניה מודה ר' שמעון דכמאן דנפלו בבת אחת דמי. כי פליג היכא דנודע לו בינתים ולא הספיק להרים עד שנפלה אחרת, רבי שמעון סבר כיון דעומד להרים כמורם דמי ואזדא לטעמיה דאית ליה בעלמא (פסחים יג. בק עו:) כל העומד ליזרק כזרוק דמי, וחכמים אומרים השתא מיהת לא הורמה. והלכה כחכמים:
[*ורבי שמעון מתיר. כתב הר"ב ואזדא לטעמיה דאית ליה בעלמא. בפרק מרובה דף עו]:
.אין פירוש למשנה זו
שנפלה למאה: ונתבטלה אלא שראוי להעלותה מפני גזל השבט:
עד שנפלה אחרת: ונמצאו שתיהן לתוך מאה של חולין:
הרי זה אסור: כדמפרש טעמא בירושלמי דחוסר הרמתה מקדשתה, כלומר מפני חיוב הרמתה שצריך להרימה ולא הרימה ונפלה שניה עליו קדשה דנמצאו שתי סאין לתוך מאה:
ור"ש מתיר: מפרש טעמא בירושלמי ר"ש סבר דחוסר ידיעתה מקדשתה כלומר אם לא נודע לו בין ראשונה לשניה נאסרה שאחר נפילת השניה נודע לו מן הראשונה דכבת אחת דמי ואסור, אבל כיון דנודע לו בין ראשונה לשניה כיון דסופו להרים כמורם דמי, ומתניתין דייקא דנודע לו בנתיים דתנן ולא הספיק לו להגביהה משמע מצד שהזמן היה לו דחוק לא הספיק להגביהה אבל כבר ידע ורוצה להגביהה. אבל בגמרא דילן פרק נוטל מפרש טעמא דר"ש דסבירא ליה דקמייתא למאה נפלה ואחרונה נפלה למאה ואחת, ורבנן סברי דכבת אחת דמי והאי לחמשין נפלה והאי לחמשין נפלה, ולפי דרך זה ר"ש סתם קאמר לא שנא נודע לו בנתים לא שנא לא נודע לו שרי דסוף סוף אחרונה למאה ואחד נפלה.
ואם כן הא דתניא בתוספתא א"ר אלעזר בר"ש במה דברים אמורים בזמן שלא ידע ואחר כך נפלה אבל אם ידע ואחר כך נפלה מותרת שכבר עלתה על כרחך ר' אלעזר מכריע בין ר"ש ורבנן הוא, וקיימא לן כל ששנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע, וזה דעתו של הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג שכתב סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה סאה אחרת, אם ידע בראשונה קודם שתפול השניה לא נדמעו אלא מפריש סאתים והשאר מותר הואיל והיה לה לעלות הרי הוא כאילו עלתה, ואם לא ידע בסאה ראשונה אלא אחר שנפלה השניה הרי זה מדומע וכאילו נפלו שתיהן כאחת ע"כ.
אלא דקשיא דאשכחן במרובה דסבירא ליה לר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי ואם כן ר"א בר"ש מפרש הוא לר"ש אביו, והירושלמי צריך נמי לפרשו על זה הדרך דחוסר ידיעתה בין זו לזו הוא דאוסרתה ואיהו שרי משום שנודע לו בנתים דכיון דעומדת לתרום כמורם דמי. וזהו דעתו של הראב"ד ז"ל ולכך השיג עליו ואמר, אמר אברהם מה רב גובריה דעביד כיחידאה דר"ש הוא דמפליג הכי אבל תנא קמא לא מפליג הכי אלא בין ידע בין לא ידע אסור, ואשכחן בהדיא בההיא פירקא סאה תרומה שנפלה למאתים ידע בה ואחר כך נפלה אחרת הרי זה מותרת לפחות מכאן הרי זה אסורה, הרי לתשעים ותשע ומאה נפלו וידע בה ואסור וכל שכן למאה, בפ"ז דתוספתא תרומות עכ"ד ז"ל. וכבר בררתי דברי רבינו משה ז"ל, וראוי להחמיר כדברי הראב"ד ז"ל, והלכתא כתנא קמא.
ואיכא למידק דהכא משמע דהאיסור חוזר וניעור דאפילו בנודע לו בנתיים אסרי, ואילו במסכת ערלה תנן הערלה מעלה את הכלאים וכו' ותנן הערלה מעלה את התרומה והתרומה מעלה את הערלה משמע דהתרומה והערלה לאחר שנתבטלו נעשו היתר גמור אף לבטל איסור הבא עליהן לאחר מכאן והכא משמע דחוזר וניעור, תירץ הראב"ד ז"ל דההיא בתרומה לגבי ערלה ולכהן שאינו צריך להרים אבל הך דהכא בתרומה לגבי חולין דישראל שצריך להרים עכ"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל.
וכתוב בספר אגודה יש רוצין להוכיח מכאן דאם נתחבה כף של בשר בתוך קדרה של חלב שתים או שלש פעמים, ויש ששים מכף אחת ואין בו ששים משנים או משלשה, אם נודע בין כל אחד ואחד יש להתירה ואם לא נודע אסור כי הכא, ויש לחלק דהתם יש שתי סאים של איסור והכא אין כאן אלא כף אחת של איסור ממה נפשך והיכא שיש שתי כפות או שלש דמי למתניתין דהכא ע"כ:
יכין
הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר: והיינו משום דאיסורו רק מדרבנן דמדאוריי' כבר נתבטל ברוב כיבש ביבש. ודוקא היכא דנודע בינתיים נפילה ראשונה. דר"ש לטעמיה דס"ל [ב"ק דע"ו] דכל העומד לתרום כתרום דמי. ואילה"ק לרבנן דקיי"ל כוותי'. הרי קיי"ל נמי דיבש ביבש שנתבטל אינו חו"נ [כי"ד צ"ט ש"ך סק"א]. י"ל תרומה שאני דלא הרים עדיין התרומה שצריך להרים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת