תפארת ישראל על תרומות ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על תרומות · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

סאה תרומה טמאה:    אף דאסורה גם לכהן עולה בק"א:

ירקבו:    דהרי אסורה באכילה גם לכהן ולא אמרינן ידלקו כפ"ח מ"י. דהתם מיירי ברמי לשמן בכלי מאוס דלא אתי בה כהן לידי תקלה מה שאין כן הכא בדבר יבש וחיישי' אדמדליק לי' כהן אתא למיכל מיני' דמדמוע מד"ס קיל להו לאנשי:

אם טהורה היתה אותה הסאה:    וגם החולין טהורים [ועי' מ"ש בס"ד לקמן סי' ח']:

ימכרו לכהנים בדמי תרומה:    שדמיו פחותי' מחולין:

ואם למעשר ראשון נפלה:    שנפלה התרומה למעשר הטבול לתמ"ע:

יקרא שם לתרומת מעשר:    יעשה להמעשר שנתערב. תמ"ע על מעשר אחר:

הרי אלו יפדו:    כדי שיהא ראוי לכהן יפדם ויאכל דמי המעשר בירושלים. וימכר התערובות אח"כ לכהן חוץ מדמי הסאה:

ואם טמאים היו אותן החולין:    שנתערב בהן:

יאכלו:    הכהנים את התערובות:

נקודים:    ככרות קטנות פחות מכביצה כדי שלא יהיה אפשר להיות כביצה מהחולין הטמאים יחד בשעה שילוש עיסה מהתערובת ותוכשר התרומה. דכך השיעור לטמא אחרים:

או קליות:    צלוי באש ביובש שלא תיכשר התרומה ותתטמא מהחולין שבה:

או ילושו במי פירות:    שאינן מכשירין:

או יתחלקו לעיסות:    ניתן פחות מכביצה בעיסות אחרות משא"כ ברישא בתרומה טמא שנתערבה אי אפשר בכה"ג דעל כל פנים אוכל תרומה טמאה:

סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין:    שלא הוכשרו [ועי' לעיל סי' ח']:

רבי אליעזר אומר תרום ותשרף:    דאע"ג דהרמ' רק משום גזל השבט לא פלוג רבנן והא דלעיל תרקב כסי' ב' היינו משום תקלה. והכא דנתבטלה לא חייש לתקלה ותשרף ועכ"פ לא יהנה בשרפתה:

וחכמים אומרים תעלה:    תתבטל ואף דמי' מצי יהיב לכהן. וי"א אלא מלת תעלה ר"ל צריך להרים ממש. מיהו לכ"ע דוקא אותה סאה שהעלה צריך לאכל נקודים ולא הנשאר מהתערובות. ואפשר לדעה הראשונה דמלת תעלה היינו שתתבטל. א"כ מה דקאמר תנא תאכל נקודים היינו כל התערובות דהרי גם בדמי מצי מסלק להכהן:

או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:    ול"א דנתבטל הטומאה לגמרי מהתערובו' גזירה שמא יחזור ויבטל עם זה התערובות חולין טמאים אחרים ברוב והרי אז תהיה טומאה עוררת טומאה [כבכורות דכ"ג א]:

או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:    בנפלה טהורה מודה ר"א דחוזרת לשמה הראשון. ואפ"ה תאכל נקודים דא"א סאה שנפלה עלתה רק לחומרא:

אם העלו החולין הקלין המותרין לזרים:    שהן קלין והתירן היתר הרבה:

לאחר שהודו:    דהקשו ב"ה מה טהורה שבמיתה לזרים עולה. טמאה שרק בעשה לכהן לכ"ש והודו ב"ש ולא מצינו בשום דוכתא שהודו ב"ש לב"ה רק בדבר זה (ירוש'). זה הכלל כהן טהור שאכל תרומה טהורה מצוה. כהן טהור שאוכל תרומה טמאה עובר בעשה. כהן טמא שאכל תרומה טמאה בלאו. כהן טמא שאכל תרומה טהורה במיתה בי"ש. ובישראל בכל אופנים הנ"ל חייב מיתה בי"ש:

וחכמים אומרים אבדה במעוטה:    מדהכל תרומה א"צ הרמה. וא"צ לאכול בלי הכשר כביטול חולין דהכא ליכא למגזר כסי' י"ז. דתרומה טמאה אסור לבטלה בתערובת זה דאין מבטלין איסור לכתחילה דתרומה טמא אסור לכהן בעשה וחולין טמאים מהכ"ת יערב' באלו שכולן תרומה דהרי נאסרו לזר וחולין טמאים שרו לזר. כ"כ אאמ"ו הגזצוק"ל:

סאה תרומה שנפלה למאה:    חולין:

הגביהה ונפלה למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי:    לטעמי' במ"ב דאמרינן סאה שנפלה עלתה:

וחכמים אומרים אינה מדמעת אלא לפי חשבון:    שאין בסאה שעלתה רק א' מק' תרומה ולא שיהא במקום שנפל לשם ק' נגד חלק הק' מהסאה שנפל לשם דהרי בל"ז בהסא' שנפלה עצמה יש ק' נגד התרומה שמעורב בה. אלא רבנן ס"ל דצריך להרים מתערובות הב' רק חלק ק' מהסאה:

וחכ"א אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון:    דא"צ השתא רק ק' נגד שיעור התרומה שיש בסאה זו לפי חשבון תערובות הראשון. דא"א ביבש חנ"נ. ונקט משנה ה' לרבותא דר"א. דאע"ג דנתבטלה בק' אפ"ה מתדמעת כתרומה וודאי. ונקט משנה ו' לרבותא דרבנן דאע"ג שלא נתבטלה לא אמרי' חנ"נ:

ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון:    דבחימץ עיסת חולין בשאור תרומה ונאסרה לזרים וחזר וחימץ מעיסה זו עיסה אחרת של חולין. לא נאסרה רק בנפל שיעור גדול כ"כ שיהיה בחלק התרומה שבה לבד כח להחמיץ עיסה זו:

ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון:    בנפלו ג' לוגין שאובין למקוה חסירה. לא פסלוה רק לפי חשבון הכלים דבנפלו מג' כלים או פחות פסלוה. משא"כ מד' כלים לא נפסלה. א"נ מקוה כ' סאין ומשהו מים כשרים מותר למלאותה עד מ"ס משאובים דרך המשכה ואף דג"ל פוסלין החסירה הכא שאני דלפי חשבון איכא רוב כשרים. אבל בנפלו ג"ל שאובים לפחות ממ' סאה מים כשרים בלי המשכה נעשו כולן שאובים [י"ד ר"א סכ"א] ואין להם שום תקנה רק כשימשוך לתוכן מי מעין [שם סי"א]:

הגביהה:    כדינה שעולה בק"א ומותר התערובות אחר שירום:

עד שתרבה תרומה על החולין:    שיפלו לשם ק' ומשהו של תרומה:

הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר:    והיינו משום דאיסורו רק מדרבנן דמדאוריי' כבר נתבטל ברוב כיבש ביבש. ודוקא היכא דנודע בינתיים נפילה ראשונה. דר"ש לטעמיה דס"ל [ב"ק דע"ו] דכל העומד לתרום כתרום דמי. ואילה"ק לרבנן דקיי"ל כוותי'. הרי קיי"ל נמי דיבש ביבש שנתבטל אינו חו"נ [כי"ד צ"ט ש"ך סק"א]. י"ל תרומה שאני דלא הרים עדיין התרומה שצריך להרים:

וטחנן:    בבת א':

אם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר:    ואפי' לכתחלה מותר לטחנן. וברישא לא תני אם חטין של תרומה יפות אסור. דהתם אע"ג דסובין של חולין מרובה משל תרומה עד שעי"ז קמח החולין מועט משל תרומה מצטרף סובין של חולין עם החולין לבטל התרומה. משא"כ הכא סובין של תרומה אמ"צ עם התרומה לאיסור:

אם שוגג מותר:    לאחר שהוציא התרומה:

ואם מזיד אסור:    דקנסוהו ככל מבטל איסור לכתחילה:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]